מדור חדש – קש"ר שכזה! והפעם: פורים – בין הרצוי למצוי

פורים הוא חג של תחפושות, צבעים, הרבה מוזיקה רועשת, יין, אוכל, בקיצור: בלגן מתוק… ולמי שחיה בזוגיות של קצב – לפעמים גם בלגן קצת פחות מתוק. אבל חכו עם זה, כי בינינו, אם יש חג שמבין אותנו באמת – זה פורים.  מי עוד נותן לגיטימציה רשמית לבלבול, רעש, שכחה ויצירתיות מתפרצת?

המקום הראשון לביטוי היצירתיות שאין לה מתחרים זה התחפושות. אם אתן רואות שיירה מקורית של אבא מלך ואמא מלכה בכרכרה מוזהבת כשאחריהם משתרכת שיירה של נסיכים על סוסי פוני ואין לכם מושג איך מתי ואיפה ניתן להשיג ולייצר את כל מה שהולך כאן, מדובר בוודאות במישהו שנולד עם מח של ADHD.

אי אפשר כמובן  להתעלם מהפעמים בהם הפכנו את בחירת התחפושות לפרויקט של חצי מדינה, כי הילד רצה להיות גם הבן אדם הכי עשיר בעולם, וגם הבן אדם הכי עני בעולם, בסוף הלכנו על שלט גדול עם כיתוב: "לא סגור על עצמי", ובגד ישן עם כובע צילינדר.

אני תמיד מתכננת מראש. זאת הדרך שלי לצאת הכי בזול עד כמה שאפשר. כשהוא שואל אותי עוד כמה פעמים הוא יצטרך להביא לי חבילות מהדואר, אני מנצלת את זה להזכיר לו שחגגנו אדר לפני שבוע, וכדאי שגם הוא יכין כסף למעטפות או לפחות בקבוקי יין תואמים, רק חסר לי שנתקע כמו שנה שעברה, ובסוף נביא לסייע של כיתת הגן בקבוק יין בשווי מאות שקלים מהמאגר הביתי.

האמת שאין כמו פורים להוכיח לאנשי הקצב שתכנון מוקדם חוסך לכם כסף, והרבה כסף.

אני מתכוונת בעיקר לנשים המדהימות האלה, שמתנהלות במנגינה עם קצב משלהן, והן תמיד שומעות מכולן את ההתרגשות והאהבה הגדולה לחודש הייחודי הזה, כמה הכל מושלם וזורח ושמח…

ואז הן נזכרות איך ששנה שעברה, כבר חודשיים לפני פורים, עלה להן רעיון מבריק במח לעיצוב אדריכלי מושלם של תחפושת החלומות, ואיך הן עבדו, ועיצבו, ותכננו, וקנו, ושלחו, והזמינו, ותכננו עוד פעם, ועוד פעם תכננו, ואז כשהמוצר המוגמר על כל חלקיו ויצירתיותו המדהימה הופיע, מזל דגים השמח התחלף למזל דגים הרועד בים מעוצמת אלול…

אה, בפורים עצמו מה היה? התחפושות היו הכי פשוטות. הכי נדושות. הכי יקרות. משלוחי המנות נארזו בחופזה ע"י שקיות מכולת זמינות (צבעוניות!), ונשלחו אחר כבוד בתקווה שהילדים יתבלבלו בדרך ולא יזכרו מה למי ומי ולמה.

אני לא אשכח את ידיד המשפחה שלנו, שבאחת השנים צפר לנו מלמטה בתקווה שנבין שצפירתו הייתה מיועדת לנו, פתח פגז' מלא במוצרים שנקנו ברמי לוי, שלף שקית ורודה נצחית של המותג, מילא אותה בכמה מוצרים ושלח בפרצוף מתנצל של: השנה אשתי אמרה שזה עליה….

פורים זה יום הקונפליקט האיידיאייצ'דאי: הוא היום שמקבל בזרועות פתוחות את חוסר הכללים, את הבלבול, את השטות והצחוקים, לצד הצפה אדירה של מערכת הוויסות הרגשית-החושית, רצף משימות שלא קשורות אחד לשני, לו"ז צפוף שמתנקז עד 10 שעות, ורשימת מטלות אינסופית.

ואם זה לא מספיק, אז בואו נדבר על התארחויות ואורחים. מי שהמציא את המושג הזה שצריך להתארח אצל כל חלקי המשפחה של כל הצדדים עד הסבא רבא שנמצא אצל הרחוק-משפחה שאף אחד לא מכיר כולל הקשור בעצמו, בוודאות הגיע מימי הביניים שם כל הכפר גר בחצר גדולה אחת, או בבתי אונגרין של שנות ה-50. כי איך בעולם אפשר להכניס 6 תחנות ביקור ב-4 ערים שונות, עם 2 משלוחי מנות גרנדיוזיים, (אתן באמת רוצות לפתוח פה את הדיון על משלוחי מנות + שוויגער + הובלה והרכבה?) עוד כמה עם 'רק' חצי מהגרנדיוזיות ו-5 ילדים מחופשים ביצירתיות ותקתוק עם 3 אביזרים להחזקה ביד? אז נכון, תצקצקנה נשים כבודות, כשרוצים – אפשר הכל!

אבל מי אמר שרוצים??? במיוחד אם את שייכת לזן הזה שמתמודד עם קש"ר בקשר. כשאת נמצאת ביום שמביא את ההצפה הרגשית לנקודת רתיחה מסוכנת, ובזמן שאת מנסה לשמור על עצמך, להמשיך לחייך ולשמוח, כי זה הרי יום של שמחה! וישועות! וכיפורים כפורים! והישועה היחידה שאת מתפללת אליה היא שתגיעי לנקודת היעד הבאה בשלום, ללא שני השיכורים שהרגע נתלו על המראות של הרכב (וטוב שכך, ככה את לא רואה את האלו שנתלו על הווישרים מאחורה), ומקווה שחוץ משלושה-ארבעה דברים שאת מבינה שנשארו בבית, לא שכחתם עוד כלום. ובעז"ה שלא תשכחי אותם ברכב עצמו, ושאף אחד לא יתיישב על העיצוב המתנדנד כבר עכשיו ברמה מסוכנת, ואוף. את רעבה. אז את גונבת מהצד של המשלוח מנות שהכנת לחמותך, ומתכננת להאשים בזה מאוחר יותר את הילדון שגם ככה מצ'וקלד באופן מחשיד במיוחד.

אז את פשוט לא רוצה. את רק מחכה שייגמר. ויעבור. ותהיי אחרי זה. ואז את נזכרת שאחרי זה ערב פסח, אז את מתחרטת ורוצה לחזור לפורים אבל כבר מאוחר מדי ושקיעה יורדת לעולם.

ואז את נזכרת בכל מה שרצית: להתפלל, להתכוון, להתייחד, לחוות, להתרגש, לנשום שמחה. אבל במקום לרצות, ריצית. עשית את כל מה שכולם סביבך אמרו, ורצו, וציפו, וסיפרו שצריך, ונכון, ושמח, ויפה, ומושקע.

ואיפה את ואיפה ההתעלות, והרוממות, והסיפוק, שהוא נחלת כולן סביבך שנואמות בהתרגשות מותשת: "עייפים, אך מרוצים". את לא עייפה. את גמורה. את לא מרוצה, את מתוסכלת. את כואבת. את מאוכזבת.

כי שוב הבטחת לעצמך שהשנה זה ייראה אחרת: מאורגן, מתוכנן, זורם, שמח. ואת תהיי האמא והאשה מהאגדות שגם גומרת את כל ספר התהילים לפנות בוקר – כי זה הזמן המסוגל, וגם מתקנת את התחפשות שוב ושוב בסבלנות ואורך רוח חלומיים, וגם לא שוכחת אף אחד במשלוחי מנות, ומגיעה רגועה ושלווה למנה ראשונה אצל ההורים, מנה שניה אצל ההורים השניים, וקינוח אצל רחוקת-המשפחה הגלמודה בבית האבות, כשלאורך כל היום הזה הילדים מצוחצחים ונקיים, רגועים ושבעים, כי דאגת שיאכלו ארוחת בוקר ראויה.

ושוב, הכל התפספס, והתערבב, והתבלגן, ונשכח, והתפרק, ונפגע, ונעלם, ונמצא ו….

אם את מרגישה שדיברתי אותך, הזדהית עם רוב הנכתב, והחוויה שלך מפורים היא מורכבת יותר ממה שאת רואה סביבך, תרשי לי לספר לך איך אני שורדת את עצמי ואת הזוגיות שלי בפורים ואף יותר מזה – נהנית ומוציאה מהיום הזה את הכיף ששמור במיוחד לאנשי הקצב:

אז ככה. דבר ראשון יושבים. ביחד. את והוא, 5 דקות. באמת חמש דקות, ותקבעו: מה עושים, למי עושים, מתי יוצאים ולאן. הכי חשוב: מי אחראי על מה.

תתלו שלט גדול בבית: "מה עושים אם משתבש? כותבים על זה בדיחה" ועושים תחרות הבדיחות המוצלחות ביותר. אצלנו שנה אחת ניצח המשפט: "לפחות לא שכחנו את עצמנו בבית"…

אם מתוך חמש שנים משימת התחפושות הצליחה רק שנה אחת, אל תנסו להשיג שוב ושוב את ההצלחה ההיא. תלמדו מהמציאות ואל תייצרו פנטזיה חדשה: לכו על הכי פשוט, נוח, מצחיק.

שנה אחת הגענו ליום התחפושות לא מאורגנים בעליל עם ילדה בוכייה ואומללה. השארתי אותה בתלבושת הכי אהובה עליה: פיג'מה, קרוקס ושיער מפוזר (כן, הגנטיקה לא פסחה עליה, ועדיף בתחפושת מאשר לקבל טלפון מהמורה בכיתה א' שהילדה הגיעה לבית הספר עם נעלי בית), לקחתי קרטון שמצאתי וכתבתי עליו: "קמתי מאוחר, לא הספקתי להתחפש". התחפושת הכי שווה בעולם! כמות התמונות והתגובות שהיא זכתה אליהם, סיפרו לי שאנשים אוהבים לצחוק, ונהנים ממקוריות ויצירתיות הרבה יותר ממגדל פיזה וסוס מתנפח אומנותי. אז קחו את היצירתיות הייחודית של הקצב, ותמנפו את זה הכי רחוק למעלה. מקסימום תדפיסו מראש על החולצה (הנוחה! הכביסה! המחממת!) ותצאו וואו בלי לאתגר את כל הנקודות של הקשב.

בנוסף, חשוב מאוד: השתמשו בכל הכלים שמייצרים לכם עוגן מרגיע: תזכורת, רשימות קצרות, התראות וכו' אל תסתמכו על זה שאם אתם זוכרים ואוחזים על זה ראש עכשיו, ככה זה יהיה בהמשך (רמז: זה לא).

אם אחד מכם צריך רגע שקט – תנו לו.
אם השני צריך לפרוק אנרגיה – תנו לו.
זוגיות טובה היא לא סימטריה, היא התאמה. היא הכלה. היא חמלה עצמית וזוגית.

ובקצרה: פורים הוא חג שמוציא מאיתנו את כל מה שמורכב, מצחיק, צבעוני ומאתגר בזוגיות עם הפרעת קשב.
אבל הוא גם הזדמנות להזכיר לעצמנו כמה כוח יש לנו כזוג – דווקא בתוך הבלגן.
כי כשיש אהבה, הומור תכנון וקצת גמישות – כל כאוס הופך לפורים שמח!

מי אני?

נחמי פרנקל, נשואה לקצב וריקוד כבר 17 שנים תוססות.

אמא ל-7 מתוקים, שכמה מהם ממש דומים לאבא המדהים שלהם.
מהפן המקצועי- מרצה, מנחת סדנאות עם כלים מעולם הטיפול, יועצת נישואין

ובעלת תואר במדעי החברה והתמחות בהפרעת קשב.

מאמינה, מניסיון, שזוגיות עם קש"ר יכולה להיות מדהימה, מחוברת ומלאת סיפוק,

אבל היא דורשת גישה אחרת.

לפודקאסטים של זוג וקש"ר

הזוגי (תכיני טישו לדמעות צחוק), או המקצועי,

התקשרי לקו זוג וקש"ר 0733023619 (בקרוב גם באתר זוג וקש"ר)