שלום יקרה,
השבוע נפגשתי עם רותי פרידמן, חוקרת ומעצבת מותגים. רותי היא הרבה מעבר למעצבת. היא בונה למותג צורה, שפה, מוצרים מתאימים – היא בונה להם זהות.
לכל מי שאין לה גישה לעולם הזה, אני אכתוב במילה: מה יקרה אם קידישיק/הדס ימכרו במחסנים צפופים ודחוקים? נכון שנשים יבקרו שם פחות? ומצד שני אם מחסני חסד ימכרו בחנות יוקרתית, זה עלול להרגיש כאילו מישהו עובד עלינו ומוכר יקר…
בקיצור – כל עסק שרוצה להיות מותג אמיתי – חייב להתאים את הסביבה שלו, הנראות שלו, השירות שלו – למה שהוא מוכר, אחרת זה לא יעבוד.
אבל זה גם קצת יותר עמוק – אחרי שאנשים התייחסו לפקחי אוטובוסים בצורה לא מכובדת, התחילו להלביש אותם בבגדים מכובדים. חולצות מכופרות, כובעים תואמים – באופן טבעי אנשים התחילו להתייחס אחרת. זה כבר לא 'עובד בחולצת טריקו' – זה איש במדים.
אחרי הפגישה עם רותי, חשבתי לעצמי איך גם התורה ודרך החיים שלנו עוזרת לנו לבנות מעצמינו מותג: הכיפה, הציצית + מה שמקובל היום: חליפה / כובע, ואצל נשים: כיסוי ראש. לאיפה הולכים ולאיפה לא. מה אומרים ומה לא.
מזוזה בפתח, אמה על אמה על הקיר – המון דברים חיצוניים לכאורה – שיוצרים שפה מסוימת, נבדלות, מותג.
וכמה שהמותג הזה בעצם שומר עלינו, משדר גם לסביבה וגם לעצמנו מי אנחנו, מה מתאים לנו וטוב לנו, ומה לא.
איזה מותג שווה!
בשורות טובות,
שבי
הפוסט הוא חלק מהניוזלטר שלנו שנשלח פעמיים בשבוע – ביום שני וחמישי.
רשומה ולא קיבלת? תבדקי בקידומי מכירות או בספאם.
עדיין לא רשומה? בואי שבי איתנו : )בלחיצה כאן
