כמהה

וואו
נוגע כ"כ.
הלוואי שתמיד תהיה לנו הרגישות…
באמת לפעמים בגלל ש"כבר יש לה" אנחנו לא שמות לב…
סליחה!

השיר נוגע ללב וגם כתוב היטב, מכיוון שלא פירטת מה הסיטואציה מרשה לעצמי להוסיף הערה קטנה לגבי זה
 ומה קשה
 להתיחס אלי
קצת יותר יפה
זה טבעי שיולדת מרוכזת בעצמה וקשה לה לחשוב על אחרים.
לא שמגיע לך לסבול חוסר רגישות, אבל אפשר לדון אותה לכף זכות (אם אני מבינה נכון שאת מדברת על היום של הלידה).
(אם התגובה פוגענית נא לא לפרסם)

כאב ההמתנה הוא בודאי כאב גדול מאוד,
אישה יודעת נפש חברתה.
אבל הכאב הזה הוא לא בגלל אף אחת אחרת שיש לה,
הוא כאב אישי ולא תלוי סביבה.
חברות יכולה להיות מנחמת מאוד, ולהקל על הכאב קצת.
חברה יכולה להכיל, לתמוך, להיות.
הביקורת הפנימית והפגיעות הזו בקלות יכולה להוביל לבדידות חברתית,
כי כשצריך ללכת סביב החברה על קצות האצבעות היא לא החברה המועדפת בדר"כ.
וזה נכון על כל סוגי הכאב והצער.
קשה מאוד ללכת על קצות האצבעות, להיות קרובה אבל לשמור מרחק.
חבל להפסיד את הדבר היפה הזה.

וואהו זה בול בשבילי.
אחותי 3 חודשיים אחרי החתונה הפילה והיא כל הזמן אמרה לי שעכשיו היא מבינה אותי(אני מחכה כבר 4 שנים ועם טיפולים קשיייים)
ואני זוכרת שזה כל כך תסכל אותי.
שחא מבינים אותי.
אני ממש ממש לא מחפשת רחמים אבל גם לא זלזול בקושי שלי

אני מתמודדת בהתמודדות אחרת,
ואומרת תמיד לכולן,
אתן תמשיכו לדבר איתי רגיל,
לספר לי ולא לפחד לדבר איתי על שום נושא …
ברור שיהיו פעמים שזה יכאב לי,
ואתן לא תדעו,
מכיון שגם אם ההתמודדות דומה לנשים אחרות
זה כל כך שונה בבפנים של כל אחת
לפעמים מה שיכאיב לי לא יכאיב לה,
או הפוך.
מה שיעלה בי זכרונות מאירועים שונים,
בשבילה לא יהיה לזהמשמעות..

אז פשוט תמשיכו לזרום איתי כרגיל,
כי נשארתי אותו אישה בדיוק כמו לפני,
ועדיין מעניין אותי וחוויתי דברים שהיום כבר לא חלק מחיי…

ואוהבת את החיים,
ושמחה,
וטוב לי,

ואללל תרחמו!
רחמים זה הכי קשה,
רואים את זה בעיניים,
בגמגומים שאולי נפלט לכם משהו,

בנסיון להעביר נושא,
בשתיקה שפתאום נוצרת כשאת מתקרבת..

טיפ קטן,
תצחקו על המצב שלכן…
על ההתמודדות שלכן..
כןןןן
אני הרבה צוחקת על זה,
וזה שובר את הקרח,
ופשוט מראה שנשארתי אותה אישה זורמת…
ואפשר לצחוק איתי על החיים.
תהיו כנות,
ואם לא בא לכם שידברו על משהו,
אז פשוט תגידו משהו כמו,
אאוצ‘ זה כאב…
עם חיוך…
וזהו