שמנה שמסובך לה

לפעמים ה' נותן לנו נסיונות 'חיצוניים' נקרא לזה, כדי שיהיה לנו תרוץ למה לא טוב לנו…
(ולא טוב לנו בגלל דברים פנימיים)
אז לא מבטלת את הקושי המאד קשה, אבל כשטוב פנימית- לפעמים הדברים האחרים נפתרים/ יותר קלים

היי יקרה!
אני ממליצה בחום על התכנית של שירי כהן " החופש לאכול".
נותנת מענה גם בפן הרגשי וגם בפן המעשי
אפשר לשמוע את הפודקאסט שלה" אוכל נפש" לראות אם את מתחברת לסגנון,

אישה יקרה!
מרגישה חייבת להגיב בנושא שכ"כ קרוב לליבי ואני כ"כ מזדהה איתו.
אני אמנם לא במצב שתיארת אבל כן במצב שרחוק מלהיות אידיאלי.
יכולה לשתף אותך שמגיל קטן זה התמודדות משמעותית בחיי, ועד גיל הבחרות הוא היה טאבו מבחינתי, לדבר על המשקל היה הפחד הכי גדול שלי, בשלב מסוים, כמו שקורה לכל הבחורות התחלתי עם דיאטות בכל מיני צורות, ועדיין הנושא היה רגיש, הסיבה לכך שאוטומטית הזיהוי העצמי שלי היה קשור למשקל, והוא כמובן ירד ככל שהמשקל עלה…
לפני החתונה הייתי במצב ממש טוב, אבל הופ, כמה חוד' והכל חזר בריבית והצמדה, פתאום השתוקקתי להיות בהריון רק כדי שיהיה לי תירוץ להיות כך… ואז הבנתי משהו קריטי – התחושה של האשמה, שכביכול המשקל הגבוה תלוי בי, בהתנהגות הלא בסדר שלי, זה מה שגורם לי להרגיש כ"כ רע עם המראה שלי! התחושה של האשמה כ"כ כבדה וקשה שאני לא מסוגלת לראות את עצמי במראה כי כל קילו שומן זה קילו אשמה… ואז כשנכנסתי להריון, סוף סוף יכולתי להרפות, פתאום מותר לי להיות שמנה, זה כבר לא "אשמתי" ולא בגלל שאני לא בסדר (כמובן שזה גרם לי לעלות עוד ועוד…)
בסופו של דבר אחרי כמה הריונות ולידות וניסיונות חוזרים ונשנים לרדת מה שהכי עזר לי להרגיש טוב וכתוצאה מכך להצליח לרדת קצת זה להסביר לעצמי ושוב ושוב שהמצב הזה נגזר עלי משמים בדיוק כמו מישהי נמוכה שנגזר עליה להיות נמוכה, אף אחד לא מאשים אותה בגובה שלה, כך אף אחד לא יכול להאשים אותי במשקל שלי, המציאות מוכיחה שאני אוכלת הרבה יותר בריא ומסודר ומקפידה על פעילות גופנית מאשר כל הרזות שסביבי שמעולם לא ניסו להתאפק מול שוקולד וכדו', יש לי שליטה עצמית הרבה יותר מהם וירדתי במצטבר הרבה יותר ממה שהן יכולות לדמיין, אז איך אפשר להאשים אותי בחוסר שליטה? זה פשוט עניין של גזירת שמים וההשתדלות שלנו זה לעשות מה שבאפשרותנו ע"מ להגיע למצב הכי טוב עבורנו. (כמו שאמרת על הזריקות שכרגע אין לך אפשרות, אני יכולה לומר על ההנקה עצמה שההורמונים משגעים אותי לגמרי עם האוכל והכי קשה לי לרדת אז, ופתאום אני פוגשת חברה שרזתה מההנקה יותר משהיתה אי פעם.. ואני אומרת לה "וואו תגלי לי את הסוד" אז היא עונה לי "שום סוד, אני אוכלת בלי סוף פשוט ההנקה מרזה אותי…" תשלימי לבד את ההרגשה שלי באותו רגע…)
אם את או מישהי אחרת מזדהה אם רגשות האשמה האלו ותתעודד, יהיה לזכותי 🙂

אני ממליצה על התכנית של שירי כהן " החופש לאכול" . עוזר גם לפן הרגשי וגם לפן המעשי.
יש לה גם פודקאסט בשם " אוכל נפש" אפשר לשמוע ולראות אם מתחברת לגישה