צ' – צרכים רגשיים (ויש הרבה)

היא קובעת יום ליציאה זוגית, יום כזה שיביא שינוי, שיפתח את הלב.

מתכננת לשבת במקום שקט באוויר הפתוח, ופשוט לדבר. להעלות נושאים קצת יותר עמוקים ופחות טכניים. כבר לא משנה לה שהוא לא זוכר את יום ההולדת שלה וגם לא את יום הנישואין, זה בסדר לרענן ולחדש את הקשר גם בסתם יום חול.

היא לוקחת חופש מהעבודה לכבוד היציאה, מכינה סנדוויצ'ים מושקעים, חותכת סלט, מכינה משקה ליד. מכניסה מפיות יפות, מפה לשולחן, שמיכה לשבת עליה – אם יהיה דשא לפרוס עליו. חושבת על משחק זוגי נחמד, לא מלאה ולא מתיש, רק קצת דיבורים מעבר.

להחזיר את הניצוץ שאבד במהלך השנים, אולי להתייחס אל זה כמו אל פגישת שידוכים כשלכל אחד היה חשוב להרשים בדיבור או דווקא בהקשבה. כל כך מקווה ותולה תקוות ביציאה הזו.

יום שלישי בבוקר.

שקית של רמי לוי עומדת מונחת על השולחן במטבח בתוכה ארוזים הסנדוויצ'ים, קופסאות הסלט, בקבוק המשקה עטוף במגבת שיישאר צונן. היא מכניסה גם קצת פירות ואריזה של רבע-לשבע שיהיה משהו מתוק.

בתיק שלה נמצאים הקלפים הזוגיים עם שאלות מעניינות ותשובות שהיא תשמח לשמוע. היא מאורגנת ממש, לבושה, מאופרת, יושבת היא והקפה של הבוקר, ממתינים שהוא יחזור מהתפילה וביחד הם יצאו לדרך, ליום שימלא אותם אנרגיות וכוחות.

"את מאורגנת? אפשר לצאת?" הוא נכנס הביתה בצעד קליל.

"בטח, חיכיתי לך!" היא מחייכת גם, מקווה שכמו שזה מתחיל זה רק ילך ויגדל ויהיה עוד יותר טוב, ועוד.

הנופים עוברים מהר, ברכב מתנגנת מנגינה, ושקט.

הצפון יפה עכשיו יותר מתמיד, העולם רחוץ ונקי, השמש בוהקת על האבנים הרטובות, והשמיים בצבע תכלת של חורף. הם מתקדמים להרי הגלבוע, היא בחרה את שמורת האירוסים ותצפית מרהיבה על עמק יזרעאל…

שקט ברכב, אבל היא מקווה לטוב, שמשהו ייפתח בהמשך עם הנוף והקלפים והאוכל יביא את התיאבון לשיחה ולפתיחות ולקירוב לבבות.

הרכב נעצר בפתאומיות וסוטה מהכביש הראשי לשביל עפר. "תראי את הספסל הזה כאן בצד, אין פה אף אחד, רוצה שנשב כאן?".

"הנוף מכאן מדהים, נאכל כאן."

הספסל מקדם את פניהם, לידו עומד שולחן עגול עם עציץ, זה מרגש אותה. היא מוציאה את האוכל, מסדרת מפה על השולחן, מזיזה את העציץ קצת לצד, מניחה מפיות ומוזגת משקה לכוסות גבוהות. הוא נוטל ידיים, היא מושיטה לו מגבת ונוטלת גם.

אחרי ה"כזית" הוא אומר "יפה פה! זה מדהים הנוף הזה, אני יכול לשבת פה שעות."

היא ממצמצת בעיניים, השמש בדיוק בתוכן.

"להביא את השמיכה שיש באוטו? אני אשים אותה כאן, שהשמש לא תפריע לך?" הוא שם לב למצמוץ.

הוא ממהר לרכב, מביא את השמיכה פורס אותה על הגגון של הספסל, מסדר לה מגן מהשמש.

אחרי אוכל, נוף, רוח, אווירה, וקצת דיבורים על כל זה, ועל ש'צריך לעשות את זה עוד הרבה',

היא מתחמצת ולא יודעת להגדיר לעצמה, "היה טוב!", היא אומרת, בעיקר לו.

לא מה שהיא רצתה, לא מה שהיא חיפשה ומחפשת עדיין, לא משהו שהיא יודעת להגדיר,

אבל חסר קיים.

כשהיא קמה מהספסל היא קולטת את הספסל שעליו ישבה ברגעים הקודמים, מישהו  שם כתב: "עם מה שאתה לא יכול לשנות – יותר פשוט לחיות",

מציינת לעצמה תובנה מקורית לבוקר זוגי.

הוא מקפל את השמיכה, היא אורזת את מה שנשאר והם חוזרים הביתה.

****

כמה פעמים הצרכים הרגשיים שלנו לא מתמלאים גם כאשר מבקשים אותם, ומייצרים את כל התנאים לקבל אותם, משהו נשאר חסר ולא מתמלא.

זה יכול כל כך להכאיב ולתסכל, כי בסך הכל – כל כך בסדר, ובסך הכל הוא איש טוב, מסור ואכפתי, אבל הוא לא מצליח למלא את החסר הרגשי שלה…

לכל אישה קיים צורך אחר כאשר אנחנו מדברים על צורך רגשי, לא כל צורך שחברה שלי צריכה, קיים גם אצלי וכן להפך.

הרבה פעמים הבעל מבטא אהבה, קשר וחיבור דרך מעשים. לאורך כל הדוגמא לעיל נעשים מעשים על ידי הבעל ובסך הכל נראה שזה בסדר, זורם ונעים, אבל האישה מרגישה חסר שלא מתמלא ו"השקט" הזה צורח לה באוזניים.

ולפעמים קורה שאחרי השקעה מאוד גדולה וציפייה שלא מתמלאת בצורה שחשבנו שהיא צריכה להתמלא, החסר גדל והכאב הופך לנוכח וכואב יותר.

חשוב שנבין ש"בנק" הרגשות נמצא ברובו אצל האישה ומה שהיא מלמדת שחשוב לה והיא זקוקה לו, זה מה שהבעל לומד ואת זה הוא נותן בצורה כזו או אחרת, ובנוסף "תרגום" המעשים של הבעל לצרכים הרגשיים שלה יעזור לה להרגיש ולחוות את הצורך שהיא זקוקה לו כרגע.

אצל האישה הקשר מתבטא בעיקר במילים ובשיחה, וכאשר החלק הזה חסר מצד הבעל האישה חווה תחושת בדידות וחוסר תקשורת, במקרה הזה גם כאשר אישה מעלה את הנושא בפני בעלה ואומרת לו: אין ביננו תקשורת, אני לא יודעת מה קורה ביננו, וכל מיני משפטים דומים, הבעל, במקום להבין ולשנות את המצב – נסגר ומתוסכל מכך שהוא לא מצליח למלא לאשתו את החסר, ומצד שני הוא גם יכול לומר: "הנה, אני כאן, תדברי מה שאת רוצה…"

ולכן עדיף לא לדבר על הקשר, אלא פשוט ליצור אותו וללמד אותו כל הזמן.

כאשר אצלך בבנק יש רגשות טובים כמו חמימות, הכלה, פתיחות, שמחה, אהבה, ואת מתמללת את הרגשות האלו למילים בשיח עם הבעל, אתם בונים ביחד שפה זוגית שמדברת רגשות, וממלאת את הצרכים הרגשיים של האישה.

בשיח הזה אישה מספרת לבעלה איך הפעולות שהוא עושה – שהם ביטוי לקשר מצידו – פועלות אצלה.

דוגמאות:

"העוגה שהבאת לי כל כך שמחה אותי. זה נתן לי תחושה שאתה כל הזמן חושב עלי גם כאשר אתה נמצא באירוע."

"זה כל כך נעים לי שאתה מבקש מהילדים לפנות את השולחן, ככה אני מרגישה את השותפות שלך והאחריות שלך על מה שקורה בבית."

"תודה שהקשבת לי, תמיד אחרי שאני מדברת איתך אני מצליחה להבין את  עצמי יותר. העובדה שאתה שותק ולא מחפש לפתור לי את הבעיות מיד, מסדרת לי את הראש."

נכון, אלו משפטים ארוכים, וזאת עבודה לשיים את מה שאנחנו מרגישות, ולפעמים בא לנו שהצד השני יבין את הצרכים שלנו, הרגשות שלנו, ואת כל מה שאנחנו צריכות עם המינונים המדויקים לנו, בלי שנדבר ובלי שנתאמץ מדי.

אבל מי שמחפשת את הקשר בדברים הקטנים, העמוקים והמדויקים לה, אז אלו המשפטים והשיחות שממלאים את הצורך הרגשי. השיחות האלו שאנחנו מדייקות בהן את הצרכים ואומרות בדיוק מה שמשמח אותנו, מרגש אותנו, מחבר ביננו, מתמסר אלינו, נותן לנו כוח, מה נותן לנו הרגשת חשיבות וערך וכל מה שאנחנו רוצות להרגיש מהבעל שלנו.

שנתמלא עד שהכלי יעלה על גדותיו בע"ה.

ציורים: רחל קארו – לאתר הציורים של רחל

עלו לך שאלות? מחפשת לדעת עוד? 

בתאל טשיטיד – מדריכה זוגית מוסמכת לכלות ונשים – [email protected]

ניתן להאזין לתכנים מעולים בקו התוכן "על כולנה"- 0733834729     

להזמנת סדנאות, הרצאות ופגישות אישיות: 0533106799