שלום וברכה, שמי מרים ליפשיץ אמנית, מרצה וחוקרת תרבות, בעלת בלוג אמנותי-תרבותי "על הא ועל דאדא" – https://alhavealdada.com/ מוזמנות לבקר ולדון על הנושאים המועלים שם.
בפתחה של מיני סדרת אמנות זו, אני מזמינה אתכם לבקר יחד איתי בתערוכות אמנות ולבקר אותן, ליהנות, להגיב ולבקש בקשות למאמרים הבאים.
המאמרים מונגשים לכלל הציבור שלא עוסק דווקא באמנות בשפה קלילה ומלווה בתצלומים שצילמתי עבורכן בתערוכות.
בשיעורים אני מרבה להשתמש במצגות.
מה זה מרבה? כל השיעור שלי בנוי על מצגת!
כמה משעמם! מסכנות.
תלמידותיי מעולם לא הריחו את ריח השמן מעל היצירות.
לא הבחינו במרקם הדק או העבה.
קשה מאוד להעביר תחושה, ריח, את אוצרות התערוכה, צבע הקירות,
ובעיקר את הגודל היצירות.
כמעט בכל פעם כשאני פוגשת מקור של יצירת מופת ידועה, מוצאת את עצמי מופתעת או מאוכזבת.
היום נבקר יחד במוזיאון הטייט בלונדון, ביצירות עוצמתיות בגודלם.
את התחושה ניסיתי להעביר דרך תצלום הכולל צופים –
יצירות הענק של מרק רותקו (יהודי אמריקני) הנקראות גם שדות צבע. כשמן כן הם. שדות ענקיים של צבע בלבד.
רותקו היה אמן מוביל בזרם שהתפתח לאחר השואה. האכזבה של האמנים מאכזריותם של אנוש הביאו אותם לכדי יצירה המבטא רגש בלבד בלי שום אובייקט. מופשט לחלוטין.
הצצה לעבר אולם התצוגה הקודר בעל ספסלים מזמינים לשבת להתרווח ולהתבונן.
בחור הלבוש שחור עם אפודה בורדו תואמת בדיוק רב ליצירות!
יצירותיו של ויליאם טרנר הבריטי מהמאה ה18, נדמו לי תמיד כתמונות נוף אפרוריות ומשמימות,
אך כאמן אנגלי לאומי, הוקדשו עבורו בבריטיש טייט עשרות אולמות תצוגה.
בהתבוננות מעמיקה יותר במאות יצירותיו ניתן להבחין בשפה שהלכה והתבגרה, בסגנון שהלך והשתנה מהעתקה מדויקת של הטבע למופשט ורוחני יותר.
האוצרות משחקת תפקיד לא פחות חשוב, היצירות המוקדמות תלויות באולמות הצבועים באדום – קלאסי,
כמה שהיצירות חדישות יותר הן מבחינת תאריך והן מבחינת סגנון, אולמות התצוגה צבועים בהיר:
איזה מזל שהתלבשתי תואם לאחת מיצירותיו המוקדמות…
ולקינוח,
באולם תצוגה אחרון במוזיאון פשוט הזמינו את המבקרים לשבת להתבונן ולצייר. כמה פשוט ככה גאוני!
רק להניח כמה כני ציור, דפים, עפרונות ומחקים, וכמה יצירות להשראה, זה כל מה שצריך עבור חינוך נכון לאמנות.
