המלצה לטיול: שוק אשדוד

אתן כבר יודעות שאני חובבת שווקים. אני יכולה להגיע למקומות רחוקים. גם כשאני מעבר לים אני מבקשת שוק. לא כזה של פירות וירקות, אלא כל דבר שהוא עם אוויר ואווירה, וכמעט אין שוק שאינו כזה. למרות ששווקים צריכים לסנן בזהירות, כי יש כאלו שלא רק שאינם מתאימים, אלא הם נוגדים את רוח היהדות כמו שווקי סוף/תחילת השנה של הנוצרים.

אז שוק רביעי של אשדוד הוא שוק של תושבי אשדוד בכלל אך גם 'משלנו', מלא חרדים שמגיעים אליו, בעיקר תושבי אשדוד, ויש בו הרבה מציאות שמתאימות ממש לאנ"ש. לאחרונה עברנו את חג החנוכה ומה שהיתן קונות ב-X כסף יכולתן להשיג ב-X פחות Y בשוק אשדוד. למשל חנוכיות מזכוכיות ומקריסטלים וכן הלאה. זה כמובן שוק לא רק של אנ"ש, וכל עם ישראל מצופף בו בנכונות רבה, כי מה לעשות, מטיבם של השווקים להיות צפופים, ושוק אשדוד, אותו אני מכירה כבר חמישים שנה, לא היה אף פעם שוק מרווח. ובכל פעם שהאוכלוסייה גדלה וצמחה ונהיתה צפיפות, הוסיפה העיריה עוד פיסת קרקע לאורך ולרוחב, והן מיד התמלאו במהירות בדוכנים חדשים, עד שהבנתי שלא יעזור מה שיעשו, 'אין עיצה ואין תבונה נגד הצפיפות'…  יוסיפו קרקע – יבואו עוד אנשים, יוסיפו אוטובוסים – יעלו עוד נוסעים.

ואולי זה טיבו של שוק, שיש להגיע אליו לצפיפות. לשמור היטב היטב את הפלאפונים והארנקים צמודים לגוף, לא להוציא עין מהשקיות שתלויות על העגלות, גם כי העגלות בשוק טיבן להתמוטט מהעומס ולהקריס תחתן את העגלה על התינוק הישן בה, אבל גם ובעיקר לא להזמין כל מיני מרעין בישין לחמוד את מה שקניתן לפני חמש דקות. גם את הילדים צריכים להחזיק קרוב והיטב, כי אם רק תמצמצו הם יעלמו בין רגלי האנשים ויהיה קשה ומלא עוגמת נפש להשיג אותם, בלי לעבוד קשה עם מלא מלא דפיקות לב.

אז למה ללכת לשוק? כי זו קניה של חוויה שבסוף גם משלמת את מחיר הנסיעה בריבית.

אז אנחנו שם, נהנים ממזג אויר נפלא למרות שכבר סוף חנוכה, ובתאריך כזה מתנה מיוחדת היא השמש מעל ראשינו, נעימה ולא שורפת, כיאות לתאריך, ואין לנו שום נקיפות מצפון שאנחנו נהנות בשיא החורף מכזה מזג, כי רק לפני רגע עברה כאן הסופה הראשונה לחורף זה, והורידה ממטרים לפחות בכמות של שני חודשים גשומים במיוחד.

אני עוברת על פני דוכן של תיקים. "את חייבת מותגים," אומרת צעירה אחת ממותגת כולה בזיופים, לחברתה, "מוכרח להיות לך בארון תיק מעצבים אחד". אני מגחכת לעצמי, שהרי גם המטרוניתא הזו יודעת את מה שאני יודעת: אלו אותן תיקים שאנחנו קונות בעליאקספרס… גם בעלי הדוכן הזה הזמינו כנראה מאותו מקום וכדי להרוויח משהו – מוכרים את זה בעוד חמישים שקל לכיסוי ההוצאות ולרווח קטן. למה לקנות אצלינו בשוק ולא בעליאספרס, כיוון שהמחירים נוחים ואפשר להתרשם מהתצוגה ואפילו למשש את התיק לפני הקניה, מה שאי אפשר לעשות בקניה מקוונת, וגם לא נורא שיהודי ירוויח כמה שקלים, אבל לומר שזה מותג? קשה…

קנינו פרחים לשבת, אני קונה כל שבוע אבל לא כל שבוע הולכת לשוק. אבל על מה שאני משלמת עליו כל שבוע מאה וחמישים קניתי בשוק במאה. נכון לא ארזו לי בצלופן ולא הכינו לי זר יפה, אבל ממילא אני זורקת את העטיפה וחסכתי חמישים אחוז.

אבל מה שהכי כיף בשוק, זה לשמוע את המוכרים מהללים את הסחורה בכל מיני מטבעות לשון מעניינות, את חלקן הן כותבים על שלטים. הנה, אחד מהם. צילמתי.

הניה שוורץ היא סופרת, פסיכותרפיסטית, מנחת הורים ויועצת זוגית

ליצירת קשר: 050-4102007, [email protected]