חייבת לשתף ולפרוק,
לשמוע את דעתכן.
לאחרונה הצעתי למישהי מבוגרת [35] להיכנס למאגר.
גילוי נאות: שאני שדכנית בו, ואוכל להציע לה משם.
היא הגיבה בחריפות, תקפה אותי ממש,
וציינה: עכשיו את מבינה למה אני לא אוהבת שדכניות…
כנראה ששידלתי אותה יותר מדי,
ולא כיבדתי מייד את הבחירה שלה – לא להירשם למאגרים. מכה על חטא.
אבל התגובה שלה היתה פוגענית בלי פרופורציה.
אני התנצלתי, והיא קיבלה את זה.
אבל לא עלה בדעתה שגם אני נפגעתי, וגם היא צריכה להתנצל.
למה? וכי רק ברווקות צריך להתחשב ולהיזהר לא לפגוע?
ואם אני שדכנית,
שרוצה לעזור.
זה ממש לא ריווחי כלכלית. שליחות נטו.
אז דמי הפקר?
אני גאה להיות חלק מקבוצה של נשים אכפתיות.
למה אוטומטית אני ‘נדחפת’?
מי שסובל מזה אלו רווקות מקסימות שאין לי חשק לעסוק בשידוכיהן..
מה דעתכן? להגיד לה שנפגעתי?
[אני יודעת שגם דודה שלה הציעה לה והיא ‘נכנסה’ בה…]
מרשה לעצמי להגיב כרווקה לשעבר (התחתנתי בגיל 26):
אני הרגשתי שבאמת הכול סייעתא דשמיא. ברגע הנכון שדכנית שנפגשתי איתה שנים קודם לכן נזכרה בי והציעה לי את בעלי…
אני מאמינה שעל כל רווקה שהיא ברננית מדי, יש אלף נשים עם אותה התנהגות שהצליחו להתחתן, על כל רווק שלא מתחתן כי הוא שמן, יש אלף שמנים שכן הצליחו להתחתן, ועל כל אחד עם דרישות לא הגיוניות יש אלף עם דרישות לא הגיוניות שכנל הצליחו להתחתן…
יחד עם זאת, אני כן מרשה לעצמי להעלות כמה מחשבות:
אני חושבת שיש קבוצה של רווקים עם התנהגות לא יפה (אולי זה חלק מהבעיה הכללית שלהם). אני גם נתקלתי בכזה שממש גרם לי לבכות, ומה בסך הכול אמרתי…
גם רווקים אחרים, למרות הקושי שלכם תקשיבו להצעות, תודו עליהם, ואל תדחו על הסף סתם הצעות.
בספר אורחותיך למדני על הרב שטיינמן מובא בשמו שהרבה מבעיית הרווקות קשור לגאווה (ולא הייתי כותבת אם לא הייתי מקבלת האשמה כזו בעצמי ואם זה לא בשם הרב שטיינמן), והא מדבר על רווק שלא מוכן לשמוע על אלמנה…
למנ אני כותבת את כל זה? כי אני בעצמי הרגשתי שרק אחרי שקיבלתי נזיפה הגונה מחברה על כך שאני לא יכולה לבנות על הציפייה המתוקה שהחתן ינחת לידי, התחלתי השתדלות לפי מה שהיא אמרה, ואז השידוך שלי הגיע (בלי קשר להשתדלות כמו שכתבתי למעלה)
כל הכבוד לך שקיבלת את הנזיפה!!!!
תדעי שזה כל כך לא מובן מאליו
אם אני אנסה להגיד ברמזי רמזים משהו כזה לכמה וכמה רווקות בסביבתי-
הן פשוט תנתקנה קשרים במיידי.
אני לא יודעת איך הצעתן, מה הצעתן ולמי,
אני רק יכולה לומר שיצא לי להציע הצעות לבחורות בכל הגילאים (כולל מעל 35) וקיבלתי יחס מקסים של תודה רבה שחשבת עלי, בדקו ברצינות וכו'.
נכון, זה לא כולן, אבל יש גם חלק נכבד מאוד כזה.
אני רק אומרת מנסיוני שפעמיים שהצעתי שידוכים (דווקא לצעירים!) אנשים מאד נפגעו ממני על לא עוול בכפי, פעם אחת לא הכרתי מספיק לעומק את הבחור שהצעתי (הדגשתי שיבררו כי את הבחור אני לא מכירה ממש) והם נפגעו כי הוא לא היה מספיק רציני לבת שלהם, שמעתי בעקיפין אחר כך ממכרה משותפת שהם כעסו והיו פגועים ממני, כאב לי מאד מאד מאד!
בפעם השניה שהצעתי אחרי כמה שנים, גם הורי הבחורה נפגעו כי הם גילו בברורים שלבחור היה תקופה שהיה במשבר רוחני, לא היה לי דרך לדעת את זה בכלל אבל הם היו מאד פגועים
ואז החלטתי שזהו, אני לא מציעה בלי נדר יותר כי פשוט אנשים נעלבים ואין לי כח לזה.
אחרי כמה שנים העזתי להציע שוב שידוך והפעם הורי הבחורה אילו לא טרחו לחזור אלי…
הדיונים מאד יפים…
אבל בסוף, מי שמתייחס יפה כשמציעים לו – אחפש בשבילו, אציע שוב ושוב.
ומי שנפגע מכל משפט – אזהר מאד לא להציע לו עד שאהיה בטוחה ב100% שזו הצעה מתאימה (דבר שלא קורה לעולם)
התגובות פה הן רצחניות ביחס לרווקות.
לא נראה לי שזה נכון , הפוך כיוון שזה אנונימי הם יכולות רק ללמוד כיצד להתנהל דרך התגובות שנכתבות כאן מדם ליבם של נשים יקרות שעושות מאמץ רב כדי לסייע להן בבניית ביתן.
ובאותה מידה, הנשים היקרות יכולות ללמוד מהתגובות שנכתבו מדם ליבן של הרווקות, שמשום מה נשים אנונימיות מרגישות בנוח לייעץ להן עצות שלא התבקשו לייעץ.
שימי לב, מי שפתחה את הדיון היתה אחת שבאה עם כוונה טובה וקיבלה שפכטל מרווקה.
מעבר לזה ש"מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך", ורווקה שמחלקת שפכטלים ו"ברכות" על ימין ועל שמאל גורמת שיציעו לה פחות,
הדבר היותר חשוב הוא שלאף רווקה אין פטור מ"בין אדם לחברו".
לא חושבת שזה מוצדק לפגוע ולהעליב ולהלבין פנים למישהי שבסך הכול רצתה לעשות טובה.
נכון שזה מגיע מכאב וממרירות ונכון שאי אפשר לדון. אבל עדיין.
מה גם, שהרבה מהצער של הרווקות היה ויישאר גם אם הנשואה תהיה מישהי מושלמת (להיפך, לפעמים זה דווקא יותר מצער…), זה דבר שנמצא בתוך הלב, ולפעמים נדמה שלא משנה מה נעשה, פשוט "לא נבוא טוב בעין" לרווקות שסביבנו, ואם ככה אולי מוטב שנתנהג פשוט בטבעיות וזהו…
ממתינה, תגובתך לא ברורה.
לי היא ברורה כשמש!!
תפסיקו להתנקץ ברווקים וברווקות!!!!
תסלחי לי,
יש רווקות שאני מכירה שליבי יוצא אליהן, מוכנות לשמוע הכל!!!!!
מנסות הכל
מידת הענווה שאי אפשר לתאר, בחורה איכותית עם כל המעלות.
אבל יש כאלה שפשוט קשה להתייחס לקושי שלהן בסלחנות.
בחורה שבשנות ה20 המאוחרות דוחה בחור מעולה ממש, ממשפחה פצצה אפילו בלי לברר, רק בגלל שהמשפחה(לא הבחור!) "לא בסגנון שלהם"
או מישהי בת 30 שנעולה על עדה ספציפית מסויימת, וכל מי שלא תואם גנטית לציפיות שלה- היא תמיד תמצא סיבה לא לברר אפילו.
ואחר כך הן בוכות שקשה, וצריכות הזדהות, ומקנאות בנשואות…
והאבסורד- חברה משותפת טובה שלי ושל רווקה התפשרה בגיל 22 על בחור מרקע שהרווקה בת ה30 עוד לא מוכנה להתפשר! והיא ב"ה נשואה באושר עם כמה ילדים.
הרווקה הנ"ל מאלפת את הנשואה בינה שאי אפשר לדון רווקות… ולמה היא מציעה שידוכים מעליבים וכו'
הכאב של הממתינות זועק לשמים.
כואב לי הלב מאוד, על כל אחת מכן.
מתפללת ומאחלת שתמצאו את האושר שלכן במהירות ובקלות!
חברות,
אני חושבת שאת הדיון הזה לא נגמור לעולם
מי שציטטה את הרב שטיינמן-
זה הייתה גם דעתו של ר' יעקב אדלשטיין זצוק"ל, שנקרא אבי הרווקות.
הוא אמר לאבי, אני כלי שני ואנחנו משפחה ושמענו את זה ממנו הרבה.
השידוכים הראשונים שמציעים לך-
זה מה שמתאים לך!
וכשאתה מוריד שידוך-
אתה גורם לרווקות שלך.
כן, הם אלו שאמרו את זה.
לומר שהתארסת בגיל 26 עם מי שרק עכשיו נכנס לשידוכים-
זו ממש לא חכמה!!!
כתוב בהרבה מאוד מקורות על כך שהזיווג משתנה לאדם ע"פ דרגתו.
לכי תדעי מה יכל להיות לך קודם לכן (לטוב ולמוטב)
ותופעם הרווקות שפוגעות-
מצויה באותה המידה בדיוק אצל רווקים, לא ראיתי הבדל, וניסיתי יותר מפעם.
ב"ה גם הצלחנו להביא יותר משידוך אחד לידי גמר בגילאים האלו.
ולשואלת הראשונה-
אל תעלבי, היא צודקת בעניין המאגרים.
נהיה מצב שמאגרי השידוכים פתוחים לכל אחד שמנסה להיות שדכן, כמו שאמרו- משחק הזיכרון.
30-40 הצעות ליום לא קשורות כלל, לא באמת אפשר להסתכל על זה.
ולכל אלו שעכשיו ילדיהן בגילאי העשרה,
תזכרו מראש-
לחטוף!
לברור משאיר אתכם מאחור.
(מדברת על ברירות בעיקר טכניות כמו גובה/מראה/מקצוע)
דבורה יקרה!
אולי את צודקת במקורותיך????
אבל–
מה עם 40 יום לפני הלידה?????????????????????
על 40 יום לפני הלידה כתוב על 7 זיווגים שממתינים!
בהתאם לדרגתו.
ופה באה הבחירה.
את בטוחה בענין 7 זיווגים?
בת קול מכרזת 7 שמות של בחורים 40 יום לפני הלידה?<
אשמח למקור בענין!
יש בלי סוף מקורות- שמא יקדימנו אחר וכו'
ברור וודאי שאפשר בהחלט להפסיד את הזיווג
והרב שטינמן היה אומר להתפשר על מה יגידו
לכי תגידי את זה לבחורות
כמעט כל רווקה שאני מכירה חוסמת את עצמה בחומות בצורות של "מה יגידו"
זה שמישהי גדלה בצורה מסוימת, הפנימה גישה כזו וטוב לה עם זה- זה מצוין. אבל להשליך את זה על כולם ולהגדיר את הרצונות האלו כברירות טכניות? זו פשוט הגדרה סובייקטיבית.
מי מחליט מה מהותי ומה טכני?
מה שבעינייך הוא טכני ולגיטימי להתפשר עליו, בעיני מישהו אחר הוא קריטי לבניית הבית שלו וגם הפוך: אולי בעינייך ייחוס, כסף וכו' הם דברים מהותיים שעליהם לא מתפשרים, אבל בעיני אחרים הם פרט טכני ושולי לחלוטין? אנשים הם שונים, יש כאלה שפיתחו רצונות וצרכים אחרים, וזו זכותם המלאה מבלי שיאשימו אותם ברווקות שלהם!
קל מאוד לכתוב סיסמאות כמו 'לחטוף' ולהתפשר, כשלא את זו שצריכה לחיות עם הפשרות האלה בחמישים השנים הבאות.
מראה ומשיכה הם ממש לא פרט טכני. להגיד לבחור או בחורה להתעלם מזה, זה ניתוק! ויש לזה השלכות מאד לא פשוטות על חיי הנישואין!
כן כמו שקרוב משפחה ניסה לשכנע אותי שהוא לוקח על זה אחריות שהוא החתן שלי ולא אמצא משהו יותר טוב
למה מי הוא שיכול לקחת אחריות? במה זה יתבטא? מאד קל לקחת אחריות על השכנים…
כתבת:
"השידוכים הראשונים שמציעים לך-
זה מה שמתאים לך!
וכשאתה מוריד שידוך-
אתה גורם לרווקות שלך."
את אולי לא התכוונת אבל אני רוצה להגיד לך שמאד מחליש אותי כבחורה בת 26 לשמוע כאלו משפטים.
גם ככה בזמנים הקשים שלי (לפחות פעם ביום) אני אומרת לעצמי כנראה הפסדתי את השידוך שלי עכשיו אני אצטרך להתפשר על מי יודע מה ומאבדת תקוה.
והמשפט לכי תדעי מה יכל להיות לך קודם לכן (לטוב ולמוטב)– הוא אחד המשפטים הכי הכי מדכאים שיש אני נשרפת מדאגה ומצער וזה המשפט שהכי מככב שם ומכאיב בתוך כל המתח הזה.
אני מנסה לעודד את עצמי שאולי הוא אמר לאבא שלך עוד דברים או בנוגע לענין מסוים או היתה אי הבנה. כי ה' ישמור אם ההצעות הראשונות היו שלי אז הלך עלי ואין לי סיכוי לקבל משהו טוב ושאני אשמח בשידוך שלי. זה ממש מייאש אותי
אז מה אני צריכה להסכים להתפשר לכל שידוך כי אחרת אני ראויה לאשמה שאני גורמת לרווקות שלי בעצם זה שהורדתי שידוך???
אני לא גורמת לעצמי רווקות בדיקו באותה מידה שאני לא יכולה לגרום לעצמי להתחתן (הלוואי שהייתי יכולה להמציא לעצמי חתן הלוואי אמן)
אנשים לא קולטים במה מדובר עד שמתנסים בעצמם (איחולי- שיזכו להבין גם בלי לחוות) אמרה לי גיסה פעם שאצל במשפחה הכל דופק והם לא איזה סמל המוצלחות רק סיעתא דשמיא, אמרה לי שאצלם במשפחה ההתנהלות של ההורים שלה מאד נכונה, כאילו חסר משפחות שמתנהלות הכי נכון ונואשים להתחתן עדיין ולא זכו.
אני לא סותרת חלילה וחס דברי רבנים אבל זה מחליש.
לא ראיתי בעולם אנשים שרוצים לעשות לעצמם דווקא וסתם מורידים שידכוים
אולי בעינים שלכם זה נראה סתם אבל בחיים לא תדעו ולא תצליחו לנחש מה קורה אצל אחרים וכל אחד צריך לעשות את מה שנכון לו ולא לכם ויש סיבות ולא צריך לפרט כדי שתוציאו אותו ממועדון ה"רווקים העקשנים שעושים את זה לעצמם".
לא מאמינה במה שהיא כתבה
מה ששלך – שלך
ויש את מה שצריך לעבור עד לשם 🙁
בעז"ה שה' ישלח ישועות לכולנו, רק להתפלל ולעשות השתדלות
נ.ב. אנשים, תציעו! זו עזרה גדולה גם אם לא נסגר בסוף
לבת 26
אני יכולה לומר לך שהתחתנתי בגיל 28, וקיבלתי את הבחור הכי טוב שיכולתי לחלום עליו ,הרבה מעבר לכל ההצעות שהיו לפני.
אנ יכולה להבין את המקום שאת נמצאת בו, הדרך לפעמיים מיאשת ממש, ויש גם נשמות טובות שיכולות להכביד.
יש הרבה אנשים עם כוונות טובות שמצאים הצעות ועלולים לפגוע, ואני השתלדתי להודות על כל הצעה גם אם לא היתה רלוונטית בכלל.
בסוף באמת כשמגיע הרגע – זה קורה (ובעלי היה בשידוכים פחות מחצי שנה, כך שלאחר מעשה ראו את הסיבה…). כמובן שגם עשיתי השתדלות, הסכמתי להיתפשר על המון דברים, וכל הנושא של מה יגידו. (בסוף קיבלתי שידוך בלי להתפשר על כלום. אולי יש אנשים שיחשבו שהתפשרתי כי אצלם זה נקרא להתפשר, אבל אני מרגישה שזכיתי בבחור הכי טוב בעולם! סתם ככה לא מאמינה במושג התפשרות אלא רק בחירה בדברים המשמעותיים באמת) עשיתי גם שינוי ריגשי\רוחני\תפיסתי, אבל שוב – גם השינויים האלה קרו בדיוק בזמן הנכון בשבילי שהייתי צריכה להתחתן. הבשלות הזו לא היתה יכולה לבוא רגע לפני…
בקיצור בהנסיון שלי מאמינה שצריך לעשות את ההשתדלות המקסימלית, אבל כל השתדלות בעולם לא תעזור לפני שהקב"ה מחליט שמגיע הרגע שלך להתחתן.
הרבה כוח!
מאחלת לך שבסוף שתראי איך כל ההמתנה היתה שווה, ושתזכי לכל הטוב בעולם…
אני רוצה לכתוב תגובה שעוד לא נאמרה וחשוב שתאמר כי זה תקף לעוד תחומים בחיים.
לפעמים שדכנים מציעים הצעה שכבר הועלתה בעבר/עם קטע דומה
ומדובר בהצעה שנשקלה היטב, בחור מצוין אבל יש את הנקודה ההיא וההיא ובתוספת לנתונים האלו והאלו- לאחר מחשבה והתעמקויות רבות והלוך ילך של התייעצויות בירורים וספקות ולילות לבנים התקבלה החלטה להוריד. והכל מלווה בספקות ושיקולים לכאן ולכאן ודפיקות לב שרק שאני לא מפסידה את השידוך שלי ומי אמר שאני לא עושה טעות איומה, ומי אמר שאני אתחתן וכו כו שרק מי שבסטטוס ההמתנה לשידוך יכולה להבין ולהזדהות.
ואז מגיעה השדכנית החמודה שיכולה להיות אפילו חברה טובה ומציעה בשיא ההתלהבות וכשהיא שומעת שזה עלה בעבר וירד זה אפילו מלהיב אותה עוד יותר- הנה היא לא הראשונה שחושבת שהיא הרימה זוג ומההתלהבות שלה היא מנסה קצת לשכנע וללחוץ הנה את רואה אז יש כאן התאמה יפה ומנסה ללחוץ ואפילו לספר את כל סיפורי הישועות של אלו שבדקו בשנית והיה שם הפי אנד. (היא אפילו לא צריכה לומר את משפט המחץ ש: לא יהיה משהו יותר טוב באחריות..)
ואז מה קורה?
כמו שלקחתם כוס תה וערבבתם מחדש את התמצית שכבר הספיקה לשקוע בשלווה ועכשיו זה לא נגדכם אבל פשוט יש כאן סערה הכל קופץ שוב, כל הספקות ומי שמכיר מקרוב תקופת שידוכים = ספקנות!! (ואני לא מאחלת לאף אחד ומי שלא מזדהה שתקום לומר נשמת) וכל הספקות והמתח הזה עולים שוב, אחרי שכבר התקבלה החלטה והנתונים האלו נשקלו זה לא פשוט לערבב את הכל שוב מתחילה. הנפש מתערערת מזה.
אף אחד לא כועס עלייך שדכנית זה סערה שמתפרצת של כל המתחים והספקות שהעלית עם השכנוע. כשבן אדם לא שלם עם עצמו במאה אחוז למרות שהוא יודע ששקל את הנתונים היטב והגיע להחלטה שנכונה בשבילו, ואת הרי אף פעם לא יכולה להחליט לשני מה טוב ונכון בשבילו גם אם את טועה לחשוב שאת מהצד ניטרלית ויכולה לראות בעין מפוקחת. אם עכשיו תבואו להציף את זה ואם את באה עכשיו ומציעה: "אולי תשקלי את זה שוב? בעלי אמר שהוא כזה בחור מוצלח"- הכל בפנים מתערער מחדש והמתח והכל צף ומציף!!!
ולפעמים זה התסכול והיאוש שכשאת באה להציע היא מתרגשת שהנה יש הצעה חדשה ואז מתגלה שזה כבר היה ולא התאים וההרגשה היא שנזרקת לסלעים וזה מאכזב ומיאש שהנה באמת אין עוד בחורים ואולי הפסדתי וכו וכו…
אל תפסיקו להציע!!! זו לא המסקנה כאן!!!!
אולי תפסיקו לשכנע וללחוץ, תכבדו את הבחורה שכשהיא אומרת לא היא יודעת מה היא אומרת והיא דווקא היתה רוצה לשכוח שהיא כבר לא בת 18. היא רק יודעת עוד כמה דברים שאתם לא.
ותזכרו שאתם לעולם לא יכולים לדעת/לשפוט/להבין עד הסוף את ההתנהגות של השני "עד שתגיע למקומו".
מקווה שהצלחתי להעביר את זה נכון ושיצא מהדיון הזה רק תועלת לכולם.
ולא צריך גם לשאול "על מה זה ירד"….
אני רק אציין גם
שלצערי אחרי הרבה הרבה ניסיונות עם מבוגרים, הפסקתי להציע.
ואני כותבת את זה למען רווקות מבוגרות שקוראות את זה,
כנראה יש סיבה לזה שיש הרבה אנשים שחווים את זה ככה.
אני אגיד עוד משהו
כשרווקה מסכמת לעצמה את רשימת הנתונים שחשוב לה בבן הזוג
על בסיס מה היא בונה אותה?
בדכ על בסיס מחשבותיה, דעותיה, השקפתה, רצונותיה, הטבע שלה, המשפחה שלה והניסיון שלה
רק שמשהו אחד קטן הרבה פעמים מתפספס –
המציאות בעצמה.
בסקירת המציאות בשטח – האם דבר כזה קיים?
כשהתורה מצווה על הגבר להתחתן היא מצפה ממנו לצאת החוצה, לראות איזה בנות קיימות בשטח (סליחה על ההפשטה אבל זה לצורך ההבנה), ולבחור מתוכן את מי שנראית לו מתאימה/נכונה לו ביותר לסך מה שרוצה ומצפה וחשוב לו בנישואים.
גם כשאברהם שלח את אליעזר לחפש שידוך ליצחק הוא אמר לו מה חשוב לו- בהתאמה למה שקיים במציאות! אחרת איך אפשר להסביר את זה שלקח לו כלה בת לאבא רשע כזה? למה לא אמר לאליעזר שחשוב לו גם בת תלמיד חכם?
כי ידע שזה לא קיים!
בפועל היום יותר מידי בחורים ובחורות בכל גיל, יושבים שבונים רשימה שסך הנתונים שבה רחוקים מהמציאות. (כמה בחורות מעל גיל 30 מחפשות בחור שרק יושב ולומד וכמה כאלה יש בפועל? ועוד כאלה שעדיין לא הציעו לכם?)
תגידו אבל יכול להיות אחד שהוא בדיוק זה ואני צריכה רק אחד?
אוקי. סטטיסטית הסיכוי שלך לפגוש אותו מאוד מאוד נמוך…
תגידי מה' אישה לאיש?
יש אין ספור ציטוטים אבל אני לא מכירה שום מקור בתורה לזה שהזיווג אמור להגיע אליך.
הקב"ה מזמן לפתחיך הזדמנויות, ומתוך אלה שהוא זימן הוא מצפה שתבחרי את הנכון לך ביותר.