כמה אני שומעת את זה, זה עושה ישועות וניסית ונפלאות.
אז למה אני לא הולכת? קודם כל אולי כן : )
חוץ מזה. אני. לא. הולכת. ל-EMDR, ולמה?
אני לא מוציאה את השליטה מידי ולא לרגע, אני לא הולכת לטיפול שבו כל המידע לא עובר דרך המסננות שלי. ב-EMDR בעצם עוזרים למוח לעבד את הטראומה, זהו תהליך שבו המטופל עוקב אחרי תנועות הידיים של המטפל או מתופף, כשהרעיון הוא גירוי דו צידי של שתי אונות המוח. השיטה עוזרת למוח לעבד אירועים שהיו תקועים כגושי מידע שהמוח לא הצליח לעבד, בעקבות קפיאה… דיסוציאציה כבר אמרנו?
אז מה הבעיה שלי עם זה, ואני מדגישה – בעיה שלי. ככלל ההמלצות על זה ממש חיוביות, ולא באתי להוריד מהן בכלל. רק להכניס אתכם לראש שלי קצת. יהיה מעניין.
מה המשמעות של טיפול כזה בעייני?
אני נותנת למידע לנוע לי במוח ללא שליטתי!
זה, נפל הפור – לא יקרה.
ולא משנה כמה זה יעיל.
אובדן שליטה הוא אחד הפחדים הגדולים שלי.
מה ההמשך? "אבל באמת זה נכון לך, אז אולי כדאי?"
עוד מוקש – אין באמת זה נכון לי, אני עושה מה שטוב לי ומתאים לי.
"נכון"? אולי, אבל – אני לא מכניסה את עצמי לסיטואציה שאני לא מרגישה בה נוח. ולא, אני לא משלמת על זה מחיר, כי הנזק מ: היא יודעת מה נכון, תקשיבי לה, הוא החמור ביותר בשבילי.
להחזיר את תחושת המסוגלות והשליטה – זה אחד הפרוייקטים של החיים שלי, זיכרונות לא נעימים, והרבה מעבר – הם בסוף צרה הקטנה. כן, עם הפלאשבקים והכל.
בעצם אולי אחרי שאני אתאזן עם ענין השליטה, אני אהיה מסוגלת ללכת ל-EMDR ויפתרו כל צרותי? טוב, אולי לא כל ממש, אבל רוב? אולי.
אחד הדברים שהכי השפיעו עלי לטובה בטיפול, זה: הקצב שלך הוא מה שחשוב, ומה שתחליטי זה מה שיקרה – בלי שכנועים, בלי המלצות, זה דורש מקום מאוד ספציפי מהמטפל, אל אני לא עושה הנחות. מי שלא יודע לתת מרחב – לא יטפל בי, והרבה יודעים.
ומה שהכי חשוב לי להגיד בזה בעצם, זה שהנפש היא הרבה מעבר לשיטות טיפוליות כאלו ואחרות, מעבר ל "דינאמי זה הדבר" או "עזבי, CBT הכי יעיל" או "תלכי ל EMDR". האדם הוא עולם קטן, וצריך להכיר את העולם הזה, הספציפי, לפני שיודעים מה טוב ונכון.




גם לי יש נסיון רע מאוד עם EMDR. הגעתי להצפות נוראיות וחוסר שליטה איום. רק אחרי זה אמרו לי שהשיטה הזו לא מתאימה לריבוי טראומות.
לדבי היקרה, שכתבה על הסבל משוויגער נרקיסיסטית:
כתבת שאת בפוסט טראומה, ומתמודדת עם חרדות.
זה מצב שעלול להתדרדר חלילה למצוקה גדולה עוד יותר. כי דברים כאלה הם לא סטטיים, או שאדם מצליח להיות בתהליך של תיקון וריפוי, או שהוא חלילה במצב הפוך, שהוא סופג עוד פגיעות לנפש והמצב שלו מתדרדר.
כשהשוויגער היא הפוגענית, האיום גדול במיוחד, כי היא משליכה לך באופן ישיר לתוך חיי הנישואים. מן הסתם את רואה את הדברים בצורה אחת, ובעלך בצורה אחרת. הוא חושב שאת זו שפועלת לא נכון/ לוקחת מדי ללב / לא מכבדת את אמא שלו.
כשבעל רואה כך את הדברים – זה קשה. במצב של התעללות – זה קשה פי אלף, כי הנפש של הקרבן כבר התערערה, ואין בו כוחות להתמודד.
מה שאני בעצם באה לומר –
קודם כל, תני לעצמך את כל הקרדיט וההבנה, ככל שאת מצליחה – שאת נתונה בתוך התמודדות ענקית וקשה, וכדאי שתוותרי ותקלי על עצמך בכל מה שרק אפשר, כי הדבר העיקרי החשוב הוא לחפש את הדרך להציל את עצמך בזמן.
ואחר כך – תביני שהאחריות למצב שלך היא עליך. אם בעלך גדל לאמא נרקיסיסטית, כנראה שבמידה מסוימת יש לו תלות רגשית בה, ולכן הוא גם רואה את הדברים בצורה לא נכונה. תזכירי את זה לעצמך כדי להפגע פחות מהעמדה שלו, ותחפשי את הדרך לשים את הגבולות כדי להגן על עצמך.
שולחת לך חיבוק.
חזקי ואמצי.
אלוקים יבקש את נרדף.
תהליך של השתחררות מהתעללות הוא ארוך ומתיש, אבל הוא בעזרת השם אפשרי. הלוואי שהשם יאיר את עיניך לדרך הנכונה בשבילך.
לגבי הפוסט טראומה – אם הדברים הגיעו לידי כך, צריך עזרה מקצועית.
וכמובן שאת חייבת עזרה ממישהי שתבין במאה אחוז את הסיטואציה, ואת הממשיות של הפגיעה.
בכל אופן, ככל שתביני יותר את המנגנון של הפגיעה, תוכלי בעזרת השם גם לעשות דרך ארוכה בכוחות עצמך.
בהתעללות נרקיסיסטית הדבר החשוב הוא לשמור מרחק. כשזו שוויגער, זה מסובך מאד. אבל ממה שכתבת נשמע שברור שאת יכולה וצריכה לתפוס יותר מרחק ממה שאת עושה כיום.
מהיכרות במשפחה הקרובה, עם שוויגער מהסוג שאת מתארת,
לא היה רב אחד שלא אמר לזוג לנתק מידית קשר עם אמא שלו ולהציל את הזוגיות שלהם ואת השפיות של אשתו, שאחרי שנה של התעללות שקטה מצד חמותה היתה בסכנה והפכה לצל של עצמה כשהיא לא יודעת מאיזה זה ייפול עליה בפעם הבאה. זו היתה שנה ראשונה שלהם ועד היום היא אומרת לי שהיא לא מסוגלת למחול לה על השנה הקסומה הזו שלקחה לה.
כיום, אחרי שנים, (קרוב לעשרים שנה), היא הופכת את העולם להיות בקשר איתם ועם הנכדים, אבל בעקבות מה שאשתו חוותה אז (דומה למה שאת מתארת), ההוראה לא השתנתה. גם הרבנים חושבים שחמות נרקיסיסטית היא הדבר הכי מסוכן לבית יהודי. ומדובר על הרבנים הכי גדולים בציבור הליטאי. כולל ר' חיים קנייבסקי ששמע את שני הצדדים (היא כל יכולה ומצליחה לעשות דברים שאף אחד אחר לא היה מצליח) והוא אמר לה מפורשות שהיא לא צודקת ושאסור לה להתקרב לקשר ביניהם).
לכיבוד הורים יש כללים מאד ברורים וזו שאלה הלכתית
כשחמות מסכנת את השפיות של האישה, קשה לי להאמין שיש רב שיתמוך בהמשך הקשר של בעלך עם אמא שלו
במקרה הזה, הבעל חתך באותו רגע שאמרו לו שזה פסק הלכה, ולמרות שאמא שלו הפכה את העולם, ברגע שהיה לו גיבוי של דעת תורה הוא נשאר חזק כבר קרוב לעשרים שנה ויש להם זוגיות יפהפיה ומשפחה גדולה ומאושרת
תבדקו את זה הלכתית (בלי לפחד מהשאלות רב שהיא תעשה במקביל. החמות המדוברת אלופה בעיוות דברי רבנים ועל סמך "פסקי הלכה" שפירשה ועיוותה כרצונה הבן הגדול שלה ניצל מגט אחרי שבעזרת ידידים הבריחו אותו ואת אשתו לחו"ל. הם היו אז זו"צ, כיום הם כבר מחתנים ילדים.
לגבי התגובות על הנרקיסיסטיות מסכימה לגמרי,
זה פגיעה לכל דבר לא פחות מפגיעה אחרת, ולפעמים קשה יותר
כי קשה מאד לזהות את זה, מדובר באנשים כריזמטיים שעשויים
להראות מדהימים, אבל הם פוגעניים ומערערים בצורה שלא תיאמן.
למרבה הצער, המון פעמים דווקא הפגיעות מ. מתרחשות דווקא
בתוך קשר פוגעני ורעיל, כלומר הרבה אנשים שנפגעו את הפגיעה הזו
ספגו פגיעה כפולה: גם הפגיעה של השליטה בקשר, וגם הפגיעה הזו,
ראו ערך הספר "ראויה" של שרי ברלינסקי-כמובן שמדובר במישהי
עם הפרעת אישיות שמצבעת מניפולציות על הנפגעת.
כמובן שבהמון מקרים של נרקיסיזם ואנטי סוציאלי זה ממש לא קשור
לפגיעה גופנית ומן הסתם במקרים של שוויגער אין כל קשר,
אבל למרבה הצער יש הרבה הקשרים שכן,
כי אלימות היא מסוגים שונים ופעמים רבות-לדברי שרי ברלינסקי
ברוב הפגיעות, מעורבת פגיעה נפשית
יחד עם גופנית, או מספיק פגיעה של עקיפת גבולות משמעותית,
עקיפת גבולות מכוונת מכל סוג שהיא היא פגיעה נפשית.
ושליטה מכל סוג שהיא על הנפש זה הרסני.
צודקת בכל מילה
ולגבי מי שכתבה על שוויגער נרקיסיסטית –
זו פגיעה מהסוג הקשה
כי היא מערערת את הקיום של הקשר שהכי חשוב לאישה, הקשר עם בעלה.
כך שבעצם הפגיעה היא במקום האינטימי ביותר.
ביחס לשאלת רב –
קודם כל צריך שרב יבין את חומרת המצב, ולא בטוח שזה יקרה.
אישה שנפגעת בקשר כזה צריכה לגיס את כל הכוחות שלה כדי להגן על עצמה, וכדי להציל את הנישואים שלה – למצוא את הדרך לא לתת לפגיעה להתרחש בתוכם.
אפרת האם צפויים עוד פרקים?
מחכה…
אפרת אהובה וכולכן-
אולי יש לך משהו לשתף על-
זה מלחיץ אותי בתור אמא כל הסיפורים האלו, שכל הקריסות שקרו פתאום לנשים, הן בגלל פגיעה שעברו בילדות,
אין לי ביטוח על הילדים שלי, לצערינו זה נפוץ היום, לא יכולה להרגע מזה.
שמפגיעה זה ככה מדרדר….
אני ממש לא מתכוונת להפחיד, ומצטערת שהטור הזה מראה חלק כואב בחיים.
הכואב הוא- שזה שלא מדברים על משהו יותר מסוכן, כי אז בכלל אין הכרה בנושא.
מה שכן מבחינת מוגנות- יש הרבה מה ללמוד בנושא.
חבל להישאר בפחד פאסיבי.
הרבה יותר מפחיד- אם יש משהו ולא יודעים עליו, מזה מגיעות הקריסות.
שוב סליחה שאני מנפצת את העולם הורוד- אבל מבוגרים חייבים להכיר במציאות.
ולעשות השתדלות למען ילדיהם- פחד הוא לא השתדלות.
אני מרגישה באיזה שהוא מקום דוברת של כל אותם ילדים- שנפגעים והוריהם מדחיקים. (מאוד מקוה שהם נדירים, אבל לצערי יודעת שלא)
יש לי שאלה –
אחרי הלידה השניה שלי נכנסתי למיני דיכאון
היו לי ימים של בכי ללא הפסקה
והרגשות נוראיות
נעזרתי בבית חם ולאט לאט יצאתי מזה
היום אני כבר בסדר גמור וחזרתי לעצמי
אבל אני נורא מפחדת מאחרי הלידה הבאה
אני בן אדם שמח בטבעי ואני מפחדת שאם הזמן אפול לדיכאון ( כמו שקורה לנשים אחרי הרבה לידות ואחרי הזנחה של הנושא)
שמעתי שיש קבוצות תמיכה לחוסן נפשי והבנתי שזה כמו ויטצין לחיזוק הנפש
מישהי מכירה משהו כזה?
מה את מתכוונת קבוצת חוסן? קבוצת תמיכה?
יש את מעגלים, וחוץ מזה, מאוד כדאי לטפל כבר כשמתחיל ולא לחכות למצב חירום.
אפרת , רציתי להוסיף משו על מה שכתבת . ברגע שמישו לא מאמין בטיפול מסויים או חש רתיעה מהטיפול ולא משנה מה הסיבה שהובילה אותו לחשוב כך או להרגיש ככה. זה פשוט לא יעבוד.
לכן אין בכלל טעם לשכנע מישהו לעבור טיפול מסויים. המקסימום הוא לתת מידע להציג נתונים והאדם יחליט.
אפרת, דבר ראשון את מדהימה!
אוהבת את הטורים שלך מאוד ומחכה להם!!
רציתי לשאול לגבי מטפלת..
אני נמצאת אצלה תקופה (בעקבות חרדות)
מחוברת אליה מאוד ואוהבת את הדרך שלה
מרגישה גם שינוי אבל לא יכולה לומר שדרסטי
הבעיה היא שאני מוצאת בי המון המון פחד שאולי היא לא מתאימה לי ואני סתם מבזבזת את זמני והוני.. (עשרות אלפי שקלים. אתן בטח יודעות במה מדובר..)
יש מצב שהסיבה לפחד היא "קולות" מהמשפחה שאומרים שאני "בסדר" ולא צריכה דבר (בס"ד חלפו להם השנים של פחד מטורף מ"ניתוקים", וטיפול תרופתי. עכשיו זה חרדה ותחושת חוסר מסוגלות להתחתן. ככה שביומיום לא רואים דבר)
איך אני יכולה לדעת מי צודק? מה נכון? למי להקשיב?
אני לא רוצה לגלות יום אחד שהמשכתי איתה רק כי היה לי "כיף"
לא מצליחה למצוא קול אמיתי בתוכי.
זו מלחמה יומיומית בין קולות שונים בתוכי שאומרים אולי את "סתם" עושה:( 🙁
נראה לי שלא כדאי לך להסתמך על תשובות ככה באתר.
כיוון מחשבה- אין צודק יש- החלטה שלך אם שווה לך להוציא על זה כסף.
עקרונית מהתיאור נשמע שיש לך סיבות טובות ללכת לטיפול-
כדאי להתיעץ עם המטפלת. (מאוד תלוי כמובן מה ההכשרה שלה)
אני מזדהה איתך מאוד, כמטופלת,
מה שאני ממליצה זה פשוט להעלות את זה מול המטפלת ולראות כיצד היא מגיבה- האם היא מכבדת, מקשיבה, מזדהה, לא נבהלת, ונותנת לך כיווני חשיבה למה שאת מעלה,
בהצלחה, והמון כוח!
אני דווקא לא מרגישה שEMDR לוקח ממני את השליטה בסוף גם שם זה בחירה מה לשתף ומה לא
זה לא היפנוזה או משהו שגורם לך לדבר דברים שאת לא רוצה…
יכולה לתת לי שם של מטפלת טובה בEMDR?