בלי פודקאסט, בלי תואר ובלי רעש – 

ביום שישי שעבר יצאו אבא, אמא ותינוק חודש אחרי הלידה, לשבת מנוחה בבית החלמה בירושלים, וברגע אחד הפך האושר לטרגדיה.

נראה לפעמים שיבש מעיין הדמעות שלנו עם צרות עם ישראל המרובות, אבל להוריד דמעה על אישה כשרה כמו אילה דוידזון זה זכות שהיא חובה – "כל המוריד דמעות על אדם כשר הקב"ה סופרן ומניחן בבית גנזיו".

אילה היא מסוג הנשים הצדיקות שאף אחד לא היה אמור לשמוע עליהן, בלי תואר ובלי הדר, בלי ללמוד קורס "מנהיגות" או קריירה מפוארת, אבל הן המנהיגות האמיתיות. 

אף אחד לא נתן להן שופר או במה ואין להן פודקאסט ויראלי, אבל בשקט בשקט הן מנווטות את עם ישראל קדימה ומכשירות את הדור הבא של עובדי ה'.

אילה, אמא לחמישה (שישה) ילדים, אישה "פשוטה", שלחה את בעלה במסירות ללמוד, וכמו שאבא שלה תיאר בהלוויה – בכל מצב גם אחרי הלידה.

וכמו שבעלה תיאר – הילדים היו עיקר עולמה, וגם ברגעי עייפות וקושי – היא הקדישה להם את כל ליבה – ועם כל זה היא מצאה זמן לערוך חשבון נפש יומי (!)

ואחרי הכל, לראות ילד יהודי בן 10, אומר בהלוויה של אמא שלו, אחרי ששיכל אמא ואח, ואחרי שבוע של מתח נורא שבו לא היה ברור מה מצבו של האב –

לראות ילד יהודי כזה אומר במתיקות ובתמימות: "יתגדל ויתקדש שמיה רבא" – נראה שהשמיים כולם זעקו אמן.

ואף אחד לא ביקש ממני, אבל אם כבר, מניחה כאן את הקישור לתרומה למשפחה באתר של קופת העיר.

בשורות טובות,

שבי

הפוסט הוא חלק מהניוזלטר שלנו שנשלח פעמיים בשבוע – ביום שני וחמישי.
רשומה ולא קיבלת? תבדקי בקידומי מכירות או בספאם.
עדיין לא רשומה? בואי שבי איתנו : ) בלחיצה כאן