הכל התחיל מתור לרופא – שבוטל.
זה היה תור שחיכינו לו כמה חודשים, ובבוקר הרופא קם חולה וכל התורים בוטלו – עד כאן לגיטמי לגמרי, אבל בשונה מהמקובל הוא לא פתח יום אחר לקבל את החולים שנפלו באותו יום.
כמובן שהתגובה שלי למזכירה שבישרה את זה הייתה לא נחמדה 🙂 אם הרופא מבטל – שידאגו להכניס את הפציינטים ביום אחר קרוב, בטח אם הוא רופא מומחה שמחכים לתור אצלו חודשים.
המזכירה הגיבה בקרירות ש"זה ההוראות של הרופא והוא לא נתן לנו הרשאות למלא את השבוע שלו בעוד תורים".
התקשרתי למרכזיה של קופת החולים, והמוקדנית האדיבה שם בדקה לי סניפים אחרים בהם הרופא מקבל, ונתנה לי טלפון ישיר של סניף אחר.
התקשרתי. ענתה מזכירה של הסניף ההוא, מישהי שרוצה לעזור. לא. אין להם כמובן תורים פנויים בקרוב, אבל היא תתקשר לסניף שביטל לנו לבדוק מה אפשר לעשות (!)
אחרי שעה היא חזרה ואמרה ש'באמת אין מה לעשות, הרופא לא פתח יום נוסף אבל היא דאגה שיכניסו אותי שם וגם אצלם לרשימת המתנה, ובינתיים יש לה רעיון אחר. יש רופא מומחה אחר שעבר לאחרונה לקופת החולים שלנו מקופת חולים אחרת, הוא חדש מהניילונים בקופה, ולכן יש לו תורים פנויים למרות שהוא רופא וותיק ומעולה.
תוך כדי שהיא פותחת את היומן שלו, היא מגלה שיש תור למחר, ותוך רגע היה לנו תור למחרת לרופא מומחה אחר.
התפעלתי.
מסתבר שגם המזכירה בסניף הראשון וגם המזכירה בסניף השני – מקבלות את אותה משכורת פחות או יותר, שתיהן עסוקות בלעזור לאנשים מרוצים או לא מרוצים (כמוני בשלב הזה…), ובכל זאת – איזה שמיים וארץ בין התשובה הלקונית של: "אין מה לעשות", לבין הרצון לעזור בכל זאת ואח"כ – היכולת להגדיל ראש, לבוא לקראת, ובסוף גם להצליח לעזור!
הסיפור הזה התחבר לי בדיוק עם הריאיון שעלה הבוקר עם הילה, מזכירה בקופת חולים, שנהנית מהעבודה שלה, פשוט כי היא רוצה לעזור לאנשים.
הלוואי שכל קופות החולים ועולם העבודה בכלל יהיו מלאים ב"הילות" כאלו, הלוואי שאנחנו נאמץ את ההילה הזאת.
בשורות טובות,
שבי
הפוסט הוא חלק מהניוזלטר שלנו שנשלח פעמיים בשבוע – ביום שני וחמישי.
רשומה ולא קיבלת? תבדקי בקידומי מכירות או בספאם.
עדיין לא רשומה? בואי שבי איתנו : ) בלחיצה כאן
