פחות משבוע אחרי פסח. בתי ישראל מתחילים לצבור מחדש את החמץ, וצריך לעשות קניות כי הבית ריק. ביערנו את החמץ, השתדלנו לרוקן את המקפיאים והמקררים, ועכשיו מתחילים מחדש. שבוע אחרי פסח אמא שלי מחליטה לצאת לקניות. היא ב"ה בגיל גבורות, אבל אם תשאלו אותה בת כמה היא היא תאמר 'שש עשרה'. ואכן לפי ההתנהלות שלה היא בערך בגיל הזה, אבל מה לעשות, הכוחות הם תוצאה של השנים שעברו, היא כבר לא הולכת כל כך טוב, וקשה ועייף לה. אבל היא לא מוכנה שיעשו בשבילה כמעט כלום, וגם את הקניות היא עושה בעצמה. כשיש קניה גדולה אחד הנכדים מגיע איתה, סוחב, מסיע, מפרק בארונות. אבל לקניות קטנות היא הולכת לבד, בוחרת, מחליטה מה היא רוצה ומה היא צריכה. ב"ה עצמאית לגמרי עד מאה ועשרים.
אז היא הולכת לאושר עד בסניף של רב שפע. זה ערב יום השואה, גם ברגיל מדובר בסניף עמוס במיוחד, שגם אם היה לו כפול מקום הוא לא היה פחות צפוף, וכמו עם ישראל, כולם צריכים למלא את הבית, וכולם מגיעים וכולם קונים. העגלות מפוצצות, מלאות כל טוב, שפע ברכת השם. מי חלם שאי פעם יהיה שפע כזה! אני גדלתי על סיפורי הרעב באירופה וסיפורי הצנע בארץ, והנה תודה לקל, גם בימים של מלחמה כלום לא חסר.
כולם ממלאים עגלות. אמא שלי אוספת עשרה פריטים שהיא צריכה דחוף לשבוע הזה, הולכת אל הקופות ועיניה חשכו. יש לה לחכות שם לפחות שעתיים במקרה הטוב, במקרה הרע ארבע… המוני אנשים, המוני עגלות ואלפי פריטים להעביר בקופה לפניה בתור שמזדנב עד שסופו לא נראה. היא עומדת חצי שעה בתור, ממתינה, אבל הרגליים שלה כבר מאותתות שעוד רגע תהיה חלילה קריסה. אז היא מאתרת את מנהל הסניף, ואומרת לו: "אני בת שמונים פלוס ואין לי כח לעמוד, אולי אתה יכול לקצר לי את התור?" הוא מביט בה. אין לו הרבה קונים בגילה, בוודאי לא אנשים שבאים לעשות לבד קניות, והוא מחמיא בחיוך: "קשה להאמין עלייך גברת שאת בת שמונים, אבל אני מאמין לך. הרגע יעשו לך חשבון". וכך היה. ברגע שהתפנתה קופה עשו לה חשבון והיא המתינה רק חצי שעה במקום מינימום כפול ארבע…
כל הכבוד וכפיים למנהל שברגע הבין את הסיטואציה וסידר אותה בכבוד גדול.
וכאן הבן, כלומר הבת, שואלת: כמו שיש פטור מתור לנכים ולקשישים במוסדות רשמיים של המדינה, מדוע לא יהיה פטור מתור לקשישים בכל מקום בארץ שיש בו תור? מעבר לכבוד שמגיע לקשישים ומעבר להתחשבות הבסיסית זה ממש שיעור בחסד לכל הדור הצעיר. יש כל כך הרבה משמעות שניתן לצקת לצעד כזה, אז מדוע מקומות פרטיים לא יכריזו בצורה רשמית שכל קשיש וקשישה שמגיעים לשם, מכל סיבה שהיא פטורים מתור? זה כל כך הוגן, כל כך מתבקש, כל כך נורמלי שאיך לא חשבו על כך.
בפארקי השעשועים הענקיים בחו"ל התורות משתרכים, כי אלפי אנשים פוקדים אותם כל יום. אך לכל מתקן שעשועים יש תור מיוחד לחולים, נכים וקשישים, הם עומדים בתור בצד, וכשפותחים את הפעילות באולם דבר ראשון פותחים את התור הזה ורק אחרי שאחרון הממתינים בתור הזה התיישב במקום בו הוא בחר, פותחים את התור הרגיל. חכמה בגויים תאמין.
מי מרים את הכפפה?
הניה שוורץ היא סופרת, פסיכותרפיסטית, מנחת הורים ויועצת זוגית
ליצירת קשר: 050-4102007, [email protected]
היי
כמה דברים חשובים
כל אזרח מעל גיל 80 רשאי להוציא תו של פטור מתור.
המוני אנשים היום נמצאים עם פטור מתור, וחשוב שלא לשפוט לפי המראה החיצוני, לפעמים זה נראה בחור צעיר ובריא שסתם בא לעקוף אך לעולם לא נדע מה באמת יש לו ומפני מה הוא עקף את התור.
לפעמים הפטור מתור הוא הצלת נפשות!! ואולי בגלל שלכל כך הרבה אנשים יש לא נותנים לעקוף, מבינה את התסכול גם אני חווה אותו, אבל שתהיו עם בחורה עם טורט/ אלרגיה קשה תבינו שבלתי אפשרי לחכות אפילו לא שנייה.
כן, כשאפשר לא לעקוף רוב רובם של האנשים אל יעקפו, כשסבתי שתחי' כבר מעל גיל 85 בלע"הר היא הולכת ומחכה ולא עוקפת- למרות שיש לה תו והיא יכולה.
בנוגע לסיטואציה כמו בסופר מאמינה שאדם מבוגר שקשה לו לא ילך אלא אם כן אין ברירה ומאמינה שהם לא יבקשו לעקוף.
אז כן, זה קשה וגם לי קשה לעמוד עם הקטנטנים בהריון בתור. אבל אני מזכירה לעצמי שעוד יותר קשה להיות עם מחלות וקשיים שלא יאפשרו לי לעמוד בתור בכלל.
משתפת אתכם מה שהיה לי בבית מרקחת.
חיכיתי כ10 דקות, ואז הגיע תורי. והייתי בלי ילדים, ולא בהריון, אבל ממהרת מאד להרבה הספקים של יום חופשי… 🙂
אחרי היו שתי נשים מבוגרות עם המטבי"ת שלהם והמתינו לתורם, אחת אמרה לשניה, את צריכה לקחת מספר אין כזה דבר בלי תור… הן הדיינו שתי הנשים והמטביות שלהם, אחת רגועה ואומרת לא נורא אני יכולה לחכות, בינתיים אני נחה וכד',,, השניה כעסה(עלי) שלא פיר שהיא מחכה, ואז מה אם בטלו את הפטור מתור, צעירים אמורים לוותר את התור.
ואם תרצו זה תשקיף לכלל התגובות והאוכלוסיות…
קראתי את כל התגובות והאמת, ממש כואב לי, איך נתפסנו על הפרקטי והכדאי והמשתלם? איפה והדרת פני זקן? ואיפה מפני שיבה תקום? שכחנו? גם באוטובוס אתן לא מפנות מקום לאנשים בני שמונים כי 'מה פתאום הם עלו לאוטובוס? שיסעו במונית!' אותי חינכו אחרת…
והעיצה שהם 'ילכו למכולת ליד' היא עיצה נהדרת.. מעניין למה הקשישים בעצמם לא חושבים כך… אולי שאשה בהריון לא תגיע למקומות צפופים ותלך למכולת… למה אתן, אמהות למשפחות ברוכות, באות למקומות הומים עם תור ביחד עם הילדים? כי יש לכן סיבה טובה לבוא דווקא לשם.
אף אחד מאיתנו לא אוהב תור גם לא אני, וגם אם לא בהריון יש מספיק סיבות לפטור מתור לכולנו. כל אחת מאיתנו ממהרת או כואב לה הראש או היא עסוקה והילדים מחכים בבית… אבל קשישים? זו נגזרת אחרת. מעבר לחינוך שלנו את הילדים להתחשבות וכבוד, מעבר לכך שזו הזדמנות למצוות חסד זה בריאות בשביל הקשישים לצאת! טוב שיש להם מטרה ורצון גם כשאין כח.
כולנו מקוות להיות קשישות ולהרגיש טוב עם זה. הלוואי שנזכה גם לסביבה אוהדת ומיטיבה.
הניה יקרה,
דבר ראשון – תודה שאת כותבת לנו!
תמיד כיף ומחכים לקרוא אותך, גם אם לא מסכימים ב100% עם הדברים.
את פותחת נקודות מחשבה נוספות ומרחיבה אופקים.
ותודה!!
אני רוצה לנסות להסביר לך למה לא קיבלת תמיכה אוהדת למה שכתבת, אולי תצליחי להבין גם את הצד השני, ואולי יום אחד תכתבי גם עלינו פוסט 😉.
אני חושבת שכואב לך, כי נקודת המבט שלך עכשיו היא למול קשישים שצריך וראוי ונדרש לכבד (אחרי הכל, את כרגע בעמדה של בת לאמא מבוגרת שצריכה לשמור עליה ולדאוג לה, ואת לא כבר לא בשלב ההריונות, וזה טבעי ומתבקש) – ואני מסכימה איתך.
קיבלת הסתייגות, כי נקודת המבט של רובינו כאן זה הריון וילדים ואין ברירה אלא לעמוד איתם יחד בתורים, וכשחושבים על זה שפלח אוכלוסייה (שרחוק מאיתנו רעיונית כרגע) תבוא ותקבל "פטור מתור" כשכ"כ קשה לנו עם כל דקה בתור, מגיעה ההסתייגות….
וברצינות, אישה בהריון (בזמנים מורכבים כשקשה לה, בתחילה ובסוף) יוצאת לקניות רק כשאין לה ברירה ממש, אחרת היא שולחת את בעלה או יוצאת למכולת הקרובה, ועם הילדים זה בכלל פרויקט שהיא חושבת עליו 100 פעמים לפני שהיא מבצעת.
באת וסיפרת סיפור יפה על אישה מבוגרת שיוצאת על אף שהיא לא מוכרחה לצאת בדווקא בזמן הזה, היא פנויה ויכולה לצאת ב10/11 בבוקר כשסופרים ריקים יותר, וקשה לה לעמוד על הרגלים לא פחות אבל גם לא יותר מאישה בהריון מתקדם שמגיעה לסופר אחרי יום עבודה ארוך ומעייף.
אני מסכימה עם מה שכתבת ועם הדרת פני זקן והכל, אבל באוטובוס, כשאני בהריון, אני לא קמה לאישה מבוגרת, ה"ונשמרתם" שלי קודם.
את הילדים שלי אני מלמדת להתחשב בשני ולכבד כל מבוגר מהם, וזקנים בפרט, מקווה שיגדלו לאנשים שרואים את הזולת ואת צרכיו ומתחשבים בו, זה לא סותר שיש זמנים שההתחשבות בשני היא על חשבוני באופן קשה וכואב מדי וא"א לעשות זאת באופן גורף.
מקווה שהובנתי🙏
שוב תודה, ושבת שלום!
בואו נהיה כנות, כאחת שעושה קניות, בד"כ לא עוקפים אותי אנשים בעלי "פטור מתור", וכשעוקפים זה אחד גג שתיים, ובשביל המידי פעם של האחד גג שתיים לא שווה לנו לעשות את החסד הזה? רחמנים וגומלי חסדים זה מידות של בני ישראל, והם לא נקנו כי הסברנו כמה קשה לנו- את זה אמרו כל השאר, אנחנו מיוחדים בזה שיש לנו את היכולת לראות את הקושי של השני למרות שגם לנו קשה…
לא יודעת, אני בערב פסח חיכית בתור כשעתיים, ואז הגיע אחד עם עגלה ענקית מלאה עם פטור מתור, ואחריו עוד אחד
ורק אח"כ יכולתי לעבור, (סה"כ חיכית כ-3 שעות)
האפשרות לערוך קניות בתחילת השבוע , בימי ראשון ושני, פשוט מייתרת את הצורך לבקש טובות בעניין התור. הקופאיות "מחכות" לי. במיוחד בשעות מסוימות כמו שעות הבוקר המוקדמות או שעות צהרים. גם במכולות הקטנות כדאי ללמוד את השעות . ביום ששי בדרך כלל יש עומס גדול. בשעות אלה פחות נוח לערוך קניות גם כי בגלל הריכוז. ועוד כמה דברים. בבוקר בזמן הפתיחה הכל רענן ונקי. המדפים מלאים הצוות מלא סבלנות ונכונות לעזור. והקניה נעשית בקלות ובמהירות.