ליביה, תמשיכי שם למעלה

נכתב בעקבות ההספד של אביה של ליביה דיקמן הי״ד 

על כך שהייתה באמצע תפילת שחרית כשנרצחה.

—

שעת בוקר

סואנת,

רמזורים מתחלפים.

ריצות

וצפירות,

אנשים ממהרים.

בדרך לפה –

בדרך לשם –

השעון מתקתק,

לעוד יום

עבודה

לימודים

סידורים

כדרך כל העולם…

ויושבת בתחנה,

בתוך אי של שלווה,

עם סידור.

ואני תפילה.

שפתיים דובבות –

פסוקי דזמרה,

שיר לבורא עולם

על העבר,

על הבאות…

וברגע אחד נורא

פוסקת השירה.

והסידור נותר

מיותם

…

תמשיכי שם למעלה,

ליביה,

את תפילת שחרית.

כי תפילתך בקעה

שבעה רקיעים…

דודך ירד לגנו

ללקוט שושנים,

להושיבך לידו

עם המלאכים.