"בוקר טוב" הוא אומר בקול, היא מסתובבת לצד השני.
הוא קם מהמיטה בזריזות, נועל את נעלי הבית ברעש גדול, פונה לחדר האמבטיה, סוגר את הדלת הטריקה, מזמזם לעצמו שיר עליז, נוטל ידיים עם זרם מים חזק.
היא שומעת את המים משפריצים גם כשהדלת סגורה.
היא קמה לאט, מחפשת את נעלי הבית, הולכת למטבח על קצות האצבעות, שומעת את הבנות מתעוררות בחדר.
נוטלת ידיים לאט, הולכת להרתיח מים לקפה, יודעת שעד שהיא לא תשתה אותו היא לא תצליח להתעורר כמו שצריך.
בעלה מגיע אחריה למטבח, מוחא כפיים, מבסוט שהתעורר.
"מה קורה? ישנת טוב?" הוא מברר.
"כן," היא עונה בשקט. כמה שהיא צריכה שקט עכשיו, לא מבינה את כמות האנרגיה הזאת על הבוקר.
הוא זז מהר במטבח, פותח ארונות, סוגר אותם (מזל שיש להם טריקה שקטה), מדבר, מלהג מילים, "את יודעת מה חשבתי על מה שדיברנו אתמול?"…
לא היא לא יודעת וגם לא רוצה לדעת על כך, בטח לא עכשיו.
היא צריכה שקט, מה זו התופעה הזו? למה איך שהוא קם זה תמיד מאפס למאה? מה זה הדבר הזה?
זה תקין? כשבן אדם מתעורר הוא צריך את הזמן להתאושש, אי אפשר ככה, הוא לא רואה שזה קשה לה?
"אפשר שקט, הרגע התעוררתי…" היא מבקשת, לא בעדינות יתירה.
"וואו, איך שאת מתעוררת את עצבנית, מה יש לך? סך הכל אמרתי לך בוקר טוב! את לא שמחה שהתעוררת?! תגידי תודה לה'!"
היא נאנחת בשקט, חושבת לעצמה: "גם הרצאות על הבוקר, לא מספיק כל הרעש שהוא עושה, עכשיו נגזר עלי גם לשמוע הרצאה על הכרת הטוב…"
מה לא ברור בזה שכשבן אדם מתעורר הוא צריך שקט??
******
הן מגיעות, ואחרי שהן מספרות לי את הקושי שלהן, הן שואלות אותי:
"זה נראה לך נורמלי שככה הוא מתנהג?? את חושבת שזה תקין?"
ואני מגלה שתקין ונורמלי זה נורמלי ותקין לבית הספציפי שלנו, ואין "נורמלי" אחד שדומה ל"נורמלי" אחר.
אני רוצה לדבר על הנורמלי בבית שלנו. כל אישה יודעת לדקלם מצוין שכל בית הוא שונה מהבית השני, ואין בית שדומה לחברו, אנחנו יודעות מצוין לומר "כל בית והניסיונות שלו", "הבית שלי זה לא הבית שלה" וכו'.
אנחנו אומרות את זה, יודעות את זה, חושבות ככה, מאמינות ככה, וזה באמת נכון.
אבל כשאנחנו מגיעות למקום שקשה לנו עם הבעל שלנו, שהוא הפוך ושונה כל כך ממה שגדלנו עליו, או מה שנמצא בדגם שבנינו לעצמנו, מאד קשה לנו להסכים ולקבל את העובדה שזה "הנורמלי" של הבעל שלנו.
ואנחנו משתמשות במושג "נורמלי" כדי לקבל או לא לקבל את ההתנהגות של הבעל.
אם כל בית, כל אישה, כל בעל וכל הדינמיקה – שונים במהות מבית אחד לשני ושונים בתכלית שלהם, אז למה אנחנו כל פעם מחפשים את נורמלי כדי להצדיק או להתנגד להתנהגות מסויימת?
ועוד שאלה – מה זה משנה אם זה נורמלי או לא? השאלה הנכונה יותר לדעתי זה אם אני רוצה לחיות עם זה או לא רוצה לחיות עם זה? נכון לי לחיות עם ההתנהגות הזו או לא?
כי אם אני אומר לאישה "כן. זה נורמלי." מה היא תעשה אז?
ואם אני אגיד לה "לא, ההתנהגות של בעלך לא נורמלית!", מה היא תעשה עם הנתון הזה?
לכל אישה יש מודל שהיא שמה לעצמה איך צריך להתנהל בית נורמלי. ככה יש לנו בראש. אנחנו מאמינות ש"בית נורמלי צריך להיות ככה וככה" ו"בעל נורמלי מתנהג בצורה כזו". וכשזה לא מתנהל כמו שאנחנו רוצות, אז זה לא נורמלי…
אז חשוב להבין: נורמלי זה מה שנורמלי לבית שלנו. וכמו שאין אדם דומה לשני, ככה אין בית שדומה לשני, ואין בית שמשהו מסוים נורמלי בו ומשהו אחר לא נורמלי בו. אין דבר כזה.
אין בתים נורמליים ובתים לא נורמליים. צריך שיהיו לבית שלנו קירות עבים מאוד, ואנחנו צריכות להיות כמעט חירשות-עיוורות כדי לא לראות ולא לשמוע מה קורה אצל אחרים.
הבית שלך נורמלי בשבילך, וזה הדבר שמתאים לך ומותאם לך באופן מושלם ומדויק, ומי שסדר לך את החיים בצורה הזו ברא אותך, את בעלך, את הילדים שלך, ברא אותי, את בעלי והילדים שלי, והוא יודע הכי טוב מה יקדם אותנו, מה יביא אותנו לעבוד על המידות שלנו, ומה יביא אותנו לחיות חיים יותר טובים ויותר נעימים.
הנורמלי שלך? רק מה שנמצא בבית שלך
כאשר אנחנו בוחרות לחיות ללא סרגל ה"נורמלי", אנחנו פנויות לראות את "הנורמלי" שלנו במבט אחר, מתבונן ומקבל, ובעיקר בודק – איך אני מצליחה לחיות עם זה ולמצוא מה טוב ונעים דווקא ב"נורמלי" שנמצא כאן בבית שלי.
vהכנתי לך מתנה שווה במיוחד: כפתורים שעושים לך קסם בזוגיות – את מוזמנות להיכנס לקישור וליהנות מ-5 כלים שעושים טוב לזוגיות שלך!
בתאל טשיטיד
מלמדת אותך את השפה שלו
כדי להעלים, בעזרת ה', את הקושי הזוגי שלך,
בשיטה המאפשרת מדידה ושיפור תוך שבוע.
חוסמת? בעלת מייל בלבד: לחצי כאן
להקשבה לתכנים הקוליים 'על כולנה': 0733.834.729
ציורים: רחל קארו – לאתר הציורים של רחל
לקבלת ציור – סיפור שבועי מאת ר. קארו לחצי כאן
חזק!! אהבתי!!
אפשר להוסיף גם שכל אחד במקום שלו בטוח שהוא הנורמלי,
אלו שמעליו- מגזימים,
אלו שמתחתיו- עדיין לא הגיעו לרצוי..
בכל תחום- ברוחניות, בעבודת ד', בניקיון, בהתאמה לאופנה וכו'…
יואו כתבת אותנוווווווו, הקראתי לבעלי:) כמה צחקנווווווווו
את רוצה לומר שאין דבר כזה 'נורמלי ' אובייקטיבי?
נגיד שהוא עושה משהו מאוד מאוד לא תקין בעיני החברה שמסביבי
וזה מפריע לי שזה לא תקין. זה באמת לא נורמלי.
לדעתי הנקודה היא שזה מפריע לך.
וצריך לראות מה לעשות בשביל שיהיה לך טוב.
אם זאת התנהגות שבאמת לא נורמלית יכול להיות שההבנה שזה לא נורמלי תעזור לו להפסיק אותה, אבל הענין פה הוא ההכרה ברגשות שלך – במקרה הזה – אי הנעימות שלך מהסביבה, ולא אם זה נורמלי או לא.
גם אם הוא יעשה משהו 'נורמלי' אבל לך אישית הוא מפריע – צריך להתחשב ברגשות שלך ולא להגיד 'אבל זה נורמלי להתנהג כך…'
ב’ה הגוגמה הספציפית לא רלוונטית ליו,
אבל ה”נורמליות” פוגשת בכל תחום!
ומפאת הפרטיות לא ארחיב.
התחברתי למה שכתבת בתאל, תודה!
מקסים ומחכים! כמו יתר הפוסטים, יישר כח
אבל חסרה הסתייגות מדברים שהם ב א מ ת לא נורמלים.. צריך סוג של מדד מתי צריכה להידלק נורה אדומה ושם לא צריך להשאיר את המצב איך שהוא ולא כל תופעה והתנהגות צריך ואפשר ‘לנרמל‘
נכון מאד!
מסכימה עם דינה.
יש דרך לשנות את מה שמפריע, בלי לתייג נורמלי או לא נורמלי, אבל זה בא אחרי שנים של עבודה סבלנית ואם צריך גם טיפול/ ייעוץ חיצוני שייתכן כלים. מה שכן- לשדר לשני נורמלי או לא נורמלי זה לא רק טעות אלא גם פוגע ולפיכך הורס! גם אם זה נובע מהפרעת קש"ר לשם הדוגמא, וגם זה נובע שהם באמת לא נורמליים..
אפשר טלפון של מטפלת על הרצף בזוגיות
למה את מתכוונת – לטיפול בשני בני הזוג או תמיכה?
לדעתי אין פה עניין של נורמלי ולא נורמלי
זה עניין של אופי
לא רק במה שקורה בבוקר, התעוררות על מאה קמ"ש או לאט לאט-
אלא בכל ההתנהלות במהלך היום שיכולה להמשיך כנ"ל באותה צורה
כל אדם בנוי ונברא אחרת עם אופי משלו ועם קצב משלו
וזה לא רק בזוגיות זה בכל חברה
אנחנו בני אדם שונים וצריך לקבל את זה שכל אחד עם האופי וצורת ההתנהלות שלו
אגב שזה לא דווקא קשור גם לגברים/ נשים כי אצלי בבית לדוגמא זה בדיוק הפוך…
אני על המאה קמ"ש ובעלי צריך את החצי שעה כדי לקום
ככה זה
אבל אני מסכימה עם זה שאם זה מפריע
אז אפשר לדבר ולהסביר את הקושי בצורה רגועה ובלי להאשים אף אחד
ובעז"ה לומדים להתחשב ולהתאים את עצמנו לסובבים שיהיה לכולם נעים:)
בתאל, הנושא שהעלית כל כך חשוב
אבל, לא פחות חשוב שכן יהיה מדד לנורמלי ולא נורמלי
לא כזה שנמדד לפי האופי שלנו, בעיניים סובייקטיביות
אלא דברים שקשורים לצורה שהשם ברא את העולם ולבריאות הנפש.
נגיד דוגמה קיצונית, אלימות בבית-ואם היא גדלה בבית שזה היה שם נורמלי וזה כאילו לא מפריע לה?
חובה שיהיה מדד לנורמלי או לא, או מוטב לומר – בריא ותקין או לא.
בפוסט הזה חידדת שזה לא יכול להיות קשור לאופי ולהעדפות הסובייקטיביות של כל אחד מבני הזוג,
וזה באמת חשוב.
המדד הוא מה דרך התורה, לא?
לדוג' אלימות- גם אם "נורמלית" בבתים מסוימים -ודאי לא דרך התורה.
כמו כתבה בתאל:
הבית שלך נורמלי בשבילך, וזה הדבר שמתאים לך ומותאם לך באופן מושלם ומדויק, ומי שסדר לך את החיים בצורה הזו ברא אותך, את בעלך, את הילדים שלך, ברא אותי, את בעלי והילדים שלי, והוא יודע הכי טוב מה יקדם אותנו, מה יביא אותנו לעבוד על המידות שלנו, ומה יביא אותנו לחיות חיים יותר טובים ויותר נעימים.