מורות ומדריכות יקרות,
בסוף שנה אתן עמלות לכתוב לכל תלמידה כמה מילים טובות שיתנו לה כח לחיזוק לנקודות החיוביות שבה, וילוו אותה הלאה בבניית האישיות. אתן ראויות להערכה והערצה על כך, זה לא פשוט בכלל.
בכל כיתה או קבוצה תמיד תהיינה מספר בנות שהנקודות החיוביות שלהן בולטות וקל להחמיא להן, ותמיד תהיינה הבנות שקשה יותר למצוא עבורן מילים.
אני רוצה לומר מצד התלמידות שמקבלות באופן קבוע את המחמאה כביכול: שקטה. הייתי שם כתלמידה, והיום כאמא. אף פעם לא הייתי מסמר הערב, אבל לא חשבתי שאני שקטה. השתדלתי לומר את מה שיש לי לומר והיה חשוב לי מאד להישמע. גם ביתי כך, יש לה את חוג החברות שלה גם אם הן לא הקטלניות שבחבורה. כשהיא מקבלת בסוף שנה (בקול רם לפני הכיתה) את מה שמצאה המורה לומר עליה, שהיא שקטה, זה לא מחמיא!! זה אפילו די מעליב 🙁
אז אם לא מצאתם שום דבר אחר יפה לומר על הילדה המדהימה שלי, עדיף לא לומר בכלל
ובהלצה אומר שהייתי שמחה לקחת הביתה קצת מהשקט שמצאתן אצלה, ובתמורה הייתי מפרגנת לכן מהשמחת חיים ומחוש הצדק הבלתי מתפשר שלה
כל כך חשוב!! גם אני תמיד הייתי מקבלת את ה"מחמאה" המעליבה הזו
ממליצה למורות להחליף את המילה שקטה במילה רגועה, אולי לזה הכוונה?
אני מאוד מבינה את מה שכתבת.
בד"כ הכוונה למחמאה בשקטה זה מקשיבה בשיעורים, מתנהגת יפה וכו'
לא צריך לקחת את זה למקום שלילי
אויש
זה באמת לא נעים 🙁
במיוחד שהיא לא באמת שקטה, כמו שאת כותבת. ויש לה את הקול והביטוי שלה.
הייתי אומרת שהמקום שלה, ושלך כאמא – להבין שמי שאמר את זה לא באמת הכיר אותה..
כאחת שחוותה את זה בעבר וגם כיום כאשה ואמא,
כתלמידה היו את החברות שלי שביניהן הייתי כדג במים, ואת שאר הכתה שחשבה שאני שקטה
אבל היה לי את המקום שלי והיה לי טוב בו
אבל היום, כאשה בוגרת – אני עדיין שקטה, יחסית
וחייבת לומר שהיום אני בהחלט רואה בזה מעלה
יש יופי בשלמות הפנימית הזו. בשלווה של אנשים שבטוחים במקום שלהם ולא רואים צורך לשווק את עצמם בקול..
לפני תקופה בשיחת משוב בעבודה עם ראש הצוות שלי היא העירה לי שעובדים בסניפים האחרים לא מספיק מכירים אותי ואת היכולות המקצועיות שלי ואני צריכה לייחצן את עצמי יותר [אנחנו כמה סניפים בארץ]
ובאוטומט התגובה שלי היתה – נכון, אני לא מחפשת שיכירו..
אני יודעת, המנהלת שלי יודעת, הלקוחות יודעים. למה כל השאר רלוונטיים?..
גם אני הייתי ככה ,
עד שנפלתי על שוויגער שאם את לא מיחצנת את עצמך לידה את לא קיימת,
לפעמים זה כלי שצריך לחיים 🙁
אני כאימא מרגישה שיש לי תפקיד חשוב, בכל אסיפת הורים לפתוח למורה צוהר לחיים של הילדה מחוץ לכיתה.
אולי זה מוזר, אבל בכל אסיפת הורים אני משתפת את המורה בכמה אפיזודות מחיי היום יום, אם המורה טוענת שהבת היא X או Y ואני חושבת שהיא לא צודקת, אני אספר לה סיפור מהחיים שמפריך את מה שהיא אמרה,
בנוסף, בגילאים הקטנים זה ממש חשוב לשלוח פתקים עם הילדה שמספרים על מעשים טובים שלה, ובגיל הבוגר יותר- להתקשר למורה מדי פעם, להגיד יישר כוח ולקשור בקצרה בין חיי בית הספר לחיים של הילדה, לדוגמה, על חוג או כשרון שיש לה ואפשר לנצל אותו בכיתה, או אפילו לספר למורה על התנהגות של הילדה ולשאול אותה אם היא רואה את זה גם בכיתה, וכן הלאה… כל פעם לפי העניין….
פעם הלכתי עם בעלי לאסיפת הורים של אחד הבנים, הרב'ה מסר לנו דיווח והיה פרט מסויים שממש קומם אותנו, לקחנו את כל הזמן שבעולם לספר ולהסביר לו למה זה לא נכון, נתנו לו מבט מקיף עם דוגמאות ממקרים שקרו, ובהמשך השנה זה השתלם מאוד! הרב'ה פשוט שינה את המבט על הילד!!!
אם לילדה יש שמחת חיים וחוש צדק, תספרי על זה למורה, לפעמים זה יכול לגרום למורה להעריך אותה כערכה!
תודה! נהנתי.
מענין מה שאת אומרת,
לא שמעתי אף פעם שמחמיאים לבת שהיא שקטה,
שמעתי שמחמיאים לה שהיא עדינה ואצילית…:))
זה כבר כן נשמע יותר מחמאה, אם כבר…
גמני התפלאתי קצת
אבל יש כאן הרבה מזדהות…
כתלמידה החמיאו לי שאני עדינה ואצילית
וגם בתור ילדה ידעתי שזה מילים מכובסות לשקטה
ולא סבלתי את זה בכלללללללל
כתבת יפה מאוד!!!
נקודה למחשבה
מזדהה ממש,
פעם כשההינו בסמינר,
מדריכה עשתה פעילות שכל אחת כותבת בדף עובר את המחמאות שרשום על השם של החברה בראש הדף.
בסוף הפעילות אחת הבנות התחילה לבכות
ובסוף כשצלחנו להבין מה גרם לבכי,
היא הראתה לנו ש90 אחוז מהמחמאות היה כתוב, נחמדה ושמחה…
אז שמנה לב על אותו הז‘אנר…
נחמדה, עדינה, שמחה..
ועוד בסגנון הזה…
מסכימה עם כל מילה, אבל אף פעם לא נתקלתי במורה/מדריכה שמשתמשת במילה 'שקטה' כמחמאה.
כן ראיתי כאלה שממירות אותה ב' עדינה', 'אצילית' וכדו.
וגם בבקשה לא "מים שקטים חודרים עמוק" ודומיו. יש לזה את אותו אפקט משפיל
חחח ממש ככה.