"חשבתי שמשפחות גדולות הן מתכון לכאוס"

מה, יש לכם 15 ילדים?!"
זו הייתה התגובה המופתעת של החברה של בתי. "את נראית כאילו אתם גג חמישה," היא הוסיפה, מבטה לא מצליח להסתיר את הפליאה.

אפילו המורה של בת אחרת סיפרה לי בטלפון שהיא לא הצליחה להאמין כשהבת שלי אמרה לה שיש לנו 15 ילדים. "היא נראית כמו ילדה ממשפחה קטנה," היא אמרה, כאילו שמספר האחים צריך להיות כתוב על הפנים.

אני מחייכת בכל פעם שאני שומעת תגובות כאלה. מה בדיוק אנשים מצפים לראות? איך "אמורים" להיראות ילדים במשפחה גדולה?. אנשים שומעים "משפחה גדולה" והדמיון שלהם מתחיל לעבוד שעות נוספות: הם רואים בראשם אמא מותשת בחלוק מרופט, מוקפת ילדים מנוזלים ורעבים, ובית שבו אי-סדר הוא חלק מהעיצוב. האמת? אני מבינה מאיפה זה בא. גם אני, לפני שהיו לי 15 ילדים, חשבתי שמשפחות גדולות הן מתכון לכאוס בלתי נגמר. אבל החיים לימדו אותי אחרת.

משפחה גדולה – בלגן או ברכה?

נכון שכשיש הרבה ילדים– יש רגעים שבהם הקצב מסחרר. ילד אחד מחפש את המחברת למחר, השני בוכה כי הכפכף האהוב נעלם, והשלישי שואל, "מה יש לארוחת ערב?" – הכול קורה בבת אחת. אבל במציאות, משפחות גדולות הן לא רק בלגן.

האמת רחוקה מזה. ילדים במשפחה גדולה יכולים להיות לא רק שמחים ואהובים, אלא גם מטופחים – בגדים נקיים, גומיות שמתאימות לבגדים, והכי חשוב – חיוך של ביטחון. שמספר שהם מרגישים שייכים ונאהבים.

משפחות גדולות הן לא מה שנדמה למתבונן מבחוץ – הן סיפור אחר לחלוטין. זה לא אומר שזה קל. כל אמא במשפחה כזו יודעת שאין מנוס מלהיות יעילה, מהירה, ולפעמים גם יצירתית מאוד.

איך אני מוצאת כוח לכל ילד? התשובה הפשוטה היא שהילדים לא נולדים כולם יחד. כל ילד מגיע בזמנו, עם העולם שלו, הצרכים שלו, והקצב המיוחד לו. כל אחד מהם מוסיף עוד שכבה ל"עוגה" המשפחתית הזאת, אבל כל אחד גם מלמד אותי משהו חדש על סבלנות, גמישות ואהבה.

אני זוכרת את ההתחלה, עם הילד הראשון. הוא היה העולם כולו מבחינתי – הנסיך הקטן שסביבו סבבו כל רגעי היום שלי. כשהגיעו השני והשלישי, למדתי להוסיף לעצמי "ידיים" – לא רק פיזיות אלא גם רגשיות. עם כל ילד נוסף, למדתי להיות גמישה יותר, סבלנית יותר, ולפעמים גם יצירתית בדרכים שלא העליתי בדעתי קודם. אז איך יש לי כוח? זה פשוט – זה לא מגיע ממקום של "הכל מושלם".

מפיתוח לטיפוח – שיעור לחיים

אני תמיד נזכרת בסלוגן ההוא  מהבחירות בבית שמש: "מפיתוח לטיפוח." בתחילת הדרך, את עסוקה ב"פיתוח" – לנהל זמן, להשתלט על מטלות ולנסות שהכול יתקתק. אבל אז את מבינה – משפחה היא לא פרויקט טכני. היא לא רשימת משימות שצריך להשלים.

משפחה היא יצירה חיה, שצריך לטפח יום אחרי יום. זה ללמוד לזהות את הרגעים החשובים, לעצור כשצריך, ולתת מקום לאהבה, לאכפתיות ולחיבור.

בהתחלה, את רק מנסה "לפתח" את יכולותייך – לנהל את הזמן, להשתלט על המטלות, לנסות שהכול יתקתק. אבל אז את מבינה שמשפחה היא לא פרויקט טכני. היא לא רשימת משימות שצריך להשלים. היא יצירה חיה, שצריך לטפח יום אחרי יום.

מה זה באמת "טיפוח"?

עבור חלק מהאנשים, "ילד מטופח" הוא זה שלובש מותגים יוקרתיים, ונראה כאילו יצא מקטלוג. אבל בעיניי, טיפוח הוא לא עניין של מותגים או סטייל מושלם. טיפוח אמיתי הוא שילוב של בגדים נקיים שמתאימים.

אני זוכרת גננת אחת שאמרה לי בהתפעלות: "'איך תמיד הבנות שלך נראות מסודרות, אפילו הגומיות שלהן תואמות לבגדים!', איך את עושה את זה?"

חייכתי. לפעמים הדברים הקטנים עושים את ההבדל. תשומת לב לפרטים כמו אביזרי שיער עם צבעים שתואמים לבגד, או סט אחיד לכולם, אפילו אחד, שלא צריך להיות יקר – ונותן תחושה של סדר ואכפתיות. וגם אם אין זמן ל"מושלם", יש תמיד מקום לטיפוח ברמה שהיא לא פחות ממספקת. 

אבל בעיניי טיפוח אמיתי הוא לא רק חיצוני. ילד מטופח הוא ילד שמרגיש אהוב, שמישהו שם לב אליו – למי שהוא ולמה שהוא צריך. כמו שאומרים: 'היופי הוא לא במה שאנחנו רואים, אלא במה שאנחנו מעניקים', היופי האמיתי במשפחה הוא לא במה שנראה כלפי חוץ. הוא ברגעים הקטנים שבהם אנחנו מעניקים אהבה, נוכחות ותשומת לב שממלאת את הלב מבפנים.

אז איך באמת מסתדרים?

אני לא משלה את עצמי שזה תמיד פשוט. אני לא יכולה להיות שם בכל רגע עבור כל ילד, והעזרה של הילדים הגדולים היא חלק חשוב מהסוד. הם לומדים לקחת אחריות ולהיות חלק ממערכת שבה כולם תורמים.

החיים במשפחה גדולה דורשים תמרון, תכנון, ולעיתים גם המצאה מחדש. זה ללמוד מה באמת חשוב, לדעת לבקש עזרה, ובעיקר לתעדף – לזהות מה דורש טיפול עכשיו ומה יכול לחכות.

בעיניי, הכול עניין של סדרי עדיפויות. כל אמא עושה את הבחירות שמתאימות לה. יש מי שמוותרת על מטבח ללא רבב – כי כלים בכיור לא יברחו. יש מי שמעדיפה להכין שניצל חם בפיתה במקום ארוחה מסודרת עם שלוש מנות. ויש מי שמעדיפה להשלים זמן איכות עם הילדים אחת לשבוע ברגעים משמעותיים מאשר לנסות להקדיש זמן יומיומי שכל כולו לחץ.

אנחנו מתעדפות ומוותרות, אבל לא מרגישות שהקרבנו שום דבר. להפך, אנחנו מסתדרות, שמחות וגאות בבחירות שלנו.

וכשאני עוצרת לחשוב על כל זה, אני מבינה שזה לא על לעשות הכול – זה על לדעת מה באמת חשוב. בסופו של דבר, כל המשפחה לומדת יחד איך לתמרן, לשתף פעולה, ולמצוא שמחה במה שיש.

משפחות גדולות יוצרות זמן איכות טבעי

בסיומה של אחת מההרצאות שלי ניגשה אלי אחת הנשים וסיפרה על שיחה שהייתה לה עם אמא חילונית שאמרה לה: אני מקנאה במשפחות החרדיות! כמה הם משקיעים בילדים!
חברתי, שהיא בעצמה אמא לעשרה, שאלה: "למה לקנא? איך יתכן שאת מקנאה?! הרי לכם עם מעט ילדים יש הרבה יותר זמן להשקיע בהם!"
והאמא החילונית השיבה: "יש לי שלושה ילדים בהפרשים גדולים. הבת הקטנה שלי בת 14 כל הזמן משועממת. אין לה עם מי להיות בבית, ואני נהגת המונית שלה. מסיעה ממקום למקום, בלי הרבה זמן יחד. אצלכן, הכול קורה בתוך הבית. אתן כל אחר הצהריים עם הילדים שלכן", הכול סובב סביבם.

המשפט הזה נגע בי. הוא החזיר אותי לשנים הראשונות שלי כאמא, כשהיו לי שלושה-ארבעה ילדים קטנים. הייתי חוזרת מהעבודה עייפה ומנסה להשתלט על הכול – לסיים את המטלות בבית, ולטפל בילדים. בסוף היום הייתי מרגישה שהתפזרתי לכל הכיוונים, לא הספקתי שום דבר, והכל נשאר פתוח.

ואז הבנתי משהו – זה לא יכול להימשך ככה. במקום להמשיך לרדוף אחרי רשימת המשימות הבלתי נגמרת, החלטתי להניח הכול בצד ולהיות שם איתם. יום אחד ירדנו לגינה, יום אחר בנינו מגדלים מקוביות, ובאחר צהריים סתם ישבנו ונהנינו.

הבחירה הזו לא תמיד הייתה פשוטה – תמיד יש משהו "דחוף" – אבל היא הפכה אותי לאמא נוכחת יותר, וזה מה שבאמת חשוב.

במשפחות גדולות, החיים סובבים סביב הילדים. תמיד יש מישהו שצריך עזרה או תשומת לב, והקצב הזה ייחודי ומחבר את המשפחה.

כמובן שזה לא אומר שבמשפחות קטנות זה לא יכול לקרות. שלא תטעו. בכל משפחה, לא משנה כמה ילדים יש, נדרשת כוונה כדי להחליט שהילדים הם מרכז העשייה שלנו. 

הדבר יכול להתקיים – או להתבטל – בכל מצב. אמא יכולה להיות נוכחת גם עבור ילד אחד בלבד, ואמא אחרת יכולה להיעדר רגשית גם כשיש לה עשרה ילדים. הבחירה להקדיש את תשומת הלב היא מה שעושה את ההבדל. 

אבל במשפחות גדולות, היעדר הברירה הזו – הצורך להיות עם הילדים ולהשתלב במרכז החיים המשפחתיים – מייצר פעמים רבות מסגרת טבעית שבה כל רגע קטן הופך להזדמנות להתחבר. 

זה לא עניין של מספרים, זה עניין של בחירה: כוונה, מיקוד ונוכחות עם הילדים

יש מי שיגידו: "זה תלוי באמא, לא במספר הילדים." וזה נכון.

אני מכירה אמהות עם ילד אחד שמעניקות את כל עולמן, ומנגד – אמהות במשפחות גדולות שבוחרות להתמקד בקריירה ומבלות מעט בבית ולהיפך. בכל משפחה, קטנה או גדולה, הבחירה איך להקדיש את הזמן היא שקובעת.

בין אם יש לך שניים או עשרה ילדים, האיכות היא זו שמשנה. הילדים לא זקוקים למושלמות – הם צריכים לדעת שאת שם, רואה אותם באמת. כי היופי הוא למצוא את הדרך בתוך מה שיש ולהפוך אותו למיוחד.

העיקר כמה את בוחרת להעניק באהבה ובנוכחות אמיתית.

משפחה גדולה: לא מה שחשבתם, אלא מה שבחרנו

 אז בפעם הבאה שמישהו שואל אותי איך נראית משפחה ברוכת ילדים, אני אומרת:
"משפחה גדולה היא לא מה שהסטיגמות מציירות. היא לא בלגן חסר שליטה, אבל גם לא מושלמות מבריקה. היא שילוב של מאמץ מתמיד, השתדלות אינסופית, ותפילה יומיומית שהלב יישאר פתוח והידיים ימשיכו לתת. היא לא איך שזה נראה מבחוץ – היא על הבחירות שאנחנו עושים מבפנים, כל יום מחדש.

הארה עצמית: חמלה היא גם היכולת לקבל עזרה

אחת המתנות הגדולות ביותר שמשפחה גדולה מלמדת היא שאי אפשר לעשות הכול לבד – וזה בסדר גמור. קל לחשוב שחמלה עצמית היא רק לקחת רגע לעצמך, אבל לפעמים היא נמצאת דווקא ביכולת להכיר במגבלות שלך ולבקש עזרה.

כשאת מאפשרת לעצמך לשחרר קצת מהשליטה, את בעצם מלמדת את הילדים שלך שיעור חשוב: לאמא יש צרכים, ולאמא מותר להיתמך. זה לא מחליש – זה מחזק. זו הזדמנות לגדולים בבית לקחת חלק, לתרום ולהרגיש חלק משמעותי במארג המשפחתי.

חמלה עצמית מתחילה מההבנה שאת לא צריכה להיות כל-יכולה. את לא צריכה להרגיש אשמה אם את מבקשת מבעלך לקחת תפקיד, או מהילדים לעזור. זו לא "הפחתה" ממך כאמא – זו בדיוק הדרך שבה את בונה בית שבו כל אחד תורם ומתחזק.

אז בפעם הבאה שאת מרגישה שהעומס כבד מדי, נסי לשאול את עצמך: את מי אני יכולה לשתף? איך אני יכולה לאפשר לעצמי לנשום בלי לוותר על הדברים שחשובים לי?

לשחרר זה לא חולשה – זו עוצמה. זו הבחירה לזכור שגם לאמא, שמחזיקה את כולם, מותר לפעמים להיות מוחזקת בעצמה.

אסנת פוקס פסיכותרפיסטית לנשים ומרצה –

מלווה נשים במסע האימהות שלהן ומפתחת גישה של חמלה עצמית.

לפרטים נוספים,  חייגו 054-8470042

מחפשת ערב מרומם לקהילה? סדנה לצוות? או תוכן מעצים ליום עיון?
אסנת פוקס מזמינה אותך להרצאות וסדנאות מרתקות ומעצימות שמעניקות כלים לחיים:
 משמעות האימהות – לגעת בלב המסע האימהי ולגלות את הכוח שבך.
 חוזרת לעצמך – סדנה מבוססת על שיטת העבודה של ביירון קייטי, 

שמלמדת איך להתמודד עם מחשבות שמחלישות אותנו ולחזור לערך העצמי שלך.

 פיל בחנות חרסינה – סדנה חווייתית בנושא :מתנת האמון , לניהול רגשות ואתגרים במערכות יחסים.

מתאים לאימהות, צוותים חינוכיים וקהילות שרוצות לצמוח ולצאת מחוזקות.

כי אין כמוך, אמא!

קו תוכן מעצים לאמהות 'מאמא בצניחה לאמא בצמיחה'-0203134108