הערה חשובה מאוד: כותבת את הדברים ומתפללת שיהיו לתועלת למי שזקוק להם, זה קורה בהרבה בתים ברמות שונות, ובעוצמות גבוהות יותר או פחות, אנחנו בדור הגאולה, ובדור שכזה קבלנו גם כוחות של גואלות ומושיעות – יש לאישה כוח להצמיח, להשביח, להוציא מהכוח אל הפועל, להרים רוחנית, להביא את הבעל שלה ליעוד האמיתי שלו ולשמור על קדושת המחנה אבל לא כרבנית ולא כמטיפה, לא עם מקל ולא עם כעס ובקורת.
—
"נצא?" הוא שואל אותה.
"כן, אני רק מחליפה נעליים ובאה." ממהרת להיכנס לחדר, מחליפה לנעלי הליכה נוחות, מעיפה מבט למראה, מסדרת את המטפחת.
מצטרפת אליו להליכה זוגית מרעננת.
שתיקה נעימה עומדת ביניהם.
"קריר." היא זורקת מילה סתמית לחלל.
"קר לך?" הוא שואל.
"כן , קצת." היא אומרת.
"רוצה שנשב כאן בפארק?" הוא שואל אחרי עשר דקות של הליכה מהירה ושותקת.
"אפשר." היא עונה, והם נכנסים בשביל, מתיישבים על הספסל הראשון.
"את יודעת," הוא שובר שתיקה קצרה, "האמת רציתי להגיד לך את זה כבר לפי שבוע, אבל לא מצאתי זמן מתאים…"
"מה?"
"קניתי טלפון חכם." הוא מניח אותו ביניהם.
….
"אני יודע שאת לא בעניין, אבל אני צריך אותו."
….
שחור בעיניים, יובש קיצוני בפה – אין לה מילים.
"אבל למה לא התייעצת איתי?" מכל מה שרץ לה בראש, זו השאלה הראשונה שיוצאת לה. פגועה עד עמקי נשמתה.
"למה? היית אומרת לי 'לך תקנה?' ידעתי שלא תסכימי!"
"ובכל זאת קנית, אני לא מאמינה!" היא לוחשת, הלחיים שלה אדומות מכעס, בוערות מעלבון.
היא משלבת ידיים, מסובבת את הראש, מרגישה את פעימות הלב שלה, היא כועסת נוראות!
הוא פותח את הטלפון, מחפש להתעסק במשהו.
"את רוצה שאני אומר לך את המספר שלו?"
חוסר אונים ותסכול רבים ביניהם מה היא מרגישה יותר.
ואז מגיעים האכזבה והכאב בכל העוצמה.
חלומות ושיברם בוערים מולה, מעלים קרבן, רצונות, שאיפות, אותיות פורחות באוויר,
"מה את עושה מזה עסק? גם את יושבת על המחשב בבית, ממה את נבהלת?"
מתוסכלת ועלובה היא אוספת את עצמה.
"נלך?" היא שואלת, לא מסתכלת לעיניים שלו, מפחדת לראות שם אש זרה.
****
הטור הפעם הוא לא דוגמא – הוא הדבר בעצמו, מה עושה אישה כאשר בעלה מחזיק מכשיר לא כשר בניגוד לרצונה ובניגוד להשקפתה, בניגוד לנהוג בקהילה שאליה הם משתייכים? ובקיצור: פורץ גדר?
יש כמה דרכים להגיב על הסיפור הזה:
- אולטימטום – אין מצב שהדבר הזה נשאר בבית – או אני או המכשיר – אולטימטום!
- מעקב – אני אגיד לך מה לעשות ואבדוק שאתה עומד בזה – "אתה תשתמש בזה רק ב…" "רק עם חסימה!"
- תנאים – עכשיו אני יכולה להתייחס אליך איך שאני רוצה כי אתה "הפרת חוזה", אז גם אני לא חייבת לך כלום, וכל דבר הוא בהתחשבנות על הנקודה הזו.
- קדושה מעונה – זה מציק לי מאוד וכואב לי, אבל אין לי מה לעשות, אז רע לי ואני סובלת, ומה לעשות נפלתי בפח.
- לבדוק מה רצון ה' – לברר מה נחשב אצל הקב"ה, ולפעול מתוך בחירה והבנה שהקב"ה בכבודו ובעצמו הניח אותי במקום הזה, והוא סומך עלי שאני אעשה את הדבר הנכון.
כשאישה מגיעה עם סיפור כזה, היא רוצה הכרעה. רוב הנשים, אפשר לומר כולן, לא רוצות לפרק את הבית. הו רוצות לחיות בשלום ואהבה, והמלחמה כאן נראית, כביכול, בין הבחירה בקב"ה וברצונו, מול הבחירה בבעל.
כאשר אישה נפגשת במצב כזה היא מרגישה חוסר אמון, איבוד שליטה, אולי אפילו בגידה. המחשבות שרצות לה זה הפחד מהעתיד – ילדים / שינוי צביון הבית / ירידה רוחנית תלולה / אובדן הקשר שלה עם בעלה.
הרגשות והמחשבות האלו יוצרים את התגובות שתיארתי למעלה – כולן בעצם מנסות להחזיר את השליטה לחיים, להחזיר, כביכול, את היכולת לשלוט במצב ולהחזיר אותו לקדמותו.
עכשיו נבין מה קורה לבעל בסיטואציה הזו. כאשר אישה מנסה לשלוט בבעלה, זה אף פעם לא מוביל לדברים טובים, בעל לא מוכן בשום פנים ואופן שאשתו תהיה מעליו.
האמת – אף אחד לא אוהב שמשתלטים עליו או מחליטים במקומו מה לעשות, אבל אצל גבר הנושא הזה רגיש יותר. הטבע שהקב"ה נתן גורם לו לריחוק אפילו רק עם הבעת מעט שליטה מצד אשתו, ולכן כל ניסיון לנהל לו את החיים בצורה כזו או אחרת מביאה אותו להתנגדות עזה או חוסר התחשבות ואדישות כלפי אשתו.
זה כואב, זה מבהיל, זה לא נעים והפחד מהעתיד הוא פחד אמיתי – ויחד עם זאת, חשוב מאוד לזכור שבמלחמה לא משיגים שלום – ורצון ה' הוא שנחיה בשלום, אהבה וקשר, למרות הקשיים.
יש כמה אופנים להתייחס למצב הזה אבל לפני הפרקטיקה מה לעשות ומה לא לעשות, חשוב קצת ללמוד את ההשקפה היהודית על מאבקים רוחניים בנישואין:
הקב"ה ברא את העולם וכל תכלית הבריאה היא שלום. שמו של הקב"ה הוא שלום, הקב"ה מוחק את שמו על המים בשביל להשכין שלום בין איש לאשתו, זאת אומרת שהקב"ה רוצה בשלום. זו נקודה ואקסיומה שאין עליה עוררין.
כאן תעלה השאלה עד איפה? עד היכן תגיע אישה בשביל לשמור על השלום?
בגמרא מסופר על בעל ואשה שלא הבינו זה את זו, כי הם דיברו בניבים שונים של ארמית, וכאשר הבעל ביקש מאשתו להביא שני אבטיחים היא הביאה שני נרות, ואז אמר לה הבעל: "לכי ושברי את הנרות הללו על "רישא דבבא"" וכוונתו הייתה לראש הפתח, הדלת שבשער הבית. אולם היא הבינה שרצונו לשבור אותם על ראשו של בבא בן בוטא שהיה גדול הדור. בבא בן בוטא היה יושב על פתח בית הדין ודן את הדין, הלכה האשה ושברה את נרות החרס על ראשו של בבא בן בוטא. אמר לה: ביתי, למה עשית כך? אמרה לו: כך ציוני בעלי! אמר לה: כיון שאת עשית רצון בעלך – המקום יוציא ממך שני בנים שיהיו כמוני, כבבא בן בוטא…
על מה ולמה זוכים שני עמי הארצות הללו לשני בנים כמו בבא בן בוטא?? זה הרי לא יתכן!
אבל זה בדיוק הכוח של השלום – עשית רצון בעלך? שני בנים כמוני!!
האמת, זה לא פוטוגני לדבר ככה, אבל חז"ל הקדושים והתורה לא משתנה גם כשהכל נראה לא הגיוני.
הרי הקב"ה שם אותנו דווקא עם הבעל הזה, דווקא עם הקושי הזה והניסיון הזה, אז הוא לא רוצה שנלחם בבעל שלנו ונפרק את הבית ונפגע בשלו? הרי וודאי שלא זאת הכוונה ולא זה רצון ה'.
הקב"ה מאמין בכל אחת שמקבלת ניסיון כזה, ונותן לה את כל הכלים לחזק את בעלה, לעודד אותו ולהרים אותו מאיפה שהוא נמצא. לא ביד קשה ולא בכעס, תלונות, תנאים ועונשים, אלא בדיוק כמו שאישה יודעת לעשות עם התכונות הנשיות שלה – ברוך, בנועם, באהבה, בקבלה, ואת הכוח לקבל מהידיעה הברורה שהשלום הוא מעל הכל – זה מה שיתן לה כוח לשמור על השלום למרות שהתקופה מאתגרת יותר, זו הידיעה שהשלום אצל הקב"ה הוא מעל הכל!
לזכור שאת הניסיון הקב"ה הביא לה ולא בעלה, והיא יכולה להמשיך לאהוב ולכבד ולהעריך על הדברים הטובים האחרים שכן נמצאים.
ה' רוצה שנחיה בשלום – את זוכרת את זה? זה הכי חשוב כרגע!
הפרקטיקה ומה עושים באופן מעשי – זה לא משהו שאני יכולה לכתוב כאן בטור ציבורי,
כי כל בית צריך את ההדרכה האישית המותאמת לו.
אם זה המצב שלך – אני מזמינה אותך לפנות אלי או אל גורם מוסמך אחר כדי לפתור את זה.
אבל כבר עכשיו ברגע קריאת הדברים –
תביני שעצם הידיעה הברורה של רצון ה' כבר שמה אותנו במקום אחר ביחס לבעל שלנו וביחס לכל הסוגיה הזו.

ציורים: רחל קארו – לאתר הציורים של רחל
לקבלת ציור – סיפור שבועי מאת ר. קארו לחצי כאן
עלו לך שאלות? מחפשת לדעת עוד?
בתאל טשיטיד – מדריכה זוגית מוסמכת לכלות ונשים – [email protected]
ניתן להאזין לתכנים מעולים בקו התוכן "על כולנה"- 0733834729
להזמנת סדנאות, הרצאות ופגישות אישיות: 0533106799
צפונית? בת 35, אולי כבר 40…. בהחלט כבר לא זוג צעיר.
מתמודדת עם מתבגרים, עם בעיות של גדולים?
מחפשת את השותף, לחלוק את החיים גם כשהם ב"ה עמוסים,
בואי להכיר את הצרכים החדשים שלך ושל בעלך,
וללמוד את השפה החדשה שאתם מדברים בה בשלב המיוחד הזה.
לקבלת פרטים והרשמה לסדנת בוטיק לחידוש ורענון ובחירה מחדש בקשר הזוגי שלך,
שלחי מייל: [email protected]
או התקשרי: 0533106799





וואו
נושא מורכב…
כאוב ומזעזע
הבעיה היא אצלנו הנשים
שאנחנו מתייעצות על כל דבר
בחיים לא ראיתי אישה שקנתה מחשב לדוגמא בלי להתייעץ איתו על ההוצאה והצביון…
אז למה באמת גברים מרשים לעצמם לעשות הוצאות גדולות כאלה בלי להתייעץ וכן לשנות צביון בלי לומר מילה?
אצלי היתה הוצאה אחרת אבל גם מרגיזה:
אני רציתי ללמוד לימודים ב20אל"ש ולקח לבעלי זמן לעכל את הרעיון…
אבל כשהוא היה צריך רכב תוך יום הוא על 25 אל"ש…
אנחנו ביחסים טובים
זה לא הענין רק השאלה היא איך גבר מרשה לעצמו בלי להתייעץ ואש ה מרגישה שהיא זקוקה לאישור על כל הוצאה כן גם אם היא מפרנסת יחידה?
לא הענין פה ההוצאה הכספית, שזה נושא בפני עצמו.
נראה לי יותר המשמעות הרוחנית וההשלכות של בחירה זו על צביון הבית.
כי מטבעו הוא האחראי על הקטע הכלכלי גם אם את מפרנסת… בזיעת אפך תאכל לחם זו הקללה שלו ולכן גם הפיוזים שלו על כל הוצאה…
בעצם, כך הוא הנכון והבריא.
(אני לא מתכוונת שהוא צריך כ"כ בקלות להוציא לעצמו, ולאישה,,,)
הבעל- הוא הגבר שלא אמור לבקש אישורים מאשתו,
והאישה-כן!
נכון,
אבל הבעל גם אמור לספק את צורכי האישה ולא להיפך,
ולכן זה כ"כ מתסכל, גם האישה דואגת לצורכי הבית וגם היא אמורה לבקש רשות,
ולהיפך, לא מספיק שהבעל לא דואג לפרנס הוא גם עושה מה שבא לו???
אם יודעים שכך השם ברא את העולם,
זה לא מתסכל.
אולי נהיה מתוסכלות מזה שאנחנו סובלות כל כך הרבה בשביל ילד והבעל מקבל יחד איתנו בלי שום מאמץ?
ככה זה.
הבעל הוא המחליט והאישה צריכה להיות שם בשבילו
לא בטוחה בכלל שרצון ד' הוא יישום המשפט 'הבעל הוא המחליט והאישה צריכה להיות שם בשבילו' באופן קבוע ובכל המצבים…
למה לא?
מה זה "והוא ימשול בך"?
כן הבעל הוא המלך והמושל בבית.
כל הבעיות מתחילות שנשים מרימות ראש ואומרות הוא לא יגיד לי מה לעשות כי אני זאת שמביאה את הכסף.
אין שוויון בין בעל לאישה.
בדיוק כמו הדוגמה שכתבתי-
גם בעניין הילדים אין שוויון.
לכאורה יכולה אישה להגיד-
אני עובדת כל כך קשה בשביל זה וסובלת,
איך יתכן שעל פי התורה כיבוד אב יותר חשוב מכיבוד אם??
בעבר זה היה ברור מאוד לכל בר דעת.
היום בגלל שהנשים עובדות ויוצאות ההבנה הזו קצת נעלמה אבל ברור שזו הדרך וכך צריך להיות.
כמובן ואין צורך להדגיש שלא מדובר במקרי קיצון שאין יחס לרצונה של האישה.
האישה תמיד יכולה לומר את דעתה והבעל תמיד מתחשב בה,
אבל ההחלטה הסופית היא שלו.
וכשעושים את זה ממקום כנוע (ואני צעירה מאוד, לא אישה של פעם…) שיודעים שכך ה' ברא את העולם וזה הכי טוב בשבילי, רק מרויחים מזה!
בכל פעם שטיפה מנסים לשנות את סדרי הטבע מתחילות הבעיות
אם ככה טוב לך ולבעלך לחיות זה נפלא…
אבל בבקשה לא להפוך את זה לאידיאולוגיה, לסדרי הטבע, לדרך התורה, לרצון ד' מכל אחת ואחת…
לגבי הדוגמאות שלך
'והוא ימשול בך'-
עייני ברש"י שם, נאמר לגבי עניין ספציפי מאד בצורה ספציפית מאד.
כיבוד אב ואם- במורא דווקא הוקדמה האמא לאבא…
ואני חונכתי ומאמינה שבני זוג לא כנועים או מרימים ראש אחד כלפי השני אלא חיים קודם כל באחדות ובשותפות ומתוך כך גם חלוקת התפקידים ביניהם שכוללת גם חלוקה לפי גבר\אישה.
אין פה שינוי של סדרי הטבע אלא הדרך בה מתנהל הקשר בין בני זוג במשפחתי המורחבת כולל סבים וסבתות וכך גם אצלנו ב"ה
ולא התחילו 'כל הבעיות'…
שפרינצלה כל מילה!!
הבעיה היא לא שאשה מנסה לשנות סדרי עולם. הבעיה היא שאנחנו חיות במציאות מעוותת. לכן כל ההדרכה ה'נכונה' והמתוקנת כן מצריכה התאמות. בוודאי שמה שקנתה אישה קנה בעלה. עדיין בעל שאומר זאת לאשתו בשעה שהיא עובדת והוא לא מכניס כסף הביתה על מידות טובות זה לא מעיד ולפעמים כן זה קצת כוחני מצידו ולא מגיע ממקום של 'באמת זה הנכון והישר'.
הנכון והישר מצד הטבע הוא שהאישה יושבת בביתה ובעלה מפרנס אותה.
גם בעלי אברך, ב"ה, ואני עובדת. אבל ברור לי שזה לא לכתחילה לא לפי הבריאה ואכן מביא לקשיים בשלום בית.
אגב בטבע, אם כבר מדברים על זה, לגבר יש את הרצון הכי חזק בעולם שאשתו תהיה מאושרת. ואם הוא יחשוב שהוצאה כספית תהפוך אותה למאושרת הוא יעשה אותה הרבה יותר בקלות (בטבע שלו ) מאשר להוציא כף על עצמו. אבל כאמור אנחנו בגלות והטבע רחוק מאיתנו וממציאות חיינו
מי אמר שזה הנכון והבריא?
בני זוג מתייעצים אחד עם השני!
כי לפי התורה הכסף הוא של הבעל…
כשהאישה מפרנסת
לא בטוח בככל שהלכתית הכסף שלו.
ובכלל, בבית יהודי נורמלי לא אמורה להיות החלוקה של 'שלי' מול 'שלך' אלא הכל שלנו ואנחנו מחליטים ביחד.
תגידי את רצינית???
מה המשמעות של הקידושין בדיוק?
קניה!!
הבעל קונה את אשתו וכל אשר לה- שלו~~
חס ושלום…
אישה היא לא רכוש…
קשר בין בני זוג הוא לא קשר של בעלים ורכושו אלא של חברות עמוקה שייכות ושותפות.
וגם הלכתית זה לא מדוייק…
בטח לא כשהאישה מפרנסת כמו שכתבתי למטה.
ב3 דברים האישה "נקנית". משמע- הבעל קונה אותה מאביה.
אותה ואת כל מה שיש לה.
הדבר היחיד שנשאר שלה והיא יכולה לשמור בבית הוריה זה את הכתובה…
הזוי לראות איך כל תפיסות העולם החיצוניות של- גם האישה היא בן אדם לעצמו ולא שייכת לאף אחד- נכנסו אלינו כל כך חזק.
זה דברים פשוטים!
הכי טוב לנפש האישה להיות שייכת למישהו. אם אין בעל אז האבא.
על פי התורה,
גם אם אישה התחתנה ונעשתה שייכת לבעלה, והתאלמנה או התגרשה, היא לא נשארת לבד,
היא חוזרת מיד לבית אביה- הכוונה חוזרת לחסות אבא שלה.
כמובן שהמשך דרך התורה הוא יחס הבעל לאישה- בכבוד ואהבה וכו.
אבל מבחינת האישה- שייכות לגמרי
טוב יקרות
אני נאלמתי דום
בתור בת ת"ח ואשת ת"ח ששמעה הרבה בנושא מבעלה ואביה….
וגם למדה הרבה בנושא מספרי תלמידי חכמים…
אני לא חושבת שאפשר להגיד באופן גורף שזו תפיסת התורה. בכלל לא…
(כמובן שאם לזוג ספציפי זה טוב ובונה זה משהו אחר)
אבל מכאן מפסיקה להתווכח כי לא נראה לי שאצליח לשכנע אתכן…
כתבתי כי כואב לי שאומרים בשם התורה דברים כאלו…
(מי שרוצה מקורות בנושא מוזמנת לכתוב..)
אדרבה אני אשמח לשמוע מהי לדעתך הדרך.
רק מציינת שהגבתי לדיצה שכתבה- ולכן זה כ"כ מתסכל, גם האישה דואגת לצורכי הבית וגם היא אמורה לבקש רשות,
ולהיפך, לא מספיק שהבעל לא דואג לפרנס הוא גם עושה מה שבא לו???
הגישה הזו ממש לא נכונה. כן יש מושג של להיות כנועה לבעלך, ואין לזה קשר מי המפרנס בבית.
תקני אותי במה טעיתי…
אם נסתכל במדינות העולם שבהם עוד לא חדרה התרבות המערבית נראה שכך אכן חיים שם. הבעל הוא מלך הבית.
(לא לוקחת מהם דוגמה, רק מבהירה מה היה בעבר והעובדה שזה השתנה זה מהתרבות המערבית)
וכמו שלמדתי בסמינר (ורואה בחיים האמיתיים גם)- כשהאיש מלך האישה מלכה.
כלומר כשאישה ממליכה את בעלה עליה ומקבלת את מרותו,
הוא בתמורה יתנהג אליה כמו מלכה והיא רק תצא מורווחת.
אבל אם האישה תבדוק כל הזמן האם זה פיר או לא פיר שהוא אומר לי מה לעשות- שלום ושלווה לא יגיעו מזה…
שתינו מסכימות שהתקטננות ובדיקה מתמדת של 'פיר ולא פיר' הן לא מתכון לאידיליה.
שתינו מסכימות גם שיחס מכבד ואוהב של האישה לבעלה עוזר לו לתת לה יחס כזה גם כן.
שתינו מסכימות גם שיש הבדלי אופי בין נשים לגברים שמשפיעים על הקשר ועל חלוקת התפקידים בבית.
הנקודה שבה אנו חלוקות היא עדינה יותר, ונוגעת להגדרת הקשר בין איש ואשתו.
האם אישה כנועה לבעלה או שהיא חברתו ואשת בריתו?
(את זה לא אני אמרתי אלא הנביא)
בגדול, התפיסה היא שקשר בין בני זוג הוא קודם כל אחדות נשמתית מתוך כך גם אחדות נפשית וזה מתפרט גם לכל החיים המעשיים…
בתוך כך יש אמנם חילוקים מעשיים ונפשיים לפי גבר / אישה אך הם מהותיים פחות.
אכן,
בעל ואישה הם 2 חלקי נשמה יחד.
בתוך הדינמיקה הפנימית- אישה כשרה עושה רצון בעלה,
כל אחד מעצם תפקידו דואג לשני.
מתוך החברות העמוקה בינהם, כל אחד ממקומו נותן לשני את מלוא המקום.
ולכן- אישה נותנת לבעלה את המקום השולט יותר כי זה מה שטוב לו ולנפש של שניהם.
הבעל לעומת זאת נותן לאישה את המקום המתפנק והנשי יותר, שלא צריכה להחליט ויש מישהו אחר שהאחריות שלו.
אין הגיון ששניהם יהיו שווים וינהגו אותו הדבר אחד בשני.
אני אשמח מאד למקורות שלך
נכון שהאשה נקנית, אבל אנחנו לא סמרטוטי רצפה במארז על המדף בסופר.
הקניין הוא שיעבוד הדדי.
הבעל משועבד לאשתו- הוא חייב למלא את חיוביו כלפיה.
והאשה משועבדת לבעלה- היא חייבת למלא את חיוביה כלפיו.
חיובי הבעל לאשתו שונים מחיובי האשה לבעלה ולכן השיעבוד הוא הדדי אך לא סימטרי.
ובוודאי שלא בונים בית על שיעבוד אלא על הבחירה להשתעבד.
אישה היא רכוש והקנין שלה הוא קנין ממוני דאורייתא [כמובן שאין יחס הבעל לאשה אמור להיות כאל רכוש גרידא אך זכויותיו באשה הן ממוניות לחלוטין ולכן גם לו הזכות הבלעדית לגרש כי הוא הבעלים היחידי ואם הוא נפטר הגמ' אומרת שמשמים פוטרים את האשה לשוק אך היחס הקניני הוא ודאי יחס ממוני ללא ספק ואין זה משנה כלל במקרה שהאשה קבלה על עצמה את עול הפרנסה תמיד הממון הוא של הבעל חוקית מקניני התורה]
כשהאשה מפרנסת, הלכתית, הכסף הוא שלו,
והלכתית, הוא חייב לדאוג לכל צרכיה.
למעט מצב שבו היא אומרת אינני ניזונית ואינני עושה או במילים אחרות- תן לי להסתדר לבד מבחינה כלכלית
לא שמעתי על זוג צעיר בזיווג ראשון בימינו שעשו ככה.
שאלתי עכשיו את בעלי לצורך הדיון כאן
הוא אומר שהמשנה למלך (אחד ממפרשי הרמב"ם) כותב לגבי נשים שעוסקות במסחר ו'יוצאות בבתי השרים' ומפרנסות את בעליהן-
שהכסף שייך להן…
אבל שוב כמו שכתבתי
בבית בריא עם זוגיות בריאה אין חשבונות של 'אני ואתה' 'שלי ושלך' אלא 'אנחנו ביחד מחליטים ביחד על הכסף שלנו'
לא צריך לחפש בכל מיני מפרשים…
יש גמרא ברורה מאוד- כל מה שקנתה אישה קנה בעלה.
זהו.
כל החחים אנחנו לא פוסקים ישירות מהגמרא אלא על פי הראשונים והאחרונים, פתאום עכשיו כן?
גם אני שאלתי את בעלי לצורך הדיון
וקיבלתי שיעור ממש, אשתף ממה שהבנתי
יש שני נידונים שהועלו פה והם לא קשורים
א, האשה נקנית, נכון, אבל ודאי שהיא לא ממון בעצמה, היא אישה!! הכוונה במילה נקנית היא נקנית בקניני אישות לאוסרה על כל העולם ולהתירה לו, ולא בקנין ממוני.
ב, הקנין הממוני שמוגדר מעשי ידיה (לדוגמא המשכורת) הוא חלק מהסכם ממון, כן כן כפשוטו, שבעצם הוא התוכן של הכתובה, לא היחיד, אבל כלול בכתובה גם הסכם ממון שבמסגרתו מה שהיא עושה בשליטתו, בדגש על שליטתו ולא על בעלותו, והוא מנגד חייב לזונה, אכן כתוב מה שקנתה אשה קנה בעלה, אבל גם כתוב יכולה היא שתאמר איני ניזונת ואיני עושה.
עוד נקודה קטנה, גם אם קנה הבעל תלוי מאוד באיזה סוג של נכסים מדובר יש נכסים שקונה הבעל רק בשביל שיהיה לו זכות להשתמש, ויש שקונה בצורה יותר חזקה,
אבל גם זה כשלומדים את העניין מבינים שכל הבעלות שלו היא מכוח הבעלות שלה-
אבל זה כבר אני לא הבנתי כך שאני לא יכולה להסביר,
כל זה נכתב רק להבהרת הדברים ולא לגופו של ויכוח
אם אני לא טועה הנושא לא היה הוצאה כספית, אלא החלטה רוחנית על נושא הסמרטפון.
אבל לעצם הענין- בד"כ זה גם נכון, אם אישה תרצה לקנות סמרטפון- רב הסיכויים שבעלה ידע מזה לפני הקניה. וכשהבעל מחליט- לא תמיד האישה תדע לפני כן…
אם נעזוב את הנושא הכלכלי.
אישה בטבעה לא אוהבת לבחור לבד, היא זקוקה לאישורים מהסביבה שהיא בוחרת נכון ובחכמה, היא לא אוהבת להסתכן, לא פזיזה, מאוד צריכה להישען על דעה של אחרים.
זהו טבע האישה.
גבר לעומת זאת אוהב להיות עצמאי בדעתו, לבחור לבד את מה שהוא רואה לנכון, להוכיח את חכמתו על פני ההמון, להרגיש שאף אחד לא מחליט עליו או אפילו מייעץ לו.
זה הכל, זה המצב הנורמלי.
ברור שיש כאן גם נושא שגבר צריך לעבוד על מידותיו ולהתיעץ מתוך ענווה, ואישה צריכה לעבוד על מידותיה וליצר חוט שדרה יציב, אבל את הטבע לא ניתן לשנות.
מסכימה עם הכאב.
אני לא חושבת שהבעיה היא אצלנו שאנחנו מתייעצות, הבעיה היא עם הבעל שלא מתייעץ!
אנחנו יישמנו בתחילת הנישואין רעיון ששמעתי מרבנית: קבענו סכום מסוים שמעליו צריך לקבל אישור של בן הזוג השני על ההוצאה. אני לא קונה בגד שעולה אלף שקל בלי לוודא קודם עם בעלי שזה בסדר, ובעלי לא נותן הלוואה של אלף שקל לחבר בלי לוודא איתי שזה בסדר.
מאחלת לך להתקדם לשלב הבא ולתת לגבר שלך לפרוח בלי האישור שלך
מאחלת לך להתקדם לשלב הבא ולסכם עם בעלך שאת פורחת בלי האישור שלו…
בציניות כמובן..
ועדיין…
מגיבה לאחר שיחה עם בעלי כי אני חושבת שזה חשוב וזוגות יכולים להיתרם מכך: הרבה מעבר לדיון ההלכתי למי שייך הכסף, אנחנו רואים בזה עניין של כבוד לשני ודרך ארץ כפשוטו. אולי נכון יותר לקרוא לזה התייעצות או עדכון.
זה לא עניין של אישור ועדה רוחנית או אישור כלכלי.
בהקשר הזה אין לי שאיפה שבעלי יקנה רכב בלי לעדכן אותי קודם….
ואני לגמרי תומכת בהסרת האחריות הכלכלית מהאשה ומתן שליטה מלאה על הכסף בידי הבעל (כבר כמה שנים טובות לא נכנסתי לחשבון הבנק, ואפילו על גובה השכר שלי אני לא תמיד מעודכנת…. )
מודה שאני לא פמיניסטית בכלל.
אולי נתפסתי לדוגמא – בעיני הזוי שבן אדם בוגר צריך לבקש אישור מאשתו בשביל הלוואה (!) של אלף ש״ח (!)
לא כל מה שהיה נכון כזוג צעיר נכון גם בהמשך…
לא זכור לי שבעלי קנה אי פעם משהו בלי לשתף אותי (חוץ ממתנות 😉 ) אבל זה לא בגלל שהוא צריך ממני ״אישור״.
סליחה- בשטר התנאים כתוב בפירוש ואל יבריחו ואל יעלימו לא זה מזו ולא זו מזה, אלא ישלטו בנכסיהם שווה בשווה.
הנושא של "אל יעלימו זה מזה" מופיע בהקשר של הכסף, תבדקי!
אם שני בני הזוג מסכימים ביחד על אופן השליטה בנכסיהם, מה הבעיה? מה הקשר לפרוח?
בעיני אלף שח זה לא נכס בדיוק כמו שבגד זה לא נכס. אבל בסדר, זה בעיני המתבונן. כל אחד וההרגלים שלו.
מנסה קצת לחדד את הנקודה שלי
יש קונוטציה מאד שלילית למילה להכנע, וגם אני לא מרגישה איתה בנוח. זה נשמע כמו להימחק או לזלזל במקום של האשה.
אני אישית מכירה אישה שהרבה מדברת כמה היא מתבטלת לבעלה, ואם אתבטא בעדינות, היא לא נהנית משלום בית.
כי אשה לא אמורה למחוק את עצמה. אין בזה ספק.
מאמרי חז״ל מלאים בכך שלאשה יש בינה יתירה, וכמה בעל מרוויח כשהוא מכבד את אשתו.
אבל בלי להוריד מזה –
יש הבדלי מעמדות בין בעל לאשה ביהדות.
הבדלי מעמדות זה לא שהאשה שווה פחות או חכמה פחות. זה אומר שיש כאן חלוקת תפקידים.
אתן דוגמא מזירה אחרת בחיים שלי – אני בתפקיד יחסית בכיר בעבודה שלי ויש לי ״מילה״ על הרבה מאד דברים שקורים סביבי. המנהלת שלי מתיעצת איתי המון, ועדיין, אני צריכה לבקש אישורים ממנה, גם בדברים שהיא פחות מבינה (כמובן שאסביר לה את עמדתי), והיא לא חייבת לבקש ממני אישור ולא להתיעץ איתי.
גם אשה לבעלה, כמובן שהמצב האידיאלי הוא שהם ישתפו אחד את השני בדברים קטנים (בגד?) וגדולים (רכב?).
וממה שאני יודעת, הלכתית הכסף שייך לבעל, וגבר לא חייב לבקש אישור מאשתו ואשה כן צריכה את רשות בעלה.
אי אפשר להכליל, בעלי משתף אותי לפני כל החלטה, וגם מתייעץ….
ודווקא במקרה שבתאל תיארה בקטע – ברור שהוא לא שיתף הוא ידע בבירור מה תהיה התגובה.
קראתי כל מילה בשקיקה
את כ"כ חכמה!!!!
חכמת נשים בנתה ביתה…
וואו
זה היה ממש קשה לקריאה…….
בעיקר התחברתי לתחושה העמוקה של בגידה,
נגיד שאתה רוצה לקנות, ואני אגיד לא,
ללכת ולעשות דבר כזה בלי שום שיח??
ב"ה לא חווה את זה אף פעם,
אבל אם בעלי יעשה דבר כזה (לא קשור אפילו לשינוי רוחני, אלא איזשהו צעד דרמטי בלי לדבר איתי על העניין לפני, לדבר! לא להתיעץ…)
אני אהיה פגועה ומן הסתם ארגיש תחושת בגידה ויקח הרבה מאוד זמן לשקם את זה……..
לי זה הרגיש כמו פוסט על בגידה (אומנם עדינה, אבל עדין…… פוגעת)
אני איתך!!!
זאת בגידה!
ובנ"א שבוגד חייב לפחות להסכים לשלם על זה מחיר.
אתה בגדת במודע. מינימום זה להכיל את ההלם והמורכבות של אשתך!!!!
אתה לא יכול להפתיע וגם לדרוש רוגע והכלה_( תגובות מושכלות)….
זה ספציפי לא הרגיש לי שמדבר על בגידה.
אבל את צודקת, בסיפורים האלו יש בהחלט גם הרבה עלבון ובגידה, הרבה חוסר אמון.
בתור אישה שמורה כשבעלי קנה סמארטפון זה לא היה בהנחתה, הייתי שותפה לכל התהליך שקדם לזה (זה הרי לא קורה ביום אחד)
עכשיו, כשקראתי את התיאור כאן הרגשתי טוב עם עצמי שהצלחתי להיות איתו והוא הרגיש בטוח לשתף עוד בשלב המחשבות.
אני חושבת שאישה צריכה לתת תמיכה וכתף עוד קודם, בתחילת המשבר, ולא צריך להגיע לרגע כזה שבאמת מרגיש קצת כמו בגידה (לא אומרת שזה פשוט וקל)
ובתאל, כתבתי לך מייל לגבי הסדנה ולא קבלתי תגובה כבר שבועיים, אשמח לקבל פרטים
וואו את אלופה!
אישה חכמה
כבר מתגובות קודמות ראיתי שאת אשה מדהימה וחכמה…
וואו איזו התמודדות קשה
אני מניחה שגם כשהגבר משנה כיוון דווקא למקום חיובי אבל אחר
זו אותה תחושה
נגיד מישהי שבעלה נהיה פתאום חסיד ברסלב
או מתחיל להתלבש שונה ממה שהיא רגילה
זאת אומרת את בטח התכוונת לכל שינוי דרך שהוא משמעותי מאוד
לאו דווקא ירידה רוחנית , לא?
ספציפית היא דברה על זה, לא על שינוי אחר:
"הטור הפעם הוא לא דוגמא – הוא הדבר בעצמו, מה עושה אישה כאשר בעלה מחזיק מכשיר לא כשר בניגוד לרצונה ובניגוד להשקפתה" (ציטוט מהקטע).
אבל ברור שהנושא מעורר גם נקודות אחרות- על שינוי באופן כללי, ועל בגידה- מה שכתבה פה מישהי לפני זה.
ממלימה לקרוא את הספר :"האישה המאושרת באמת" של מרים לבל,
בדיוק דן בנושאים אלו.
סיפור העלילה המסעירה המופיע בו-דומה מאוד לתאור הנ"ל
אני חושבת שזה ספר על בסיס הספר "לדעת להיכנע" של לורה דויל, ממליצה מאד לקרוא אותו… מבסס את המקום שלנו מול הבעל בצורה כ"כ נכונה ומושכלת. מכירה גם מדריכי זוגיות נחשבים וחרדים למהדרין 🙂 שממליצים לקרוא אותו.
לא קראתי את האישה המאושרת באמת, כן את לדעת להכנע.
אני חושבת שהיא קצת מדי מגזימה.
בסופו של דבר, זוג נשוי הם לא רק 'גבר ואישה' הם גם פשוט שני בני אדם, חברים.
אם הם בקשר טוב, הם לא צריכים את הספר..
פה מדובר במקרה של משבר ביחסים בינהם, או שהם מעולם לא התפחתו כמו שאמור להיות
למה מינוסים???
הספר הזה העלה לי את הזוגיות לרמה שלא היתה מעולם!
מומלץ בחום לכל אישה באשר היא (למעט מקרי קצה של נרקסיזם, אלימות וכיוצא בזה).
מינוס אחד:
כי זה לא תורה למשה מסיני
ובמילים אחרות- לא תמיד עובד. גם במקרה של בעל ללא נרקיסיזם.
לפעמים הכל רק נראה כאילו הכל הסתדר
כשתכלס הבעל אולי מגיב בקשר כמו שמצופה ממנו בכל סיטואציה שאשתו מובילה
אבל לא באמת משהו משתנה אצלו מבפנים
לפעמים הקשר נהיה קשר של כאילו
ואולי, רק אולי
עדיף קשר אמיתי עם כעס ואולי מעבר לזה
מאשר קשר מקסים ומדהים אבל לא כל כך אמיתי וכן ואולי אפילו קצת מניפולטיבי.
מה כן עובד? אני לא יודעת
אבל כשאחרי תקופה ארוכההה אישה קולטת בבום אחד כמה זה לא עבד, למרות כל המאמצים שלה (בלי שבעלה מודע אליהם בכלל)
היא חוטפת עצבים על הבנאדם הלא נכון.
וגם לוקחת צעד אחורה ותופסת מרחק ריגשי בטוח ממנו-
כזה שישמור עליה מלהתאכזב ולהיפגע שוב.
לסיכום-
אני כן חושבת שהספר מארגן מחדש כמה שיבושים של איך אני במסגרת הנישואים
(איך לא להתעלם מעצמך ומרצונותיך למרות שאת נשואה ואולי גם אם)
ואיך בעלי במסגרת הנישואים
(איך לא להתרתח עליו כשהוא מוציא כסף בלי לעדכן אותך (רמז- פשוט כי כבר למדת לדאוג לעצמך במקסימום, אז את לא מרגישה מקופחת שהוא דואג לעצמו))
אבל אני חושבת שהוא לא עוזר בנושא של "איך הקשר עצמו"
מגיבה לשלושת הנושאים שעלו כאן:
שאלתי את בעלי בנוגע למה שכתבו כאן אם אישה מפרנסת הכסף בבעלות שלה וכו',
הוא אמר שזה דיון הלכתי, ובכל מקרה – זוג שמתחשבן מדי הרבה על דקדוקים במסכת כתובות, מגיע למסכת גירושין…
בבית יהודי בריא ונורמלי לא מתחשבנים "בבעלות מי הכסף ומי חייב לדווח למי",
בבית עם קשר שמח וטוב הדברים צריכים להיעשות בהסכמה' בתקשורת ובאהבה.
ואבוי לבית שמתחשבנים בו מי מדווח למי ומי אחראי על מי…
דיון מעניין ממש,
שמתם לב כמה הרוב פה יחסית אדישות לטור עצמו- לסמרטפון שהבעל קנה בלי ליידע אותה, ולוקחות אותו כדוגמה, מתדיינות על הכסף, מי מחליט מה, תחושות בגידה, הספר האישה המאושרת וכו'.
מה דעתכן? נהיינו אדישים וקרים לענין? זה כבר לא מזעזע מכיון שלהרבה מהנשים או הבעלים כבר יש סמרטפון??
לדעתי, טור כזה לפני שנתיים היה מקפיץ פה את כולם( תיזכרו בדיונים בסגנון כזה בחכמת ההמונות לפני שנה- שנתיים)
ועכשיו, נראה לי שאיו כמעט תגובות על הנושא עצמו. מה אומרות?
מאוקססת בנטפרי..
יכולה לשתף מניסיון, שאין כמו להיות איתו ולצידו בכל התהליך. אני אישית מתלווה לבעלי בזמן שהוא קונה מכשיר, מקשיבה ללבטים הן לגבי איכות המכשיר, והן לגבי הסינון. באותה מידת התעניינות. בלי לייעץ. בעבר הוא היה ממש צמוד למכשיר עם תקופות לכאן לכאן, ועם השנים הוא התחזק בנושא בהדרגה, בנושא סטטוסים וקבוצות. אני תמיד רואה התחזקויות בנושא אחרי שאני מתקדמת גם בהרחקות בנושא הטכנולוגיה. לפעמים הוא רוצה להראות לי משהו במכשיר, אז אני שואלת האם זו תמונה או סרטון, כי סרטונים אני לא רואה. ואני רואה עם הזמן התקדמות גם אצלו בעניין. תמיד להיות איתו ולצידו, ורק משם הוא יוכל לעלות בס"ד.
מורידה בפנייך את הכובע!!!
רק מעירה בעדינות- בתור אחת שחוותה את אותו הדבר,
בעלי קנה סמארטפון- פרוץ לגמרי
לא חד משמעי האופן בו צריך להתנהל והצורה של הלקבל את זה.
זה מאוד תלוי מאיפה זה הגיע.
אצל בעלי זה לא הגיע מהכיוון של ירידה רוחנית, אלא בעקבות ROCD
לא ארחיב כאןכי זה לא מתאים אבל ההואה שקיבלתי לאחר יעוץ עם מומחים בתחום היתה לא לקבל את זה וכן סוג של להציב תנאי
נשמעת כמו מישהי שמתמודדת בסבלנות ובגבורה עם אתגר לא פשוט
ישר כח!
כואבת איתך מאודזה באמת לא קל
השאלה אם זה עושה שלום הצבת התנאים
או לא?
האם זה גורם שלום בבית???
זה לעניות דעתי מה שבתאל ניסתה להעביר כאן
אני שמעתי מרב בהרצאה, משפט חזק:
בית עם סמארטפון פרוץ, הוא לא בית
אז קודם כל שיהיה בית, ואחר כך נדאג לשלום הבית
הוא אמר את זה למי שמחזיק בזה
לא לאשתו של מי שמחזיק בזה
וההבדל עצום!!
את מדברת כאן על מציאות קיימת. יש מכשיר.
את אם את בוחרת לא לעזוב, וזו בחירה לכל דבר,
את צריכה לדאוג לשלום !!
כואבת איתך, איזו תשובה נכונה ומדוייקת
הרבנים מדברים למי שמחזיק או למי שרוצה להחזיק או למי שמתקשה בנושא ונאבק ונופל וקם ושוב נופל!
הם לא מדברים למי שמסביב שעומד מהצד ויכול להושיט יד ולהציל.
נשים הן עם ממתין–ממתינות לבעליהן ועם שבטוח בגאולה שתבוא! גם כאשר הגברים לא האמינו שתהיה גאולה הן המשיכו להעמיד דורות בתנאים לא תנאים!
הנשים הן הגאולה של הדור הזה בזכותן עתידין להגאל- עתידין- כל ישראל!!! כי הן לא בורחות מהמערכה ומשאירות אותה לגברים, הן לא מוציאות את הילדים שלהן מהבית כי הם לא הלכו בתלם,
הן נמצאות שם להכין ארוחות חמות, לעודד, להושיט יד וכתף, להתפלל בדמעות לתת אהבה וחום ולגרום למי שעזב לרצות לחזור ולהיות שייך, ולהבין שגם אם נופלים אפשר לקום, כי ה' – ידו פשוטה לקבל שבים, גם אחרי ש-200 פעמים נופלים.
וכמו שכתבה זו שמעלי אישה שבוחרת לחיות עם בעלה למרות הסמרטפון כדאי רצוי ומומלץ לבחור לחיות בשלום ואהבה כמו שאישה יודעת לתת.
יעזור ה' ונזכה לגאולה שלימה בקרוב ממש.
אין לך כלי מחזיק ברכה אלא השלום- אין תנאים לשלום, כבוד התורה? הוא השלום בעצמו!
השאלה היא האם ההחלטה להישאר למרות המכשיר הפרוץ היא לאחר התייעצות עם רב ובהסכמתו.
ברור שאם לאחר התייעצות כזאת, יש הכוונה (ובעקבותיה החלטה) להישאר- זה מתוך שלום ולא מתוך עצבים.
אך האם תמיד זה מה שהרבנים מורים?
הוא אמר את זה כתגובה לשאלה אנונימית
שנשלחה לו על ידי אחת הנשים שהשתתפו בהרצאה
והוא ענה בדיוק לה!
וגם כאן כותבת התגובה (בשם: "הייתי שם") ענתה בפירוש
שכן הנחו אותה סוג של להציב תנאי
משמע גם לה נתנו הנחיה דומה לא להסכים עם המציאות של מכשיר פרוץ.
ברור שכל אחת אמורה לפנות ולהתייעץ באופן אישי איך ומה לפעול
אבל בטח לא פשוט להשלים עם הגורל הזה ולעבור הלאה
רק שואלת – הצבת תנאים לא מחמירה ROCD?
בעיקרון ברור שהצבת תנאים זו לא הדרך
אבל במקרה הזה המכשיר עיכב את התקדמות הטיפול.
קשוח….
כל הכבוד על ההתמודדות ועל היכולת לשתף…
והמון המון סיעתא דשמיא