אחרי ששבעתי מרחמנות אמיתית או מזוייפת, ומניתוחים מנותקים על ילדי נשות ההייטק האומללים, אני משגרת מכאן מכתב. אולי כבר כתבו אותו לפני בשינויים כאלו ואחרים. אולי לא. הרי הוא מוגש לפניכן:
לאה יקרה,
שמעתי אותך מדברת עם חברה. דיברתן על האימהות ההייטקיסטיות האלה שיוצאות לעבודה וחוזרות מאוחר ורחמנות על הילדים. אמרת לחברה שלך: “איך את יכולה לעבוד עד שעות כאלה? אם היה לי תינוק, הייתי נשארת איתו. תינוק צריך את אמא שלו. גם ככה, אלי שלי שהוא בן 8, עושה לי צרות צרורות. אם היה לי תינוק, הייתי מעדיפה לרעוב לפת לחם ולא לצאת לעבוד!”
את כל כך צודקת, לאה. תינוק באמת צריך את אמא שלו. נקודה. ולא רק הוא. גם ילד בן ארבע. וחמש. ושמונה. כולם צריכים את אמא. שתהיה נוכחת. שתקבל את פניהם בצהריים עם חיוך. עם אוכל חם. עם משחק. ברור.
אבל, וכאן מגיע אבל גדול.
את, וכל אלו שמניחות שאישה יוצאת לעבודה תובענית בגלל קריירה, האם היית במקום הזה אי פעם? מקום שצריך לפרנס ולא מחכה לו עבודה ליד הבית בתנאים האולטימטיביים? (בשבילך-גם לא עבודה מהבית. רק קצת)
האם לכל אישה שילדיה גדלים והיא כבר יכולה לתת מזמנה ומרצה, האם אז שוק העבודה מחכה בזרועות פתוחות?
את, שיושבת מהצד ומרחמת על מציאות חיי הבלתי אפשרית- ויש ימים שהיא אכן בלתי אפשרית- האם יש לך אלטרנטיבה ריאלית להציע לי ולכשכמותי?
אני, בניגוד אלייך לאה, לא מוכנה להגיע לפת לחם-אף שאני די בטוחה שמשפטך נאמר בהלצה. אותי הוא לא הצחיק.
אינני רודפת אחר קריירה. אינני רודפת בצע. ואני מסרבת להתנצל על כך שאני נאלצת לעבוד תשע שעות ביום!
החיים עולים, ועולים הרבה. כדי להצטמצם, צריך קודם כל שיהיה ממה להצטמצם. כשאין ממה, צריך לצאת לעבוד, מבינה?
אין לי צורך לפרט לך כמה החיים שלנו עולים, כי גם את משלמת אותם, מן הסתם. ובכל זאת, לפעמים נדמה שיש מי שנוטה לשכוח: שכירות או משכנתא, חשמל, מים, שכר לימוד ומעונות, טיטולים, נסיעות, ומזון-עוד לפני שנגענו במותרות כלשהן, רק המינימום ההכרחי. תוסיפי לזה גז, טלפון, ביטוח לאומי לאברך, ובגדים ונעליים בסיסיים.
צריך לעשות השתדלות לפרנסה ולא לרעוב, ולא ללכת להיתמך, כי אם יש אפשרות להתפרנס ולפרנס בית של תורה, צריך לעשות זאת.
האמיני לי, הייתי שמחה לא לעבוד. להישאר בבית, ליהנות מהשקט, ללוות את הילדים למוסדות הלימוד. אבל זו מציאות חיי כרגע.
אינני יודעת איך את מפרנסת את משפחתך. זה לא מענייני, לאה, ואני גם לא אשב ואצקצק על הבחירות הכלכליות או החינוכיות שלך מהצד. מבטיחה.
תודה.
כל מילה
אני רק שאלה קטנה
למה בכלל נטפלים להייטק?
במה זה שונה מטלפניות, עובדות במעון, אדריכליות שכירות וכו׳?
רוב המשרות היום בשוק הן של 8 שעות לפחות, ו9 זה נורמה לצערי…
9 שעות זה באמת הרבה,
אם העבודה מתחילה ב8, ויצאים ב7 וחצי (חצי שעה נסיעה זה מרחק מהמם)
אז גומרים עבודה ב5 וחוזרים ב5 וחצי,
באמת מוגזם,
אסור להיכנע למציאות שכזאת
מה זאת אומרת אסור להיכנע למציאות שכזאת?
זה באמת נורא והשעות הן קשות, אבל זה המציאות כרגע.
לא הבנתי את התגובה
מי יוצא ב7 ןחצי??
אני יוצאת מהבית ב6..
וחוזרת עד 4 כדי לשחרר את בעלי לכולל
ויש לי מרחק של יותר מחצי שעה אני עובדת 8 שעות
כי מקנאים במשכורת.
אני חושבת שזו הנקודה שיצרה את המושג של "נשות ההייטק שעובדות שעות ומזניחות את הילדים"
הן ממש לא היחידות שעובדות ככה
לפחות הן מרוויחות יפה, ולא-
גם יוצאות לעבודה, גם משאירות את הילדים בצהרונים וגם מתמודדות כלכלית. (כולם מתמודדים, אני יודעת…)
את חמודה! אמיתית! יש מספיק עובדות הוראה שהן קרייריסטיות. מבחינת מסירות לעבודה, היקף משרה, וכו' וכו'. וכן יש להם משכורת גבוהה!
אין השוואה בין משכורת גבוהה בכל תחום למשכורת של הייטק.
ואני מסכימה לגמרי עם העובדה שאנשים פשוט מ ק נ א י ם
לדעתי נטפלים אליהן
כי המשכורות גבוהות כל כך שזה נראה כאילו הן עובדות בשביל רמת חיים גבוהה ולא ממש בשביל לחם וחלב…
תקראי את השרשור על הסמינרים ותביני..
אי אז לפני למעלה מעשור המורות בסמינרים דיברו כל כך בזלזול ובשלילה על אלה שבוחרות במחשבים כי בזמנו זה היה כמעט התחום היחיד שדרש משרה מלאה, מאז נשארה הסטיגמה בלי קשר…
כי בהייטק מקנאים שהם מרויחות יפה…
אז חושבים שהם עושות את זה בשביל הקרירה ונכנסים בהם..
העבודות האחרות(וזה הרוב) שגם עובדות שעות מחוץ לבית וגם לא מכניסות הרבה לפחות עליהם מבינים שזה מוגזם להיטפל…
הכי קל להיכנס בהיטקסטיות כביכול שהם קריירסטיות…
ומי שכתבה את המכתב הזה את פשוט מדברת אותי אני חותמת על כל מילה שלך…
גם אני לא מבינה
לפחות בהייטק יש גמישות שאין במקומות אחרים.
לדוגמא ללכת למסיבה של ילד בבוקר בלי למצוא ממלאת מקום.
כאחת שעובדת בהייטק
ראשית תודה להשם שסידר לי את העבודה שלי, לא מובן מאליו
בעיני זה בין המקצועות היחידים בשוק שאת יכולה לעבוד מהבית
להעמיד סיר תוך כדי… (אם התשתית מוכנה)
לשאוב חלב לתינוק תוך כדי עבודה (בבית)
אם משרה מלאה, עדיף הייטק
רק קראתי את הכותרת וכבר התעורר בי איך זה נראה מהצד בתור מי שעובדת עם ילדים עשרים שנה מגיל 3 חודש ועד בכלל (י"ב בסדר?).
-ילדים אוהבים חברה, מתפתחים וגדלים לתוכה. הם לא צריכים ולא רוצים את אמא כל הזמן. הם צריכים זמן גם לעצמם. בימינו שרוב הילדים בצהרון- מי שלא מגיע מרגיש יוצא דופן "אמא למה אני לא??" הוא מרגיש שמפסיד חוויות שלמות שחבריו לגן מרוויחים. ויש דברים שהוא בחוץ.
-פעם בגן שעבדתי היתה ילדה שנכנסה לראשונה בחייה לגן בגיל כמעט ארבע, היא היתה אומללה!!! אין שום מילה אחרת, לא היה לה שום הרגלים, שום ידע חברתי מינימלי, היא בכתה בכמויות.
-כמה סבלנות יש לאמא אחת?? תהיו מציאותיות, לא יקרה כלום אם תינוק ילד למעון/מטפלת/משפחתון (כל אחת לפי התנאים שלה) ויטופל בסבלנות בזמן שהיא עושה דברים אחרים.
-פעם אמרה לי מישהי שאמא שלה עקרת בית "אין לאמא זמן בשבילי, היא כל הזמן מטפלת בבית!" אחריה שמעתי עוד כמה שדיברו בסגנון "אמא רק היתה עסוקה ללדת ילדים, אני בתור בכורה לא עניינתי אותה, רק התינוק התורן"
-לי יש אמא בבית, שעובדת בו באידיאל כדי להיות איתנו, זה פשוט מחניק! אין לה שום דבר לעשות חוץ מ"הורות הליקופטר" ילד צריך מרחב אישי להתפתח, ילד צריך זמן לעצמו, ילד אמור לגדול לנפרדות ולא לאמא שצמודה אחריו ובודקת כל הזמן מה הוא עושה. אמא צריכה להיות ה"חוף מבטחים" אליו אני חוזר ויש לי הרגשת ביטחון ברורה שלא משנה מה עשיתי, גם אם הן טעויות ושטויות, היא שם.
מכל מה שראיתי וראיתי מאות ילדים בחיי, זה בכלל לא משנה מה האמא עושה, האם היא בבית או האם היא בחוץ, מה שהילד מרגיש זה כמה הוא חשוב לה! מה איכות הקשר ביניהם!
ועוד משהו: תפסיקו לשפוט אחרים על בחירות שלהם, על מציאות שבו הם נמצאים, מה זה עניינך מה אורך יום העבודה של מישהו? את רוצה לשלם לה שכירות? חשבונות?
לא צריך להקצין,
עדין נכון יותר לקחת ילד מגן ב1 וחצי ולא ב4..
משיחות עם אמהות שהילדים בצהרון, הן ממש מתוסכלות ממה שהולך בצהרונים,
לא שולחות בלב שקט
אני לא מקצינה, למה "רק אמא, רק בבית" זה לא הקצנה??
יכול להיות שרק אמא ורק בבית זו הקצנה לצד אחד
אבל גם לומר שילד צריך מרחב לעצמו מהבוקר עד 4, לראות את אמא כמה שעות בלבד וללכת לישון, זו הקצנה לצד השני בעיני.
כ"כ מסכימה!!
זה בכלל לא קשור לפרנסה, גם אם היתה לי אפשרות לקבל את הילדים מוקדם הייתי רושמת אותם לצהרון, נטו כי מרגיש לי שכשיש המון זמן פנוי הם הולכים לאיבוד! (לא מדברת על יום-יומיים חופש) השיעמום מביא לידי בטלה ובטלה מביאה לידי חטא! כמה אמא כבר יכולה לדאוג לתעסוקה לילדים?? וכמה ילד יכול להעסיק את עצמו לבד?? ברור שעדיף שיהיה במסגרת, הם סה"כ ממש נהנים!
אני בכלל לא מרגישה שיש לילדים שלי חסך של אמא בגלל זה..
היי את יכולה להסכים שאין בררה , אבל ברור שלילד טוב בבית עם אמא ועם החינוך והאהבה שלה
אני מסכימה אם לאמא יש באמת כח להיות עם הילדים ולהוביל אותם כמו שצריך!
ממה שאני רואה באיזור שלי (וגם באיזור שגרתי לפני) ילדים שחוזרים מוקדם נמצאים המון בחוץ!! כמעט כל יום הם בחוץ (אולי גם כל יום) אני אישית פחות רואה את זה בעין יפה ואני מעדיפה שיהיו בצהרון במקום שישוטטו ברחוב..
אל תקציני
אולי טוב מסגרת גג עד 3 לא עד 4 וב7 כבר הולכים לישון
האמת הייתי הכי שמחה לקחת אותם באחד לארוחה בבית ומנוחה ואז שיחזרו לשעתיים לצהרון
לא להיסחף
אמא שלי היתה עקרת בית ושלחה אותנו בגיל 3 לגן הראשון,
כל הילדים (מי שמתחתי בכל אופן..) היו מאושרים בבית כתינוקים,
בכו יום – יומיים ביום הראשון בגן וזהו, לא נצפו בעיות חברתיות ואומללות בכלל.
היה לנו כיף לחזור הביתה ב1 לאמא שמתענינית באמת איך היה עם ארוחה חמה,
להיות חולים עם אמא פנויה באמת בבית
ולהשאר לימי כיף לפעמים.
אני עובדת 9 שעות ושולחת מגיל 3 חודשים כולל צהרונים..
לא שמעתי צקצוקים סביבי בכלל (ויש הרבה שלא שולחות)
הילדים שלי משוגעים על הגן והצהרון ונהנים עם החברים מאודד
זה אידיאלי?? בטוח לי שלא
מוצלח? מלכתחילה? לא!
אבל זה מה יש, ההכרח לא יגונה
ואני שולחת אותם בידיעה שאלוקים הביא לי אותם וסמך עלי ועל האופציות שעומדות לרשותי ודואג להם שיהיה טוב.
שכל אחת תעשה מה שנכון לה, לחיים שלה
בלי נקיפות מצפון
ובטח בלי לבדוק מה השכנה עושה וחושבת…
כיום מחקרים מראים שחשוב לחשוף חברתית הרבה קודם
מדברת כאחת מתחום התפתחות הילד
מסכימה עם הסעיף האחרון לגמרי
עם שאר הסעיפים קצת פחות
נכון עבודה זה הכרח אין לנו ברירה
אנחנו יוצאות לעבודה כי זו מציאות חיינו וכי אנחנו רוצות וצריכות פרנסה
ומכורח כך הילדים דחנו במסגרות עד שעות מאוחרות
אבל צריך לזכור כל הזמן שזו לא המציאות האידיאלית,לזכור שזו תבואת שגעון,לזכור שאנחנו בגלות
בין הורות הליקופטר שהיא הורות חונקת לבין נוכחות הורית הסקאלה רחבה מאד
ומאמינה שכל הקוראות פה מספיק אינטליגנטיות בשביל להבין את זה
האידיאל כמו שפותחת השרשור כתבה זה להיות עם הילדים כמה שיותר
ומה שמבינים בעולם לכאן עדיין לא הגיע
שעות העבודה שלנו הן מהגבוהים בעולם ויש לזה הרבה חסרונות אחד מהם זה נוכחות מועטה עם הילדים
אז נכון שבשעות המועטות שאנחנו איתם אנחנו מנסות בשארית כוחותינו לתת להם את המקסימום אבל זה לא דומה לאמא שכל כוחה ומרצה מופנה לילדים
גם אני שולחת למעון וצהרון אבל לא משלה את עצמי שזה האידיאלי
מעניין מאד השיח הזה.
כאשר הילדים נמצאים הרבה שעות בבית אין לאמא יכולת להיות פנויה רק בשבילם.
ולכן – נשלח למלא שעות למוסדות לימוד.
שם בטוח אין להם את אמא…
למורה אין גם פניות בשבילם בתוך כיתה של לפחות 20 ילדות.
זה לא שאם אין אפשרות למקסימום אמא נמצא תחליף התקשרותי אחר. אין להם דמות אחרת.
אז עדיף שיהיו עם מורה עייפה וחסרת סבלנות בסוף היום, שגם אם הדמות שלה לא זרה אבל אין איתה קשר אישי וקרבה ויכולת לפרוק קצת. כי בבית לאמא אין תמיד סבלנות.
מוזר.
שולחים לצהרון כשאין ברירה ומנסים לעשות את המיטב. אבל למה להשתכנע מטיעונים כאלה.
את מאד צודקת.
וגם אחרות צודקות.
כי זה כל כך אינדבדואלי
אם אנחנו מדברות על מטרת על – כנראה שאכן אין כמו אמא ואין לה תחליף
זה במצב של אמא בריאה, עם כח לילד, סבלנות, רצון להיטיב וכו
אם אני כאמא יודעת שילדים בצהרון יהיה להם בסדר
וביית אני כל כך עיפה בזמן הזה שאהיה עצבנית
אז אבחר לשלוח למקום שנהנים, ולקבל אותם אח"כ ברוגע
עדיף מעט איכות מהרבה עצבים.
ככה חשבתי
מה אומרות?
לגמרי. בעלי אומר שכל פעם כשאני רוצה לפנק את הילדים ולוקחת אותם מוקדם, בסוף כולם משלמים על זה בכעס ובעצבים…
חבל שזה כך!
זה יכול להיות אחרת אפילו שזה קשה
העניין הוא שלפחות בשעות שהם כן נמצאים עם אמא
היא תהיה רעננה יותר ופנויה אליהם בכיף
וזה מתאפשר לה בזכות השעות שהם בצהרון –
שאז היא מתרעננת בעצמה ומחכה להם.
בעיניי עדיף איכות על כמות.
הילדים שלי הצהרון מחוסר בררה וממש צר לי על כך!!
והם גם לא אוהבים את הצהרון כמו רוב הילדים (ודווקא הצהרון הוא מלא ומהמם)
אין לי בררה אז אני שולחת אבל ברור שזה פחות טוב לילד ולא השאיפה בכלל.
גם אם שולחים בואו לא נעבוד על עצמינו שזה טוב לילד…
אני חושבת שזה תלוי מה האמא משדרת,
הילדים מרגישים את החוסר ביטחון ורוכבים על זה,
ברגע שתשלימי ותתני אמון שזה טוב יהיה להם גם טוב שם.
מקווה שהועלתי!
בהצלחה
קשה להאמין שהשיחה הנ"ל התקיימה,
המציאות היום שרוב הילדים נמצאים בצהרונים,
תנסי לחשוב למה זה כל כך עיצבן אותך שאמרו את זה,
כשאת יודעת שאת עושה את הדבר הנכון את לא צריכה לתת התנצלויות או הסברים לאף אחד,
מכירה הרבה נשים שהילדים בצהרונים למרות שיש להם אפשרות לא לשלוח,
ושוב הקלישאה הכל כך נכונה- נא לא להשוות.
הרבה נחת והצלחה.
אולי היא כן הייתה רוצה להיות יותר בבית, ולכן זה כאב לה.
ולכן היא כותבת- אל תשפטו אף אחד.
ולמשתפת אני אענה- אמא יכולה להיות נוכחת ומיוחדת, והילדים יכולים להיות מסופקים ושמחים תמיד! גם אם היא נאלצת לעבוד המון.
לא תמיד יש ברירה אחרת
וואו
נשמע נושא כאוב ממש ממש
אני כבר הבנתי שבדברים כאלו אי אפשר לדון את השני
כל אחת עושה את הבחירות שלה במציאות החיים שלה
ותמיד בסוף יש גם מחיר, לכל בחירה באשר היא.
את משלמת על זה בצהרונים (אגב לא הדבר הכי נורא בעולם, סה"כ אוכל וחברה וגננת טובה)
ו'לאה' משלמת על הבחירות שלה בדרך אחרת…
ואת נשמעת אמא טובה ומשקיענית, אשת חיל מסורה ממש.
אשת אברך, מפרנסת יחידה ומגדלת משפחה לתפארת.
אל תתני לקולות המחלישים האלו להקטין אותך.
אני רוצה להוסיף בזהירות תגובה שאולי לא ציפית לקבל ומקווה שתקראי את זה בטוב …
מתוך מה שכתבת מרגיש קצת שאת בעצמך לא שלמה עם המצב שהילדים שלך בצהרונים או מזה שאת עובדת הרבה או לא משנה מה
התסכול הוא שלך ואת צריכה לעבודג מול עצמך איך להרגיש יותר טוב ואיזה שינוי יעשה לך את הביטחון שאת עושה את הכי טוב
במציאות של היום שכ"כ הרבה ילדים בצהרונים והמון נשים עובדות 9 שעות משפט כזה של שכנה (חסרת טאקט וטיפשה) אמור לעבור לידך ולא לעצבן כ"כ וזה שזה כ"כ פגע בך מראה שאת בעצמך מרגישה עם זה רע
עד כאן להרגשתי וכמובן שניסיתי לכתוב רק לתועלת
בהצלחה גדולה
מאישה טובה שעובדת כל יום 9 שעות וילדיה בצהרונים…
מתעניינת באמת,
איך יכול להיות אישה עם ילדים שעובדת 9 שעות,
את עובדת מהבית?
יכולה לספר לנו על זה? מתי יוצאת? מתי חוזרת?
יוצאת ב06:00 מתחילה לעבוד ב6:30 כדי לצאת מהמשרד ב15:00 ולאסוף ילדים מהגנים ב15:40 ואני עובדת 8 וחצי שעות ויש לי כחצי שעה נסיעה למשרד
אלופה
וואו!!!
מטורף!!!
שה' ימשיך לתת לך כח
מציאות ממש ממש קשוחה, איזו אמא מסורה!
.
אני גם עובדת בהייטק,
ודוקא שמתי לב שהזמנים הקצרים שיש לי עם הילדים הרבה יותר מנוצלים מנשים שלא עובדות/ עובדות עד 1 וכו,
אני רואה אותן נמרחות בארבע אח"צ על הספסל בגינה, כי מיצו כבר את הזמן עם הילדים מ1, בזמן שאני יושבת עם הילדים, מספרת סיפור, משחקת, מכינה איתם ארוחת ערב טעימה, וגם יורדת לגינה לפעמים, אבל הילדים שלי לא זרוקים בגינה מארבע עד שבע, או אחת שרק מתחננת אלי לשלוח אליה את הילדים שלי, כי הילדים שלה מאוד משועממים…
כמובן לא מכלילה, אבל יש לי כמה שכנות כאלה, שאמנם נמצאות עם הילדים שלהם מ1, אבל הסבלנות שלהם לא באמת נשארת עד שבע,
גם בחופשים אצלינו מנוצלים עד תום, כל יום שיש לאמא חופש יוצאים למקום אחר כדי לנצל את הזמן של חופש,
לעומת משפחות שהחופש מילא מרוח על חודשיים שכבר נמאס ממנו,
אמהות שעובדות במשרות מלאות, תבדקו את עצמכן, ותגלו שכשיש קצת זמן, הזמן מנוצל בצורה איכותית יותר,
כשאני גיליתי את זה, זה עשה לי ממש טוב, והוריד לי את כל הצורך להתנצל לכל מיני תגובות…
בחיים אין איזה תוכנית שצריך ליישם אותה ולנצל את הזמן בשבילה בצורה היעילה ביותר.
החיים הם החיים עצמם, גם הזמן המרוחים וגם העייפים.
יש ילדים שאת הזמנים האלה גם עושים בצהרון או במעון עם השגחה של מטפלות שההורים סומכים עליהם ויש ילדים שיעשו את זה בבית שלהם, עם נוכחות של הורים.
ולנוכחות של אמא קרובה, ולידיעה, רק הידיעה בראש שאם צריך יש בית ואמא פנויה שאפשר לחזור ולא שהוא נעול עד כמעט ערב, יש משמעות גדולה.
וזה לא קשור בכלל לזמנים של אמא שמספרת סיפורים ומשחקת ביחד. אלה שני דברים שונים.
גם אמא מנמנמת על הספה או עושה עבודות בית זה אמא נוכחת שרואים אותה ואפשר לשאול אותה משהו או סתם לשבת לידה, ויודעים שהיא כאן קרוב לכל מה שצריך.
מסכימה ועדיין אני רואה סביבי שאמהות שעובדות פחות, הרבה יותר מרשות לעצמן לצאת אחה"צ לקניות לדוג' ולשלוח את הילדים לחברים או משפחה.
וכן מסביבי כמה מורות שהילדים שלהם מבלים אצלינו לפחות פעמיים בחודש (תלוי בתקופות) כל אחה"צ כי אמא שלהם (מורה) צריכה להיות באסיפת מורות/הורים/תלמידות / תוכניות/ מחנה / תעודות ועוד ועוד…
אני כעובדת משרד לא זוכרת אף פעם!! שהלכתי אחה"צ למשהו שקשור לעבודה (ביקשו ממני וסירבתי נחרצות) או אפילו לקניות דחופות, ברור לי ב100% שזה הזמן שלי לילדים! אני יודעת שמורות חייבות לצאת אחה"צ, אבל רובן צריכות להשאיר גם בצהרון ומספיק עם התחושה שהן נמצאות יותר עם הילדים…
אני גם לא חושבת שצהרון זה אידיאל, וכשאני בחל"ד אני לוקחת מוקדם יותר ולא משאירה כל יום עד 4, אבל כדאי לראות את התמונה המלאה בעניין זה.
לא אמרתי כלום על מורה, או לא מורה…
נטו על העניין של "לנצל" את השעות של הילדים, וכמה טוב שהם בצהרון.
ההכרח לא יגונה, ושכל אחד וכל זוג יעשה את החישובים שלו ואת הבחירות שלו ממקום של בחירה ולא התנצלות מול אחרים.
ורוצה להוסיף על מה שאמרת שלשלוח ילד לחברים או משפחה אפילו פעמיים בחודש שונה מאד מלהשאיר יום יום בצהרון, עם כיתה שלמה ומורה עייפה.
מה דומה בכלל?
וגם כאן הילד יודע שזה לא מסגרת חיצונית קשיחה ובדרך כלל אפשר להתקשר לאמא.
וגם כאן ההכרח לא יגונה וכו'.
פשוט לא צריך לשכנע ולהרגיע את עצמנו באשליות וטשטושי מציאות. אפשר לעמוד מול זה ולעשות את המיטב עם הנתונים ולדעת שלכל דבר יש מחיר אבל משלמים אותו. לא מוציאים את הארנק בעיניים עצומות ומדמיינים שאם לא ראינו זה לא קיים.
עזבי את ה'לאה' הזאת, מה היא עושה בין שתיים לארבע? יושבת עם הילדים על הספה?
היא מסתומא הולכת לישון…
אז יאלה, אנחנו שחורות בארבע רק מנצלות כל שנייה עם הילדים…
הרבה כח
כאילו שההיטקסטיות מגיעות ב4 מלאות מרץ לילדים…
הלוואי
יקרות
החיים לא פשוטים לכולנו
ולעובדות מחוץ לבית 9 שעות בוודאי לא.
ברור שזה המצב ויש את הסיבות הנכונות לבחירות של כל אחת
אבל
בואו נשים לב.
לעצור בזמן.
לא כוונתי לעזוב עבודה
אבל כן לעשות חושבים.
לפעמים אנחנו כל כך במירוץ ולא עוצרים רגע להבין
אם אנחנו שלמים עם עצמינו שהכל בסדר. ושאנחנו יודעים במידת האפשר מה קורה לילדים כשאנחנו לא לידם (מדגישה במידת האפשר, לדוג' היכרות עם מבנה הגנון, שיחה מעמיקה עם גננת מידי פעם וכו')
לא לשרוד כי זה המצב
להיות בטוחים שהילדים בטוחים
תינוק שנמצא 9 שעות מחוץ לבית
זה לא פשוט
יש לי קרובת משפחה מטפלת שיש אצלה תינוק קטנטן שנמצא מ7.30-17:00
וזה הרבה מידי -לפי איך שאני שומעת אותה חווה את זה.
צריך להבין מה קורה שם . אם באמת הילד מטופל הייטב.
מטפלת יכולה להיות מדהימה
אבל בסוף היא בנאדם…תחשבו כמה סבלנות יש לה בשעה הזו…
או דוגמא נוספת למשהו שצריך לעצור ולחשוב-האם הילד מסתדר בצהרון?
יש משהו שאולי לא נראה לך?
הבת שלי כיום גדולה סיפרה לי על חוויה שלה כשגננת צהרון הכריחה אותה לאכול…
על החתום
מישהי שהייתה עסוקה במירוץ ולמדה לחשוב ולא לחשוש לטפל במה שצריך.
המצב הזה הוא ממש לא רק אצל היטקסטיות
לצורך הענין אני גננת
שפותחת את הגן בשבע וחצי ויוצאת ממנו בארבע
והילדים שלי בנתיים בגנים שלהם…
זו בעיה של הדור