סיימתי סמינר לפני שנה. מסלול תכנות. כן נכון כרגע מובטלת. וכן כן גם רווקה. וואו.
“אפשר לתת לך עצה איך למלא ת'יום?” "יש סגולה לזיווג בקבר ה… “ , זה עוד נסבל אבל ”אולי תבואי קצת לשמור לי על הילדים? מה למה לא? למה מה את עושה כל הזמן??" “תבואי היום במקומי לתורנות אצל סבתא, יש לך הרבה זמן פנוי לא?".
אז זהו שלא!
אני עובדת במשרה מלאה בחיפוש עבודה, שעם כל הכבוד, אין מצב שיש עבודה פחות מתגמלת – אפס כסף. אפס סיפוק. 100 אחוז אכזבות ויאוש. אז אני מחזקת את עצמי באמונה בידיעה שהכל מלמעלה וזה הדרך שלי. כן. “רווקה מובטלת” למדתי להנות מהתקופה. לנצל אותה.
אבל יש לי בקשה קטנה. ממכם, כל הנשואות או העובדות על כל השלבים. אתם אמנם חוות את החיים על משמעותם. נכון. ועברתם דבר או שניים בעניני זיווגים או עבודות. גם נכון. לי נקבעה הדרך הזאת. הספציפית. אכפת לכם לא להכביד?? וכשאני אומרת שאני לא יכולה עכשיו לעזור/לשמור/להחליף/לצאת וכו זה לא מרוע או מעצלות.
פשוט תדעו שכן. החיים יכולים להיות עמוסים ומבורכים גם בלי עבודה במשרה מלאה וילדים. וכן אם אמרתי לא להצעת עבודה כנראה שהיא לא מתאימה לי. תכבדי את זה. תשאירי לי את המקום לבחור לעצמי. להחליט לעצמי. למה כשאני אומרת לך שככה החלטתי אני מקבלת הרגשה כאילו אני ילדה בת שנתיים שרוצה להתלבש לבד ולא מצליחה?
וחברה יקרה אני מאושרת בשבילך ומאחלת לך את כל הטוב והאושר שבעולם. אבל למה לפעמים אני צריכה להרגיש הסמרטוט לניקוי המצפון שלך? כביכול את התקדמת בחיים ואני לא ועכשיו בוא נראה איך משווים ביננו. אז מותק נכון התרגלת שכולנו עולות יחד לסמינר, כולנו בוחרות מקצוע, אבל עכשיו תתרגלי שלא, לא כולנו מתחתנות יחד. וגם לא כולנו מסתדרות בעבודה יחד. וכן אני בחורה שמחה ולא מתלוננת בכלל אבל כשחברה מתארסת וזה ברור שאני אחראית על הבר כי יש לי הכי זמן מכולם – זה קשה, זה מתסכל ומוציא ממני את כל ההתרגשות מעוד חברה שזוכה להקים בית נאמן.
נכון שאת עובדת או נשואה או גם וגם. ב"ה שמחה בשבילך. אבל אולי תזכרי בבר שעשו לך? באיך שזה עשה לך טוב ותהיי מוכנה להתאמץ קצת בשביל חברה שהתאמצה בשבילך? מה דעתך לשאול אותי לפני שאת מפילה עלי דברים? למה כשאני מתחמקת מכזה דבר ולא מחוסר רצון אלא מחוסר יכולת אני מקבלת כאלה שדרים נזעמים אבל לך מותר לספק את התירוץ – יש לי עבודה אין לי זמן.
אולי יש לי גם סיבות? נגיד פגישה? אני לא באה להתבכיין או לקטר. אנחנו כאן כדי לעשות את תפקיד שלנו בדרך שאלוקים קבע לנו. אבל אם שכנה/ אחינית/ חברה וכו אחת פה תקבל יחס יותר הולם ומכבד והיה זה שכרי. אז רק רציתי שתיזכרו שאמנם אני לא נשואה, אבל אני לא ילדה קטנה, אני גם לא כזאת רווקה כולה 22, אבל גם לא ילדה בת 12. ומחילה, אבל באמת שלפעמים אני מאבדת את הסבלנות כשאת מתבכיינת על ילד שמוציא שיניים או שנשרף לך האוכל שניה לפני שבעלך בא, אבל כשאני נאנחת, את מבטלת את זה במרץ. ומביאה מהר מקבץ סגולות שבאלי לבכות, אבל אני יודעת שזה רק יגרור עוד רכבת סגולות ארוכה.
אז אולי קצת הדהמתי אותך שכן, גם בסטטוס כזה הימים יכולים להיות צפופים ועמוסים ב"ה, וגם אני מותשת לפעמים. ואל תשכחי שלעומתך לרוב אני צריכה לספוג לבד. אכזבות ממגייסות, ראיונות, פגישות והצעות שיורדות, כי לי אין בעל או חברות לעבודה. ואם חברות שלי נשואות, זה ממש אם אין אני לי מי לי. אשמח שרק תפקחי לב. תודה מראש ובתפילה לגאולה שלמה לכל עם ישראל.
רק לתשומת לב שימו לב בתגובות – הרווקות מזדהות מאוד והנשואות לא מבינות על מה הסער. בעז"ה כשאני יתחתן אני כנראה יעבור מתרס לפי מה שקורה פה. לא עוזר לי עכשיו כשאני מצוברחת או עסוקה! אשמח להבנתכם.
או שהנשואות מבינות אבל רואות גם את הצד השני ומבינות את המציאות יותר לעומק, מה שאין כן הרווקות שעוד לא חוו את זה…
אמת!!!!
לפעמים צריך להכיר את העבר השני של המתרס….
אין דרך אחרת.
חלק מהתגובות שלכן, רווקות יקרות ואהובות,(שגם אנחנו היינו בצד שלכן ואולי גם חשבנו כמוכן….)
הן כאילו:
אין מה לענות, זה נראה פשוט חוסר יכולת להבין.
הכי דומה לזה (ואולי את זה תוכלנה להבין)
אחות בכיתה ט' שמבקשת שישתפו אותה בפרטי הצעות השידוכים, תוכן הפגישות וההתלבטויות- ונעלבת שלא מבינים את הרצון שלה להיות מעורבת……
וכל מה שה"שידוכניקית" מבקשת- זה שקט מאחותה…….
אז זהו: יום אחד הלוואי אמן תחיו את הטרפת היפה הזו.
ואז תחזרו לקרוא את התגובות שלכן….
בהחלט אפשר לשתף אחות בכתה ט', וזה הגיוני הרצון שלה להיות מעורבת.
לא חייבים לפרט הכל, אבל למה לא לשתף? אני רואה בזה התנשאות.
אני חושבת שהמצב המתואר הוא מצב שיש בכל הכיתות של סמינר בשלב של החתונות בגיל 22-23
לזוציות קשה מאוד מאוד מאוד להגיע
לפעמים בגלל הריון,
ולפעמים בגלל ערב "מיוחד"
ולפעמים קשה להן, כי הן זוציות ובא להן להשקיע בבית שלהן
ומי שבאה זאת הרווקה, שיכול להיות שאין לה אפילו באנשי קשר את המספר טלפון של הכלה מהמהוללה
זאת מציאות החיים שהקב"ה ברא,
אולי נשלים איתה?
שיר חמוד, מוכר המתאר את המצב…
חברות שלי ואני…
הן נראות כמו הרים, למעשה הן הרות
אני עוד בבית, מגהצת ת'שערות
הן שותות ספרינגים וקולות וסודה
אני- רק מים, בענבל או רמדה
הן טובעות בים של כלים ושטיפות
אני עוד מרחפת בענני שאיפות
הן מבלות בפאנית, משפצות את השייטל
אני- כל ר"ח, בצפת או בכותל
הן מתמודדות עם משכנתא, חשמל וארנונה
אני מתלבטת: תפרח או גרודנא ?
הן בהכנה ללידה, במחלקה או בפגיה
אני במלך דוד או שלמה או מכבייה
הן בודקות ת'משקל של יורש העצר
והאם צריך גם היפוך
אני עדיין נאבקת ביצר:
שורצת תחת הפוך
הן מנקות את הדירה, משאירות לשכנים
ואני את החדר, אחרי גדוד אחיינים
זה אצילי כשלאמא הן מטות הכתף
אני מפונה מהחדר, ישנה במרתף
הן יחד כולן בנוה יעקב
רק אחרי בארועים באים לעקוב
הן דחוסות באקורדיון של ה- 59
אני מפליגה במוניות, לחוצה, חסרת ישע
הן שחות בכל מרץ: בעלי כך אמר!
ואני בדרך ארץ:ומנין מר?!
ב- 10,הן הולכות, אין ברירה! הביתה..
ב- 10 ?! הליכות! אין מנוס- דיאטה
פצעים בפרצוף ?! זה כך תשעה ירחים
פצעים בפנים? אני בלחץ משידוכים!
אותן מרדימים בעזרת אפידורל
אני נרדמת מייד (צחוק הגורל…)
בערב הן פנויות, הן נשואות כבר שנים…
בערב אני תפוסה- במשכנות שאננים
היא יצאה מהבית? לחתונה, עם בעלה
אני יצאתי? לשיעור במעל"ה
הן עצבניות? קורה, זה הורמונאלי
אני עצבנית? כי הוא עדיין לא ענה לי
אין לה מצב רוח? ככה זה- אשה
לי אין מצב רוח? כנראה שיש פגישה
היא מוחה ואומרת: כי ככה בעלי !
אני בוכה ואומרת: כי ככה בא לי !
יווווהוווווו!!!!!!!!!!!!!
איזה כשרון!!!!
כתיבה קולחת יפה
עצובה ומשעשעת…….
בעז"ה בקרוב תחליפי את ה"אני" ב"היא"…..
נדיר!!!!
איזה כישרון!!!
חברה שלי התחתנה בלעדייך
כואבות לי הרגליים. נורא. כאב שורף כזה. ולא, הן לא צריכות לראות אורתופד.. הן פשוט עבדו אתמול בהתנדבות במשרה מלאה בניתור וקפיצה לגובה ובמרחב האווירי תוך כדי התאמת עקב בצעד אגודל למקצב התופים הרועשים.
פשוט מאד. הייתי אתמול בחתונה של חברה. אני הייתי ואת לא!
כי את היית עסוקה בלקצוץ סלט טרי עם עלי בייבי סגלגלים, לכתוש שום ולטגן חביתה מושקעת, לערוך שולחן זוגי מוקפד ולקפל מפיונים למניפה מרהיבה. ועל מה כל החגיגה? נו, הגזמת!!! עוד דקה בעלך חוזר מהכולל ואתם
הולכים לעשות איחוד נשמות אחרי שעות ארוכות שלא התראיתם. לחייך יפה אחד לשניה, להאזין לקורות היום של האחר וסתם כך.. להיות ביחד… זו"צ או לא להיות.
זו שעת איכות נדירה שמתרחשת כל ערב והעולם אז עוצר מלכת ואין, פשוט אין אפשרות לתת לקצב החיים להפריע לה.
ואת… כן- את שמתחבאת שם מאחורי החיתול של הילד וחושבת שלא רואים אותך.. את שהיית עסוקה אתמול בלחשבן כמה כסף תעלה לך נסיעה למרכז+ שלוש שעות בייביסיטר וקשתה עלייך המחשבה להשאיר את הנסיך הקטן עם אביו בלבד ולהפרידו מאימו יולדתו לשעות קלות. האופציה שהעולל בן החצי שנה-שנה יבכה מגעגועים לאמא בשעה שאת תפזזי ריקוד קליל בחתונה של חברה של אמא שלו העלתה בך חלחלה!
אז נותרתן אתן כל הזו"ציות במטבח דירת ה'סולחה' שלכן ונותרתן אתן האמהות המאושרות עם טפכן בביתכן.
ונותרנו אך אני והעקבים באולם השמחות, מפזזים שנינו במלוא המרץ, לא נותנים לאגלי הזיעה הניגרים להפריע
לנו בריקוד של שמחת כלה. ולא חשוב שמידת הקרבה שלי ושל חברתי שקודשה הערב תחת החופה היא זעירה
עד בלתי נחשבת. הקרבה בינינו, לא החופה…
ואמנם תכננתי רק לקפוץ לתת נשיקה, סיבוב של "ריקוד חפץ חיים" ולעשות אחורה פנה לאוטובוס.. אבל
המציאות באולם הוכיחה שאין. פשוט אין עוד בנות עם קליפס/ קוקו/ צמה/ בייביליס/ פאן או כל צורת שיער טבעי
שלמדו אי פעם עם הכלה ויוותרו לרקוד בשמחתה.
אז נשארנו שנינו. אני והעקבים. והרגליים השורפות. והלב הצורחחחחחחח.
תגידי לי, אין לך טיפת בושה מעצמך?
בחתונה שלך פיזזו להן עשרות חברותייך מכל גווני הקשת החברתית. באו מההתחלה ועד הסוף ושימחו וסחבו
אביזרים והיו מאושרות בשמחתך. ולא כי הן נהנות להתארגן לאירוע ולהיטלטל בדרכים כדי לחזות בפני הכלה
שלך, אלא כי הן היו אנושיות! חלקו יחד איתך ספסל לימודים משותף והרגישו מספיק הוגנות כדי להקדיש ערב
לשמחה שלך שהיא פעם בחיים.
את רקדת מוקפת באהבה בחברות ועוד חברות ועוד. בסרט של החתונה שלך יש תיעוד מלא של כמויות הבנות
שעברו בשער האולם וטרחו הערב רק בשבילך!
ואתמול… מה חטאה חברתך הכלה שנישאה שנה-שנתיים אחרייך? למה היא שתמיד טרחה ונסעה והגיעה
ושימחה צריכה לרקוד בליל כלולותיה רק עם המשפחה? למה את לא יודעת להחזיר טובה לפחותתת כמו שעשו
איתך אי אז ביום חתונתך?
חזרתי הביתה אתמול. זה היה מאוחר מאד. מאוחר לכל הדעות בשביל שעת חזרה מחתונה של חברה שאפילו
את הפלאפון שלה אין לי. מאוחר מספיק כדי לעשות חישוב מהיר שעוד ארבע שעות אני כבר קמה לעבודה.
חזרתי מרוטה ועיפה ורעבה ועם רגליים שורפות. ורציתי לבכות.
לבכות בגלל שאתמול נשארנו אני והעקבים באולם עד מאוחר רק בגלל חטאי הכביר שאין בביתי שום עולל או
אברך אישי שיהוו תירוץ מנצח להישאר ולהתחמק מלשמח חברה.
לבכות כי חישוב פשוט מאד של אחד פחות אחד מותיר לי את התוצאה העגומה בנוגע למספר החברות בחתונה
שלי….
לתשומת ליבך חברה נשואה יקרה שלי-
לא מדין רחמים כי אני לא מסכנה.
לא מדין נאצלות כי את לא אצילית.
מדין הכרת טובה פשוטה! משה רבינו מנהיגם של ישראל לא כפר בטובה של דומם. אני נחשבת בעיניך פחות?
מאחלת לך שבקרוב תהיי בסיטואציה הזו
ולא תוכלי להשאיר ילד שתלוי בך! בן חצי שנה! יונק!
מה את חושבת בדיוק שהוא אמור לעשות כשהוא קם ואמא לא בבית???
בשבילך זה לילה בלי שינה
בשבילו זה כמה שעות בלי אוכל! בלי חיבוק של אמא
ותאמיני לי שבשביל התינוק המתוק הזה ויתרנו על דברים יותר מהותיים מאשר חתונה של חברה
יכולתי לענות לך על הכל לו רציתי
אבל אין לי עניין לדברר את הנשואות
בע״ה תגיעי לשם בקרוב ותראי את הדברים לגמרי אחרת
שיהיו לך חיים נהדרים מאושרים ויפים , עם ילדים מתוקים שתלוים בך וצריכים אותך!
אפשר להשאיר תינוק בן חצי שנה, יונק, עם בקבוק שלשאוב או מטרנה, עם אבא\סבתא \דודה, בשביל לשמח חברה.
אני חושבת שזה סתם מניפולציות. באמת את אף פעם אף פעם לא משאירה את התינוק שלך לבד לכמה שעות (סתם חושבת שזה לא בריא, חשוב לדעת לשחרר קצת)? הוא לא נמצא אצל מטפלת בלי חיבוק של אמא? וחוץ מזה שאפשר ליסע גם עם תינוק.
על החתום,
נשואה, ואמא, שמשאירה תינוק יונק לפעמים בשביל לצאת לערב אוורור עם הבעל\ הופעה מעניינת, וחושבת שחתונה של חברה מצדיקה את זה לא פחות. בואו, זה לא שיש לכן חתונה כל שבוע.
מה את עושה כשאת בעבודה
והוא אצל המטפלת?
אין לך חלב שאוב…?
בעיניי תינוק יונק זה לא ממש תרוץ
וב"ה אני אחרי כמה ובאמצע…
את יודעת על החתונה…
ואפשר להתארגן גם לפני עם מנות שאובות
מי שלא רוצה לבוא לשמחות תמיד תמצא סיבה…
לא. הוא רק יונק, גם אצל המטפלת, וזה לא משנה
לא היו חסרים לי תרוצים גם בתור רווקה לו רציתי
יש כאלו שזו באמת סיבה אצלן
הטון המזלזל של הרווקה שלעיל כאילו הילד שלי לא מהווה סיבה לפעמים להישארות בבית היא ממש לא הוגנת כלפיי
כאילו לא הפסדתי בעבר דברים חשובים יותר מחתונה של חברה בגלל הבייבי שלי , ובגלל עוד כמה דברים שנכתבו לעיל.
ובאופן כללי השיפוטיות הזו כאילו מישהי אחרת יכולה לדעת למה החלטתי להשאר בבית, והאם אני אמורה לפעול כך או אחרת.
גם אני דיברתי ככה עד האחרונה שלי לא מוכנה אף אחד חוץ ממני ומהמטפלת -ולא יוצאת מהסינר שלי , אני מפסידה המון בגללה וממש משתגעת אז לפנישאת שופטת שימי לב שלא כום כמוך וכמו הידים שלך , לאל כולם יש בייביסיטר שהם יכולות להשאיר איתה בקלילות תינוקת קטנה ,לא כל תינוקת אפשר להשאיר או לסחובלכל מקום, וכן תינוק יונק זה בהחלט סיבה.
שתדעי שאת ממש לאמבינה את המציאות
את כאילו מזלזלת
באישה שמשקיעה בבית שלה?
לא.
אני כן לא מכבדת אשה שרואה רק את עצמה ואת הצרכים שלה.
להשקיע בבית
ולהכין סלט חסה עם עלי בייבי סגלגלים
זה ממש לא לראות רק את עצמך ואת הצרכים שלך,
זה לדאוג להמשכיות של עם ישראל,
לדאוג לבעלך ולילדים שלך
ואולי אמן סלה
להכניס את הנורמה החברתית הזאת
שבית חדש שמוקם חשוב יותר מכל דבר אחר
ואפילו יותר מחתונות של חברות…
אולי כשכל הרווקות יראו את חברותיהן
משקיעות בבית שלהן ונותנות בשבילו את כל חייהן
ובמקום לזלזל יעריכו את זה –
אז אולי גם כשהן תתחתנה יהיה להן סיכוי לשלום בית טוב ואפילו
יותר מזה…
צודקת ממש!!! קצת נסחפו פה כמה חשובות החברות לעומת הבית בלי לדבר שבד"כ תוך כמה שנים הקשר עם רב החברות מתנתק
סתם סטטיסטית כ-לל הנשואות באותו ערב עם סיבה משמעותית לא לבוא לחתונה?
כשזה אחת ספצפית אין מקום לדון. כשזה 40 מתוך 50 זה אומר דרשני.
למה החלטת שהיא רואה רק את הצרכים שלה???
רווקות יקרות, מאחלת לכן להרגיש בקרוב כמה קשה ורגיש לפעמים לעזוב בעל טרי לערב אחד.. לא יכולה לפרט.
ולא..לא מה שאתן חושבות..
ואו, כמה כאב,
ובאמת התאמצת בשמחת כלה!
והזכויות שמורות לך,
זה בטוח!
אבל הסיטואציות שתיארת היו באמת בעייתיות
ואם אין לה שקל לנסיעה,
ואם היא צריכה את בעלה,
ואם העולל שלה צריך אותה,
הרי זה התפקיד שלה עכשיו!!
ומה יהיה עם הכלה?
עוד לא כתבה פה כלה אחת שהיה לה עצוב החתונה
שלא רקדו לה מספיק
זה יותר החברות כותבות…
האם זה התפקיד של הרווקות עכשיו?
יכול להיות, כל אחת צריכה לבדוק את זה.
אבל כן, יכול להיות שעכשיו התפקיד של הנשואות שונה,
וכמה שזה קשה,
אולי זה האמת, מה לעשות?
כותבת בתור אחת שלא היו לה
הרבה חברות בחתונה
ורקדו לי חברות של אחיות שלי,
והייתי שמחה ומאושרת גם כך…
והשתדלתי ללכת לחתונות בתור רווקה,
והשתדלתי גם אחרי החתונה, כשיכלתי.
לא תמיד.
לפעמים האמת לא הכי נעימה לשמיעה.
האמת הלא נעימה היא שיש הרבה זוציו"ת שחושבות ורואות רק את עצמן.
ואני נשואה ואמא.
האמת הלא נעימה היא שיש הרבה אנשים שחושבים ורואים רק את עצמם.
וזה מצוין, זה חלק מהתהליך הבריא של בנית הבית שלהם, אם הבת שלי תהיה זוצית שתראה את כל העולם חוץ מאת עצמה אני ממש ידאג
נראה שהדיון כבר רווי בדיעות של שני הצדדים..
אבל בכל זאת ראיתי שאף אחת לא כתבה עדיין,
אני נשואה ב"ה, וכן גם בהריון…
יש לי כמה חברות טובות שהתחתנו בתקופה האחרונה וממש חיכיתי והתרגשתי מהחתונות שלהן!! לא רק בשביל "להחזיר" על זה שהן רקדו בחתונה שלי, באמת הם יקרות לי! אני מדברת על חברות טובות, חוויתי איתן כ"כ הרבה במשך שנים!
ברור שמאז שהתחתנתי אנחנו פחות בקשר אבל איך אפשר לשכוח כל כך מהר??
וגם מהצד של חברות שלי שהתחתנו לפני הרגשתי בדיוק את אותו דבר, הן באמת התרגשו איתי, לקחו אחריות ושמחו איתי מאד!!
(לא מדברת על כל חברה מהכיתה אלא על 10 חברות טובות)
אני גם עובדת מלא שעות, גם לי זה מטרלל את היום שאחרי וגם דורש התארגנות לפני (להתחיל לעבוד יותר מוקדם, להכין אוכל לבעל)…
אבל לא רואה את זה כסבל או תיאורים אחרים שעלו כאן… וזה כל כך ברור שאני באה גם אם זה דורש,
ואל תגידו לי שלפעמים אי אפשר, באמת איך בדיוק כל החתונות נופלות על הימים שממש אי אפשר לצאת?
ואם יש מישהי שדואגת לי אז מאד טוב לי עם בעלי וזה לא גורם לי לבכות אם אני רואה אותו פעם בחודש בשעה יותר מאוחרת…
נכון הלוואי שהיה חתונות כל שבוע,
ואז תוך כמה חודשים כולן נשואות…
כלה יקרה, רציתי כל כך לבוא לחתונה שלך.
בשביל זה כבר שבוע קודם חיפשתי בייביסיטר לתינוק, שאותו לא רציתי לטלטל בנסיעה מהפריפריה שבה אני גרה.
לא מצאתי, החלטתי לקחת אותו איתי.
ביקשתי מאחותי הרווקה שתשמור לי על התינוק למשך חצי שעה שאוכל קצת לרקוד בחתונה שלך, אבל בפנים חמוצות היא אמרה שזה שהיא רווקה לא אומר שיש לה זמן פנוי.
החלטתי להגיע עם התינוק אולי תהיה מישהי טובת לב שתוכל לשמור עליו כמה דקות.
עליתי לאוטובוס, הוא היה מלא, אף אחת לא קמה, כשביקשתי ממישהי להחזיק את התינוק למשך הנסיעה היא אמרה שתיכננה לישון וזה שהיא רווקה לא אומר שהיא פחות עייפה ממני.
רווקה אחרת אמרה שאם זה באמת היה חשוב לי הייתי עולה לתחנה הראשונה.
אז ירדתי וויתרתי על ההשתתפות בחתונה שלך.
אחר כך התברר לי שטוב שלא הגעתי, נשואה אחרת שהגיעה עם תינוק וביקשה ממישהי שתשמור לה עליו, נענתה שזה חוסר טקט לבקש מחברה רווקה שכמהה לילדים לשמור על ילדים זרים.
היא נעמדה בצד עם התינוק ומיד הסתערו עליה שמה היא עומדת לה כמו ליידית.
עוד אחת שכן הצליחה למצוא בייביסיטר ננזפה על כך שהיא לא רוקדת מספיק בהתלהבות ושזה שהיא נשואה לא אומר שהיא פטורה מהמצווה לשמח כלה.
שורה תחתונה:
לראות רק את עצמך זו לא תופעה בקרב נשואות ולא תופעה בקרב רווקות, זו תופעה בקרב כאלו שרואים רק את עצמם.
חחחח……..
סיכום מוצלח של השרשור הזה וכמה קודמים:)
חזק, הגדרת פצצה
א-ל-ו-ף!!
לא יודעת מה אתכן
אני הייתי נוסעת מירושליים לבני ברק לחתונות וארוסין..
כמעט כולן
גם חודש לפני לידה
וגם עם תינוקת קטנה
ועבדתי משמונה עד ארבע עם נוער בסיכון,,
והביתה הייתי חוזרת ב5,
חתונה זה דבר שיודעים עליו חודש לפני לפחות
זאת לא בעיה להתארגן,
את יודעת שיש לך חתונה בזמן הקרוב
תצאי פחות מהבית לכל מיני מפגשים וארועים לא חשובים במיוחד,
תפסיקו עם התרוץ הזה,
גם לי יש בת בגיל הזה
רב הכיתה שלה נשואה
וכולן באות ללא יוצא מן הכלל, גם לארוסין,גם לחתונה, ( 40 בנות)
וכולן ללא יוצא מן הכלל מכינות משהו לבר,
לא יכולה להכין? תקני!
קודם כל לא כולם כמוך..את נשמעת אשה עם כוח אני חודש אחרי לידה עדיין מסתחררת מאוד מאוד וללכת לגינה מתחת לבית אני לא מסוגלת..
לא לכולן יש את הכסף לקנות משהו לבר ברגע שלקנות דברים הכי בסיסיים אין את היכולת..
בקיצור קצת יותר לדון לכף זכות.
בסדר,
לא צריך להיתפס לקטנות,
הרעיון הוא שלא אמור להיות מצב שנשים מתחתנות ונעלמות,
שוכחות מכל החברות שדאגו להן.
גם אם יש מישהי שקשה לה הפעם – זה לא אמור להיות תופעה נרחבת…
זוצית בהריון ועייפות יומיומית מטורפת שנשפכת למיטה ב9?
אחת עם בחילות שלא מסוגלת לנשום אויר של אולם?
מי שעובדת עד 4, ובעלה חוזר ב8 מהכולל?
אמא שראתה את היונק שלה ב4, וכדי להגיע לחתונה צריכה לצאת ב6?
אתן שמות לב באיזו רמת הקרבה מדובר???
זו באמת המצווה במקרים האלו?
אין שום דבר חשוב נוסף בחיים מחתונה של חברה?
אז כן,
נשואות וגם רווקות לא אמורות למסור נפש על חתונות,
למעט של חברות קרובות ממש.
יש נשואות שקל להן להגיע- שיגיעו. חסד אמיתי.
ואני חושבת שרווקה, פי אלף קל לה להגיע. כולנו היינו רווקות כשהתחתנה הראשונה בכתה, נכון?
אף אחת לא הבריזה.
אז עכשיו הרווקות מרגישות מנוצלות, לא בגלל שנתוני החיים השתנו,
אלא כי הסביבה והנורמות השתנו.
אבל בואי- החברה הנשואה לא נהייתה פתאום אגואיסטית. היא לא יכולה!!
אז בבקשה,
כל אחת תתרום את חלקה במה שהיא יכולה.
נשואה אמורה לעשות חסד בבית, וכשיש אפשרות גם בחוץ.
רווקה- כנ"ל, ההבדל שיש לה הרבה יותר פניות לבחוץ.
האמת היא שיש הרבה אנשים שחושבים ורואים רק את עצמם.
נכון, משני הצדדים.
לא חושבת שכעס על אף אחת מצד הסטטוס בלבד הוא מוצדק.
יש לי 3 חברות הכי קרובות. היו, היום יש שתיים.
אחת התחתנה לפני, ואני פגועה ממנה אנושות עד היום. מכירה טובה על העבר, אבל מודעת מספיק בשביל לציין שהנקודות מהן נפגעתי לא נולדו לאחר החתונה. אז פשוט היה להן במה להתפרץ, בשל כל הנסיבות של נשואה. לא תירוצים, נסיבות, אבל זה היה פוגע מאד.
שניה התחתנה לפני, ואנחנו בקשר קרוב מאד עד היום. לא רצוף, לא כמו לפני, עם המון הבנה לא כי "אני מבינה נשואות גם כרווקה", אלא כי אני מבינה את האדם שלצידי והוא אותי. כי כשלא מכלילים ויש קרבה הדדית תמיד אפשר להבין, לא סתם אנחנו חברות.
שלישית עדיין לא התחתנה ואני כבר כן, ואנחנו בקשר קרוב מאד עד היום. לא רצוף, לא כמו לפני, עם המון הבנה ולא כי "היא מבינה נשואות גם כרווקה", אלא כי אנחנו חברות, קרובות, ומבינות אחת את השניה. וכן, אני גם מעריצה אותה על שהיא לא מכלילה.
הנושא הזה מקפיץ את כולן כי כל אחת חוותה אותו, ועמוק. כי היא לא מבינה אחרות, או כי הלא הבינו אותה. לפעמים בצדק, לפעמים לא.
אהבתי את מי שהגיבה "האמת היא שהרבה אנשים חושבים ורואים רק את עצמם".
זה קורה משני הצדדים, וכואב תמיד.
אני משתדלת לעשות מה שנכון לי עם מקסימום התחשבות והכרת טובה, לשים לב מתי יש נסיבות מונעות ומתי שיקולי נוחות, ובלי לשלול את קיומן של הנסיבות האלו.
אף פעם לא אוכל לרצות את כולן, אבל אם אעשה מה שנכון אהיה שלמה עם עצמי.
ותמיד אשתדל שלא להיות שיפוטית.
את כל החיים חודש אחרי לידה?????
ברור שיש פעמים שאי אפשר..
רב הפעמים אפשר,
ולגבי בר-למה את חושבת שלחברות הרווקות שלך כן היה?
הבת שלי מוציאה הרבה כסף לברים של חברות שלה ( וכנ"ל חברותיה)
כדי שיהיה מכובד,
אם לבת שלי לא יהיה כסף אחרי החתונה להכין לחברותיה,אני יצפה שהיא תבוא לבקש ממני כסף או חומרים להכין,כמו שלי חוסכים עבודה בארוסין שלה, אני בתור אמא שלה מחויבת לחברותיה בדיוק כמו שהיא מחויבת !!!!
ממליצה ממש לבטל את הדבר הטפשי של בר עוגות באירוסין…
המצב הוא שחברות ממש עובדות קשה עליו, ומי שנהנה ממנו זה הילדים שמחכים בקוצר רוח מתחילת האירוע לאות מאמא שלהם שאפשר לקחת משהו מהבר, ואז מתחילה התנפלות של ילדים (בצדק, כי זה ממש מגרה אותם…) כמה נשים מתכבדות מהבר? הרי רובן בדיאטה או סתם לא נעים להם להתלכלך מהשוקולד באירוע שהן באו רק לומר מזל טוב…
אם ממש חשוב לכם לכבד את האורחים שבאים רק לומר מזל טוב ואתם חושבים שלכבד אותם בעוגה זה הדבר המתאים תתכבדו להזמין ולשלם על זה, בואו בהוצאות של חתונה זה משהו מינורי ממש, למה בחתונה החברות לא מכינות את הבר? כי פשוט זה אמור להיות עול שלהן, גם באירוסין לא, תראו כמה אמוציות זה גורם, ואם אתם בכ"ז עוד חושבים שזה חוסך לכם כסף אז תחשבו כמה הבת שלכם הוציאה סה"כ על העוגות שהכינה לחברותיה ותראו שלא חסך לכם בכלל.
וכל זה בלי לדבר על עוגות ויטרינה שההשקעה של הזמן ולפעמים הכסף- עצומה אבל העוגה הולכת לפח או לפחות מנסה להגיע לביתה של הכלה בשלום… ומי אמור לאכול אותה ולהנות ממנה..
העניין הוא שלא הוגן שזה יגיע מהחברות כי יכול מאד לפגוע בחברה שמתארסת, זה חייב להתחיל מההורים של הכלה שפשוט יודיעון לחברות שהם מחזירים את האחריות למקום הנכון ודואגים בעצמם לבר…
ואם כבר, אז הרבה יותר נשים ישמחו בבר סלטים עם פירות חתוכים מאשר בר של ריץ ושוקולד וכך גם זה יגיע לידיים הנכונות (של האורחות הכבודות) ולא לידיהן של הילדים…
כל מילה!
חברות שמבינות שבעלי השמחה טרודים כעת ועזרה עם הבר היא עזרה עצומה, ורוצות ויכולות לעזור, עזרתן תתקבל בידיים פתוחות. אבל באיזה זכות אפשר לדרוש מהן עזרה כאילו זו חובה שלהן?
אני התארסתי יחסית מוקדם מהכיתה, כשעוד היו הרבה רווקות, ובכל זאת אמא שלי אמרה שהיא דואגת לכלים לבר ומשלמת עליהם ועל מוניות למי שרוצה לעזור ולהביא עוגות, אבל היא הודיעה מפורשות לחברות שהכל בסדר והן לא צריכות להביא כלום. הזמינה כמה מגשי עוגות מקונדיטורית פרטית, פלוס כמה מכאלו שכן רצו להביא בכל מקרה והיה מכובד ומכבד.
זה עוד נקודה בתוך כל הנושא הכללי של הדיון פה – אנשים שרואים רק את עצמם ובטוחים שכולם חייבים להם… וזה לגבי כל הכיוונים פה.
כל החברות הטובות שלי שארגנתי להן בר בשמחה וברצון טוב
כולן!
האמהות שלהן נגשו אליי לפני/ אחרי הארוסין
נתנו לי ביד 100-200 שח והודו לי בכל פה על העבודה והמסירות
ועל העול הגדול שהורדתי מהן
העוגות הן סוג של השתתפות בהתרגשות ובשמחה של החברה
והכל בסדר, כשלא יכולנו לעשות את זה – ביררנו בעדינות שיש מי שעושה את זה. וכן, לפעמים זה היה אחות, לפעמים זה היה חברות של אחיות
לפעמים ארגנו את העוגות , ודאגנו שחברות של אחיות של הכלה יערכו
והכל בסדר! לכולן היה בר יפה וכולם היו שמחים ומרוצים.
לא צריך להסתכל על זה בתוך נצלנות ודבר רע
בתור חברות טובות זה דרך יפה ונחמדה להראות השתתפות בלי לחפור
כאילו, היינו כאן, אכפת לנו מהשמחה שלך, אנחנו מתרגשות, ועכשיו תהני ותשמחי ותהיי רגועה. כשאת רוצה אנחנו כאן – וכשלא – אנחנו שמחות מרחוק איתך.
אהבתי , אמא מתחשבת