מה קרה לחורף שלי???

שמישהו יסביר לי מה קורה כאן.

החורף הזה עשה אותי ממש מבולבלת.

האמת אני גם קצת מנוזלת.

בעיקרון,

אין לי משהו נגד החורף.

להפך,

אני אוהבת את החורף.

וואי וואי הטיפות האלו,

 הריח הזה של הגשם, המעילים…

והזיכרונות….

החורף של הילדות שלי היה צבוע במגפי גומי אדומות,

מרק גריסים מבעבע בצהריים,

טיפות שקופות של גשם על החלון הבוהק,

שוקו חם ומפנק.

סופלה שוקולד על הספה בסלון,

כרבולית בגוונים חמים,

בקרים כאלו מנומנמים,

מלא חום של בית ומשפחה.

חורף כהלכה.

מאז כל שנה אני מחכה שיגיע,

מתפללת על הגשם,

מייחלת לרוח…

יותר מדויק,

 חיכיתי, פעם, לחורף,

יותר מדויק,

אהבתי, פעם, את החורף,

עד –

עד שנולדו לי ילדים (!!!!)

ובאמת, באמת שהם חמודים,

ומדהימים,

אבל החורף והם – זה…

כבר סיפור אחר.

אפשר בבקשה לקבל הסבר לאן נעלמו הטיפות השקופות?

 ומגפי הגומי האדומות?

למה הכל זרוק לי כאן על הרצפה בערימות?

למה במקום גוונים של שמש חמים, הבית שלי זרוע בכתמי בוץ עקשניים??

ולאן, למען השם, נעלמו להם, שוב, המעילים???

ואיך שוב, בפעם המאה,

אני יורדת לר' עקיבא לקנות עוד מטריה שמחר תתעופף עם הרוח?

ולמה לכל הרוחות,

על החלונות שלי לא רואים בכלל טיפות???

הכל שחור ומרוח בטביעות אצבעות.

ובכלל החורף שלי היום,

הוא בליץ אחד.

 ארוך,

ממושך,

כרוני –

של כביסות…

שלא מתייבשות!!

ובכלל,

פס הקול הקבוע שלנו בבית,

הוא הרעש של האינהלציות והמשאפים,

יש לנו בכל הצבעים,

אנחנו עסוקים בלנשום

ולשאוף,

ולשאוף –

לגדולות,

בעצם אנחנו עסוקים כל היום,

בלחכות –

לקיץ כמובן.

ועוד לא דברנו על סוגיית המים...

חזרת הביתה רטוב?

אתה צריך מקלחת חמה?

תמתין עד שתעבור לפחות יממה.

אני מדליקה את הדוד,

וכולם ממתינים בדממה.

מתפללים בליבם אולי תצא החמה ותחמם לנו קב מים להתנחם בהם.

ובלילות – – –

בשניה שרועמים רעמים, 

הם קמים,

באשמורת הבוקר,

רוקדים לי על הספות עם מטריות ומגפיים,

שרים אולי ירד גשם היום בצהריים.

תינוקות של בית רבן שרים,

והשם מקיים.

ואני?

צונחת בלילה,

מרוקנת,

על הספה.

בין ערימות הכביסות מציצה אלי כפפה,

דווקא יפה.

חושבת לי שעוד עשר שנים,

הגדולה שלי תשב,

ותכתוב לכם מילים על חורף של ילדות 

בגוונים חמים.

של בית ומשפחה.

מרק גריסים ומגפיים אדומות.

טיפות שקופות רוקדות בחלונות.

רק אני זו שאזכור את הכביסות והמשאפים…

היא תזכור לי את השוקו והמאפים.

מה אני אגיד לכם?

החיים יפים.

אפרת אבוקסיס היא אומנית ספוקן וורד ויוצרת תוכן.