היא מסתכלת על השולחן, הולכת אחורה מרוצה, הכל ערוך בטוב טעם, היא אוהבת להשקיע בדברים וביופי, אז מה אם זה סתם יום חול, מגיע לבעלה שולחן ערוך ונעים גם ביום חול, היא זוכרת את מדריכת הכלות מדגישה לה, שחשוב שהבעל יהיה שבע ורגוע, ושהתורה של בעלה תלויה גם באוכל שהיא מכינה לו. ומאז החתונה ועד היום היא לא מוותרת על זה, גם אחרי לידות תמיד השתלדה שהאוכל שלו יהיה מונח על השולחן והוא יוכל לאכול בנחת.
היא יודעת שרוב הנשים לא כמוה, זה קשה לפעמים, ובזמנים מסוימים זה כמעט בלתי אפשרי. אבל ב"ה, הקב"ה נתן לה כוחות ואת היכולת להשקיע בזה, אז מה שהיא יכולה היא משתדלת מאוד.
קערת אורז, צלחת עם שעועית ברוטב אדום ועוף בתנור ממתינים לו.
מפית בצבע תואם לסט מיוחד שקנתה ממנו אחרי החתונה רק שניים – לה ולו….
על השולחן מונחת רק צלחת אחת מהסט, היא כבר תאכל יותר מאוחר עם הילדים.
דפיקות מוכרות בדלת, היא מתקרבת, מנגבת ידיים תוך כדי ומקבלת את פניו בחיוך.
הוא ניגש בצעדים גדולים למטבח, "מה נשמע? וואו איזה ריחות!" הוא מושך כיסא, מתיישב בראש השולחן, היא מרוצה, תולה את המגבת על המתלה, מחייכת.
"ב"ה, היו לי הספקים היום. ניסיתי מתכון חדש של רוטב לשעועית. תטעם…"
מנגינה נשמעת מהסלון, הטלפון שלה מצלצל, היא ממהרת להרים:
"מה נשמע אמא? לא… לא, את ממש לא מפריעה, הכל בסדר ב"ה."
היא לוקחת את סל הכביסה עם הבגדים הרטובים למרפסת, הולכת לתלות אותם.
הוא שומע אותה מספרת על המתכון החדש ועל הילד שלו שהתהפך היום בפעם הראשונה. לאוכל יש טעם טפל, אפילו שזה מתכון חדש ואשתו בשלנית על, והכל תמיד ערוך ומוכן ויפה ומרשים.
****
חז"ל מתארים שתי נשים שההתנהגות שלהן לא נכונה.
סוג אחד "עורכת שולחן ומפנה את הגב", והסוג השני "עורכת שולחן ומחרפת ומגדפת".
מה המשמעות של הדברים?
אישה מכינה אוכל, טורחת עליו, משקיעה, עורכת שולחן יפה ומכינה את כל התנאים לארוחה טובה ומשביעה. באים חז"ל ואומרים אם היא "מפנה את הגב" –
כלומר: לא יושבת לאכול איתו, זה לא בסדר! חז"ל מלמדים את האישה שזמן האכילה הוא זמן לקשר, הוא זמן לחיבור: "גדולה לגימה שמקרבת". יש באוכל כוח מחבר ומקשר בין אנשים, ואכילה משותפת יוצרת את החיבור הזה יותר מכל שיחה טובה.
ובזמן שבעלה אוכל, אישה שבוחרת לא לשבת ולאכול איתו, משדרת שדר – בלי כוונה רעה חלילה, שהיא מזלזלת בזמן המשותף והמחבר הזה, והבעל בלי להיות מודע לכך מרגיש מאוכזב, ותחושה שהוא לא מספיק חשוב.
ראיתם פעם גבר שרגיל לאכול לבד איך הוא שמח שאשתו מתיישבת לידו עם צלחת? בדרך כלל התגובה שלו תהיה: "מה, את אוכלת איתי?!" ותמיד לשאלה הזו יהיה ניגון של שמחה (תרגום חופשי: "אכפת לך ממני, נעים לך לידי, אני שמח שאת אוכלת איתי..")
זה הכי נורמלי וטבעי שבעל ירצה שאשתו תשב איתו, אבל חז"ל מדגישים את העניין ביותר, ומוסיפים שגם אם ערכת את השולחן בצורה נעימה וטובה, עדיין הישיבה שלך שם היא משמעותית יותר מכל המסביב.
נקודה נוספת שחז"ל שמים עליה דגש, היא הדיבורים שמדברים בזמן האוכל.
תדעי לך שהדיבורים שמדברים בזמן האוכל – יש להם השפעה על הסועד, לכן אל תבואי עם כל הבעיות ועם כל הדיבורים הלא נעימים, התלונות, חשבונות הבנק, הטלפונים מהחיידר ותספרי אותם בזמן האוכל, אלא תשאירי את הארוחה לזמן נעים לסיפורי יום יום ודיבורים משמחים – אפשר גם מחמאות! 😊
הוא מגיע רק ב-15:00 ואני כבר עייפה ורוצה לישון צהריים. (יש כזה דבר??)
היא עובדת עד 17:00 והוא בכלל לא נמצא בבית כשהיא חוזרת.
הילדים מקפצים על הראש, איך בכלל אפשר לשבת ביחד?! בקושי בשבת…
זה יפה בתיאוריה אבל תכל'ס איך אפשר לבצע?
אז הנה כמה נקודות שיעזרו לנו:
- מודעות – לדעת שזה חשוב מאוד! זו עוד הזדמנות ליצירת קשר, זה זמן שמחבר ביננו.
- קביעות – אי אפשר בכל הארוחות כמובן, אבל כן כדאי, מומלץ ורצוי ליצור כמה רגעים כאלו ביום, שבהם האישה מגישה משהו לאכול ויושבים לאכילה משותפת. לא חייב להיות ארוחה, כן אפשר משהו קטן: קפה, עוגה, אבטיח, פירות וכו' כמה דקות של שיחה משותפת עם משהו אכיל…
- השתלבות – גם אם השעות של האכילה שלנו לא חופפות, במידה ויש אפשרות, כאשר הבעל יושב לאכול ב"שעה שלו", כדאי להצטרף לישיבה משותפת עם משקה או צלחת סלט וליצור את הזמן המשותף.
- דיבורים טובים – בזמן הזה משתדלים לדבר רק מה שנעים לשמוע!
ניסית? את מוזמנת לשתף!
ציורים: רחל קארו – לאתר הציורים של רחל
עלו לך שאלות? מחפשת לדעת עוד?
בתאל טשיטיד – מדריכה זוגית מוסמכת לכלות ונשים – [email protected]
ניתן להאזין לתכנים מעולים בקו התוכן "על כולנה"- 0733834729
להזמנת סדנאות, הרצאות ופגישות אישיות: 0533106799
גם האישה אוהבת שלבעל יש סבלנות ואוכל אתה זה בדרך כלל קשור למה שרואים בבית
ואני משתדלת לומר לבעלי אבל ממש קשה לו
כי כנראה לא ראה את זה בבית
אני זו שצריכה לבקש
הכנתי בישלתי ולפעמים ממש במסירות נפש
וזה מעצבן שהבעל אוכל את האוכל קר
או בארוחה משפחתית כשמסיים את ארוחתו כמובן לאחר שהחמיא מתיישב על הספה או הולך לעבוד במחשב
אם אני צרכה לאכול לבד אני יכולה לוותר על הארוחה (שלפעמים קריטית)
גם אצלי זה ככה,
בעלי הרבה פעמים מעדיף לאכול ולעבור על המייל תוך כדי,
רוצה שקט 🙁
וואו! את אלופה!!!
מאוד אהבתי את כ—–ל מה שכתבת!
וואי, שנים בעלי מתאכזב כשאני לא אוכלת איתו, ותמיד חשבתי שזה שגעון שלו
לוקחת לתשומת ליבי, תודה!!
מזדהה מאוד עם הנכתב, תודה שכתבת והלואי ונזכה להתחזק!
מכר קרוב מאוד סיפר לבעלי בצער רב שכבר שנה לא ישב לארוחה עם אשתו בימות החול וכמה הדבר משפיע על כל הזוגיות כולה…ומפריע לו מאוד…
שוה שוה להשקיע בזמן הזה.
מצטרפת לפייגי
אולי לבתאל תהיה תשובה
מה עושים אם הבעל לא מוצא ענין בארוחה ביחד, הוא לא ראה את ההורים שלו ביום חול אוכלים ביחד, ולא מבין למה האישה מבקשת…
אם אנחנו אוכלים ביחד, הוא גומר מהר וקם, עובר לספה או לסיגריה במרפסת…
אפילו כוס קפה ביחד הוא לא מבין מה הענין ולמה אני רוצה
והכי מעצבן, שלפעמים הוא פשוט קונה אוכל בדרך הביתה ואוכל, ומגיע הביתה שבע…
יצא גם שהיה לנו סיטואציות הפוכות לחלוטין מהמאמר כאן, הוא הכין לי אוכל והשאיר אותי לאכול לבד…
ואני, שכן ראיתי תמיד את ההורים שלי אוכלים ביחד בערב, זה חסר לי מאוד, ואני לא יודעת איך להסביר את זה…
מגיבה לפריידי ורות, ברצון הפנימי שלנו אנחנו רוצות אותו יושב איתנו ואוכל וכו', הפסטורליות הזו בחלק מהבתים זה הרגל שהנהגנו מהיום הראשון לנישואין ולא ויתרו עליו גם בזמנים "לא זמנים" ובחלק מהבתים זה היה בהתחלה וכשאף אחד לא שמר על זה, המנהג היפה הזה הלך והתמוסס עד שאבד מן הבית…
סיעתא דישמיא לכולנו
אני כל כך מסכימה איתך בתאל.
גם יכול להיות שזמן הארוחה הופך בטעות לזמן סגירת מטלות וסיכום עניינים ביתיים פחות נחמדים ולכן הבעל מעדיף זמן שקט מאשר נושאי שיחה מעצבנים.
חוץ מזה, באמת אם הבעל יושב לאכול ואין רצון לאכול איתו, אפשר לשבת בשולחן איתו ולהכין כוס משקה עם משהוא קטן לאכול ליד. זה ממש מוסיף.
אבל כן שיהיה זמנים שאוכלים ארוחה יחד מדי פעם.
הנושא הזה תמיד מתסכל אותי מאד, כי יש לי מיזופוניה – אני לא יכולה לשמוע אנשים אחרים אוכלים.
בסעודות שבת כשכולם ביחד אני יחסית מסתדרת, אבל לשבת עם בעלי אחד על אחד ולאכול – לא קורה… 🙁
מקסימום אנחנו יוצאים וקונים אייס קפה או משהו.
מה עושים???…
ליבי איתך…
זה קשה ולא נעים בכלל, מכירה כמה בסביבה הקרובה:(
תבדקי איך מדוייק לך!!! זה צריך להיות משהו נעים ולא חובה מעצבנת.
אם שתיית אייס קפה, או קולה מקש יכולה לתת מענה לישיבה משותפת עם לגימה מקרבת, לכי על זה!
תרצי להוסיף מאכל שהלעיסות שלו עדינות יותר- גלידה למשל (בלי הופל…)?!
מעולה! וכן על זו הדרך
בזוגיות ואהבה שום דבר הוא לא חובה!
וצריך לזכור את זה ולהפנים את זה ומשם לפעול.
כל דבר שאני עושה הוא בגלל שנעים לי לעשות אותו והוא מוסיף לי בלב אהבה ושמחה בקשר אם לא- אז ממש ממש לא!
אף אחת לא רוצה שיאהבו אותה או יעשו בשבילה דברים כי זו חובה- אנחנו רוצות שהבעל ישב איתנו כי גם לו זה חשוב והוא רוצה ונהנה מזה.
נכון שהרבה פעמים אנו פועלות כדי ליצור הנעה שתביא לקשר ולחיבור, אבל גם שם צריך לבדוק שזה בא מההבנה שבעתיד יהיה טוב יותר ושהמטרה שווה את המאמץ והתחושה שלי היא טובה ונעימה לא בגלל ה"טריק" שעבד…
אלא בעצם ההשקה בנישואין.
בתאל תודה על מאמרים חכמים כל כך, שנותנים דגש ומאירים כל פעם משהו אחד, וחשוב!!!
את כל כך מדויקת ומדייקת.
אני קוראת לראשונה , חמוד וחשוב.
אבל כ"כ לא בכיוון.
אנחנו רוצות ואמורות לעשות את זה לא בשבילו אלא בשבילינו בשביל הזוגיות שלנו.
בשביל שיהיה לנו זמן כיף, ואם כבר כדי לקבל ממנו יחס, אנחנו הכלי ולא המשפך…
כאשר נחיה מתוך רצון להיות אחד!. ואמונה שזה מה שה' רוצה!
ובהבנה שכדי להיות אחד,זה מגיע מתוך כך שהוא מלך הוא משפיע ואני כלי -נהנית ממה שנותן לי (בכל התחומים).
( דבר נוסף מרוב שהופכת למקבלת רוצה – לאט לאט ממש רוצה משתוקקת לכבד…)