שלום וברכה
האם יש למישהי רעיון מה ניתן לעשות בנושא האוטובוסים שמאחרים מפוצצים נסיעת הנהגים המופרעת?
מעניין אותי לדעת אם זה רק בירושלים…?
ועוד שאלת סקר שמעניינת אותי
מי בעיקר יושב באוטובוס?
מי שעלה ראשון?
קמים לנשים…/מבוגרות?
כמשתמשת בתח"צ מעניין אותי לדעת גם מה קורה בערים אחרות ולירושלמיות-איך מתמודיים עם בעיות התחבורה…
לא יודעת מי יושב באוטובוסים באופן שגרתי,
אבל אין ספק שקמים לנשים מבוגרות!
והייתי אומרת- גם לכל אישה נשואה בגיל פוריות
זו סכנת נפשות אמיתית,
ונשים בתחילת הריון שלפעמים מרגישות נורא לא נכללות באוכלוסיות שמתחשבים בהן…
ומינימום של כבוד ויחס אנושי
לא מסוגלת לראות ילדים/בחורות שנשארים לשבת כשעולה אישה או מבוגרת
בבני ברק זה ממש אותו הדבר😢
אני הולכת בבוקר 25 דקות ולא נוסעת כי זה סיוט אחד גדול
אין אוטובוסים וכשהם באים הם מפוצצים
חייבת להגיב בתור בחורה שהרבה פעמים לא קמה.
אני מורה, מלמדת 8 שעות ביום, בעמידה על הרגליים, מוציאה את גרוני ומכלה את כוחותיי.
אז כשאני עולה לאוטובוס- הדבר היחיד שמענין אותי זה אם יש מקום לשבת.
יש מקום? עולה.
אין מקום? מחכה לאוטובוס הבא, או חוזרת אחורה כמה תחנות.
מטריף אותי לראות נשים מבוגרות, שוב, לא מכלילה, אבל יש כאלה בודדות,
שעולות על אוטובוס מפוצץ, מתוך ידיעה ברורה שיקומו להם.
כל מקרה לגופו, אני לא באה להכליל.
אבל אם תהית אי פעם למה אני לא קמה- אז זו התשובה.
כי אני גמורה, מפורקת ומותשת. אחרי שעות של עבודה סיזיפית.
ואם חיכיתי ארבעים לאוטובוס לא מפוצץ, ובידיעה הפסדתי את המפוצצים-
אין סיבה שאני אקום לאישה מבוגרת, שיודעת שאין לה מקום לשבת. (כמובן לא מדברת על מבוגרות ממש, או על נשים שמצפות לתינוק).
מקווה שתבינו אותי, ושלא יהיה פה מבול של צעקות.
גם לבחורות כבד וקשה ועייף ומתיש. פסדר?
את צודקת בהחלט,
לא מצפים מכל בחורה לקום, ולכל אחת יש את הסיבות שלה,
רק מוסיפה נקודה קטנה:
כשאני הייתי חוזרת מהסמינר אחרי שעות ארוכות של לימודים מותשת ועייפה וגמורה,
הייתי קמה לנשים צעירות בעיקר,
כי אני יודעת שאני חוזרת הביתה לארוחה חמה שהכינו לי ויכולה בכיף להתחפר במיטה אחרי היום המתיש.
ולנשים צעירות הזמן היחיד שלהם ביום לנוח זה באוטובוס,
כשהן חוזרות הביתה הן צריכות להכין אוכל להיות עם הילדים במאה אחוז ולתפקד בית…
והיום כשאני מהצד השני- אני יכולה לומר בוודאות- זה מציל את כל המשך היום!
לפני תקופה עמדתי באוטובוס בין עירוני לנסיעה שלמה והייתי בתחילת הריון.
ראיתי בחורות סמינר משתרעות על המושבים ואומרות יואו איך אני עייפה… אמא תתחילי לחמם לי ת'אוכל, ואחר כך אני הולכת לישון לא רוצה לשמוע כלום…
לאורך כל היום שנסחב בקושי זכרתי את אותה בחורה…
אז לא רק לנשים בגילאי פוריות צריך לקום,
אלא כל מי שחושבת קצת מעבר ומתחשבת באחרות…
חמודה שלי
אני מעריכה אותך ומתפללת בשבילך שבזאת השנה תצטרכי שיקומו בשבילך גם!!!
אבל ההבדל בינך לביני הוא שאני נחוזרת הביתה אני חוזרת לפרק ב' ואם אני לא אשב את הכמה דקות הללו זה יתנקם בי ובגדול…
ואת תקני אותי אם אני טועה הולכת לישון נכון או לא…?
תרשי לי לתקן אותך, וסליחה שאני נכנסת לפרטים הקטנים
לא. אני לא הולכת לישון ולא לאוכל שאמא שלי מכינה לי.
אני הולכת להכין בעצמי. לבדוק מה עם הכדורים של אבא שלי ולוודא שאמא לא נפלה כשהיא יצאה לשוק עם העגלה שלה.
הרבה פעמים אני הולכת גם לעבוד בערב בחנות, כדי להרוויח עוד קצת כסף לשלם שכירות לבית.
הסיפור האישי שלי הוא ארוך ושורט,
ומה שאני רוצה שיבינו זה שאי אפשר לשפוט.
מבחוץ זה נראה כמו בחורה מושלמת שמתרוחת בנוחות
אבל את הסיפור האמיתי אף אחד לא יודע.
אל תשפטו. אל תדונו.
כואב לך לעמוד? קשה לך? תנסי לבקש. כנראה אני אקום לך…
יקרה,
הסיפור האמיתי שלך נוגע ללב,
אבל כשאת כותבת הודעה כזו במקום ציבורי את נותנת גב לחבורת בחורות לבושות כחול\תכלת להתרווח על המושב כי הן עייפות (תקופת מבחנים:)).
לא רק נשים נשואות קוראות את שבי רגע…..
ואו. גדולה מהחיים
נתתלי כיוון מחשבה של לדון לכף זכות
כ"כ פשוט והגיוני….
הזמנת צעקות.
שאבת אותי כמה שנים אחורה.
היום אני אמא למשפחה ברוכה ב"ה,
אז הייתי בהריון השני שלי.
נוסעת קרועה לעבודה אחרי לילה עם שינה קטועה,
בתחילת הריון, מחזיקה בידיות המושבים, חזק כדי לא להתעלף. רואה הכל כפול, מחזיקה את הקבס והבחילה כדי לא להקיא על הבחורה הצדיקה שמתפללת בכוונה על המושב שבו אני מחזיקה. מלמדת עליה זכות…..
יושבת בשבת אצל חמי וחמותי ושומעת את גיסותי שרוטנות על כך שבחורות "גם להן יש חיים" "גם הן לפעמים עייפות ורוצות לשבת"…….
מנסה להבין. ממשיכה להקיא, לרדת במשקל, להתקדם בהריון, להרגיש גרוע ולנסות להרגיש ברת מזל.
ואז- קוראת בעיתון שאת שמו לא אציין, הוא שנוי במחלוקת ואף על פי כן רוב הציבור החרדי קורא בו, מכתב למערכת עם ניסוח מדויק כמו שלך!
כמעט, כ-מ-ע-ט שלחתי מכתב זועם בחזרה.
במקום אני מתחילה לבכות, ואומרת לבעלי: זהו, אין מקום בציבור שלנו לנשים בהריון. מי שרוצה להביא ילדים לעולם שתשב בבית!
אמרתי לו: לך אתה לעבוד, אתה יכול לעמוד באוטובוס……
הייתי רצינית.
בעלי הלך לשאול שאלת רב והתחלתי ללמוד נהיגה,
לצערי לא להרבה זמן.
שליש אחרון של הריון, האוטובוס בולם, חפץ גדול וכבד עף ישר לכיווני ואני, שעומדת כמובן, מאבדת שיווי משקל (אגב- השיויי משקל משתנה בהריון… אם לא ידעת).
מסיימת את היום במיון מיילדות עם ירידת מים חלקית ושמירה מלאה להצלת עוברי.
אז- צר לי.
לאישה עמידה באוטובוס זה עניין של חיים ומוות כפשוטו.
זה יכול להיות גם עניין של חיים עבור הילדים שממתינים בבית כמו שאחרות ציינו.
כותבת את זה לטובת חברותי, אני לאוטובוסים כבר לא עולה.
אז למה לא לבקש לשבת???
במקום להתיסר אפשר לפנות לכל בחורה ולבקש בנימוס
סליחה קשה לי קצת לעמוד אפשר בבקשה
לא הכי נעים בעולם , אבל גם לא נורא….
לא נראה לי שמשהי תסרב
גם בחורה שמלכתחילה לא קמה אם פונים אליה יפה – אין סיבה שתסרב!
יצא לי לבקש בקשות פחות נחמדות
לא היה מצב של נסיעה , אפילו פנימית הקצרה ביותר בלי הקאות
והייתי נאלצת לבקש להחליף מקום ליד החלון כדי להסתובב וכדו…..
הסיפור שלך קיצוני, כמו שהסיפור של הבחורה הוא קיצוני, לא תמיד זה כך, אפשר לומר שרוב הבחורות מגיעות הביתה ולמיטה ורוב הנשים לא, וכן שלאישה בהריון קשה יותר לעמוד מאשר לבחורה (שתיהן כנראה אחרי יום עמוס וגם אם לא, בוודאי שלאישה קשה יותר) אבל הסיפורים הקיצוניים מלמדים אותנו לדון לכף זכות כי אף פעם אין לנו באמת דרך לדעת מה עובר על השני… אגב, גם לבחורה יכול להיות זמנים שקשה לה לעמוד ולא רק מעייפות, לא מרגישה טוב וכדו'… אז באמת בואו ניקח לתשומת ליבנו לפנות מקום למי שזקוק כאשר אנחנו יכולות ולדון לכף זכות כאשר לא קמים לנו…
רציתי רק להעיר בנושא, כאמא לילדים קטנים, אם את עולה לאוטובוס ויש מקום פנוי מאחורה (לא באזטר של העגלות, אם לא אכפת לך להתיישב שם ולהשאיר את המקומות שקרובים לעגלה – לנשים עם ילדים, פשוט כשאני עולה עם 3 ילדים, אחד בעגלה ושניים בצדדים קשה לי מאד להגיע למקום האחורי כשאני צריכה לתפוס את העגלה ושני הקטנים והאוטובוס מתחיל לעוף… בתור בחורה לא חשבתי על זה, ואם היו מעירים את תשומת ליבי וודאי שהייתי עושה כך, אז בבקשה בבקשה, שימי לב לזה, כי יכול להיות קריטי עד סכנת נפשות בשבילי להגיע אחורה עם הילדים…
את צודקת לגמרי!!
כל אחד משלם על הנסיעה באוטובוס וזכותו לשבת במקום שקנה עבור עצמו!
הילדים שלי (קטנים) פעם ישבו בספסל והגיע אישה מבוגרת ואמרה להם לקום כי לא היה לה מקום, רציתי לצעוק לה גזלנית!! זה גזל קטן ואין לה איך להשיב אותו. המקום שייך להם.
אני בעד לחשוב על הזולת ולקום בשביל מי שצריך,
ואומנם אני היום בצד שקמים לו כמעט תמיד (פעם אמרתי שאני לא מבינה למה אומרים שאין מקום באוטובוסים, לי תמיד יש מקום לשבת, אז אחותי הרווקה אמרה לי מה את רוצה – תמיד קמים לך, תכלס היא צדקה, אפילו לא אחזתי את זה ..)
אבל אני ממש לא חושבת שיש לי או למישהו אחר זכות לדרוש מאחרים לקום, בפרט לא אלו שעולים לאוטובוס מלא שהם יודעים מראש שלא יהיה מקומות פנויים.
לא הבנתי,
את לא יודעת למה צפוף כ"כ בשעות מסויימות?!
אנשים ממהרים בבוקר לעבודה ויש כאלה שאם הם יפספסו ויאחרו בדקה כבר זה יפגע במשכורת שלהם(!!!),
כנ"ל בצהרים צריך להוציא את הילדים מהגנים/מעונות ואם לא יצטופפו אז הם יאחרו,
את באמת מצפה מאנשים להמתין לאוטובוס הבא בגלל צפיפות?
אני יודעת ולכן מה???
זה הזיה שאנשים עובדים על המידות והחסד של אחרים,
אם את נורא צמאה ויש למישהי אחרת מולך 2 בקבוקי מים גם תחשבי שהיא חייבת לתת לך את זה או שתביני שזה שלה – והבחירה בידה אם לתת לך או לא?
למה במקומות ישיבה באוטובוס אנשים חושבים שהמקום שייך להם רק בטעות יושבת שם בחורה חצופה?
שום בחורה לא חצופה ולא עושה בכוונה-אלא זה חוסר מודעות,נקודה!
אבל את כאישה,כאמא שעברה הריונות את אמורה להבין ולדעת את הקושי ולא לומר שאם אישה מקימה ילדים קטנים-זה גזל קטן(מה עוד שע"פ חוק לא משלמים עד גיל 5 והיא כן שילמה…)
זה לא אומר שצריך לגעור/לצעוק/להעיר בצורה בוטה על ילדים/נערות שלא קמים-אפשר לבקש בצורה יפה.
חוץ מזה אני חושבת שהאחריות של ההורים ללמד זאת-וזה הסיבה שכל אחת פה משתפת במה שעברה כדי לצור מודעות יותר על הקושי בנסיעה באוטובוס כאישה נשואה.
כאמא לא הספקתי לבקש מהילדים,
היא כשאישה חשבה שהמקום שיך לה וזכותה לדרוש מהם לקום,
היא אפילו לא ניסתה לחפש את ההורים של הילדים.
גם אם לא משלמים מתחת גיל 5 החוק אומר שהילד זכאי לשבת על כסא משו
(היו בזה הוראות מפורשות ממשרד התחבורה)
אני כאמא מחנכת את הילדים שלי,
אבל!!!! לשום אדם בעולם זה לא מתיר לגזול מקום של מישהו אחר! גם אם לא הייתי מחנכת אותם.
לילדים קטנים הכי מסוכן לעמוד בנסיעה!
כי יש חוק ברור מאוד בעניין הזה,
ואפילו מדבקות על חלונות האוטובוס עם ציורים למי חייבים לתת זכות ישיבה:
אדם מבוגר, אדם שמחזיק תינוק/ילד, אישה בהריון ונכה.
זה לא עניין של בחירה, זה החוק היבש והוא נכתב מסיבות ברורות מאוד.
זה לא שיש חוק שאם יש לך 2 בקבוקי מים תביאי אחד נכון?
לא סתם נכתבים חוקים…
אם אשה היתה צריכה להגיד לילדים שלי לקום לא הייתי חושבת להגיד לה שהיא גזלנית אלא מחנכת את הילדים שלי לקום בלי שיצטרכו להגיד להם
תאמת חבל שקמים לך- לא מגיע לך, אם ככה את מחנכת את ילדיך לא לקום לנשים מבוגרות תתבישי לך אין מילים, הבנתי שהילדים היו קטנים אבל אולי תואילי בטובך (או שאין בך אפילו טיפת טוב) לראות אולי הם יכולים להצטופף במושב כדי לתת לאותה אישה לשבת
סליחה, אבל לפעמים אני עולה לאוטובוס
עייפה, גמורה, סחוטה
הרגליים רועדות לי!
אני באה להתיישב על ספסל שנראה ריק
אלא שפתאום אני מגלה שיושבים שם כמה צוציקים
(פחות מגיל 5 שלא משלמים!)
והאימא שלהם רואה אותי במצבי המיוחד
ואפילו לא מבקשת מהם לקום!
אז במחילה, זה נורא ואיום
מה הקשר כאן משלמים או לא משלמים? מושב עולה יקר יותר מנסיעה בעמידה?? זה ענין של חינוך לא של כסף.
לילדים מתחת גיל 5 שיקומו???
סכנת נפשות הרבה יותר מאישה בהריון,
אין להם איך להחזיק את עצמם שלא יעופו.
לא נכון!!!!
תשאלי כל מורה לספורט.
ילדים מתמודדים עם חוסר שיווי משקל הרבה יותר טוב ממבוגרים
ובנוסף הנפילות שלהם הרבה הרבה פחות מסוכנות!
אפשר גם להושיב 2 קטנים ביחד או רעיון אחר .
אני רואה ילדים יושבים בביטחה על המקומות המוגבהים באוטובוס.
לפי החוק ילד שלא משלם יכול לתפוס מושב ואין שום קשר אם הוא שילם או לא
נראה לי כדאי שנצמד לקו המכבד, מבלי לרדת לפסים אישיים.
למה את מבטאה ככה?
גם אם את צודקת, זה לא נעים לקרוא
אני נשואה ואני מסכימה איתך
אני לגמרי מסכימה איתך, ואני נשואה.
קשה לי עם ההסתכלות הטוטלית הזו ש- בחורה יכולה לעמוד ואישה לא.
זה כל כך מקומם, הההכללה הזו.
מי שמסוגלת לקום ומתאים לה – תבורך. אבל בחורות גם מותשות לפעמים.
וגם אני, למדתי בבחרותי מחוץ לעיר והייתי לפעמים גמורה בחזור. ככה, רגיל, בלי סיפור
דרמטי וסוחט דמעות.
ומי שמביאה סיפור קיצוני של כמעט התעלפות – אולי כדאי לשקול לנסוע בדרכים אחרות
ולא לעלות על אוטובוס מלא. או כמו שאמרו – לבקש ממישהי לקום.
לא נכון, בעיני, להיות במצב קיצוני של חוסר יכולת לעמוד ולהאשים את העולם.
האחריות היא שלך. אנשים עסוקים בעניינהם ולא אמורים לחשוב שאולי כל אישה שעומדת
היא על סף עילפון.
לאישה שעלתה אין את הפריבילגיה לחכות 40 דקות לאוטובוס הבא-היא צריכה להוציא ילדים
זה באמת גם קטסטרופה בב"ב בבקרים ובצהריים,ואם האוטובוס חשמלי-אז כל עצירה ממש מפחידה(יצא לי השבוע לסוע באוטובוס וכמעט נפל עלי איש מבוגר,ואני בהריון…)
שמעתי מחברה שאם יש ס"ך מסויים של חתימות מאנשים/נשים לגבי הגדלת קו בשעות מסויימות-זה מצליח,רק שאני לא יודעת באיזה כמות מדוברת….
לגבי הקימה,צריך יותר לחנך את הדור הצעיר לקום-כי קרה לי שהייתי כמעט בקריסה בתחילת הריון ובחורות באוטובוס לא חשבו לקום…
לי יש כמעט פוביות מאוטובוסים… מאז הפעם הראשונה שעליתי לאוטובוס עם עגלה ואני עוד לא הספקתי להכניס ולשים ברקס והאוטובוס מתחיל לעוף, ואני כמעט נופלת והעגלה איתי ביחד… סיווטטט
ועם האוטובוסים החשמליים המצב רק גרוע יותר ויותר כי הם בשניה מאיצים ובשניה עוצרים אז כל גז וברקס זה להחזיק בכל הכח ביד אחת את העגלה וביד השניה את עצמי, ואם אני עם עוד ילש או שניים… ד' ישמור איך זה נראה…
אוטובוסים באופן כללי זה חוויה מפוקפקת,
סוג של סרדינים בלונה פארק – צלחת מעופפת, עם רכבת הרים,
ודלת שנסגרת על כל אדם שני…
היה תקופה שהילדים שלי לא הסכימו לעלות על אוטובוס כי היו מסויטים!!!
ב"ה לאחרונה במודיעין עילית הכניסו נהגים חרדים, והנסיעה הפכה ליותר סבירה (כמובן לא בנושא הצפיפות..)
לא יודעת אם להישמע זקנה ישישה כשאומר זה בעית הדור
כשהיינו בחורות ולא לפני מאד הרבה שנים…לא היה לנו צד לא לקום לנשים בפרט הריוניות ובטח מבוגרות.
אמנם מרגיז לפעמים שנשים עולות על אוטובוס מלא, אבל מה יעזור להן לחכות?? לעמוס הבא?
מה גם שהן רצות למשרה ב'….
צעירים/ות היום כמעט לא קמים ו/או לא עוברים לספסל אחר כדי לאפשר לאחרת לשבת
מה שהיה ברור בעבר.
ובעית התחבורה בירושלים חמורה מאד. בפרט לאחר ההפרטה. אוטובוסים לא מגיעים , ועושים כאוות נפשם.
מה שהיה ברור לפני כמה שנים בודדות היום צריך להסביר לצעירים\רות בצורה מפורטת, וגם אז אין הבנה… הזוי.
ממש מסכימה איתך לפני לא הרבה שנים בכלל הינו קמות לכל אישה באוטובוס והיום אני עולה בהריון מתקדם (אין מה לפספס) ורואה מלא בנות בתלבושת יושבות ומפטפטות ומדי פעם קמות לחברות שלהן (ולא שוכחות להשאיר את התיק על המושב) פשוט זוועה הדור של היום בעיניין הקימה באוטובוס חושבת שכל מי שעובדת בהוראה ועל כל הורה מוטלת החובה לחנך את אותן בנות לקום באוטובוס כי הבנות לא מודעות מספיק מה זה אישה ומדוע צריך לקום לה לכו תסבירו להן…
זו בהחלט בעיה קשה
1.לא תמיד לבחורה יש כח לקום
2.מותר לאישה לבקש לשבת
3.לפעמים יש תחושה כאילו אני צריכה להתחנן למישהי שתשב
מציעים לך? תתישבי
זו לא בושה
בשיקול שלי אם יש לי כח לקום זה גם אם יקבלו את ההצעה שלי לשבת או שקמתי לחינם וזה לא נעים
מזדהה דווקא עם החלק של "מציעים לך? – תתישבי".
כמורה בתיכון אני נמנעת מלעלות להסעה של הסמינר, כי לא קמים לי (גם במצבים מיוחדים, וגם כשלא – האם עלי להצטופף עם התלמידות באוטובוס?)
לדעתי מי שמתיישבת כשמציעים לה, ומשבחת בחום את המציעה, מחזקת את ההתנהגות הנאותה.
אלו שעונות: לא, תודה. למה תעמדי בשבילי? אני מסתדרת… – לדעתי פוגעות בחינוך של שאר הבנות שאפילו לא הציעו…
ואוו הזוי, שהייתי בתיכון המקומות הראשונים היו של המורות לא היה מצב שמורה עמדה בהסעה
זה לא רק פגיעה בחינוך.
זה בעיקר, לדעתי, האי נעימות של ילדה שמציעה לך לשבת ואת לא מתיישבת.
מזדהה–
לפני כמה חודשים עליתי בבוקר לאוטובוס
הייתי באמצע הריון – הרגשתי רע- הרגשתי טרום עילפון -זיעה קרה ושחור בעינים
ביקשתי מבחורה אם אני יכולה לשבת-
היא עיקמה פרצוף חיכתה כמה שניות ואז קמה,
והלכה להתלחש עם החברות שלה ושמעתי אותם עונות לה "אז למה קמת לה?"
אין לכן מושג כמה הרגשתי גרוע….
ועוד היה מדובר ב 2 תחנות עד לסמינר שלהן
את אומרת שאת קמה לנשים בהריון?
ואם אישה בתחילת הריון ולא רואים עליה??
אני בתחילת הריון מרגישה נורא ואיום בחילות לחץ דם נמוך סחרורות
ואף אחד לא רואה!!
לא יתכן שעליתי לאוטבוס מלא בחורות ואף אחת לא קמה עד שבקשתי מפורש
את אומרת שלדעתך, צריך לקום לכל אישה, כי את לא יודעת אם היא בהריון או לא, נכון?
זאת אומרת שאני צריכה להציע לכל אישה לשבת. כי איך אני ידע?
ואז, כמו שהרבה כתבו פה אני יציע לאישה שלפני שבועיים התחתנה לשבת.
ובוא נגיד ככה- אם אני יעשה ככה רוב מוחלט מוחלט יגידו לי לא. וזה לא כל כך נעים לשמוע את זה.
אם את צריכה לשבת. תבקשי. יקומו לך.
אבל לדעתכם אני באמת צריכה לקום לכל אישה?!
אני באמת אשמח לשמוע את דעתכם. כי זה קצת הזוי פה התגובות שחוסר ההתחשבות שלא קמים לאישה שהיא בתחילת הריון- איך אני אמורה לדעת את זה?!