כמה מילים:
עלו כאן באתר ובפרטי בקשות שאשתף קטעים מתוך המופע "בליבנו בינה" שהעליתי בבני ברק בערב של סמינר כהנא וארגון הנני.
מעלה לכן קטע מתוך הפתיחה.
ממליצה ממש להקשיב להקלטה!
אשמח לתגובות שלכן.
תגידו,
מה אתן אומרות?
אתן מכורות למשהו?
אני למשל
כן, בפירוש!
אני ממש מכורה לקפה.
האמת שאם את מסתכלת עלי ככה מכל הכיוונים
את יכולה להבין,
שלצערי אני מכורה גם למאפה.
רוח
אני מכורה גם פה ושם לקניות
אבל זה איכשהו בשליטה,
אני מכורה לקימה בבוקר יחד עם פיזור הוראות מהמיטה.
רוח
כשהייתי מורה,
הייתי מכורה
לרגע הזה שהמנהלת בדיוק עברה.
ברגע השיא של השיעור…
בתזמון מושלם נפתחה הדלת,
ומולי ישבה כיתה מחושמלת,
לכמה רגעים.
רוח
האמת שאני גם מכורה,
לרגע הזה שאני פותחת את הדלת ולכמה רגעים של חסד הבית שלי מנצנץ,
ואז ממש בטעות השכנה עוברת ואני מזמינה אותה להיכנס.
רוח
אני מכורה לרגע הזה שחמותי מתקשרת ובעלי עונה לה שהוא אוכל ארוחת צהריים.
ואז הוא מפרט בתמימות רבתית מה כולל התפריט,
ובדיוק היום זה לא טבעול אלא ארוחה בשרית.
רוח
אבל ברוך השם אני יכולה להעיד על עצמי שבעידן הטכנולוגי המתקדם,
ברוך השם אני יכולה לומר בפה מלא
אני לא מכורה!
והאמת כל מי שאני מכירה...
כולנו,
כל מי שמשלנו כמובן,
כולנו
יכולות
להודות.
רוח
אנחנו לא מכורות.
רק שולחות, קוראות, כותבות, מנויות על רשימות
תפוצה
שמלמדות איך להיות אישה חרוצה.
עובדות על המייל עד השעות הקטנות.
נשים במאי זכיין?
שממתינות.
אז כן, ככה אנחנו ממתינות, בין לבין מרעננות את העמוד.
מתעניינות בקולקציה החדשה שהרגע נחתה, ראיתן את הקטלוג של בנות?
אנחנו גם לא כאלו שסתם כל היום קונות, מזמינות,
אנחנו בודקות, משוות מחירים,
אתן יודעות בכמה השגתי את הפינצטה שמסירה צ'ופים מהמטפחת???
חמישה עשר שקלים!
מדהים.
רוח
אבל ברוך השם אנחנו לא מכורות.
כולנו חוסמות,
מסוננות, מודעות לאתגרים,
אני למשל מגבילה את זמן המסך שלי ביום
תגידו, אתן יודעות כמה זמן זה חוסך לי?
במקום לנהל שיחה עם כל אחת מהאחיות אני מתעדכנת ב…הודעות.
מי ילדה, מי נולדה, מי אבדה, מי רזתה חמש מאות גרם נוספים.
לאן גיסתה נסעה עם הילדים,
באיזה מצב חמותה מצאה אותה בחזור מהבית חולים.
במקום שהיא תתחיל לתאר לי את העוגה עם הפרורים והקומות אני מקבלת הכל בתמונות.
רוח
לא, לא, אנחנו לא מכורות.
יש לנו גבולות.
כשאני עם הילדים אני כל כולי שלהם. נקודה.
המחשב הוא רק לצרכי עבודה.
רק אם אני ממש אבודה, אני ככה פה ושם מתעדכנת, מרעננת.
גם לאחרונה אני מוצאת את עצמי כל היום עובדת,
מישו צריך לממן לי את כל הקניות ברשת…
נכון אני קונה רק מה שחייב!
ראיתן מה יצא עכשיו?
מטורף!
רוח
ברוך השם
אנחנו לא מכורות.
זה גם מגיע ממקום,
שאנחנו מאוד מאוד רוצות להיות כמה שיותר טובות!
אני מנויה לאחת שיש לה רשימה על תקשורת חמה עם הילדים,
אחת יש לה רשימה על תקשורת בונה עם החמות,
עוד אחת שמלמדת איך להיות אישה כשרה בחמש דקות.
רוח
אתן מבינות? אנחנו לא מכורות
אנחנו משתמשות בזה נכון, אנחנו מתקדמות.
אנחנו לוקחות את הכלי הזה שיכול להיות מאוד מאוד בעייתי,
אבל אנחנו בסופו של דבר אנחנו שולטות.
בכל הרשתות, העדכונים, החדשות, האתרים המסוננים…
אנחנו לא מכניסות אלינו הביתה כל מילה כתובה!!!
ראיתן השבוע מה היא כתבה על אימהות?
מדהים, מדהים, הצטמררתי. שלחתי לכל אנשי הקשר שלי במקום.
אני גם מקפידה, מיד כשאני מסיימת להניח את המחשב במקום.
בפינה, על השיש, על המכונה...
אני משתדלת לא לטייל איתו ככה ברחבי הבית.
אני גם לא רוצה שהילדים יתרגלו לנוכחות שלו.
הילדים יודעים אם שואלים אותם על המחשב או משו…
אני חינכתי אותם לומר "אמא צריכה אותו רק ללימודים!"
וזה מדהים איך הילדים…
זה לא משנה מה את אומרת להם, זה מה שהם חווים, זה כל האווירה…
רוח
אתן מבינות?
אנחנו לא מכורות.
רווח
תגידו,
המשיח,
כשהוא יבוא,
נקבל איזה מייל?
הודעה?
דרייב?
ג'מבו?
משו?
אני חייבת לדעת ראשונה —
תעשי לי טובה,
תשלחי לי קישור!
תודה.
מדהים,
כל מילה בסלע!
ועוד נתת לנו את זה בחרוזים:)
יש לך כישרון,ואת מעוררת(ולא מטיפה כמו שחשבת)
תמשיכי אפרת!
יאווו
אפרת!
עוררת אותי ממש
הרמת אותי רגע מהמסך לראות את זה מהצד
אין כמוךךךךךךךךך
תכתבי יותר
פליז
אני רק רואה את השם שלך ורצה לקרוא!
תודה יקרה!
איזה משמחת!!
הבעיה שכדי שהתכנים באמת יהיו ברמה…אני לא יכולה לעלות כל יומיים…
והנה עוד ווידוי,
אני מכורה לעוד משו-
לתגובות כאן!!
לא
לא
לא
אני לא מכורה.
אני רק בודקת חמש פעמים בערב מי הגיבה לי וכמה…
לא לא
זה לא מה שאתן חושבות,
זה רק לצרכי עבודה —
חחחחח
אין על הכנות שלך
ממש לא יצאת מטיפה
העברת את המסרים בחינניות על מושלמת
ואוף את צודקתתתת
וואווו….
מה שביקשת-
צחקתי ובכיתי ביחד…..
מה יהיה???
למי יש פתרון?
לאן פנינו מועדות?
ואני חשבתי שהבעיה היא רק שלי…………….
תודה! איזה טקסט יפה
ואם ביקשו עצות: לי תמיד אמרה חברה שזו התנהגות שנובעת ממשהו והדרך היא לא לנסות לשנות רק אותה אלא את המשהו שמתחת.
ועד שזה קרה (בגלל סיבות אחרות) לא הבנתי את זה לגמרי אבל עכשיו גם אני מודה.
בגלל חוסר עניין בחיים, כן גם אם את אישה עסוקה או אמא לילדים צפופים. בגלל כל מיני קשיים שגורמים לך לחפש בריחה. בגלל שחיקה, בגלל תחושת משמעות או ערך או פיזור. יכול להיות כנראה המון דברים.
צריך לקרוא לזה התמכרות בלי לחפש מילים מכובסות, וללמוד מה זו התמכרות.
כשמטפלים נכון בדבר האמיתי, יכולה לשתף ממני שפתאום אני יכולה לשים לב בערב שלא פתחתי חדשות היום.
מתחברת מאוד לגישה הזו.
למרות שהטכנולוגיה היא טרף קל מידי.
לא צריך מידי הרבה סיבות עמוקות כדי ליפול ברשת.
תרתי משמע.
וואו, כל כך מזדהה
בדרך כלל התמכרות זה בריחה,
אם יש קשיים בבית מול הילדים,
שלי מול עצמי,
או אולי עומס בעבודה
וכל אחת תוסיף את הקשיים שלה-
אז הכי קל לברוח לעולם ששם אני לא חווה ולא מרגישה,
שם אין אני אלא רק את התוכן שאני צורכת.
בא לי שיהיה לי כל כך טוב עם עצמי ובבית שלי,
שיהיה לי כיף לשבת בנחת עם עצמי ו/או המשפחה שלי.
בלי שאני אצטרך לברוחחח
אפרת אהובה,
האוטנטיות שלך מעלה לי את הביטוי "אמת מקיר תזעק"
היכולת לחשוף את הנקודות החלשות
להעמיד אותון כמו שקף מול העיניים
בצורה בוגרת, שנונה ומיוחדת כל כך
גרמה לי לכאב לב וצער – וזה צעד ראשון של תשובה.
פעם הבאה כשאני אפתח בצהריים – אני אפתח אבל בשברון לב, ואנחה של יהודיה שנאבקת…
זכויתינו זכויותיך!!!
אפילו הקטן שלי בן שנתיים כבר מצא את הכפתור של הכיבוי ולוחץ לי עליו.. מתזכר לי איפה אמא צריכה להיות (אם זה לא היה עצוב, זה היה מצחיק)
שמורה עשו מבצע בסוכות על "לא לפתוח מחשב", אני לא מאלה שמשתתפות במבצעים, כי אני יכולה על עצמי, לא?
אבל הפעם אמרתי – זה לא יקרה לבד, לכי על זה…
הייתי בחופש והיה פשוט ת-ע-נ-ו-ג
כתבתי להם ככה, הרגשתי אחר כך שעברתי גמילה, אבל זה היה לקצת זמן 🙁 ואת הזכרת לי את זה:
כגמול על אמו
האינפוזיה נותקה,
והחיבור רק התעמק,
בין הגוף לנשמה,
תיקון כואב, מתברג.
משוחררת מבינה,
מחכימה מהוויה,
בבית השואבה –
שמחה של מצווה
ושמע בקו האימהות,
וזכו. למען ילדיי,
למען בורא עולם,
שומע תפילת כל חי.
עברתי גמילה,
נתתן לי תרופה
דרך ישרה,
חיים של קרבה.
אפרת- כמה כנות,
אמאלה זה מדהים!!
במיוחד על הווידוי של בדיקת התגובות 🙂
זה אותנטי ויפה!!
ומרים ש-
בלי להכיר אותך,
אני יודעת שאת מדהימה
כל תגובה שלך לכל פוסט פשוט מספרת עליך,
את יודעת מה לכתוב גם בסיטואציות יותר רגישות,
ויש לך המון עומק וחכמת חיים!
שווה להכיר אותך!
(ופתאום אני חושבת לעצמי שאולי את אחת מהקולגות שלי לדוגמא…
רק שאין לנו מושג מי זאת שכותבת מאחורי שם כנראה בדוי…)
עדינה יקרה, ריגשת. תודה.
אם זה השם שלך, אז לא, אני לא מכירה אותך..
אולי שבי תארגן פעם מפגש, זה יהיה מרתק.
שבי, מה את אומרת?
מה פתאום זה השם שלי…
נראה לי את היחידה שמזדהה בשם האמיתי…
אני בכל אופן בכל תגובה שם אחר…
זה לא שם בדוי!
מכירה אותה
מרים!!!
איזו תגובה!!
ממש פוסט בפני עצמו!
בזבוז בשביל כל הקוראות שלא עוברות על התגובות…
כל כך רציתי בחג להיגמל מהמחשב..
אבל במקצוע שלי עובדים גם בחגים:}
הופעתי בשמחות בית שואבה ולא באמת יכלתי להתנתק..
שבי תארגן לנו ערב קהילתי כבר שוחחנו על כך ,
ואולי שם אני אעלה את הקטע הבא מהמופע…
תודה על התגובה המיוחדת שלך.
וואווו אפרת זה פשוט מדהים כמה שזה נכון!!
תודה שעוררת:)
אפרת זהו טובבבב!!!
והאמת
גם כואב:)
איתך בסירת המכורות.
חזקק עוצמתי וכואב מה הלאה?