דברנו המון על פרנסה. אבל יש עוד דברים בחיים. הבריאות, אומרות הסבתות, חשובה יותר.
העיקרון בבריאות הוא אותו עיקרון. בורא עולם הוא המנהל היחיד, הוא זה שקובע מי בריא ומי חולה, מי יתרפא ומי לא. עליך לבטוח בבורא עולם ולהאמין שהכל רק ממנו. אבל יחד עם זה, ובכלל בלי סתירה, לדאוג תמיד לבריאות שלך בדרכים הגיוניות וטבעיות. אם כואב לך השן, עליך ללכת לרופא שיניים. את לא יכולה לומר 'בורא עולם לא צריך את העזרה שלי כדי לסתום את החור'. אבל את גם לא יכולה לומר או לחשוב או להרגיש שרק בזכות הרופא החור ייסתם.
זה ממש להחזיק את שתי הקצוות יחד בו זמנית. מצד אחד ללכת ולעשות את כל מה שאפשר כדי להתרפאות, ומצד שני – לא לבטוח בתרופות וברופאים אלא רק בקדוש ברוך הוא. שום טיפול שיניים מצד עצמו לא יועיל ולא יזיק, אלא רק ברשות הבורא.
מה שמעניין הוא שכשאנחנו מעיינות בתנ"ך אנחנו מגלות שלא פעם בורא עולם שלח את הרפואה דווקא בדבר שמעצם טבעו הוא מזיק מאד.
דוגמאות?
אלישבע הנביא הגיע ליריחו, המים שם היו רעים עד כדי מוות לשותים. הוא ביקש צלחת חדשה עם מלח, השליך את המלח, והשם ריפא את המים. הצלח, שטבעו לקלקל את המים, ריפא את המים ברצון השם.
משה רבינו, במדבר, המתיק מים מרים על ידי עץ מר. הפוך מדרך הטבע.
חזקיהו המלך, היה חולה בשחין. בא אליו ישעיהו וריפא את עורו על ידי דבלת תאנים, שזה דבר המזיק לעור.
לעומתו אסא המלך, לא בטח בבורא עולם שירפא אותו, אלא בטח ברופאים ונענש על כך.
זה שיעור חשוב שממחיש את עניין הביטחון. לא התרופה מרפאת ולא הרופא הגדול ביותר, אלא השם יתברך לבדו.
תודה רבה לך!!!
העיקרון של ממתיק מר במר מזכיר לי גם את המשפט "לטובתי נשברה רגל פרתי".
מקסים!
ומרתק ומחדש הדוגמאות מהתנ"ך.
מחכה להמשך…