הסחורה מונחת בחוץ ואף אחד לא חושב לקחת…

מאחורי הבית שלי משתרע מגרש חניה די גדול. כשהגענו לגור הוא היה ריק ושומם ועכשיו, כמו שאומרים, כל העמדות תפוסות, כך שהוא משמש את תושבי הרחוב על מלא. אבל הרבה יותר ממגרש חניה הוא מקום של חסד. כל המכירות השכונתיות המסובסדות, כל חסדי איקס ותומכי וואי, הכל נעשה במגרש החניה. אמנם משתדלים לא להפריע לרכבים, אבל אין ספק שזה קצת תוקע את המכוניות מכניסה ויציאה באופן חופשי, בוודאי כשהמכירה עצמה מתקיימת במקום, ועשרות אם לא מאות אנשים מסתובבים ואוספים לעגלות את ההזמנות שלהם, ועדיין לא שמעתי מאף שכן תלונה כלשהי, על כך ש'זה תוקע לנו את מגרש החניה וצריכים לחשוב פעמיים או ארבע על חניה במקום פשוט לנהוג למקום הריק והממתין'. כן, זה לא מובן מאליו, כי לא מדובר ברכב אחד או שניים, ואף אחד לא מקטר, כולם מרגישים שהם חלק מהחסד הגדול.

כי חשבתן פעם כמה חסד יש במכירות האלו? מעבר לכך שהקונים מרוויחים מזה. חסד או לא, מי שעובד בזה צריך להרוויח את לחמו, ויש עובדים כי צריך להזמין ולקבל ולסדר ולגבות ולשלם… ויש מי שזו הפרנסה שלו ב"ה, וכל הקהל הקדוש שקונה, הרי כולם מרוויחים מחירים זולים ושפע ענק. ובימים אלו שהיוקר מאמיר זה הולך ונהיה יותר חיוני כל מה שיכול להוריד את המחיר, כך שאף אחד לא מתפלא כשאין תלונות לאף נהג. כולנו באותה מקום, מנסים לשייט בים החיים בלי שיהיה לנו חור בסירה.

אתמול, יום לפני המכירה יצא לי ללכת במגרש החניה לאנשהו, ושמתי לב שמתחילים להביא סחורה. בכל החניה הועמדו קבוצות של קרטונים נושאי מוצרים שונים, וזה קצת הפליא אותי, כי מדובר ביותר מעשרים וארבע שעות לפני המכירה. זה אומר שבמשך שעות ארוכות יעמדו מוצרים בשווי מאות אלפי שקלים במגרש חניה ציבורי ופתוח בלי שומר או משגיח, וכל הרוצה לבוא ליטול יבוא ליטול.

וזה בדיוק הענין! אף אחד לא נוטל מה שהוא לא הזמין! לא ביום המכירה ולא לפניה. הכל פרוץ, הכל מזומן לכל לוקח, ואין אף אחד שייקח, אלא רק ביום המכירה ורק מה שהוזמן, ואם חלילה מישהו לקח בטעות משהו, מיד אחר כך הוא משאיר הודעה בתא הקולי השכונתי לאמור: "לקחתי בטעות את זה וזה, מי שחסר לו שיתקשר ועמכם הסליחה".

וחשבתי לעצמי, איך זה נראה לנו כל כך נורמלי, שבשכונות שלנו אפשר להשאיר הכל פתוח וגלוי. מחוץ לדלתו של הסופר המקומי יש, עוד לפני שהוא נפתח בבוקר, מגוון מוצרים כמו לחם וכו' שהביאו אותם בשעה מוקדמת והם מחכים שיכניסו אותם לחנות הסגורה. ובינתיים, כל מי שרוצה יכול לקחת, אף אחד לא משגיח… העובדה שממשיכים להשאיר את הסחורה מחוץ לדלת, יום אחר יום, אומרת שאנשים לא לוקחים ללא תשלום והבעלים לא מפסידים על כך שלא משגיחים על הסחורה. 

ואז חשבתי לעצמי שזה כך בכל השכונות החרדיות אפשר להשאיר דברים ללא השגחה ובכל מקום שבו גרים רק אנ"ש אפשר להיות בטוחים שלא יקרה כלום. בכל מקום העגלות ממתינות בחדר המדרגות ואפילו בימבות נטושות נשארות כאלו עד שהבעלים אוסף אותן.

תחשבו על כך, כמה זה יפה ומחמם לבבות. האם זה היה יכול להיות כך במקומות שאינם אמונים על תורה ומצוות? נקודת זכות נוספת לטובתינו, בדיוק בזמן אלולי שבו אנחנו מנסים להרבות בזכויות.

מי כעמך ישראל!

הניה שוורץ היא סופרת, פסיכותרפיסטית, מנחת הורים ויועצת זוגית

ליצירת קשר: 050-4102007, [email protected]