נשים מופלאות
איך אתן מצליחות הכל?
כותבת בתסכול
אני ב"ה אמא לשניים, מתחת לגיל שנתיים. מתוקים חמודים ועליזים
עובדת במשרה מלאה
בעלי אברך יום שלם
והבית……. בלאגן מאורגן
אני פשוט לא מספיקה כלום כלום כלום
ספרו לי איך אתן מצליחות גם לבשל גם לכבס גם לגהץ גם לקפל גם לסדר גם לשטוף
גם וגם וגם
מרגישה שחסרה לי שיטה
שיש לי אולי איזה חור בהשכלה
אשמח לעצותכן 🙂
רוצה לשתף שאני הייתי ככה בדיוק- הבית תפקד בעצלתיים ולי לא היה זמן וכח,
ופתאום אחזתי (התחיל לי גם נשירה חזקה…) שמאחרי הלידה האחרונה אני לא כ"כ מקפידה על ברזל…וויטמינים…
התחלתי לקחת, לפני חודשיים בערך… ובלי ששמתי לב פתאום קלטתי שבשבועיים האחרונים אני ממש עם מרץ! לא רק פיזי- שיש לי יותר כח אלא גם המצב רוח שלי עלה ויש לי כח לצאת עם הילדים בצהריים+ מקלחות וחביתות ולא סתם לחם וממרח כמו לפני כן, ואחרי ההשכבה עןד נשאר לי מרץ לסדר טיפה את הבית… ואני מרגישה שאני שולטת על הכביסות!
אני לא יודעת אם זה קשור רק לזה או גם לכך שהתינוקי שלי בן שנה ירד בכמות ההנקה ועבר חלקית לבקבוקים ולכן בלילות מתעורר פחות… אולי גם וגם?
ולא, שלא תחשבי שהבית מתוקתק, אבל בשונה מלפני כן שהרגשתי שהכל רץ לי מתחת לידיים ואני לא אוחזת אפילו מה צריך לעשות מרוב בלגן- עכשיו יש שליטה על המצב ואפילו יותר מזה… וגם יותר כח לילדים לשחק איתם ולאפות איתם…(השבוע הצעתי בספונטניות לבן שלי להכין משהו ביחד, ולא האמנתי לשמוע ככה את עצמי! לא הוא ביקש, אני הצעתי!)
מה שלפני כן היה נראה כמו הר…
רק חבל לי שלא חשבתי על זה קודם…
לא תכננתי שיצא לי כ"כ ארוך, חחח… אני פשוט עדיין מעכלת את המרץ הזה שנחת עלי…
ממש נכון
רק מוסיפה שגם ויטמין D
ויטמין C
חומצה פולית
וB12
חשובים מאוד…
וואי, אני גם מאז שהקטן נהיה בן שנה ועד שהתקרבתי ללידה הבאה (גיל שנה וחצי) הרגשתי שחזרו לי הכוחות
אולי תנסי לצאת מהעבודה יום אחד מוקדם ? זה יתן לך אוויר לנשום כשהילדים במסגרות אפילו לסיבוב קצר עם חברה …
זה נותן המון כוחות היציאות האלו…
כמו שכתבו לפני, לא מספיקים…
עניין של סדר עדיפויות, שכמובן כולל אותך, בעלך והילדים.
מה הכי חשוב ומה פחות, אני אוהבת לסמן משימות בצבעי הרמזור, אדום, כתום, ירוק (אני חושבת שהרעיון הוא מאחת הכתבות כאן)
אז נכון, הגיהוץ נזנח באיזשהו שלב, וכן שטיפת החדרים כל שבוע (בינתיים רק דרימי), שימוש בחד פעמי כמה שאפשר והדחת כלים פעמיים או שלש בשבוע בלבד וכן על זו הדרך, אבל מצד שני, אוכל מבשול חשוב לי שיהיה כל יום וכן מקלחות כביסה בארונות ולא בערימות (אני לא מקפלת כמעט רק ממיינת לסלסלות).
וזו באמת עבודת חיים לא לחשוב על איך השניה מספיקה אבל כדאי לזכור שלכל דבר יש מחיר, כן גם א נראה שהיא עושה הכל וגם אמא מיוחדת ואישה נהדרת -היא משלמת מחיר על המושלמות בכל התחומים…
עוד משהו, ויטמין D ו B12 מאד משפרים את המצב וכמעט לכל אחת חסר גם אם הטווח בנורמה.
ודבר אחרון, אחרי שקראתי את הספר של הרבנית נויישטאט- כתר מלוכה אני הרבה יותר רגועה בהקשר לדברים שאני לא מספיקה בבית, כי אני מבינה ומרגישה לעומק כמה התפקיד של גידול הילדים הוא הכי חשוב ובו הכי צריך להשקיע כוחות, יהיו עוד הרבה שנים בעז"ה לבית נקי ובגדים מגוהצים.
גם אני ממליצה בחום רב על הספר כתר מלוכה
נותן המון כח, והמון משמעות לתפקיד היקר הזה שה׳ נתן לנו באהבה
ה- "בינתיים רק דרימי" הרגיז אותי=)
זה ממש בסדר לכתוב- שטיפת החדרים כל שבוע נזנחה
זה חסד עם הרבה נשים כמוני=)
ה- "בינתיים רק דרימי" הרגיז אותי=)
פעם זה גם היה מרגיז אותי
עד ……
עד שקניתי את הקסם הזה הביתה באושר עד (אשדוד)- וביום חמישי גם ראיתי שהם מוכרים את זה בפחות – נראלי 899 ש"ח .
זה באמת הרבה כסף , לא אומרת שלא
– אבל פחות בהרבה ממחיר השוק.
אמרה לי מישהי זה שכמו שיש לך מכונות כביסה – אז יש גם את זה – לא תתחרטי
והאמת ! לא חלמתי כמה זה יפתח לי את העיניים
פשוט נס והצלה!
תודה לכולכן
עודדתן אותי מאד מאד
לפעמים רק התסכול שואב הרבה מהכוחות
באמת תודה על כל תגובה
מעריכה מאד
רק "לעודד"
אני אמא לבנות בגילאי 17 עד 8 חודשים (7 בנות בלע"ר) והמצב לא יותר טוב מהתיאורים כאן
שלא תדמיינו שבנות גדולות עוזרות,
אולי הן עושות משהו אבל זה מתקזז עם הבלגן שלהן ועוד נשאר מינוס
הבכור הוא בן וכשהוא מגיע לבין הזמנים הוא מסדר ומנקה כי זה בטבע שלו
שאר השנה…רק בשבת אפשר לבקר אצלנו ולא בכל החדרים..
ועדיין עצם זה שאת לא לבד עם הקטנים כל יום אחה"צ קצת מקל
יש מי שעוזר קצת להעסיק
אפשר להניח את הראש לכמה דקות
זה הבדל שמים וארץ
לדעתי עצם הרצון שלך זה כבר משהו.
אני גם כן במקום שלך, לפעמים מצליחה יותר ולפעמים פחות.
לכל בית יש סדר שמתאים לו.
מילות הקסם שלי עוזרת מאד הם "לא לבלגן".
נשמע מוזר… אבל אם תלכי עם המשפט הזה, את לא תשאירי כלי בכיור, לא תשאירי מכונה לא מקופלת וגם שתיכנסי הביתה מהעבודה את תחזירי את התיק שלך והקניות למקום מיד..
כי את מבינה שבלאגן נוצר מחפץ ועוד חפץ שלא שמתי במקום…
או כלי ועוד כלי שהצטרפו לכיור.
כן חייבים לנצל את הזמן – יש לנו מלא זמני המתנה, עד שהחביתה מוכנה מצד אחד, אני אשטוף כלי, עד שהמים של הקפה מוכנים אני אחזיר כלים יבשים למקום.
מתרגלים לזה וזה רץ.
עוד שיטה שיכולה לעבוד, להתרגל לשים לב מה יש סביבך ואת יכולה לקחת אותו לחדר שאת הולכת עכשיו. לדוגמא את בסלון ויש נעליים ברצפה, לשים לב אליהן שאת בדרך לחדר ילדים…
זה הרגלים בחשיבה.
אבל הכי חשוב שלכל חפץ בבית יהיה לו מקום יעודי, כי אם חפץ מתגלגל מצד לצד, בחיים לא יהיה סדר בבית.
הסוד של הבית המסודר והמאורגן, הוא בית מינימלי, כמה שפחות חפצים.
וכל חפץ שנשאר למצוא לו מקום יעודי רק לו ובהיגיון.
אחרי שתיבני לך את הסדר שלך שמדויק לך, את תראי שציק צק את מחזירה הכל למקום, ולא נאבקת יותר.
מה שכן, סדר זה לא משהו שנתון למצבי רוח משתנים. אלא דורש תחזוקה יומיומית, כל ערב להחזיר דברים למקום, לשטוף כלים ולהחזיר צעצועים למקום.
גם כשמאד עייפים.
ככה קמים לבית מסודר ונותן אנרגיה להמשיך ולשמור ולהכין אוכל ואפילו לאפות.
בהצלחה.
מקווה שעזרתי…
טיפים לסדר- לא חסר..
מה שבאמת משפיע- זה התחושה שלך ושל בעלך.
אם את מקבלת את המצב בהשלמה, ולא מרגישה נקיפות מצפון של: "הצילו! זה הבית שלי?? ממש כמו הסיפורים ששמעתי בתור בחורה והבטחתי שאצלי זה לא יהיה….".
אצלי ראיתי שברגע שהשלמתי שהבעיה היא לא בי אלא במצב החיים, נהיה יותר קל גם בהרגשה וגם, לא יאומן, הבית התחיל להראות יותר שפוי והמטלות כבר פחות מלחיצות…
והטיפ שלי לסדר- לטאטא את כ-ל מה שעל הרצפה מכל רחבי הבית לערימה אחת גדולה בצד, ולסדר משטחים גבוהים (שולחן, שיש)- בגדול הרוב זה לפח… ככה המראה הכללי נותן קצת מרחב לנפש. לא חייבים לסדר את הערימה גם, היא לא תברח. (לסידור הערימה אני יושבת על הרצפה עם שקית ורק ממיינת מה לפח ומה לשמור (לסדר…). את החפצים, אם יש לי כוח- מסדרת, אין לי כוח- יסתדר לבד…)
ואני לא מנחמת אותך שעם השנים זה יעבור, כי אני לא רואה שזה קורה. אצל ההורים שלי למשל, שיש להם רק בחורים בבית, הבית נראה לפעמים כמעט כמו אצלי, שלא ב"אשמת" הנכדים….
שמעתי פעם מהרבנית שרמן בקו למען אימהות
שאמרה שכל אחת חושבת שכולן מסתדרות חוץ ממנה
ואז אמרה אני אגלה לכן סוד:
"אף אחת לא מסתדרת"
המשפט הזה ממש שינה לי את החיים בקטע הזה
הבנתי שהכל עניין של סדרי עדיפויות
לגדל משפחה גדולה זה נצח
אבל בעולם הזה יהיו הרבה דברים שנוותר עליהם
אני כן חושבת שאני מסתדרת פחות מאחרות
לי יש רק תינוקי אחד בן חצי שנה,
אבל כשיחגוג שנה יהיה לו אח בעזרת השם,
ואני לא מסתדרת, הרצפה שלי שחורה מפליטות ורוק של הוצאת שיניים
וארוחת צהריים מאולתרת כל יום, כנ"ל כביסה. כנ"ל הכל.
מנחמת את עצמי שזה זמן שיעבור…
תאמיני שאצל הרבה זה ככה, לפחות אצלי…
אל תסתכלי על זה במבט שלילי. מה שמספיקים יופי, מה שלא – לא יברח, אולי מחר נספיק…
ומי שכתבה שבמשפחה ברוכה ב"ה יש כל הזמן תינוקות. אז זה לא דומה שיש רק קטנטנים ואמא לא מנוסה נפשית וטכנית. אני כן מרגישה שאחרי כמה שנים הם עדיין כולם קטנים אבל המצב הרבה יותר טוב.
קודם כל מקבלים יותר מיומנות. וסדרי עדיפויות. הבנה של מה חשוב לי לבית ומה אפשר להזניח בעשור הקרוב ואין שום בעיה בזה. וכן גם יש כבר ילד שיכול להביא מגבונים רגע בלי שאצטרך ללכת בעצמי עם התינוק בידיים או כמה דקות שהם משחקים יחד ואני יכולה לחטוף לי שניה לעצמי.