סיימתי סמינר לפני שנה. מסלול תכנות. כן נכון כרגע מובטלת. וכן כן גם רווקה. וואו.
“אפשר לתת לך עצה איך למלא ת'יום?” "יש סגולה לזיווג בקבר ה… “ , זה עוד נסבל אבל ”אולי תבואי קצת לשמור לי על הילדים? מה למה לא? למה מה את עושה כל הזמן??" “תבואי היום במקומי לתורנות אצל סבתא, יש לך הרבה זמן פנוי לא?".
אז זהו שלא!
אני עובדת במשרה מלאה בחיפוש עבודה, שעם כל הכבוד, אין מצב שיש עבודה פחות מתגמלת – אפס כסף. אפס סיפוק. 100 אחוז אכזבות ויאוש. אז אני מחזקת את עצמי באמונה בידיעה שהכל מלמעלה וזה הדרך שלי. כן. “רווקה מובטלת” למדתי להנות מהתקופה. לנצל אותה.
אבל יש לי בקשה קטנה. ממכם, כל הנשואות או העובדות על כל השלבים. אתם אמנם חוות את החיים על משמעותם. נכון. ועברתם דבר או שניים בעניני זיווגים או עבודות. גם נכון. לי נקבעה הדרך הזאת. הספציפית. אכפת לכם לא להכביד?? וכשאני אומרת שאני לא יכולה עכשיו לעזור/לשמור/להחליף/לצאת וכו זה לא מרוע או מעצלות.
פשוט תדעו שכן. החיים יכולים להיות עמוסים ומבורכים גם בלי עבודה במשרה מלאה וילדים. וכן אם אמרתי לא להצעת עבודה כנראה שהיא לא מתאימה לי. תכבדי את זה. תשאירי לי את המקום לבחור לעצמי. להחליט לעצמי. למה כשאני אומרת לך שככה החלטתי אני מקבלת הרגשה כאילו אני ילדה בת שנתיים שרוצה להתלבש לבד ולא מצליחה?
וחברה יקרה אני מאושרת בשבילך ומאחלת לך את כל הטוב והאושר שבעולם. אבל למה לפעמים אני צריכה להרגיש הסמרטוט לניקוי המצפון שלך? כביכול את התקדמת בחיים ואני לא ועכשיו בוא נראה איך משווים ביננו. אז מותק נכון התרגלת שכולנו עולות יחד לסמינר, כולנו בוחרות מקצוע, אבל עכשיו תתרגלי שלא, לא כולנו מתחתנות יחד. וגם לא כולנו מסתדרות בעבודה יחד. וכן אני בחורה שמחה ולא מתלוננת בכלל אבל כשחברה מתארסת וזה ברור שאני אחראית על הבר כי יש לי הכי זמן מכולם – זה קשה, זה מתסכל ומוציא ממני את כל ההתרגשות מעוד חברה שזוכה להקים בית נאמן.
נכון שאת עובדת או נשואה או גם וגם. ב"ה שמחה בשבילך. אבל אולי תזכרי בבר שעשו לך? באיך שזה עשה לך טוב ותהיי מוכנה להתאמץ קצת בשביל חברה שהתאמצה בשבילך? מה דעתך לשאול אותי לפני שאת מפילה עלי דברים? למה כשאני מתחמקת מכזה דבר ולא מחוסר רצון אלא מחוסר יכולת אני מקבלת כאלה שדרים נזעמים אבל לך מותר לספק את התירוץ – יש לי עבודה אין לי זמן.
אולי יש לי גם סיבות? נגיד פגישה? אני לא באה להתבכיין או לקטר. אנחנו כאן כדי לעשות את תפקיד שלנו בדרך שאלוקים קבע לנו. אבל אם שכנה/ אחינית/ חברה וכו אחת פה תקבל יחס יותר הולם ומכבד והיה זה שכרי. אז רק רציתי שתיזכרו שאמנם אני לא נשואה, אבל אני לא ילדה קטנה, אני גם לא כזאת רווקה כולה 22, אבל גם לא ילדה בת 12. ומחילה, אבל באמת שלפעמים אני מאבדת את הסבלנות כשאת מתבכיינת על ילד שמוציא שיניים או שנשרף לך האוכל שניה לפני שבעלך בא, אבל כשאני נאנחת, את מבטלת את זה במרץ. ומביאה מהר מקבץ סגולות שבאלי לבכות, אבל אני יודעת שזה רק יגרור עוד רכבת סגולות ארוכה.
אז אולי קצת הדהמתי אותך שכן, גם בסטטוס כזה הימים יכולים להיות צפופים ועמוסים ב"ה, וגם אני מותשת לפעמים. ואל תשכחי שלעומתך לרוב אני צריכה לספוג לבד. אכזבות ממגייסות, ראיונות, פגישות והצעות שיורדות, כי לי אין בעל או חברות לעבודה. ואם חברות שלי נשואות, זה ממש אם אין אני לי מי לי. אשמח שרק תפקחי לב. תודה מראש ובתפילה לגאולה שלמה לכל עם ישראל.
מסכימה מאוד
אבל לא יכולה שלא להביא צד שני, מויכוח עם חברה בנושא כדלהלן:
אני סטודנטית ויש שיבוצים למקומות הכשרה מעשית, באזורים שונים.
אציין שעברתי לאזור הלימודים – הרחק מהמשפחה, אתגר עצום! הכל כדי להיות קרובה למעונות של הילדים וללימודים שלי, לאסוף אותם בשעה סבירה מהמעון.
הרווקות קיבלו מקומות מה זה נוחים!! ואני – נדפקתי עם 4 החלפות כל צד למקום ששובצתי!
למרות שמראש כתבתי שאני אמא לילדים קטנים!!
לעצם העניין: החברה אמרה – "אנחנו הרווקות גם עסוקות!! אז מה אם לא מצאתי בעל… לא מגיע לי!
ולפעמים רווקה עם משפחה ברוכה מתחתיה עסוקה יותר מזו"צ+1 "
עד כאן הטענה שלה.
ונכון, בטח שלא מגיע לך ליסוע הרחק,אני לא מזלזלת לרגע בזמן היקר של כל אחת
אבל עדיין, הן לא נאלצו להחליף מקום מגורים! אני כן! ילדים שלך זה עול ברמה אחרת!
אני מגיעה עם התינוק שלי לפעמים ללימודים, מגיעה שבועיים אחרי לידה,
לוקחת לרופא אף אוזן גרון, לא ישנה בלילה לפעמים, חייבת להוציא ב 4 בדיוק מהמעון
שואבת בהפסקות, ואני לא יכולה לעולם להגיד לילדים שלי "אני בהפסקה מהאימהות כרגע" או לקחת לי פסק זמן שבו אני חופשיה לגמרי!
אפילו הארוחת צהריים שלי כוללת משיחות בחצאית, מריבות וצעקות והחלפות טיטול!
רווקה לא חווה את זה עם אחים שלה באופן נורמלי!
אין להשוות לעיסוקים הגמישים של הרווקות, גם אם חשובים, וגם אם עמוס כי מילאת את היום בדברים מהממים!!
כולן רוצות נוח וקרוב, ואני מפרגנת לחברותי הרווקות, אבל רובן הסכימו איתי שזה דורש התחשבות ברמה אחרת, האימהות והשילוב שלה עם עבודה (או במקרה שלי לימודים עמוסים ומחייבים מאוד).
אבל לגבי מה שכתבת על חתונות והתארגנות לבר:
אני כל כך מסכימה!! אני משתדלת להגיע מרחוק לחברות.
זה לא תפקיד שנגמר או שרק ה"רווקות הפריירות" נדרשות אליו,
קדימה, נשואות, קחו אחריות!!
לא אומרת שאין מקום לדון לכף זכות, אבל ברור שאסור לתת למצב הזה להמשיך.
אני ממש מנסה להבין מה את אומרת…
את ישנה במיטה כל היום??
כי אני אמא ל4
בחופשת מחלה
חודש !!!
והאמת שמשעמם לי….
תעזרי לי להבין מה את עושה כל היום
כי באמת קטונתי
או שפשוט נראה לי שהדור מפונק ומשכורת פחות מ10Kלא מעניין אותן..
בואי לסדר לי ארונות, או לשטוף כלים 🙁
אז זה תלוי במליון ואחת דברים,
יש כנראה נשואות עם משפחה ברוכה שעסוקות פחות מרווקות שלא עובדות
כל אחת יכולה למלא את היום במליון ואחת דברים חשובים
אני אישית בדעה – שנשואה, בפרט עם ילדים – יש לה פחות גמישות!
וכן חושבת שבתור רווקה ניסיתי להציע את עצמי לתפקידים שידעתי שבעתיד פחות יתאימו,
למשל: לשהות לצד סבתא בערב פסח / שבתות – כי הרי העול של נקיון של פסח הוא פחות נטו על הכתפיים של רווקה. גם אם היא מאודדד חרוצה ומשתדלת.
העניין הוא – גמישות.
כולם עסוקים, כולנו ממלאים את הזמן. השאלה היא אם זה רמה חברתית התנדבותית, או רמה של מחויבות משפחתית.
אני לא יכולה להגיד לילדים שלי "לא פנויה כרגע", אני מחויבת תמיד ובכל מצב לתת את המיטב.
ובהחלט חושבת שרווקות יכולות להציע את עצמן ולמלאות את הזמן גם בדברים כאלה.
העניין הוא לבחור, לא להגיע מכורח. אז כנשואה אני לעולם לא יכריח מישהו לעזור לי, אבל כן מקווה שרווקות שרואות את זה יצליחו לפקוח עינים ולתת בכיף ושמחה מהגמישות שלהן.
עבודות מזדמנות וסיבובים בין הדודות שכנות סבתות אחיות שאני אוהבת לעזור להם ובשמחה. עד ששוב יורדת הצעה משמעותית או עד ששוב עבר עוד שבוע אם אפס תוצאות בחיפוש עבודה נורמלית שמסוגלת לפרנס בית ומתאימה לכישורים שלי ואז מגיע הקטע שכתבתי עליו. של התגובות שרק פוערות פצע מחדש כי אם חודש אני כמעט כל יום(!) לוקחת את האחינים בצהרים מה קרה היום? למה אני לא יכולה? מה יותר מענין לי לבהות בתקרה? או איך אמרת "לישון במיטה כל היום" . אז זה הנקודה יש לי רגשות ולפעמים אני צריכה לעבד אותם לעצמי בלי רעשי רקע ומותר לי לומר לא בלי לקבל תהיות ופליאות על הדור המפונק.
היית שבורה כשכתבת וזה היה נשמע שכולם סביבך רעים
סליחה שלא הבנו
מותר להישבר
הגבול על כמות העזרה באמת זה דבר שצריך ללמוד איך לומר בלי להישמע נפגעים ואו מסכנים…
אני בהלם מהתגובות כאן
בתור רווקה עזרתי המון לאחי הנשואים ולא הרגשתי מנוצלת בכלל.
ברור שלרווקה יש הרבה יותר זמן מאשר נשואה.
למה לא לאסוף זכויות בדרך?
גם אחותי שהתחתנה לא מזמן עזרה לי המון עם הילדים ועשתה את זה באהבה ובשמחה.
למה יש כאן תגובות מזועזעות על נשואות שמבקשות מרווקות לשמור להן על התינוק? מה מזעזע כאן?
זהו חסד, פשוט.
מציינת בזהירות עוד נקודה שאולי הרווקות יתקוממו:
הרבה פעמים רווקה אומרת אין לי זמן כשבעצם יש לה באותו יום עיסוק של שעתיים, אז כבר כל היום תפוס לה והיא עסוקה.
בכנות, כמה זמן נמרח לכן על סתם?
חשבתן על זה מה זה אומר להיות אמא לילדים, עובדת (ולפעמים גם לומדת), מנהלת בית על כל מה שזה אומר? לתפקד בכל החזיתות?
מאחלת לכן שבקרוב ממש תדעו ותבינו, ועד אז תנסו קצת לפתוח עיניים ולב.
אני תאמת לא בהלם זה מצב מורכב להיות רווקה יש כאלו שיותר קשה להם ומדגיש להם את הכאב לשמור על הילדים של חברות שלהם וזה מאד לגיטימי והגיוני הקושי הזה אני חושבת שזה פשוט עניין של גישה איך מבקשים ובאיזה צורה וצריך להבין שיש כאן בחורה שהיא לא חייבת אפילו שיש לה הרבה זמן היא תתן מה שמתאים לה והיא רוצה ויכולה לגבי החסדים ולאסוף זכויות אני בטוחה שכולם רוצות אבל לפעמים הקושי גובר…
היא לא דיברה על כאב….
לא על רצון להתחתן ולא על רצון לילדים.
היא מדברת כמישהי שדי שמחה כרגע במצב שלה.
הדבר שהיא מבקשת זה עבודה,
ושיכבדו אותה ויבינו שגם לה יש עיסוקים,
ולא יציקו לב בבקשות לברים או בייביסיטר.
רוצה להוסיף כאן משהו שאולי לא מובן,
כמו שלא תבקשי מחברה ללא ילדים אם יכולה לשמור לך על הילדים – וזה מובן לך
כך לבקש מחברה רווקה לשמור על הילדים בשלב שהיא רוצה מאדדד משלה, זה שורף לא פחות
זה שהיא נקראת רווקה ולא עקרה זה לא מוריד מהקושי של החסר.
כן מוריד קצת!
החסר של רווקה הוא בעל.
הקושי של עקרה הוא ילד!
אני חושבת שזה מאד תלוי באיזה גיל הרווקה.
אני רווקה לא צעירה, ויכולה להגיד שאני רוצה ילדים לא פחות ממה שאני רוצה זוגיות, ילדים של חברה יכולים להכאיב לי לא פחות מאשר הידיעה שיש לה בעל שלי אין.
ההבדל באמת זה שאני לא חווה את התסכול והתמודדות שחווה מישהי שמנסה להביא ילדים ולא מצליחה, כי אין לי שום אפשרות באמת לנסות אז זה כנראה פחות לוחץ על נקודות רגישות.
ממש לא בטוח!
בתור אחת שמכירה הרבה רווקות אני יכולה לומר לך שלכל אחת חסר יותר משהו אחר, לחלק בעל ולחלק ילדים.
הקושי של רווקה זה בעל וילדים!
מצטרפת לחוסר ההבנה.
הייתי רווקה עסוקה שנים רבות, עבדתי ב-3 עבודות במקביל, כדי לשכוח מהרווקות שלי.. ולרגע לא חשבתי שאני על אותה משוואה כמו של הנשואות.
עקפו אותי בבית, התחתנתי מאוחר, ובכל אופן שמחתי לעזור לאחותי הקטנה והנשואה, כי בכל אופן יש לה ילדים קטנים וזה ליגה אחרת של עיסוק..
אני רווקה ויכולה לישון מתי שאני רוצה וכמה שאני בוחרת. ואין לי ילד קטן שתלוי בי.
ואחותי הנשואה- לא.
ולמה שלא אגיש לה בשמחה עזרה בערב פסח ובייביסיטר בלילות?!
עדיין נשאר לי די והותר למנוחה ולחופש.
ואגב, נהניתי לעשות את זה. כי לי לא היו עדיין ילדים וכ"כ כמהתי לזה, אז שמחתי שיש לי אפשרות ליהנות איתם ביחד.
למה בקשת עזרה היא ניצול? אף אחד לא מכריח אותך.
זה כאילו לומר: אל תבקשו ממני, כי אני נורא רגישה וזה מעיר את המצפון והקנאה שלי..
מותר לבקש ואת יכולה לסרב.
ואני לא מדברת על זה שכמובן היום – הכל בתשלום מלא. ומופקע..
לא הכרנו את זה.
מתי פגשת לאחרונה בחורה שעושה חסד או לוקחת תשלום מוזל על בייביסיטר??
ושוב- הייתי בזה, שמחתי לעשות את זה, ואף פעם לא הרגשתי מנוצלת.
משהו קרה פה.
הכסף השתלט על הרבה ערכים מהחיים שלנו.
וואו!!!
את מיוחדת!!!
הצלחת לפריד בין הקושי שלך למציאות החיים
ובזמן הזה הספקת לאסוף הרבה טוב.
גם אני כרווקה בת 22-
הייתה לי מחשבה קבועה של "עכשיו זה הזמן וההזדמנות לחסד ועזרה".
10 שנים אחרי, כמות העזרה שהגשתי מכל הלב לאחי אחיותי
נראה לי כמו חלום רחוק ומתוק.
שלא לדבר על הקשר הקרוב שיש לי איתם ועם האחיינים שלי.
היה שווה!
ועד היום אחים שלי וגיסות שלי מזכירים לי שהצלתי אותם.
גיסתי בדיוק אמרה לי שהמשכורת שלה זה בזכותי,
שמרתי על אחיינים כשהיא יצאה פעם בשבוע ללימודים. (וכן כל השבוע עבדתי עד 16:00).
שלא לדבר על לידות,
ויציאות מפעם לפעם כדי לאפשר להם קצת מנוחה וזוגיות.
ברוו וכל הכבוד לרווקות מדהימות שעדיין, בימינו,
מצליחות לנצל את הגמישות בזמנם ובמערכת המחויבות שלהן
כדי להושיט יד ועזרה.
גמני עזרתי מלא לאחיותי! ויש לי מלא אחיות!! וכ"כ שמחתי לעשות את זה.
ממש הצלחתי להרגיש את הסיטואציה שהן נמצאות בה.
ולא ראיתי סיבה לראות את זה כניצול. זה אחות!!! זו חברה!! שכחתן מה המשמעות של המילים האלו…
חייבת לציין שהיום אני אמא לקטנטנים ולא מקבלת עזרה מאף אחד!! אני מהקטנות בבית וכל האחיות נשואות..
אני כ"כ מבינה את עצמי למה עשיתי את מה שעשיתי!
היום אני יודעת כמה צדקתי שחשבתי שאני מצילה אותם..
הזכרת לי שכשהייתי בי"ב בדיוק בתקפוה של החוצים אחותי עשתה קורס לשיפור המשכורת.
אז הייתי אצלה כל יום שני מהשעה 5 עד 9 (בדיוק השעות של ההשכבה) וגם אחרי שסיימת להשכיב (8:30) אין לך זמן ללמוד כי עוד שניה הבייביסיטר נגמר…
ובכל זאת מצאתי את הזמן בתקופה העמוסה הזו להצליח ללמוד לחוצים
ואני לא מתחרטת לרגע!!
לא ביקשתי כסף! ביקשתי הבנה! גם את זה אסור לקבל לדעתך??
נכון אין ילד שתלוי על צווארי אבל יש לי עולם רגשות שחיי היומיום שלי לא מצליחים להסתיר. ואני מזכירה שאני גם מובטלת שלא יכולה להטביע את הבדידות בעבודה. אז אני מטביעה אותה בכל דבר מזדמן. וכשמקבלים פידבק של העיסוקים שלך לא משכנעים בואי תעזרי כי לי יש ילדים על הראש ואני לא אוכלת פיקניק כמה לדעתך מאחד עד עשר אני אמורה לרוץ לזה?? זה קשה לא טכנית זה קשה רגשית. כי הריון רואים אכזבה תסכול בדידות לא. והתגובות של אנשים זה לפי מראה עיניים לכן באתי לעורר על תשומת לב למעבר. שפעם הבאה שיבקשו ממני עזרה זה יהיה "יש לך זמן? בא לך לבוא? אני צריכה אותך" ולא "שוב את לא יכולה? שמעתי מאמא שפעם שעברה הלכת להליכה כל הזמן של ההשתלמות שלי…" . כן מותק כי הייתי חייבת להתאוורר אחרי סחבת נוראית של שידוך קשוח, אני אמורה לפרט?.
איזה אלופה!!!
מזכירה לי את אחותי שגדולה ממני בעשר שנים,
כשהייתי אחרי לידה שלישית,
היא כרווקה, הציעה לבוא אלי,
באה, שטפה, תלתה כביסה…
לא משנה שהיה לי מאוד קשה לקבל ממנה עזרה,
בכל אופן היא רווקה גדולה ממני בהרבה,
והיא עשתה את זה בכזה כיף…
היום ב"ה יש לה שני ילדים.
דעתי היא…שאפשר לכתוב תגובה ארוכה ומיוסרת על רווקה שמנצלים אותה ומה הסיפור של הנשואות האלה הקרציות המנצלות החיות בסרט הסוחטות הלא רוקדות בריקודים ועוד זמירות מכאן ועד הודעה חדשה על נשואות שלא שמות לב מימנם ומשמאלם, לא מתחשבות והמידות הטובות נעלמו לאנשהו,
ויכול להיות שזה גם יהיה נכון, באופן כללי או נקודתי או בחוויה של מי שכתבה וקיים דברים כאלה, זה לא שקר, אבל יכול להיות גם תגובה ארוכה ומיוסרת על רווקות אנוכיות פרזיטיות לא יודעות לנצל נעלבות מהר לא עוזרות לא מעריכות לא מבינות את גודל המעמד וגודל החיים עדיין ויש להם זמן וכו וכו
וגם זה יהיה נכון באופן כללי זה קיים ובמיוחד באופן ספציפי ובמיוחד אם זה החוויה של הנשואה הטריה שהרגישה שצחקו עליה או לא התחשבו או זלזלו או לא ספרו,
וכאן מגיע העניין- לדעתי הכל תלוי מאד מאד בגישה של שתי האנשים, אם הרווקה מיוסרת ומחכה נואשות לבעל וגם ככה קצת ממורממת וקשה לה לומר מה היא רוצה ועוד כהנה וכהנה זה באמת קשה והיא צודקת לגמרי, ויכול להיות שהיא גם עסוקה נורא, בסוף יש פה שתי צדדים ושתיהם צודקים וזה רק קשור להתנהלות נכונה של כל אחד מהצדדים מידות טובות ולדעת מה לומר מתי ואיך, להיות מתחשבת בכל מצב גם רווקה וגם נשואה צריכה שיהיה לה מידות טובות ושימת לב לכל הפרטים, בסוף אפשר לספר סיפורי זוועות לצד הזה ולצד הזה והכל נכון, הכל קשור לאיזון בחיים, להתנהלות ולמידות טובות
רווקות יקרות שכתבו פה תגובות
קראתי את מה שכתבה השואלת, וקצת הזדהיתי
ואז קראתי את התגובות, והאמת, הן קצת הורידו לי
הטענה שלך היתה העובדה שלא מאפשרים לך לחוש בוגרת ומסוגלת להחליט עבור עצמך
את חשה שאת צריכה לתת הסברים ותרוצים ולא יכולה להגיד פשוט ״לא מתאים לי״
אוקי. אין לזה קשר לרווקה. זה אופי. את יכולה ללמוד לשנות את זה
אבל התגובות הוכיחו לי , שאין קשר בין זה לבין רווקה
מבחינתכן גם נשואה שלא מגיעה לחתונה צריכה להסביר את עצמה ולא יכולה לחוש בוגרת ומסוגלת ולהגיד פשוט ״אני לא יכולה להגיע״ בלי לתת הסברים ותרוצים
במחילה, לא מצליחה להבין את ההבדל
אם אנחנו מכבדים את הפרטיות של השני – זה אמור להיות הדדי
ואם אנחנו לא מכבדים מספיק וחושבים שהשני צריך לנמק לנו כל החלטה שלו –
נצטרך לקחת בחשבון לא להיות מתוסכלים מכך שאנחנו לפעמים נאלצים לקבל שיפוטיות על ההחלטות שלנו
זה הנקודה, כשחברה נשואה אומרת אני לא יכולה להגיע אני לא שואלת כי יכולות להיות אלף סיבות. וכשאני לא יכולה איזה אמבוש. כשחברה עובדת מציעה לי עבודה היא באמת לא מצליחה להבין למה אני אומרת לא. ואני אומרת לך את זה לא בגלל איזה אחת בסיטואציה מסוימת. זה משהו רוווח שקיים לא רק אצלי. כתבתי מה שכתבתי אחרי שיחות עם חברות נוספות וזה ככה. זה ההרגשה שאנחנו מקבלות.
וברור שזה קיים בכל מקום ובכל נושא גם אלמנות לא מבינות גרושות ועקרות לא מבינות אמהות שכולות אני העליתי את הזוית הספציפית הזאת ממקום אישי.
באותו ענין, או שלא, אולי צריך בשביל זה שרשור חדש –
מה אתן עושות, מי שלמדה תכנות (כמוני) ו- אין עבודה!
מה בינתיים? איך מחפשות? מה עובדות? כמה זמן? מה עושות כל היום?
יש לכן עצות?
תודה מראש 🙂
נכון אתם גם בבית כל הימים יושבות על המחשב ומתאימות קו"ח למשרות ושולחות ומעבירות ככה את הימים?
זה נורא!!!
אבל מה עושים ביתיים? איזה עבודה זמנית את מחפשת? קמה בבוקר, ו— מה הלאה???
אפשר להתנדב, לא חסר במה..
וכלום!!!
גם אתם ככה? אני לא היחידה?
נראה לי שכדאי לך לפתוח על זה אשכול חדש,
מאמינה שתהיינה הרבה תגובות מחכימות.
מזדהה לגמרי, באותו סטטוס:)
רווקה, ועובדת בלחפש עבודה בתכנות.
אני חושבת שלגיטימי לבקש מאחות/ חברה/ גיסה שבסטטוס שלי עזרה,
כי באמת זה עושה רושם שיש לנו את כל הזמן שבעולם, ואפילו משעמם.
אדרבה, תבקשו, אם אוכל- בשמחה ממש.
הבעיה מתחילה באיך שאתם מתייחסים לזה.
אם העזרה שלי והזמן מובן מאליו,
או שהרווקות הן סוג של ג'וקר כזה, שדוחפים מתי שצריך ומתבקש.
ישבנו לאחרונה באירוע כמה חברות טובות , ודיברנו על חתונה עתידית בירושלים (אנחנו בני ברקיות), ואחת הנשואות הפטירה לחברה מאורסת-
סופסוף תביני מה אנחנו הנשואות עוברות בחתונה מחוץ לעיר, פשוט סיוט,
עד עכשיו לא הבנת מה זה- סופסוף תחווי על בשרך!
ואני, הרווקה המשועממת, ישבתי לי בפינת השולחן וחשבתי איזה מעניין זה,
הרי לי- הרווקה, ירושלים היא מרחק של 5 דק' ברגל, הרי אני רווקה,
והנשואות? אוהו! נסיעה באוטובוס פנימי, ואחר כך לירושלים כולל פקקים הלוך וחזור- באמת סיוט אמיתי.
ב"ה אני בחורה חלקה ואופטימית, משתדלת לא לקטר,
ושמחה מאד לעזור ולשמח חברות,
רק נקודה קטנה, בבקשה-
אל תתיחסו לזמן שלי כמובן מאליו-
תעריכו את העזרה, את ההשתתפות בשמחה, ואת כל מה שאני יכולה להעניק לכם בזמן הזה.
וסתם- משפט לחיים,
לאף אחד לא כיף לתת כשהנתינה שלו מובנת מאליה, אף פעם.
יקרות!
אני חושבת שיש כאן 2 צדדים, קודם כל רווקות פעם היו באמת יותר פנויות, היום רווקות הן עם עסוק מאודדדד,
ולו רק כי הן מעסיקות את עצמן כדי לא לשקוע: עבודה, לימודים, חברות, יציאות ועוד—
זה דבר ראשון שחשוב לשים לב אליו.
דבר שני, אם את בחרת לקחת את הזמן הפנוי שלך ולהשקיע אותו בלעזור לאחים / לאחיות / לחברות, כל הכבוד לך!!
אבל זה לא אומר שכל בחורה רווקה צריכה לבחור את מה שאת בחרת, ואנחנו בסה"כ מצפות מהסביבה שתבינו שזה שאני רווקה ויש לי זמן, זה לא אומר שהוא צריך בהכרח לעמוד לרשותך, הוא ברשותי ואני אחליט מה לעשות בו על פי אמות המידה שלי, סולם הערכים והיכולת שלי.
ותרשי לי לומר לך בעוד מילה, שבתור בחורה רווקה שחוששת להתחתן מכל מיני סיבות – לשמור לאחים שלי על הילדים מעלה לי את כל החששות והפחדים ולא עושה לי טוב, וזה משהו שאני לא אגיד לאחותי כשהיא מבקשת ממני, כי לא נעים לי לשתף אותה בזה.
ויכולות להיות עוד המון סיבות שלבחורה לא עושה טוב לשמור על ילדים של אחרים, אז בסה"כ תכבדו את זה, ותבינו שהזמן הפנוי של בחורה רווקה עומד לרשותה ולא לרשות כל העולם.
מקווה שהובנתי.
אגב, יש עוד כאלו שמזדהות איתי?
שלהעביר צהרים עם ילדים בבית לא עושה להן טוב?
שבכללי לא אוהבות לשמור על ילדים וזה מעיק עליהן? (גם לפני שחשבתי על להתחתן בעצמי)
אשמח לשמוע שאני לא היחידה.
האם זו באמת תופעה כל כך נפוצה שאישה מבקשת מחברה לשמור לה על הילדים?
עברתי שנות רווקות והייתי גם במצב של נשואה עם ילדים עם חברות רווקות, הדבר הזה מעולם לא היה אופציה, אני לא מצליחה לדמיין כזה דבר בכלל.
אתן מדברות על מצב קיים או שפותחת הדיון דיברה רק על עזרה לאחיות וגיסות?
התכוונתי לאחיות וגיסות…
ותופתעי לשמוע שזה קיים שחברות מבקשות….
אם התכוונת לאחיות וגיסות, אז באמת לא הבנתי על מה הסערה.
זה ברור ומובן מאליו שלרוב לרווקה יש יותר זמן פנוי מנשואה, חבל על הניסיון להוכיח אחרת, הוא מגוחך, ונועד לכישלון מראש.
גם ברור ומובן מאליו שזכותך המלאה לסרב ואת לא צריכה לתרץ תירוצים לאף אחד.
אני רק מציעה לך לשנות את כיוון החשיבה, אף אחד לא מבקש ממך, או לוחץ, מתוך זלזול או ניסיון לנצל, בעז"ה בקרוב כשתהיי בעצמך במצב הזה תביני שהרבה נשים בעיקר בשלב של גידול ילדים קטנים בלי עזרה נמצאות במצב של הישרדות ופשוט לא יכולות לראות מעבר לצורך המיידי שלהן.
כל מה שאמרתי לא סותר את העובדה הברורה שצריך לכבד אותך ואת החלטתך.
אני גם לא מכירה תופעה כזו