שלום לכולן!
אני אמנם רווקה, אבל משתכרת בסכום לא גבוה, והוצאות תמיד יש…
בכל חודש מחדש אני נלחמת עם עצמי לתת מעשרות
לפעמים יש איזה הוצאה גדולה ואז זה ממש קשה
וסתם ככה, ההרגשה הכללית היא שתמיד יהיה משהו דחוף יותר לעשות בכסף הזה
אני גם לא ממש מצליחה לראות שזה נותן לי יותר ברכה בכסף, אבל אולי זה בגלל שאני נשברת כל כמה חודשים…
למי שיש עצות/ תובנות ואפילו מקורות תורניים שיכולים לעזור בעיניין אני ממש אודה לכן!



עשר בשביל שתתעשר
אני בתור נערה ביררתי את ההלכה
ההלכה אומרת שלתת מעשרות להורים זו הצדקה הכי מהודרת
(אני לא פוסקת. לכי לשאול בעצמך כמובן)
מאז לא היה לי קשה עם זה, זה מרגיש לי כמו מינימום הכרת הטוב
היום אחרי החתונה ב״ה אנחנו זוכים לתת ל2 ההורים
שתיהם מחתנים ילדים
זה להרגיש איך הכסף שלי עושה דברים טובים באמת
זה לא צדקה מופשטת
זה צדקה הכי מהודרת ויפה שאדם יכול לעשות עם כספו
בהצלחה
להבין את זה שקשה לך. זה באמת לפעמים נסיון לא קל
מהנסיון שלי, לא לדחות! ולחשוב שחודש הבא כבר אתן על חודשיים וכו'.
אחר כך מצטרף לסכומים גבוהים וקשה הרבה יותר לתת, גם רגשית וגם טכנית. [כמובן לא נכנסת לנושא ההלכתי האם מותר לדחות]
וגם, אם מזדמנת לך צדקה שקרובה ללבך – ארגון שמדבר אליך, מגבית למישהו קרוב וכו', אפשר להלוות למעשרות גם עבור החודשים הבאים, [בכל אופן ככה אמרו לי – את יכולה לשאול…] וזה יותר קל כשזה ייעוד שקרוב ללב.
אני מבינה אותך ומציעה לך לעשות הוראת קבע למקום מסוים בעשירי/ בתאריך שאת מקבלת את המשכורת, וככה לאט לאט אולי לא תשימי לב לסכום הכסף הזה, ולא תוסיפי אותו לחישובים שלך.
בהצלחה
אני מתלבטת אם לכתוב את מה שאני כותבת…
אבל, יש שפוסקים שמעשר הוא לא חובה…
לא באה חס ושלום לקרר את המאמץ שלך על המצווה הזו, ואין ספק שכל צדקה שנתת ותתני לא נאבדת..
וגם כל העצות החכמות שניתנו פה הן מצויינות.
אבל אם יש לך קושי כלכלי חריג, תשאלי רב- לא בטוח שמה שנכון זה לתת מעשר ןלהזדקק בעצמך לצדקה…
קוראת את השרשור פה ומעריכה את ההורים שלי עוד יותר
מגיל אפס הרגילו אותנו לתת מעשרות
על כל שקל שקבלנו ידענו להפריש מעשר מיד
ממילא אף פעם לא היה קשה לנו
זה ברור שזה מה שצריך לעשות
גם אני התרגלתי לתת מעשר מגיל קטן מאוד על כל שקל,
כשהתחתנתי התחלנו בזכות בעלי לתת חומש,
אנחנו חיים בדחקות וב"ה בעלי אברך,
לא תמיד הברכה היא בכסף,
ב"ה אני רואה ברכה בדברים אחרים, למשל בילדים,
ולפעמים את לא יודעת מה נמנע ממך כגון טיפולי שיניים יקרים, תיקונים, וכן רמת חיים גבוהה מאוד שלא ממש נהנים ממנה אלא בשביל הרושם וההשתייכות החברתית, כגון מותגים אמיתיים באלפי שקלים.
גם אותי חינכו לתת מעשר מכל שקל שהרווחתי.
הבעיה עם בעלי שלא רגיל לזה…
רק אמונה!
1. הכסף לא שלי אלא של בורא עולם, והוא נותן לי כמה שהוא מחליט.
[2] אני מרוויחה 90 אחוז לעצמי ועוד 10 אחוז השם מביא לי כדי לתת לאחרים (סדר עדיפות לפי הלכות צדקה), פשוט מראש לא לחשוב שהכל שלך ואת מוציאה.
[3] כדאי ללמוד מאמרי הצדקה של הרב אהרון ראטה זצ"ל. המעלות העצומות של המצווה הזו הן בלתי נתפסות בכלל!!
[4] לעולם אין אדם מעני מהצדקה.
[5] זה מצווה ככל המצוות!
[6] לרב שלמה זלמן אוירבך זצ"ל היה עיצה. לשים את כל המעשר במעטפה אחת ומשם להוציא כל פעם.
אם אפשר לומר כיוון אחר,
אני מזדהה עם הקושי ממש
ומה שאני עושה אני אומרת לעצמי שזה פשוט חובה ואין כאן דיון
כמו כל מצווה או איסור אחר שקשה לי
זה באותה מידה,
לפני כל הטיפים והעצות המעשיות
ככה השם ציווה.
אני נותנת חומש למעשרות
וזה פטנט רשום למי שרוצה שפע…
מבחינה פרקטית יותר קל לי לתת אותם יום לפני שהמשכורת נכנסת,
ואז אני מרגישה כאילו המשכורת נשארה "שלמה"
אם יש לפני…
קופצת על השרשור בשאלה שמציקה לי מאד, אשמח למענה
אני נשואה ואמא, לבעלי מאד קשה לתת מעשרות מלאות והוא אומר לי שהוא מטפל בזה וזה לא עסק שלי, למעשה אני יודעת שאנחנו לא נותנים מעשר מלא
איך אוכל להשפיע בענין בצורה חכמה?
כדאי שתדעי שיש הרבה שנוהגים שמצוות מעשר כספים לא נוהגת להלכה היום כמו שכולם מקפידים.
ויש הרבה מקרים שבכלל אין מצווה לתת מעשרות, כמו חובות, משכנתא, וכדומה, כמובן לשאלת רב.
מי שמהדר זה מצוין אבל זה בגדר מצוות צדקה, ולא יותר..
חלילה לא אומרת בשביל למצוא היתרים לא לתת,
אבל בתור אישה נשואה שבעלה לוקח אחריות על הכסף בבית, ובינינו באמת זה שלו, כל מה שיש לאישה זה של בעלה:)
לא חושבת שיש לך צורך להתנגד למה שבעלך לא-נותן/כן-נותן זה סמכות בלעדית שלו, ולהיפך אם את מדי תנסי להפעיל עליו לחץ זה יכול לגרום את ההיפך,
ואני אשתף שאני כותבת מניסיון, בתור רווקה הייתי נותנת חומש ממשכורת יפה מאד להורים שלי, באהבה ובגאווה,
ואחרי החתונה הייתי בהלם שככה עברו חודשים שלא נתנו מעשרות, אבל – כשביררתי את זה עם בעלי באחד הימים בגילוי לב שזה קשה לי שאני מרגישה שיש אצלנו כסף ששייך למעשרות, הוא באמת לא היה כל כך מודע לזה, הוא למד היטב את ההלכות הנוגעות, התייעץ עם רבנים שמבינים בנושא ולקח על זה אחריות מלאה.
היום אני יודעת שבעלי אחראי יחיד על זה בבית שלנו, ואני סומכת עליו ב100% יודעת שיש חודשים שיורד אפילו יותר ויש חודשים שלא..
ונכון שהוא גבר וכסף נושא שחשוב לו. אבל עדיין זה באמת סמכות שלו,
פשוט תשחררי תני לו את השליטה בנושא, אם הוא יודע שזה חשוב לך ודיברת איתו פעם אחת על זה, זה מספיק. ברגע שירגיש שאת לא עוקבת אחרי כל מה שהוא נותן הוא ישחרר.
בהצלחה והרבה ברכה בבית ובכיס:)
תודה רבה לך!!!