יש לי אחות שהתאלמנה וזה כל כך קשה לדעת מה נכון ומה לא נכון לומר
משתדלת להזכיר פחות את בעלי (אפילו שהיא משתמשת בו המון)
בטלפון יותר זורם לנו ופנים מול פנים זה קשה
וביקשתי מימנה לכי לערגון של אלמנות כדי שתהיינה לה חברות במצב שלה
שתרגיש שווים בין שווים
אני גם מבקשת יש נשים שמתמודדות עם מצבים שאנחנו לא נבין
אז אם את רוצה לדבר עם משהיא כזו ונפגשנו שלושה (שזה לא זוגי )
אני מרגישה שם יכנע נכון שחשוב שאדה להבין אך לעולם אני לא יכולה להבין באמת
הייתי בחתונה ושתיים שעוברות טיפולים ואני נפגשנו כשהן ממש דשו בנושא
לא הרגשתי נעים לקחתי צעד אחורה חיפשתי תרוץ להיעלם
מזדהה
10 חודשים לפני
תמצתת את ההרגשה שלי….
ואף אחד לא חולם כמה קשה לי, כי בסך הכל יש לי אוצר אחד מושלם, מה יש להתלונן?
אבל אני רוצה עוד! והמון!
אולי יש איזה מעגל תמיכה כזה? כשחברה סיפרה בסתמיות שהיא עומדת ללדת שוב (ילדה הרבה לפני) אני לא חושבת שהיא דמיינה כמה כאב לי, לא נפגעתי, פשוט כאב לי עלי! וזה לדעתי ההבדל הגדול- ללמוד להפנות את הכאב לדברים מועילים (תפילה, בעל..) ולא לקחת למקום הפגוע.
בסוגריים: ב״ה למדתי לנצל את הזמן הזה להמון דברים שעם ילדים צפופים לא מגיעים אליהם כמו התעמלות, הכנת עוגות ראווה, יצירות אומנות, סתם כדי לפרוק…
יש מעגל תמיכה לזה בפרוג ונראה לי גם במעגלים שווה לך לבדוק
אשה אחת
10 חודשים לפני
זה ממש לא נעים וקשה להודות בזה, אבל אולי הבעיה היא לא בסביבה אלא בי, שאני פשוט מקנאה?
זה מרגיש ממש רע וחלש וכואב, אבל לפעמים ההתבוננות הפנימית הזו עוזרת (לי לפחות) כן, נכון אני מקנאה וזה לא פוטוגני ולא צדקני ואני צריכה לעבוד על עצמי וב״ה עדיין לא מושלמת….
זיכרון מעומעם שלי. פעם שמעתי בקו "למען אמהות" בשבוע שהנושא היה קנאה. אחת שסיפרה שגם הם חיכו לילדים לא מעט שנים. היא אמרה שבזמנו בעלה היה מאד בענין לבקש ברכות מרבנים גדולי ישראל וכו.
באחת הפעמים ביקשה מבעלה שיבקש ברכה מהרב חוץ מברכה לילדים, ברכה שגם לא תקנא…:)
מאז אני משתדלת לכוון "שלא תעלה קנאת אדם עלי ולא קנאתי על אחרים.."
ואין תפילה שבה ריקם..
בשורות טובות!
נערך לאחרונה 10 חודשים לפני על ידי ממתינה
לאה
10 חודשים לפני
רוצה לשתף אתכן בסיפור שכואב לי עד היום, פגשתי במקום מסויים כמה ידידות משפחה שלנו- אחיות ביניהן- שאחת מהן ממתינה כבר הרבה שנים, וגלשנו למספר נושאים ותוך כדי סיפרתי להן על אירוע מסויים במשפחתינו שרק אני יכולתי לעזור כי כולן היו לפני ואחרי לידה, ותוך כדי אני קולטת את המבטים שלהן- של האחיות בעיקר, ותוך כדי תופסת את עצמי ומנסה איכשהו לתקן לא מידי בהצלחה:(… נשמע משפט כ"כ כ"כ לא רגיש והוא אכן כזה, אבל בלהט השיחה שהיתה כ"כ נעימה ונינוחה שכחתי "ללכת על ביצים", מבינות? ואני טיפוס מאוד מאוד רגיש וטקטי לפעמים יותר מידי… עד היום כואב לי הלב כשאני נזכרת במקרה, אני רק רוצה להגיד- שתאמינו שלפחות חלק מהמקרים חסרי הטקט זה אנשים שהכי לא רוצים להכאיב לכן, הכי רוצים להיות רגישים מספיק ושיהיה לכן רק טוב ושמח, אני חושבת שבודדים בלבד הם כאלו שבאמת לא אכפתים מספיק, יש עוד אחוז מסויים שבאופן כללי לא תמיד מגיבים נכון במצבים חברתיים, לא רק במקרים רגישים כנ"ל, יש עוד אחוז קטן של אנשים שיגיבו תמיד נכון לכל מצב, וכל השאר- שזה הרוב- אלו אנשים שבאמת רוצים להיטיב, אבל או שהיתה להם נפילה חד"פ, או שפשוט צריך ללמד אותן, ואז נשאלת השאלה- אפשר ללמד דבר כזה? יש כללים שנכונים לכולן או לפחות לרוב הממתינות? כי אם כן אני חושבת שיהיו הרבה אנשים שישמחו ללמוד איך הם יכולים להיות רגישים יותר…
הנכון הוא, לדעתי,
לא להזכיר כל הזמן את הציפייה,
שזה אומר דווקא לא לומר משפט כמו "אני מתפללת עליך כל יום!"
או על כל דבר שאני עוזרת למישהי אחרת – "שה' ישלח לך כבר את הישועה"…
כי לפעמים אני מנסה לשקוע בחיים שלי, ויש בהם המון ב"ה
ולשכוח מהכאב,
ודווקא אז באה מישהי ומזכירה לי – "היי, את צריכה תפילות!"
אספר יותר מזה –
ישבתי פעם באסיפת צוות מקצועית לגבי תלמידה מסויימת אצלי בכיתה
עם ההנהלה, האם, מפקחת חנ"מ וכו',
ובסוף הפגישה האם שכנראה מאושרת שהבת שלה בכיתה שלי:))
שאלה אותי בקול לשמי ולשם אימי ואמרהלי:
"אני מתפללת עלייך שה' ייתן לך כבר משלך, תתפללו גם אתם!
"וזה היה ש-ו-ב-ר….
והכול מכוונות טובות מאוד! ואפילו הודיתי לה אחר כך על המחשבה
אבל הלב שלי בכה בכה בכה…
ולכן לדעתי למסקנה הסופית-
לא כדאי להזכיר את ההמתנה כל הזמן,
תדברו איתנו רגיל, גם על ההריונות ועל הילדים.
רק דבר אחד עדיין קשה ואולי אפילו מכאיב –
לשמוע תלונות על ריבוי הילדים…
זה קושי מובן והגיוני,
אבל זה כמו שנתלונן לאדם מורעב
כמה אנחנו כבדים אחרי צ'ולנט של שבת…
מקווה שהייתי ברורה,
ותודה לכולן על האכפתיות
ועל הרצון לעשות לנו טוב!
העוקפת...
10 חודשים לפני
אני מגיבה לדיון מצד העוקפת… לא נעים
מה אומרים?
מה לא אומרים?
אני לא היחידה במשפחה אבל הראשונה שידעו עליה….
חיה
10 חודשים לפני
בתור ממתינה
אני הכי רוצה בעולם שידברו איתי הכי רגיל בעולם
ולא יסתכלו עלי מוזר
גם אם אני יודעת מה עושים עם ילד עם חום,
אפילו שלא היה לי אחד כזה
ואישית, הכי טוב לי שידברו איתי לגמרי רגיל
גם אם זה כואב פה ושם
כל עוד זה חברות ואחיות
שאוהבות אותי ואני אוהבת אותן
גם אם הן מכאיבות ה שווה לי את הקשר
ואני הכי בטוחה שזה בטעות,
וזה מחיר של שיח כנה ונורמלי.
וואוו
כל הכבוד לכן
רוצות לפתוח מיזם- "כל המתפלל על חברו"- לישועת כולנו
איך הכי קל לעשות את זה דיסקרטי?
חגית
10 חודשים לפני
אחותי שחכתה לילדים מעל 6 שנים אמרה שאין בזה שחור לבן, פשוט השאלה באיזה מצב/ סיטואציה/ מצב רגשי המשפט פגש אותה..
לפעמים יכלה לצחוק בלי סוף ולפעמים לבכות בלי סוף מאותו משפט…
וכן זה מאד משנה מי אומר אותו , באיזו נימה, בהתנשאות וכד'
נשאר לנו להתפלל שה' יכוון אותנו תמיד לעשות/ לומר את הדבר הנכון בזמן הנכון ושלא תצא תקלה תחת ידינו .
יה"ר שנדע לממש את הכוחות שה' נתן לנו כל אחת באתגר, בניסיון ובהתמודדות שה' נתן לה כדי לגדלה ולרוממה.
ממתינה
10 חודשים לפני
מצטטת משהי כאן שכתבה: "הבעיה היא שאנשים כ"כ שונים בצורת ההתמודדות שלהם, וכ"כ שונים ביחס לו הם מצפים, שממש קשה לדעת מה מתאים ומה נכון." זה ממש נכון, בתור אחת שמחכה כמה שנים, יש כאלו שתמיד יכאיבו ויש כאלו שתמיד מלאות טקט חכמה ורגישות..
אין לזה תשובה אחידה, אין דפוס התנהגות מסוים, מה שנקרא אין בזה כללים.
יש את הסיפור המוכר על החזון איש שכשהוא נשאל מה הדרגה הכי גבוהה שאדם יכול להגיע אליה בעולם, השיב: 'לעבור את כל החיים מבלי לפגוע באף אדם'.
משתדלת להתפלל על זה. שנזכה..
מבינה אותך...
10 חודשים לפני
יש לי שכנה שגם היא עדיין בהמתנה יצא לי לדבר איתה על הענין קודם כל היא באמת מסתכלת על זה כהתמודדות כמו שיש לכל אחד…
אבל אני מצידי משתפת אותה בעניני הילדים כשיוצא לא כמשהו שרק עליו השיח אבל כשהילד שלי פיתח פריחה מס פעמים יצא לי לומר לה ביאוש שאני כבר לא יודעת מה לעשות עם זה והיא יעצה מה שיעצה ובאופן כללי היא יכולה להעלות דוגמאות מאחיינים או אחים ואני חושבת שאין צורך להעלים את ענין הילדים אבל לא רק הוא השיח אנחנו יוצאות יחד להליכות מדברות על מליוני נושאים ולפעמים גם על הילדים
יתכן שהיו או יהיו לי טעויות אבל אני חושבת שעדיף לי ולה שנהיה בקשר ונטעה מעט מאשר לא להיות בקשר -עם כל שכנה שהיא…
גם לי יש נושא שאני מתמודדת איתו ולפעמים אפילו כואב לי כשאני רואה דברים(זה לא משהו שיודעים בחוץ…) אבל מעדיפה את המעט כאב מאשר את הריחוקים שנוצרים כשאי אפשר לזרום ולהרגיש בנח
מבינה את הכמיהה אגב גם אני כרגע מעט שם מקווה בשבילך שתרגישי את הטוב שסביבך
יש לי אחות שהתאלמנה וזה כל כך קשה לדעת מה נכון ומה לא נכון לומר
משתדלת להזכיר פחות את בעלי (אפילו שהיא משתמשת בו המון)
בטלפון יותר זורם לנו ופנים מול פנים זה קשה
וביקשתי מימנה לכי לערגון של אלמנות כדי שתהיינה לה חברות במצב שלה
שתרגיש שווים בין שווים
אני גם מבקשת יש נשים שמתמודדות עם מצבים שאנחנו לא נבין
אז אם את רוצה לדבר עם משהיא כזו ונפגשנו שלושה (שזה לא זוגי )
אני מרגישה שם יכנע נכון שחשוב שאדה להבין אך לעולם אני לא יכולה להבין באמת
הייתי בחתונה ושתיים שעוברות טיפולים ואני נפגשנו כשהן ממש דשו בנושא
לא הרגשתי נעים לקחתי צעד אחורה חיפשתי תרוץ להיעלם
תמצתת את ההרגשה שלי….
ואף אחד לא חולם כמה קשה לי, כי בסך הכל יש לי אוצר אחד מושלם, מה יש להתלונן?
אבל אני רוצה עוד! והמון!
אולי יש איזה מעגל תמיכה כזה?
כשחברה סיפרה בסתמיות שהיא עומדת ללדת שוב (ילדה הרבה לפני) אני לא חושבת שהיא דמיינה כמה כאב לי, לא נפגעתי, פשוט כאב לי עלי!
וזה לדעתי ההבדל הגדול- ללמוד להפנות את הכאב לדברים מועילים (תפילה, בעל..) ולא לקחת למקום הפגוע.
בסוגריים: ב״ה למדתי לנצל את הזמן הזה להמון דברים שעם ילדים צפופים לא מגיעים אליהם כמו התעמלות, הכנת עוגות ראווה, יצירות אומנות, סתם כדי לפרוק…
יש מעגל תמיכה כזה. נקרא 'אמא בהמתנה' באתר מעגלים.
מקווה שייתן לך מענה
יש מעגל תמיכה לזה בפרוג ונראה לי גם במעגלים שווה לך לבדוק
זה ממש לא נעים וקשה להודות בזה, אבל אולי הבעיה היא לא בסביבה אלא בי, שאני פשוט מקנאה?
זה מרגיש ממש רע וחלש וכואב, אבל לפעמים ההתבוננות הפנימית הזו עוזרת (לי לפחות) כן, נכון אני מקנאה וזה לא פוטוגני ולא צדקני ואני צריכה לעבוד על עצמי וב״ה עדיין לא מושלמת….
זיכרון מעומעם שלי. פעם שמעתי בקו "למען אמהות" בשבוע שהנושא היה קנאה. אחת שסיפרה שגם הם חיכו לילדים לא מעט שנים. היא אמרה שבזמנו בעלה היה מאד בענין לבקש ברכות מרבנים גדולי ישראל וכו.
באחת הפעמים ביקשה מבעלה שיבקש ברכה מהרב חוץ מברכה לילדים, ברכה שגם לא תקנא…:)
מאז אני משתדלת לכוון "שלא תעלה קנאת אדם עלי ולא קנאתי על אחרים.."
ואין תפילה שבה ריקם..
בשורות טובות!
רוצה לשתף אתכן בסיפור שכואב לי עד היום, פגשתי במקום מסויים כמה ידידות משפחה שלנו- אחיות ביניהן- שאחת מהן ממתינה כבר הרבה שנים, וגלשנו למספר נושאים ותוך כדי סיפרתי להן על אירוע מסויים במשפחתינו שרק אני יכולתי לעזור כי כולן היו לפני ואחרי לידה, ותוך כדי אני קולטת את המבטים שלהן- של האחיות בעיקר, ותוך כדי תופסת את עצמי ומנסה איכשהו לתקן לא מידי בהצלחה:(… נשמע משפט כ"כ כ"כ לא רגיש והוא אכן כזה, אבל בלהט השיחה שהיתה כ"כ נעימה ונינוחה שכחתי "ללכת על ביצים", מבינות? ואני טיפוס מאוד מאוד רגיש וטקטי לפעמים יותר מידי… עד היום כואב לי הלב כשאני נזכרת במקרה, אני רק רוצה להגיד- שתאמינו שלפחות חלק מהמקרים חסרי הטקט זה אנשים שהכי לא רוצים להכאיב לכן, הכי רוצים להיות רגישים מספיק ושיהיה לכן רק טוב ושמח, אני חושבת שבודדים בלבד הם כאלו שבאמת לא אכפתים מספיק, יש עוד אחוז מסויים שבאופן כללי לא תמיד מגיבים נכון במצבים חברתיים, לא רק במקרים רגישים כנ"ל, יש עוד אחוז קטן של אנשים שיגיבו תמיד נכון לכל מצב, וכל השאר- שזה הרוב- אלו אנשים שבאמת רוצים להיטיב, אבל או שהיתה להם נפילה חד"פ, או שפשוט צריך ללמד אותן, ואז נשאלת השאלה- אפשר ללמד דבר כזה? יש כללים שנכונים לכולן או לפחות לרוב הממתינות? כי אם כן אני חושבת שיהיו הרבה אנשים שישמחו ללמוד איך הם יכולים להיות רגישים יותר…
הנכון הוא, לדעתי,
לא להזכיר כל הזמן את הציפייה,
שזה אומר דווקא לא לומר משפט כמו "אני מתפללת עליך כל יום!"
או על כל דבר שאני עוזרת למישהי אחרת – "שה' ישלח לך כבר את הישועה"…
כי לפעמים אני מנסה לשקוע בחיים שלי, ויש בהם המון ב"ה
ולשכוח מהכאב,
ודווקא אז באה מישהי ומזכירה לי – "היי, את צריכה תפילות!"
אספר יותר מזה –
ישבתי פעם באסיפת צוות מקצועית לגבי תלמידה מסויימת אצלי בכיתה
עם ההנהלה, האם, מפקחת חנ"מ וכו',
ובסוף הפגישה האם שכנראה מאושרת שהבת שלה בכיתה שלי:))
שאלה אותי בקול לשמי ולשם אימי ואמרהלי:
"אני מתפללת עלייך שה' ייתן לך כבר משלך, תתפללו גם אתם!
"וזה היה ש-ו-ב-ר….
והכול מכוונות טובות מאוד! ואפילו הודיתי לה אחר כך על המחשבה
אבל הלב שלי בכה בכה בכה…
ולכן לדעתי למסקנה הסופית-
לא כדאי להזכיר את ההמתנה כל הזמן,
תדברו איתנו רגיל, גם על ההריונות ועל הילדים.
רק דבר אחד עדיין קשה ואולי אפילו מכאיב –
לשמוע תלונות על ריבוי הילדים…
זה קושי מובן והגיוני,
אבל זה כמו שנתלונן לאדם מורעב
כמה אנחנו כבדים אחרי צ'ולנט של שבת…
מקווה שהייתי ברורה,
ותודה לכולן על האכפתיות
ועל הרצון לעשות לנו טוב!
אני מגיבה לדיון מצד העוקפת… לא נעים
מה אומרים?
מה לא אומרים?
אני לא היחידה במשפחה אבל הראשונה שידעו עליה….
בתור ממתינה
אני הכי רוצה בעולם שידברו איתי הכי רגיל בעולם
ולא יסתכלו עלי מוזר
גם אם אני יודעת מה עושים עם ילד עם חום,
אפילו שלא היה לי אחד כזה
ואישית, הכי טוב לי שידברו איתי לגמרי רגיל
גם אם זה כואב פה ושם
כל עוד זה חברות ואחיות
שאוהבות אותי ואני אוהבת אותן
גם אם הן מכאיבות ה שווה לי את הקשר
ואני הכי בטוחה שזה בטעות,
וזה מחיר של שיח כנה ונורמלי.
צודקת
אבל לפעמים מרוב שמדברים זה כואבבב
וואוו
כל הכבוד לכן
רוצות לפתוח מיזם- "כל המתפלל על חברו"- לישועת כולנו
איך הכי קל לעשות את זה דיסקרטי?
אחותי שחכתה לילדים מעל 6 שנים אמרה שאין בזה שחור לבן, פשוט השאלה באיזה מצב/ סיטואציה/ מצב רגשי המשפט פגש אותה..
לפעמים יכלה לצחוק בלי סוף ולפעמים לבכות בלי סוף מאותו משפט…
וכן זה מאד משנה מי אומר אותו , באיזו נימה, בהתנשאות וכד'
נשאר לנו להתפלל שה' יכוון אותנו תמיד לעשות/ לומר את הדבר הנכון בזמן הנכון ושלא תצא תקלה תחת ידינו .
יה"ר שנדע לממש את הכוחות שה' נתן לנו כל אחת באתגר, בניסיון ובהתמודדות שה' נתן לה כדי לגדלה ולרוממה.
מצטטת משהי כאן שכתבה: "הבעיה היא שאנשים כ"כ שונים בצורת ההתמודדות שלהם, וכ"כ שונים ביחס לו הם מצפים, שממש קשה לדעת מה מתאים ומה נכון."
זה ממש נכון, בתור אחת שמחכה כמה שנים, יש כאלו שתמיד יכאיבו ויש כאלו שתמיד מלאות טקט חכמה ורגישות..
אין לזה תשובה אחידה, אין דפוס התנהגות מסוים, מה שנקרא אין בזה כללים.
יש את הסיפור המוכר על החזון איש שכשהוא נשאל מה הדרגה הכי גבוהה שאדם יכול להגיע אליה בעולם, השיב: 'לעבור את כל החיים מבלי לפגוע באף אדם'.
משתדלת להתפלל על זה.
שנזכה..
יש לי שכנה שגם היא עדיין בהמתנה יצא לי לדבר איתה על הענין קודם כל היא באמת מסתכלת על זה כהתמודדות כמו שיש לכל אחד…
אבל אני מצידי משתפת אותה בעניני הילדים כשיוצא לא כמשהו שרק עליו השיח אבל כשהילד שלי פיתח פריחה מס פעמים יצא לי לומר לה ביאוש שאני כבר לא יודעת מה לעשות עם זה והיא יעצה מה שיעצה ובאופן כללי היא יכולה להעלות דוגמאות מאחיינים או אחים ואני חושבת שאין צורך להעלים את ענין הילדים אבל לא רק הוא השיח אנחנו יוצאות יחד להליכות מדברות על מליוני נושאים ולפעמים גם על הילדים
יתכן שהיו או יהיו לי טעויות אבל אני חושבת שעדיף לי ולה שנהיה בקשר ונטעה מעט מאשר לא להיות בקשר -עם כל שכנה שהיא…
גם לי יש נושא שאני מתמודדת איתו ולפעמים אפילו כואב לי כשאני רואה דברים(זה לא משהו שיודעים בחוץ…) אבל מעדיפה את המעט כאב מאשר את הריחוקים שנוצרים כשאי אפשר לזרום ולהרגיש בנח
מבינה את הכמיהה אגב גם אני כרגע מעט שם מקווה בשבילך שתרגישי את הטוב שסביבך