הנעליים שניצלו

לפעמים מזדמן לי במדור הזה ובמקומות אחרים להיות לעזר לבנות ישראל היקרות. זה קורה בדרך כלל כשאני מנסה לעזור לעצמי, אחרי שאני יגעה ומוטרדת ממשהו שחסר לי, ואז כמעט בדרך אגב מישהי אומרת לי משהו ופותרת לי אל כל הבעיות, טוב לא את כולן, עדיין יש לי אחת או שתיים…

לקראת שמחה קניתי לי שתי זוגות נעליים חגיגיות. בדרך כלל אני קונה נעליים מהשמאטעס, שאמא שלי מתפלצת למראן. "למה את קונה את הזבל הזה?" היא רוצה לדעת ובאותה נשימה גם מכניסה את המסקנה ואת התשובה לה: "אני אקנה לך נעליים בחנות שקניתי את שלי, שם יש נעליים טובות, למה את צריכה ללכת עם כאלה?"

למה? כיוון שההליכה שלי עקומה, וזה אומר שכל זוג נעליים עושה אצלי סיבוב די קצר והולך לעולמו. כשזה עולה כמו חצי משכורת של אברך או יותר זה כואב נוראות, לא רק בכיס אלא גם בלב. כשזה עולה מאה חמישים שקל אפשר לומר "כפרה" ולקנות אחרות. אז כן, ניסיתי את הטובות, אלו שאמא שלי, שמחפשת בגילה את הנוחות ללא פשרות, מוצאת בהן ישועות ומוכנה לשלם עליהם הרבה או יותר נכון ככל שידרשו, ומעשירה בדרך כלל את בעל החנות ואת כל משפחתו, ומרוצה מאד כי היא הולכת טוב וישר והנעל משמשת אותה כמו שצריך בצורה נאמנה. כן, לאמא שלי יש במגירת הנעלים כאלו שעברו ארבע עונות ואפילו שש, והן נראות כחדשות וממשיכות לשרת אותה הלאה, זה כי אין לה הליכה עקומה כשלי, וגם כי היא יודעת לשמור. אני לא. במגירה שלי, אם נעליים עוברות שתי עונות ונראות טוב הן עושות היסטוריה ואני חוגגת להן יום הולדת..

אבל לפני שמחה אני כן רוצה משהו טוב כי לא יתכן שבאמצע חתונה של הנכד ינשור לי העקב או שהסוליה תיפרד מהנעל… ולמרות שאני תמיד לוקחת איתי שתי זוגות נעליים לאולם ליתר ביטחון עדיין אני לא אוהבת שנעל אחת מתפוררת אחרי שבקושי נקנתה, גם אם זוגתה מוכנה לשימוש.

על כן,  כיוון שלא מצאתי לי במחלקת השמאטס נעליים יפות ואלגנטיות, וכיוון שרציתי באמת נעלים טובות בזו הפעם, לפני השמחה האחרונה קניתי לעצמי שתי זוגות של נעליים יקרות. עור אמיתי, עיצוב מרשים, ולא ויתרתי על כלום מחלומותיי עת נפרדתי מכמות שטרות גדולה בהחלט.

הן שימשו אותי נהדר ושמחתי בהן, נהניתי ורקדתי עליהן. העקב לא נפל והסוליה לא התפוררה, ואחרי שבוע השמחה הן נראו חדשות אחרי ניקוי כאילו קנו אותן בזה הרגע.

אלא שהן התרחבו מאד, כלומר בעצם נפלו מהרגל, ועל כן עשיתי מה שעושה כל מי שנעלו התרחבה –  -קניתי ספידה, והיא אכן עזרה לפעם או פעמיים. אך הנעליים התרחבו עוד קצת ונשרו לי מהרגל וכבר לא היה שייך לנעול אותן. אמרתי לאמא שלי באיזו שיחה שאני צריכה לקנות ספידות שלמות, כי חצי הספידה לא עוזרת לי, והיא אמרה: "אל תקני סתם, ליד הבית שלי יש סנדלר נפלא, יהודי אמיתי וישר, שכל תיקון אצלו זה לימוד ספר מוסר. הוא מקצוען בנעליים. תביאי את הנעל, אולי יהיה לו רעיון יותר טוב".

מה יכול להיות רעיון יותר טוב מספידה מלאה, תהיתי, מה כבר חידשו בענף ההנעלה שאני לא יודעת. אבל קיימתי מצוות כיבוד הורים, ויום אחד כשנסעתי לירושלים והלכתי לאימי נעצרתי בדרך אצל הסנדלר, ושאלתי מה יש לו להציע לנעלים שנופלות מהרגל וכבר יש להם חצי ספידה. הוא הוציא את מה שאתן רואות בתמונה למטה ומכר לי אותן בעשרה שקלים. תדביקי על הנעל מאחורי הקרסול, הורה לי.

חזרתי הביתה. שליתי את שתי הזוגות מהמגירה, הדבקתי ונושעתי. הצלתי שתי זוגות נעליים יקרות. כן, הן חזרו להינעל בנוחות.

אין לי כתובת מדוייקת. הסנדלר נמצא בנישה קטנה בירושלים על רחוב אלי הכהן מול המכולת של אלי ויוסי וליד הפלאפל. הוא לא יודע שכתבתי את הפוסט הזה.