למה אני לא הולכת ל – EMDR

רוצה לשאול –
הבת שלי בת 16 היתה בפארק עם חברות ונקעה את הרגל,
הן ליוו אותה לאוטובוס בפתח הפארק, שהיה אמור לעצור מתחת לביתנו, אבל בפועל באמצע הדרך עלו קבוצת נערים פרחחים לאוטובוס, והתפרעו באופן מפחיד מאוד, וכולם שם כולל הנהג וגברים בוגרים רעדו מהם, הם ניסו לנפץ את החלונות בפטיש החירום, ולהפעיל את המטף על אנשים נשים וטף, כשכולם צורחים עליהם ומנסים להניא אותם מכך ללא הצלחה, בסוף הם פתחו את הדלתות של האוטובוס בכח תוך כדי הנסיעה, רצו לתוך פתח של חניון, עקרו שם מהקיר מטף כיבוי אבקתי, וחזרו לאוטובוס וריססו את כל חלל האוטובוס באבקה מחניקה, הנשים והאנשים והילדים בכו וצרחו בהיסטריה וכמעט נחנקו, הכביש היה עמוס, והנהג לא יכול היה לברוח להם, הוא עצר את האוטובוס, אבל מה שקרה הוא שבגלל שהם פרצו את הדלתות, הדלתות לא יכלו להיפתח, והאנשים היו צריכים להידחק דרך סדק צר כשהם ברחו מהאוטובוס,
האוטובוס היה נראה אחרי פרוגרום, עגלות תינוקות הפוכות במעברים, והבת שלי שישבה בסוף עם רגל נקועה כואבת מאוד, לא יכלה לרוץ ולברוח, היא צעקה לעזרה אבל כל אחד היה עסוק בלהציל את עצמו, עד שמישהי שמעה אותה, ועזרה לה, והכניסה אותה לחנות סמוכה להירגע, ונתנה לה טלפון להתקשר אלי שאזמין לה נהגת, זה כבר היה בשעה כ-11 בלילה,
כשהיא הגיעה הביתה היא היתה נראית (בעיני הבלתי מקצועיות) כאחת שעברה טראומה רצינית, וכל הבכיות והדיבורים איתה היו נשמעים כפוסט טראומטיים, והיסטריים מאוד,
ב"ה אין לי כל ניסיון עם כאלו דברים,
אחרי יום וחצי של בכיות, ועידוד מצידי לספר שוב ושוב מה שקרה בדיוק, ומה הרגישה וכו', נראה שנרגעה,
השאלה היא מה לעשות עכשיו?
האם ללכת איתה לאיזשהו טיפול? איבחון? ייעוץ?
ואם כן איזה?

קראתי את הדיון על EMDR, כמתמודדת עם פוסט טראומה מורכבת המליצו לי בעבר על הטיפול הזה. משמים הקב"ה כיוון אותי למישהי מקצועית מאוד בתחום הטראומה, אחת מאלו שהביאו את EMDR וה-DBT לארץ. היא הסבירה לי על הטיפול ואמרה שבמצב כמו שלי, שמדובר על טראומה מורכבת ולא פוסט טראומה רגילה, זה לא פשוט בכלל לערוך את הטיפול הזה. היא הסבירה לי שזה עלול להציף כל כך ולגרום לרגרסיה חמורה מאוד במצב הנפשי. בפרט כאשר המטופל מגיע ממקום רגשי מעורער, אם זה לאחר אשפוז(במקרה שלי) או אם זה במצב של חוסר איזון. כשהיו במשפחה כאלו שלחצו שחייבים להתחיל את הטיפול הזה, היא הודיעה להם חד משמעית שהסיכון גובר על התועלת במקרה כמו שלי ושהיא לא מוכנה לקחת סיכון ולדרדר את המצב שלי עוד יותר. הקיצור שהבנתי מהשיחות איתה הוא שEMDR יעיל יותר בפוסט טראומה רגילה ולא מורכבת. וכמובן שכל מקרה לגופו. לגבי מי שמתמודדת עם נרקיסיזם במשפחה, יש היום רבנים שמתמחים בתחום בריאות הנפש וההלכה, וכדאי לפנות אליהם ולא כל רב מכיר ומבין. יכולה לומר שהרב יהושע אייכנשטיין שליט"א, ראש ישיבת "יד אהרן" מבין בתחום ונדמה לי שיש לו גם ארגון שמסייע לנצרכים לכך.

המטפלת שלי המליצה לי מאד על emdr. חיפשתי על זה מידע וכשראיתי סרטונים של אנשים בוכים כשהם מזיזים את העיניים, הבנתי שזה לא בשבילי. אני לא מסוגלת לשחרר ופשוט לבכות, ועוד ליד אנשים…
אמרתי לה שאני לא רוצה כי אני מפחדת לאבד שליטה והיא טענה שזה ההפך הגמור. מאז שמעתי עוד תיאורים על איך זה עובד בדיוק, ואני עדיין באותה דעה שאני לא מסוגלת כי זה מרגיש לי לשחרר את המושכות ואני לא מסוגלת לזה.
אחרי המון זמן שחשבתי שאני לא בסדר, המטפלת שלי אמרה לי שזה בסדר גמור. ומהניסיון שלה לא הכל ניסים ונפלאות. היו כאלה שזה מאד עזר להם והיו כאלה שפחות. בקיצור, נשארתי עם הדינמי וטוב לי.
נהניתי לקרוא את הפוסט ולדעת שיש עוד שמרגישות כמוני. ד"ש.