רווקות, מובטלות וכל שביניהם.

סיימתי סמינר לפני שנה. מסלול תכנות. כן נכון כרגע מובטלת. וכן כן גם רווקה. וואו.

“אפשר לתת לך עצה איך למלא ת'יום?” "יש סגולה לזיווג בקבר ה… “ , זה עוד נסבל אבל ”אולי תבואי קצת לשמור לי על הילדים? מה למה לא? למה מה את עושה כל הזמן??" “תבואי היום במקומי לתורנות אצל סבתא, יש לך הרבה זמן פנוי לא?".

אז זהו שלא!

אני עובדת במשרה מלאה בחיפוש עבודה, שעם כל הכבוד, אין מצב שיש עבודה פחות מתגמלת – אפס כסף. אפס סיפוק. 100 אחוז אכזבות ויאוש. אז אני מחזקת את עצמי באמונה בידיעה שהכל מלמעלה וזה הדרך שלי. כן. “רווקה מובטלת” למדתי להנות מהתקופה. לנצל אותה.

אבל יש לי בקשה קטנה. ממכם, כל הנשואות או העובדות על כל השלבים. אתם אמנם חוות את החיים על משמעותם. נכון. ועברתם דבר או שניים בעניני זיווגים או עבודות. גם נכון. לי נקבעה הדרך הזאת. הספציפית. אכפת לכם לא להכביד?? וכשאני אומרת שאני לא יכולה עכשיו לעזור/לשמור/להחליף/לצאת וכו זה לא מרוע או מעצלות.

פשוט תדעו שכן. החיים יכולים להיות עמוסים ומבורכים גם בלי עבודה במשרה מלאה וילדים. וכן אם אמרתי לא להצעת עבודה כנראה שהיא לא מתאימה לי. תכבדי את זה. תשאירי לי את המקום לבחור לעצמי. להחליט לעצמי. למה כשאני אומרת לך שככה החלטתי אני מקבלת הרגשה כאילו אני ילדה בת שנתיים שרוצה להתלבש לבד ולא מצליחה?

וחברה יקרה אני מאושרת בשבילך ומאחלת לך את כל הטוב והאושר שבעולם. אבל למה לפעמים אני צריכה להרגיש הסמרטוט לניקוי המצפון שלך? כביכול את התקדמת בחיים ואני לא ועכשיו בוא נראה איך משווים ביננו. אז מותק נכון התרגלת שכולנו עולות יחד לסמינר, כולנו בוחרות מקצוע, אבל עכשיו תתרגלי שלא, לא כולנו מתחתנות יחד. וגם לא כולנו מסתדרות בעבודה יחד. וכן אני בחורה שמחה ולא מתלוננת בכלל אבל כשחברה מתארסת וזה ברור שאני אחראית על הבר כי יש לי הכי זמן מכולם –  זה קשה, זה מתסכל ומוציא ממני את כל ההתרגשות מעוד חברה שזוכה להקים בית נאמן.

נכון שאת עובדת או נשואה או גם וגם. ב"ה שמחה בשבילך. אבל אולי תזכרי בבר שעשו לך? באיך שזה עשה לך טוב ותהיי מוכנה להתאמץ קצת בשביל חברה שהתאמצה בשבילך? מה דעתך לשאול אותי לפני שאת מפילה עלי דברים? למה כשאני מתחמקת מכזה דבר ולא מחוסר רצון אלא מחוסר יכולת אני מקבלת כאלה שדרים נזעמים אבל לך מותר לספק את התירוץ – יש לי עבודה אין לי זמן.

אולי יש לי גם סיבות? נגיד פגישה? אני לא באה להתבכיין או לקטר. אנחנו כאן כדי לעשות את תפקיד שלנו בדרך שאלוקים קבע לנו. אבל אם שכנה/ אחינית/ חברה וכו אחת פה תקבל יחס יותר הולם ומכבד והיה זה שכרי. אז רק רציתי שתיזכרו שאמנם אני לא נשואה, אבל אני לא ילדה קטנה, אני גם לא כזאת רווקה כולה 22, אבל גם לא ילדה בת 12. ומחילה, אבל באמת שלפעמים אני מאבדת את הסבלנות כשאת מתבכיינת על ילד שמוציא שיניים או שנשרף לך האוכל שניה לפני שבעלך בא, אבל כשאני נאנחת, את מבטלת את זה במרץ. ומביאה מהר מקבץ סגולות שבאלי לבכות, אבל אני יודעת שזה רק יגרור עוד רכבת סגולות ארוכה.

אז אולי קצת הדהמתי אותך שכן, גם בסטטוס כזה הימים יכולים להיות צפופים ועמוסים ב"ה, וגם אני מותשת לפעמים. ואל תשכחי שלעומתך לרוב אני צריכה לספוג לבד. אכזבות ממגייסות, ראיונות, פגישות והצעות שיורדות, כי לי אין בעל או חברות לעבודה. ואם חברות שלי נשואות, זה ממש אם אין אני לי מי לי. אשמח שרק תפקחי לב. תודה מראש ובתפילה לגאולה שלמה לכל עם ישראל.