עולם הפוך…..

בדיוק,
היתה לי חברה שטענה שלהפך, גננות זה כסף קל
הרי בקושי עובדים…
התחילה לעבוד כסייעת אצלי בגן ואחרי שבוע ברחה

אז בואי- תראי את ההסבר בעיניים.
ותביני.
בציבור הכללי יש 400 (!!!) תקנים פנויים שממתינים לאיוש נכון לתחילת השנה הנוכחית.
בצפון ובדרום ערביות ועובדות זרות עובדות בגנים.
(וכן- אפילו במבשרת נחשפתי לדבר הזה).
אני כעובדת מש"הח נאלצתי לסגור את הגן 3 פעמים השנה (!!!!!) כי היה לי חום\ הבן שלי היה במיון וכו'
זאת אומרת: כל הורי הילדים נאלצו לקחת את הילדים איתם לעבודה.
את יודעת למה? כי אין מי שיחליף!
בציבור שלנו מתחילים להרגיש את הקרקע גם כן (מכירה צהרונים שנסגרים עקב מחסור בכח אדם?)
אז את מעוניינת לשאול את השאלה שלך שוב?
כי היא פשוט תגרום לעוד כמה נשות חינוך מקהל הקוראות כאן להרהר בתשובה ברצינות.
זאת אומרת: יש סיכוי שתצטרכי להתחיל לקחת את הילדים איתך לעבודה.
כנראה שהתשובה לשאלה שלך לא קשורה לפרמטרים שציינת.
(רמז: רוב הנשים שעובדות כגננות ומורות אוהבות את העבודה ומסופקות בה ועדין רובן פורשות באמצע הדרך….. ואם היה להן עניין לספור שטרות הן לא היו מגיעות לשם מלכתחילה).

לידיעתך,
ההורים אמנם בבית אבל טורחים לשגע אותך כיאות, את לפעמים צריכה להיות הפסיכולוגית היועצת זוגית והמטפלת הרגשית, ולפעמים לא הם יוצרים קשר אלה את צריכה ליצור קשר מעצמך,
לא נראה לי ששעות יצירה זה זמן לנוח אם כבר זה זמן שאת לא נושמת, אני לא גננת אבל בטח תהיה מי שתגיד לך שזה המצב,
הדרישות הלימודיות משתנות, לא כל שנה אבל זה קורה בהחלט, וגם משנים לך תפקיד מההנהלה, ככה שאת לא כל הזמן באותו תפקיד,
למורות יש אספות הורים, תעודות מבחנים אספות מורות שכל זה לוקח שעות,
ואם המקצוע לא כ"כ נורא בודאי שיש איזשהיא משרה פנויה בשבילך

נסית פעם לשמור על 30 אחיינים בבית שלך?
את יודעת איזה רעש זה?
זה רעש במשך 6 שעות !!

לא, אני כותבת מתוך תהיה אמיתית
מה – כל כך – קשה – במקצוע – שלכן – ???
שלא קיים באף אף אף מקצוע אחר בעולם

ברור שאתן לא ישנות כל הבוקר
ונכון, העבודה שלכן דורשת הרבה פיזי, מעריכה.
אבל כולנו ככה , עובדות ברצינות ומקבלות משכורת
ושוב, לא מדברת על מורות שמתמודדות עם משמעת ברמות שלא הכרנו, בדיקת מבחנים על חשבון זמנן הפרטי והכנות שעורים. אלא על גננות שמנהלות גן ילדות גדולות, לא צריך לחתל, ולא צריך להרים ילדה, לפחות לא באופן קבוע

והטענה על הרעש ממש מוזרה לי
בגלל הרעש את רוצה לעזוב את העבודה?
זהו, זאת הבעיה?
על זה כל השרשור נפתח?

אז ככה- אני אסביר באמת כדי שתביני
יש ימים בגן שאני לא מספיקה לאכול ארוחת בוקר וכשאני חוזרת הביתה עם כאבי ראש בעלי משתגע- למה לא נטלת ידיים? כי לא היה לי מתי!!
כי בבוקר את יושבת עם הילדות בשולחנות ותוך כדי אמהות נכנסות וכל בוקר יש אמא אחת שתופסת אותך לפחות לרבע שעה ואז ריכוז- 40 דק פלוס מינוס- שלא אני לא יושבת בו
כי כדי שהילדות יבינו וישמעו (33 ילדות) צריך להדגים ולהמחיש וגם יש 2,3 בנות שלא שומעות טוב אז צריך להתקרב כל פעם לאחת מהן
ואז אוכל- 2 ילדות לפחות שאין להן אוכל וצריך להכין להן
עוד אחת בוכה בכי תמרורים כי היא לא אוהבת מה שיש לה בפיתה
עוד אחת בוכה כי מישהי נגעה לה בלחם ותוך כדי שאת מרגיעה 2 ילדות בשולחן אחר רבות כי היא אמרה לה שהאוכל שלה מגעיל וכן הלאה…
וביצירה- בד"כ לא כל הגן ביחד- קבוצה עם הסיעת בחצר וקבוצה עם הגננת ביצירה
וגם אם יש יצירה קלה שכולן יחד יש תמיד את ה2 שיש להן קושי במוטוריקה עדינה או ויסות תחושתי שתריך לשבת לידן ממש ולעזור להן
בין לבין יש את הילדה שבוכה כל היום כי אתמול חזרו מאירוסין של דודה ועוד אחת שסתם קמה הפוכה
ועוד אחת שיש לה אילמות סלקטיבית אז צריך לשים לב לסיטואציות שאפשר להתערב טבעי,
בנתיים ילדה אחת פספסה אז הסיעת הולכת לנקות וכו וכו
זה יצא מידי ארוך אבל זה חלק מסדר יום בסתם יום רגיל!!
בנוסף ועדות, יועצת, פסיכולוגית, אמהות שמתקשרות בשעה ארבע כי הילדה שלהם חוזרת בוכה שאין לה חברות וכו וכו
זה נשמע מדבריי שאני מתלוננת, אבל ממש לא!! רק רציתי להסביר
אני אוהבת את הילדות האלה אהבה אמיתי, מוכנה לתת להן הכל, מתמסרת אליהן באמת ומשתדלת להיות סבלנית לכל בכי ובקשה שלהן, אנחונו סך הכל 2 נשים על קבוצה של 33 ילדות,
זה לא קל, אני אוהבת את העבודה שלי מאוד! ונהנית מכל רגע איתן גם כשקשה לי ואני עייפה ורוצה קצת שקט ואין…
אבל קשה לי מאוד שעם כל זה אני לא מצילחה לסגור חודש
מה לא הגיוני בקושי הזה?? למה כל כך קשה לכן עם זה?
ועוד יותר קשה לי שנשים שיש מצב שהם האמהות של הילדות שלי בגן- שאת הנשמה אני נותנת להן- חושבות שאני יושבת על קפה ונחה כל היום
זהו, פרקתי
וזה בלי לדבר על השעות שאחרי הגן…

יש לך מושג מה זה להכין 35 ילדות לכיתה א'?
יש לך מושג מה זה לשבת באותו יום 17 פעמים להסביר את אותו הדף? (כל פעם זוג בנות)
ולא לאבד את הסבלנות באמצע כי לכל אחת מגיע להבין ולדעת
וזו רק דוגמא
ולא נורא לנו בכלל- רק רוצות שתדעו להעריך מה אנחנו עושות למען הילדים שלכם! הזלזול מקומם

אני לא חושבת שהיה פה זלזול. אני, כאם לשתי ילדות גן ולעוד ילדות שהיו ילדות גן, מעריצה את הגננות של בנותי ובחיים לא הייתי בוחרת במקצוע הזה.
לטעמי, מה שפירשתן כזלזול זה יותר תהייה מהסוג של: "אם כל כך רע לכן, למה אתן שם".
לי, בטוח היה רע בעבודה כזו, כי אין לי רבע מהסבלנות שלכן.
ולכן אני לא שם. זה הכל.
ואכן, היינו שמחות מאוד אם הגננות היו מתוגמלות טוב יותר.
וגם המוכרת במכולת, אני אשמח אם תשתכר טוב יותר.
וגם הגנן שעומד בשמש.
וגם הפועל שסוחב ארגזים במאפייה לפנות בוקר.
וגם הפקידה בקופת חולים שעונה לטלפונים וסופגת עצבים, ומקבלת שכר זעום.
בכלל, הייתי שמחה אם הרבה דברים בעולמנו היו שונים.
אבל אחוזים מאוד קטנים מניהול העולם נמצאים בידינו.
והדיון לא נפתח ע"י נשים שתהו למה הגננות מתלוננות, אלא ע"י גננות שמתלוננות.