מורות ומדריכות יקרות,
בסוף שנה אתן עמלות לכתוב לכל תלמידה כמה מילים טובות שיתנו לה כח לחיזוק לנקודות החיוביות שבה, וילוו אותה הלאה בבניית האישיות. אתן ראויות להערכה והערצה על כך, זה לא פשוט בכלל.
בכל כיתה או קבוצה תמיד תהיינה מספר בנות שהנקודות החיוביות שלהן בולטות וקל להחמיא להן, ותמיד תהיינה הבנות שקשה יותר למצוא עבורן מילים.
אני רוצה לומר מצד התלמידות שמקבלות באופן קבוע את המחמאה כביכול: שקטה. הייתי שם כתלמידה, והיום כאמא. אף פעם לא הייתי מסמר הערב, אבל לא חשבתי שאני שקטה. השתדלתי לומר את מה שיש לי לומר והיה חשוב לי מאד להישמע. גם ביתי כך, יש לה את חוג החברות שלה גם אם הן לא הקטלניות שבחבורה. כשהיא מקבלת בסוף שנה (בקול רם לפני הכיתה) את מה שמצאה המורה לומר עליה, שהיא שקטה, זה לא מחמיא!! זה אפילו די מעליב 🙁
אז אם לא מצאתם שום דבר אחר יפה לומר על הילדה המדהימה שלי, עדיף לא לומר בכלל
ובהלצה אומר שהייתי שמחה לקחת הביתה קצת מהשקט שמצאתן אצלה, ובתמורה הייתי מפרגנת לכן מהשמחת חיים ומחוש הצדק הבלתי מתפשר שלה
תנו לי רגע ממקום של נערה,
מדריכה\מחנכת שצריכה לתת מחמאות אישיות בסוף שנה לכתה שלמה-
זה לא קל!!
ומטבע הדברים, יהיה כאלה שהיא תכיר יותר-
לא חייב להיות המוחצנות, אבל הן בדרך כלל לא שקטות מאד-
ויהיה לה יותר קל להחמיא להם!!!
ואם היא כותבת שקטה-עדינה-אצילית-וכו',
זה נטו בגלל שהיא לא מכירה מספיק את הבת!
כלפי חוץ היא שקטה,
ובפנים היא יכולה להיות מרתקת-עם חוכמת חיים נדירה-מצחיקה-וכו',
אבל המדריכה\מורה לא מספיק מכירה אותה…
ומדריכות\מורות יקרות,
למילים שלכן יש כח הרבה יותר ממה שאתן חושבות,
בבקשה,
תשקיעו בשבילנו במחמאות,
(וכן, זה לא קל)
ואם יש לכן בת שקטה בכתה\סתם בת שמכל סיבה שהיא א לא מספיק מכירה,
תעקבי אחריה ביומיים שבהם את כותבה,
בטוח שתמצאי מה לכתוב:)