הפוסט הזה נכתב עבור האמהות שרוצות שילדיהם יהיו שותפים בעבודות הבית ובחיי הבית.
הפוסט הזה מוקדש במיוחד עבור ילדים –
1. בעלי מערכת רצון חזקה שצריכים "המון" "הרבה" ו"עכשיו" ועסוקים רוב היום בלפעול (כשמנתבים את המנוע לטובת הסביבה, המציאות מוכיחה שהמנוע מתאזן ומתווסת)
2. בעלי מעט רצונות, מוטיבציה נמוכה ו- נמנעים. אלו ש"לא רוצים" ו"לא יכולים".
(אין דבר טוב מלגלות שגם להם יש מנוע, הוא פשוט מכובה)
אז קחי הצצה קטנה לגן שלי.
הגן שלי מורכב רובו (או כולו) מילדים שב-1 לספטמבר אפשר להכניס אותם תחת אחת משתי הקטגוריות הנ"ל.
מה הילדים בגן שלי עושים בשלב זה של השנה (סוף חודש שבט)?
המון!
מסדרים את המשחקים אחרי זמן משחק.
מסדרים מפגש למידה.
מכינים (יחד איתי) את קירות התוכן (אין קנוי!!!).
מארגנים את הספרים בספרייה לפי גובה, תוכן ואיות.
מארגנים את השידות והמשחקים לפי תחומי עבודה (תפיסה חזותית, אוריינות, משחקים חברתיים, חשבוניים, פאזלים וכו').
מארגנים את פינת היצירה ומעדכנים אותי על חסרים במלאי (!!!!)
עורכים שולחנות לארוחת בוקר, מפנים שולחנות, מנגבים, עורמים כסאות, מטאטים.
מסדרים שולחנות לקבוצות למידה.
שוטפים רצפה.
אופים עוגה לילד של יום הולדת, שוטפים כלים.
מגדלים מלפפונים, עגבניות ופלפלים, (זורעים, משקים, קוטפים) וכן עלי נענע לתה של בוקר ואלוורה למקרי חרום 😊.
חותכים ירקות לסלט, מגישים ארוחת צהריים.
ועוד…
למה זה גורם? שהם לוקחים אחריות על רכוש הגן.
הם דואגים שהטושים (לורדים) יהיו סגורים כדי שיעבדו. הם מחזירים הכל למקום בתום השימוש. הם שמים לב כשנופל להם אוכל בזמן הארוחה.
הם עוזרים לחברים שמתקשים לסיים משימות שקשות להם כדי שיהיו פנויים לעבוד איתם, הם שמים לב לחפצים האישיים שלהם.
הם דואגים שלא יאבדו חלקי פאזל או משחק, הם אוספים גם מתחת לשידות – כי הם יודעים מה קורה כשעושים ספונג'ה.
(אל תדאגו, הצוות לא יושב בשילוב ידיים 😊 לפעמים קל יותר לעשות הכל לבד…)
למה אני מספרת לכן את זה?
לא כדי שתצפו שככה יראו הגנים של הילדים שלכם!
אז למה?
1. כדי שתבינו מהם היכולות של הקטנטנים שלכם (5-7).
2. כדי להסביר לכן מה זה עושה לנפש שלהם כשהם מצליחים ועצמאיים.
3. כדי להסביר איך עושים את זה.
על 1 ו2 נראה לי שכבר עניתי, אז אעבור ישר ל-3 😊
כדי להצליח צריך לרצות להצליח. כדי לרצות להצליח צריך להרגיש מוצלח, כדי להרגיש מוצלח צריך להצליח וחוזר חלילה 😊
איך נכנסים למעגל הזה? (שבכיתה א' הוא קריטי ומשם והלאה הוא חייב להיות קיים כדי לשרוד במסגרת)
מה שמניע את הילד בהתחלה (וגם הרבה פעמים אותנו) זה צורך מאוד ראשוני – קשר.
הרבה לפני שהילד רוצה להצליח ולפני שהוא גאה במעשיו, הוא נהנה מקשר.
המסלול הוא כזה:
בשלב הראשון: חיזוק ראשוני – קשר
חיזוק משני – הצלחה
בשלב השני: חיזוק ראשוני – הצלחה
חיזוק משני – קשר
בשלב הראשון אנחנו נעבוד יחד עם הילדים.
בצורה הזו גם נוכל ללמד את הילדים לבצע משימות וגם ניתן להם חיזוק של – קשר.
אחרי סיום המשימה נקדיש זמן ליהנות מההצלחה.
לאט לאט הילד ילמד ליהנות מההצלחה עצמה.
זה הזמן לעבור לשלב השני:
לזוז הצידה, לתת לילד לפעול לבד, ליהנות מהצלחה.
ובתמורה לתת התפעלות – קשר.
לדוגמה: איסוף משחקים.
בשלב ראשון: תאספי יחד עם הילדים, תראי איזה כיף! תמציאו שיטות איסוף, תלמדו אחד את השניה, תשמיעו מוזיקה, תנסו לאסוף ולעצור בבת אחת עם מחיאת כף….
כשהבית מסודר לכו יד ביד ותתבוננו בסדר. איזה יופי!!!! תענוג לעיניים!!!
ככה במשך תקופה.
בשלב שני: כשהילדים מתחילים להראות יותר מוטיבציה או עניין בסדר (אווווףף!!! החדר שלי בלגן!!!)
זה הזמן ללכת להכין ארוחת ערב בזמן שהילדים אוספים ולהזמין אותם לאכול רק כשהבית מסודר.
ועכשיו: להתפעל מהילדים ומהעבודה "איזה יופי! איך עבדת בחריצות בלי לעצור! יש לך שיטות ממש טובות לאיסוף, איזה כיף לנו שיש לנו ילדה שטובה בלאסוף".
זהו, זאת התורה הגדולה.
תזמיני ילד תורן להכניס איתך מכונה, שוב ושוב, בסוף תוכלי לבקש ממנו להכניס לבד מכונה…
תזמיני ילדים להכין יחד איתך ארוחת ערב, להכין איתך סנדוויצ'ים בבוקר, לערוך שולחן, להגיש, לנקות, לשטוף….
שתפי אותם, הם ישתתפו בשמחה.
ועוד טיפ קטן אבל "גדול":
ציירי את כל המשימות בצורה מפורטת על לוח, זה מלמד אותם לקחת אחריות, להיות "ראש גדול" ולא רק להישמע להוראות ברורות (מתאים לכל גיל, מגיל ינקות ועד בחרות עם התאמת המשימות ורמת הפירוט…)
לדוגמה: צריך לאסוף את המשחקים בסלון. ציירי לגו, קוביות, ספרים, מעילים, תיקים.
הילדים ימחקו כל משימה שביצעו.
בהמשך הם ילמדו למפות לבד את המשימות (ואם הם רוצים הם יכולים לצייר לבד): היום בסלון צריך לפנות שולחן, להחזיר צבעים וכלי כתיבה ולאסוף בובות. אני אתחיל עם…
לדוגמה: מה צריך לעשות לכבוד שבת. לכתוב רשימת משימות עבור כל בני הבית. אפשר לכתוב כותרת: "קחו חלק".
מומלץ: לקנות לוח מחיק ולתלות איפשהו במטבח.
בהצלחה לכל האמהות 😊
ואם יש גננות שקוראות את הפוסט – ממליצה באהבה.




מהמם!!
תודה רבה!
התכוונת הסיעת עושה….
ועכשיו ברצינות……
בגן הם עוזרים אבל בבית זה המקום הבטוח שלהם….
אני עובדת 14 שנה בגן תמיד הילדים הכי טובים בגן הם ילדים עם התנהגויות מורכבות בבית….. אז השאלה היא איך להעתיק את ההתנהגות הטובה מהגן לבית?
בבית אין תינוק יונק + אח בן שנתיים שדורשים את שלהם, ומבלגנים המון (ומי מוכן לסדר את הבלגן שבן השנה – שנתיים עושה כל הזמן? ), ואמא הרבה פחות פנויה רגשית וטכנית לכל החינוף הנפלא הזה.
תיקון – בגן אין תינוק… וכו'
מישהי יקרה!
אמת.
אנחנו הרבה פחות פנויות בבית
וכמונו גם הילדים… מרגישים בבית.
התוצאה לא תהיה זהה למה שתארתי בגן.
שני הדברים שחשוב לי להעתיק לבית, ויכולים להביא תוצאות:
רבקה שלום אני גננת בגן תקשורת וההיתי רוצה להתיעץ איתך
יש דרך?
תבקשי משבי את המייל שלי,
אשמח לעזור.
שלום רבקה,
תודה על הפוסטים שלך, אני מכורה עליהם
כ"כ הרבה ידע ותובנות
השאלה שלי
איך, איך עושים זאת?
כלומר מאיפה את מביאה את האנרגיות בשביל להנחיל את כל ההרגלים האלה?
ממה מתחילים?
תודה לאה, איזה כיף!
אני שמחה כל כך לדעת שיש מי שנעזרת בפוסטים האלו….
זה התגמול היחיד שלי:)
ממליצה פשוט לצרף ילדים לעבודות בית שאת עושה בכל מקרה.
תודה רבה !
כ"כ ברור ועושה חשק להתחיל ולהצליח בעז"ה!
מסכימה לבוא אלינו לשבועיים??
מזמן חשבתי שצריך לייצר משרה חדשה "גננת בית"….
אני גם צריכה אחת כזו…..
"בהמשך הם ילמדו למפות לבד את המשימות (ואם הם רוצים הם יכולים לצייר לבד): היום בסלון צריך לפנות שולחן, להחזיר צבעים וכלי כתיבה ולאסוף בובות. אני אתחיל עם…"
הילדה שלי: אני אתחיל עם לצייר לכולם מה צריך לעשות. שהם יסדרו. 🙁
חחח איזה חמודה היא.
אין מה להתאכזב זה לא קורה ביום אחד…
בהתחלה היא תתחמק, ואח כך כשכולם יעשו את זה היא גם כבר תשתלב
איזה מותק:) פלפלית
הבנים שלי טוענים שהם לא נהנים שהחדר מסודר…
הבינו מראש את כל המהלך:)
באתי לעדכן שאצלי עבד אתמול לפחות הצעד הראשון…
מאד נהניתי מהמאמר!!! גם אם לא אצליח ליישם את המציאות המפעימה שבגן המתואר, לפחות לקבל קצת השראה וכלים..
הזמנתי את בן ה-5 שלי לקפל איתי כביסה, בד"כ התפקיד החמוד שלו זה לקפל סמרטוטים, בהתחלה הוא עשה את זה בהתלהבות ולאט לאט כבר מתנגד.. ברגע שקראתי לו שבא נקפל ביחד, אני את הבגדים והוא את הסמרטוטים- הוא הגיע בשמחה!! מה הלאה? נראה…
מהממם!!!!
הלואי הלאה….
כשיש הרבה משחקים מפוזרים כל אחד בוחר איזה משחק לאסוף ואז כשהוא גומר הוא משתדל לעזור לשני. מאז שביקשתי מהגדול שלי(5) לטטות מתחת לספה הוא מרגיש עם זה ענק וכל פעם מטאטה את המשחקים. ובאמת שזה חוסך ממני להתכופף וכו. מקסימום אוני עוברת אחריו לפעמים