אני לא אוהבת את האוכל של חמותי.
היא לא מבשלת רע, ממש לא. פשוט לא הטעם שלי.
היא אפילו מגוונת באוכל, אבל הכל אותו סגנון. פחמימתי, מתובל. בלי ירקות בכלל.
ואני לא מסתדרת עם זה.
פעם הייתי מנסה לטעום, אבל תמיד חזרתי הביתה עם צרבות ועוד.
אני הייתי מסתדרת, איכשהו. מסיימת חלבית בשבת בצהריים.
התינוק שלי גם לא אוהב את האוכל שלה. מעיף הכל מהמגש, לא מוכן לאכול ואומר איכ (פדיחה, אהה).
זה גורם לנו לא לבוא שבת. (כי מה עושה ילד בן שנתיים רעב?)
בעלי מתגעגע, והיא גם כן, מאוד מבקשת שנבוא.
אה, ולא רלוונטי להציע להביא כל מיני מאכלים, היא לא אוהבת שעוזרים לה במטבח.
מה אפשר לעשות?
אני לא חושב ת שזה כ"כ פשוט לשנות הרגלים של אישה מבוגרת, בטח שלא אם זה לא בא מצידה.
כמו שאמרו לפני, לא באים בשביל האוכל, תחשבי מה כן מהנה אותך בלנסוע לשם, זה יכול להיות אפילו בשביל לקרא את העיתון שה מנויים אליו… ותתמקדי בזה.
בקטע של האוכל, נשמע שסה"כ את מסתדרת עם לאכול קצת ממה שאת יכולה והשלמות בחדר.
לא תמיד פתרון של לדבר פתוח הוא נכון במקרה זה, אם היחסים ממילא קצת רגישים זה יכול אפילו לפגוע, תבחני את העניין לפני כן עם בעלך האם נכון לומר לה משהו או לא.
ועוד דבר, אני מקווה שבעלך אוהב את האוכל שלך כי אם הוא רגיל לאוכל של אמא שלו, מסתבר שיהיה לו קשה להתרגל לשלך…
מבינה מאוד. גם לי קשה עם סגנון האוכל שלה- גם בגלל שאין כמעט ירקות, ויותר- בגלל חוסר הגיינה במטבח. מאז אני ממש משתדלת להביא איתי כמה סלטים "בשביל לעזור". בהתחלה ממש התלהבו- השוויגער והגיסות, נראה לי שעכשיו כבר קלטו שזה יותר בשבילי. אני משתדלת להביא כמות גדולה- שיהיה לכולם, וזהו.
חוץ מזה- "סימנתי" לעצמי מה הדברים שאני כן יכולה לאכול בד"כ ומשתדלת באמת לא לבוא רעבה מידי ביום שישי ולהכין את עצמי נפשית שהשבת פחות אוכלים. סה"כ טוב לדיאטה.
דווקא גרוע לי לדיאטה 😉
אצל השוויגער אני אוכלת בעיקר מלא חלות (קנויות) וסלטים עתירי שומנים.
בשבת בבית / אצל ההורים שלי אני אוכלת מהחלה חתיכה פיצית ל"המוציא", ובעיקר דג ועוף (חלבונים)
אולי את תזמיני אותה לשבתות מידי פעם?
או שתגיעו לביקור באמצע שבוע או מוצא"ש
אני חושבת ששאלה כזו יושבת על קושי יותר גדול, זה מראה על כלה שלא מוצאת מקום בבית של השויגער, כי בד"כ כשיש בעיה ספציפית מוצאים איך לפתור אותה אבל כשלא מרגישים בנוח ובכיף באופן כללי כל דבר יהיה טריגר לסיבה למה לא להגיע.
חושבת שבאופן כללי כל שויגער נורמלית מנסה לתת הרגשה טובה לכלה, מבררת מה היא אוהבת לאכול, נותנת לה מקום להביא מעצמה כדי שתרגיש חלק וכו…
מצחיק מצחיק, אבל אני בתור כלה צעירונת הייתי ככה בדיוק
יותר גרוע תאמת..
סיכמתי עם בעלי- אני או הוא מוזגים לצלחת שלי
והוא אוכל רוב..
זה עד היום בדיחה כל התחכומים שהיו..
וזהו, עד היום אני אוכלת חלה עם סלטים.. (רק מה שמרגיש לי הגיוני, בסלטים זה בהחלט יותר קל)
ועכשיו כשיש לי כבר ילדודס קטנים, פחות אוחזים, וכולםם יודעים שאתי היא מאכלניות העוגה:) פחות באוכל..
יופי, צוחקים.. אבל יש לי קשר מדהים עם חמותי בזכות הקלילות שהתאמצתי מאד להכניס
מאחלת לך הרבה מאד הצלחות!
וגם אם פחות מתאים שבת- אל תשכחי שהיא חמותך, וסבתא מתוקה לנכדייך:)
גם אצלי כולם יודעים שאני אוכלת פעמיים מנה אחרונה…. (גלידה קנויה)
דברים עשויים להשתנות במהלך החיים
חמותי בשלה כמויות קטנות ולא מגוונות מתוך הרגל של ימים עברו .
כאשר הגיעו השמחות בני משפחה וחברות השתתפו בהכנות והיא ראתה מאכלים טובים ולא קשים להכנה שיכלה לצרף לתפריט…
גם להבדיל ול"ע באבל טעמה תבשילים מגוונים שפתחו לה ענין לגוון וללמוד לעצמה!
התפללי לשעות טובות שתוכלו לתרום בלי לפגוע בכבודה והרגליה
אני כותבת בעילום שם כי מאכליה היו בד"כ טעימים ב"ה.
אני חושבת שזה גם יכול להיות עניין של עבודת המידות.
במרווה לצמא התפרסם לפני שבועיים כתבה על בחור שהיה מפונק מאד באוכל ולא אהב את האוכל של הישיבה, בהשפעת רבני הישיבה משיטת נובהרדוק הוא הבין שזה ממש חלק מעבודת המידות שלו. להתגבר ולאכול גם אוכל שהוא לא אוהב. היה מסופר שם על גדולי תורה שהיו אוכלים כל מה שהיה על השולחן (טועמים מכל דבר קצת כדי לשבור את המידות).
אני מאמינה שאדם יכול לצאת מהפינוק, לאכול אוכל שלא בדיוק כוס התה שלו, ולדעתי אפשר רק להרוויח ולצמוח מזה.
אני מודעת לשזה שיש נשים עם רגישיות מיוחדות, אבל כל אחת יכולה לבדוק איפה המקום שלה ל"שבור" את המידות.
להתנצל שהנכד בררן, הוא לא אוכל כמעט גם במעון (משנים מפני השלום), ואנחנו ככ רוצים להגיע! מתגעגעים. אז הבאתי לו קופסה עם אוכל..
לא עושים ספיץ' כזה בטלפון. מגיעים עם הקופסה ומסבירים כאילו בדרך אגב רגע לפני. ואפשר גם לתת לו מהאוכל שלה, ולומר לו 'שימי מתוקי, זה האוכל הטעים שסבתא הכינה לך באהבה.. לא להיות בררני, קדימה, תנסה לטעום..'
כאילו את מנסה לשכנע וצוחקת על הבררן הקטן.
ולגבייך- לא נראה לי שייך להביא קופסאות. זה לא מכבד, ואת אישה בוגרת, מקסימום לא תאכלי בשבת כמו בדכ..
אני בדיוק הייתי בסיטואציה דומה, ועם הזמן לאט לאט נכנסתי למטבח לעזור ולהכין סלטים (כמעט ורק לעצמי..) עד שהיום 6 שנים אחרי יש סלטים בשפע כמעט תמיד.
זה רעיון טוב
אבל נראה לי שלא כדאי לצחוק על הבררן הקטן…
גם לו יש רגשות
כותבת לצד המארח:)
בהלכות של הכנסת אורחים יש עניין לברר עם האורח על אוכל שהוא אוהב ומה ישמח ותו.. לאא סתם
אז שנשים לב בתור מארחות
גם אני בהתחלה לא כל כך אהבתי וחמותי קלטה לבד בלי מילים…(היא לא אכלנית בכלל)
היום אני מחכה לאכול את האוכל שלה…
מה שכן לא כל אחת יכולה לחיות על נשנושים ולא כל משפחה מכינה סלטים חיים
אני לא מפונקת בכלל תני לי לחם וירקות ואני מסתדרת והייתי פעם אצל משפחה שלא היה אפשר לאכול את האוכל שם לא היו סלטים אולי קנויים עם מיונז וכו הלחם היה בקמצנות ולא היה נעים לי לאכול ולבקש אפילו ששאלו אותי
והייתי רעבה פשוטו כמשמעו
בכל אופן ממליצה לך לא להתבייש להביא איתך משהו כמו סלט או שניים (שיישאר לך משהו..) או אוכל שמתאים לך ולילד משהו שהיא לא מכינה …(ירקות מבושלים)
מה שיתן לך את המענה שלך לכל השבת ולמצוא תרוץ טוב ביחד עם בעלך שמתאים למשפחה
ושבעלך ידבר ולא את…
נ.ב את יכולה להגיד שהכנת הרבה לצהריים ונשאר וחבל כי זה ייזרק…
בהצלחה ..