עולם הפוך…..

כל מילה!
יש תנאים שמתאימים לכל עבודה.
בדיוק כמו שפועל בנין מקבל ציוד מגן לעבודה שלו – ואף עובד משרד לא יגיד "תגידו תודה, אתם מקבלים גם ציוד הגנה במתנה! תורידו את העלות מהמשכורת שאתם מקבלים" – כי ברור לכולנו שלכל עבודה יש תנאים רלוונטיים – ככה גם יש תנאים רלוונטיים לעבודה בהוראה / גננות.
ברוב המקרים עובדי הוראה לא יכולים לעבוד במשרה של 9 שעות ביום, גם לא 8. זה לא אנושי.
הכרתי מורות בודדות ממש שעשו את זה.
כותבת את זה בתור מורה בתיכון לשעבר:
צריך להבין דבר אחד – אין שום השוואה בין עובדת משרד שיושבת על הכיסא 8-9 שעות, לבין מורה שעומדת על הרגליים 8-9 שעות. שום השוואה!
ונכון, גם במשרד יש תקופות של לחץ, אבל למורה יש גם לחץ (מהמנהלת, המפקחת, מ30-40-50 זוגות עיניים בכיתה, 80 הורים על הראש שלה…) וגם עבודה יומיומית מתישה בטירוף.
מורה בעצם מוסרת 6-7 הרצאות ביום, ובד"כ בתנאים פי כמה קשים מאשר מרצה, כי היא צריכה להתמודד עם קהל שבאופן טבעי לא רוצה לשמוע (כתינוק הבורח מבית הספר), ואין "לעצור לרגע" ולפטפט תוך כדי עבודה – שיעור הוא 45 דקות של עבודה רצופה, בלי יכולת כמעט לפהק באמצע.
ההפסקות בד"כ מנוצלות לדחיסת סנדוויץ' וריצה לקחת שכפולים מהמזכירות + שיחה עם בנות שדופקות על דלת חדר המורות כמובן.
ואחרי כל זה – עבודה בלתי פוסקת בערבים… טירוף!
הדבר הראשון שנרגע לי אחרי שעזבתי את ההוראה זה הערבים – בלי הלחץ הקבוע של להתכונן למחר – לחץ תמידי שמלווה כל מורה בקביעות.
וברוב המקרים אין מורות שנחות על זרי דפנה, גם אחרי שנים ארוכות. תמיד יש ספר חדש שמשרד החינוך הוציא, תוכנית לימוד חדשה, מקצוע חדש שהמנהלת רוצה שהמורה תשתלב פה – זה הכנה בלתי פוסקת לאורך שנים.
ועוד לא דיברנו על דוחו"ת, בדיקת מבחנים שלוקחת שעות! בטח בתיכונים וכו' וכו'.
אני היום עצמאית ב"ה (אגב, הדבר האידאלי ביותר לאישה חרדית בעיני), ואין לי דרך להסביר את הרוגע שנחת עלי כשעזבתי את ההוראה.