כמה שאני מנסה להתחיל לעבוד מוקדם – אני לא מתחילה לפני 9:00.
זה חבל לי.
מצד שני – אני זאת ששולחת את הילדים, כדי לתת לבעלי להתפלל בנחת כולל לימוד לפני התפילה.
יש פה מישהי שגם לוקחת את הילדים, וגם מצליחה לעבוד ממש מוקדם?
אשמח לשמוע על סדר הבוקר של מי שמצליחה להתחיל לעבוד מוקדם יותר.
תודה.
מתחילה לעבוד ב6 בבוקר-עד שהילדים קמים ב7, ( מספיקה הרבה מאד)
מארגנת שולחת
מתפללת,מסדרת את הבית והכביסות ( זה יוצא שאני מתחילה ב9)
וחוזרת לעבוד,כל שעה נותנת לעצמי הפסקה של 10 דקות\,
חרוצה!
מאמינה שבררת את הנושא של עבודה לפני התפילה, ואצלכם זה מותר, אבל יש כאלו שמקפידים לא להתחיל לעבוד לפני תפילה, גם לנשים (אשכנזים)
לא יכולה להתפלל שהילדים בבית
יש לי לחץ מזה שאחד הקטנים יתעורר וידרוש ממני משהו
ואני יצטרך להפסיק באמצע שמו"ע,
הם בהחלט קמים בשעת בוקר מוקדמת,אבל יודעים להתעסק עם עצמם
ענין של הרגל,
וחוץ מזה שאחרי שאני מתחילה לעבוד אני יודעת על מה אני צריכה להתפלל היום בקשר לעסק שלי…
הילדים שלך לא מריחים שקמת ומתעוררים גם? אפילו רק מדי פעם שהם כבר קמים ומסתובבים בבית העבודה כבר לא אותו דבר.
כנ"ל אני
הילדם מתרגלים לא לקום והשעה הזאת בבוקר היא פייס לכל היום !!
גמאני כמוך
ודווקא מתייחסת לזה כרווח ופריבילגיה
בעצמאות יש הרבה עול והרבה חסרונות
הבוקר הרגוע הוא נקודת זיכוי משמעותית בשבילי
זה באמת קשה,
אצלי השינוי המשמעותי התרחש כשהבן שלי התחיל כיתה א' וצריך להיות בחיידר עד 8, רוב הימים אני מתחילה לעבוד בסביבות 8:15-8:30, לפעמים אפילו עוד קודם, אבל יש חריגות (ימי ראשון בקיץ…)
רואה שאצלי משמעותי מאוד ההתארגנות מראש בערב הקודם – שעת השכבה מוקדמת כדי שהילדים לא יהיו עייפים בבוקר (הם גם יעילים וזריזים יותר וגם לא רבים/בוכים מכל שטות), מכינה להם מראש ערימות בגדים מסודרות, ככה גם אם הם קמים מוקדם הם יכולים להתלבש (הגדולים יותר כמובן) ועוד נקודה שעלי מאוד משפיעה – שנת הלילה שלי, משתדלת ללכת לישון בשעה סבירה כדי לקום מוקדם וגם להיות עם מלוא הסבלנות.
אולי תקומי יותר מוקדם ותוציאי אותם יותר מוקדם?
למה לוקח לך לחלק אותם עד 9?
המוסדות שלהם רחוקים?
אין גדולים שיכולים לקחת איתם את הקטנים או חלק מהם?
אני קמה ב 6 וחצי מתפללת . עובדת עד 7 ורבע
מארגנת את הילדים עם בעלי ביחד שזה חצי מהזמן ב 8 ורבע גג הם מחוץ לדלת
לא מוציאה ילדים בעצמי. מתנהגת כאילו הייתי צריכה לרוץ לעבודה ולא יכולה לקחת אותם. מסתדרת כמו שמסתדרות כולן. בעלי לא מוציא. אין לו האפשרות מצד סדר היום. ככה ברבע לשמונה כולם בחוץ. יש לי זמן מעט לעצמי, לשתות בנחת, להתפלל. להתחיל לעבוד עם ארוחת בוקר ליד המחשב (לצערי). 5 שעות עבודה רצופות עם הפסקות קלות באמצע, מנצלת אותן לטלפונים, סידורים, שיחה עם אמא שלי (קריטי. אם לא, היא מתקשרת לשכנות לבדוק שאני חיה), מפעילה מכונה. בערב אני משלימה שעות לפי הצורך.
לא הבנתי
לא את מוציאה
ולא בעלך מוציא?
הם מוציאים את עצמם
מהרגע שקמים עד שיוצאים?
תמהני
חלק מוציאים את עצמם. חלק מוציאים את אחיהם. אפשר להסתדר. כל אחת לפי תנאיה. כשהיו קטנים גם מצאתי פתרונות. אני לא היחידה שלא האמא ולא האבא מוציאים. עושה תורנויות (אני מחזירה. אחרים לוקחים) ועוד רעיונות. במיוחד שהילדים שלי כשהם קטנים, אם אמא לוקחת אותם זה אסון בינלאומי כשנכנסים לגן בכל שלב בשנה. אם מישהו אחר לוקח – הכול עובר חלק ועם חיוך.
זה נהדר להתחיל לעבוד בשעה 9:00! במיוחד אם הילדים בצהרונים. מתי את הולכת לישון בלילה? אם את הולכת לישון מאוחר זה נהדר שלא תקומי מוקדם!!!
אני מתחילה בשמונה מיד אחרי שהילדים יוצאים (עם בעלי ד"כ ) אם אני מוציאה אז קצת אחרי
איזה חרוצותת
גם אני ככה ואני כל פעם נלחמת שזה יהיה יותר מוקדם ולא הולך………….
משהו בתת מודע שאני יכולה להתחיל מאוחר
אבל אני מרפה ומנסה לקחת אתזה כיתרון
למה לקחת את זה כחיסרון?
בגלל שבבית ספר הענישו על כל איחור?
ידוע שהמערכת הבית ספרית מקובעת לחלוטין
והמיומנוית של הלמידה בכלל לא קשורות למיומנויות עסקיות
כל עוד את מרויחה טוב, מסופקת,
– כפרה, למי משנה מתי תתחילי את יום העבודה?
אני מרגישה שבבוקר הריכוז שלי הרבה יותר טוב, ככל שהיום מתאחר ההספקים פוחתים.
ועם זאת לא מצליחה לסדר את זה אחרת. או שהקטנים יקומו יחד איתי, וגם ההפסקה בשביל לארגן ולהוציא אותם משפיעה מאד.