אחד הקטעים המעניינים שקראתי בספר המרתק: "עשר טעויות טיפשיות שעושים זוגות חכמים מאד" שכבר כתבתי עליו בעבר פה, הוא קטע בו מתאר כותב הספר, הרב בן ציון שפיר, שכשהילדים שלו היו קטנים, הוא ביקש מאישתו לקחת עזרה רבה ככל האפשר בניקיון, ולקנות לשבת אוכל מוכן. "ביקשתי ממנה במיוחד שלא לאפות חלות לשבת".
אשתו התפלאה – "מדוע אינך רוצה שאופה חלות לשבת? האין זו מצווה של האישה?"
והתשובה שלו הייתה: "מה שהמשפחה שלנו צריכה עכשיו, הוא שתוכלי להקדש תשומת לב לילדים – להיות איתם, לשבת על הרצפה ולשחק איתם. הם צריכים את הזמן וההשקעה שלך. כשהם יגדלו יהיה לך זמן לאפות חלות, אבל עכשיו התפקיד העיקרי שלך הוא לגדל את הילדים".
אז לפני שיש כאלו שיתרעמו, אני מתארת לעצמי שאשתו לא הייתה מהנשים שהתרפיה שלהן הייתה לאפות חלות, בספר שמדבר על זוגיות טובה, לא יביאו דוגמה לבעל שעוצר את אשתו מלעשות דברים שהיא אוהבת, זה כנראה היה משהו שהיא עשתה בתור משהו חשוב, אבל לא הרבה מעבר.
אני אישית מסתובבת הרבה עם השאלה הזאת.
מה יותר חשוב?
פסי שמרים מריחים או אמא יותר פנויה אחרי צהריים?
בית מצוחצח עד הסוף או אמא שהולכת לישון יותר מוקדם?
תוספות ירקות מושקעות – או ארוחות קלילות ואמא שיש לה פחות דברים לעשות?
זה מורכב. כי בית הוא לא רק אמא משחקת, בית הוא גם ריח של אוכל בייתי…
לכן אין בזה כמובן טוב ורע, שחור ולבן,
רק משתפת אותך בדילמה : )
מה את אומרת?
להכין חלות/מטלות בית יחד עם הילדים יכול להיות יעיל בכמה מובנים, כמו ניצול זמן שלך, נתינת אחראיות לילד והוא לומד פה עצמאות ומקבל סיפוק מהצלחה במשימות. למשל פעם הייתי מתחילה להבשל לשבת רק אחרי שהילדים היו הולכים לישון. היום אנחנו מדליקים ב4 שירי שבת וכולם עוזרים. אחד תופס לקלף ירקות למרק, אחד לקוגל, בן השנתיים מקלף שום ובסעודה כל אחד מספר מה הכין. חושבת שכולם נתרמים מזה
וואו
שאלת השאלות ממש
בדיוק אתמול אמרתי לבעלי שצריך מדריך כזה
שיסביר לאמא בדיוק מה נורמלי
מה היא צריכה להספיק מה בדיוק נדרש ממנה באיזו רמה לתפעל את הבית
מה הרמה המדוייקת של תחזוקת הבגדים/תלבושת/ציציות/השלמת פריטים וכו
כדי שבסוף יום היא תרגיש טוב עם עצמה!
ולא שעבדה סביב השעון ובסוף גם לא הספיקה
שלא נדבר על נינוחות ורוגע וזמן עם הילדים 🙂
אולי כדאי באמת לשתף בטיפים למי שיש לקבלת עזרה/חיסכון בעבודה וכו
לאו דווקא בדוגמת עוזרת
כי ביננו כדי שזה יהיה אפקטיבי אני צריכה כ-ל יום עוזרת 3 שעות לפחות 🙂
מה שחשוב הוא להבין שאין נורמלי ולא נורמלי- יש את מה שנכון לך, למשפחה שלך, לבית שלך ולנתונים המדויקים שלך
וסדר העדיפויות הזה הוא משהו מאד דינמי שמשתנה מתקופה לתקופה
היצר הרע מאד אוהב לייצר לנו – האימהות היהודיות, כמה שיותר נקיפות מצפון, גם ואולי בפרט על הדברים הטובים שאנחנו עושות. (לא יודעת בדיוק למה הוא עושה את זה – אבל ככל הנראה יש לו מזה רווחים).
הלו!
אמהות צדיקות שעסוקות בצרכי הבית בשביל בני הבית והילדים, בשביל הרוחניות והגשמיות שלהם!!!
אמא שאופה חלות לשבת, יש בזה עניינים גדולים, וגם חוויה עצומה וזכרונות ריחניים של לכבוד שבת קודש שנצרבים לילדים ונותנים להם שייכות גדולה לבית ולשבת, גם אם בזמן הזה אמא לא בדיוק ישבה איתם על הרצפה ושיחקה איתם.
ועזבו את הדוגמא של החלות.
אמא מסדרת את הבית, מפעילה מכונת כביסה, ולא כ—ל הזמן פנויה לילדים.
בהנחה שהאמא כ מקצה גם זמן להיות לחלוטין עם הילדים, הכל בסדר! הילדים מרוויחים בית מתפקד – כי מי ירוויח בדיוק מכביסה שלא כובסה או בית לא מסודר שבבוקר יהיה אוירה של תלונות שלא מוצאים את הנעל והסוודר שאני אוהב עוד לא חזר מהכביסה…
הילדים מרוויחים גם גאווה (כן! הם יודעים להעריך את זה) באמא חרוצה ובלבוסטע שרואים אותה (ולומדים מזה תוך כדי) עובדת ל מענם ולמען הבית.
הילדים גם מרוויחים למידה שלא כל הזמן ולא בכל מצב פנויים אליהם… כי מה לעשות, חוץ מהקב"ה, שתמיד תמיד פנוי, בני אדם הם בני אדם וטוב יהיה אם ילמדו מתי אפשר לגשת ולדבר ומתי צריך לאזור סבלנות לזמן שהשני יותר פנוי ויכול להקשיב… גם זה לימוד חשוב. הלימוד הזה שאתה והצרכים שלך חשובים מאד לאמא, אבל קצת דחיית סיפוקים זה גם בסדר והיא עוד מעט תהיה איתך…
אגב, זיכרון חוויתי וטוב!!! שיש לי מערבי פסחים בילדותי, זה איך שאמא בלחץ נוראי מבשלת במטבח, והריחות… ואני מידי פעם באה למטבח ואז אמא צועקת עלי ומעיפה אותי לחדר ("חמודה! אל תסתובבי לי בין הרגליים! לכי לחדר!!!").
ואני עפה לחדר ומ-ת-ר-ג-ש-ת!!! כי כמה לחץ ככה אני מבינה שזה אירוע מרגש.
איכשהו – כנראה שהילדים לא באמת מתרגשים מלחץ (כשאין עלבונות ומילים לא יפות כמובן).
הלחץ (הטכני וההגיוני) מובן גם להם.
הכל טוב,
אנחנו מקסימות!
איך הגעת ליצר הרע כל כך מהר?
היא ציטטה דעה של ספר תורני.
לברוח כל פעם לזה שאנחנו מדהימות ומקסימות, בלי שום מחשבה אישית על ההתנהלות –
זה לא פחות יצר הרע…
מותר לעצור ולחשוב, לא הכל זה שחור או לבן.
אהבתי את המסר את אישה חכמה!
כל מילה!
אני איתך…
רואה נשים שמכינות ח"י סלטים לשבת (שאימצו מהמרוקאים), קוגל אשכנזי, כמה מנות אחרונות, חלות וכמה עוגות (מי אוכל את הכל??)
הכל בשם מצוות השבת, ועם כל זה מתעורר לחץ וכעס על הילדים –
חושבת שלפעמים כדאי לעצור, לבדוק מה הבית שלי באמת צריך,
לפעמים הילדים צריכים אמא עם סטנדרטים יותר נמוכים – אבל פנויה ושמחה יותר.
קודם כל, אני נהנית מאד מהאתר החדש, תתחדשו!!!
כיף לבקר בו מדי פעם ולמצוא חומר קריאה חדש ומעניין.
תודה רבה!!!
בקשר לסדר עדיפויות אצל אישה ואמא,
מה אם בשביל לשבת ולשחק עם הילדים אני צריכה לוותר על קיפול כביסה, גיהוץ, ארוחה מבושלת לבעל…?
אני באמת שואלת את עצמי את השאלה הזו לאחרונה.
יש לי חמישה ילדים בני עשר עד שנתיים, ואני עובדת במשרה מלאה ובדרך כלל אחר הצהריים ובערב אני עושה דברים בבית מהרשימה לעיל, ואז יש לי נקיפות מצפון שאני לא מספיק עם הילדים.
אבל אין לי עזרה ואין לי זמן אחר לעשות את זה….
הדילמה הזאת נראה לי שנמצאת אצל כל אמא עובדת
אני חושבת שאוכל ביתי זה ממש חשוב , אבל כשאמא עובדת אני חושבת שחשוב בעיקר לשבת איתם, לשמוע אותם, לדבר, לשחק.
את הריח אפשר להשיג גם באוכל מהיר ופשוט ( כל מרק/ קציצות או אפילו חביתה עושה את זה….)
ואני אומרת את זה בתור אחת שהמטבח זה תרפיה בשבילי 🙂
יואו, הדילמה הקבועה של כולנו…
שמעתי פירוש מאוד חמוד- מה זה שעשני כרצונו?
גבר קם בבוקר ויודע שהתפקיד שלו הוא ללמוד
אישה בכל רגע צריכה להסתנכרן עם הרצון של הקב"ה. עכשיו לשטוף כלים. באמצע הכלי השני- לתת כוס שתיה לילד. באמצע הכלי השישי- לרוץ לטפל בקטנה
וככה גם עם השמרים- אם יש זמן פנוי- למלא את הבית בריח שהילדים יקחו איתם עד 120. או לשבת איתם על הרצפה לרגעים של פזל שהם יקחו איתם עד 120:)
בקיצור. זה התפקיד שלנו- להתרכז ברצון של ה' בכל רגע ורגע
חמודה
אני כרגע בבית
והעבודה עצומה, לא צריכה להסביר לכן…
הרבה פעמים חשבתי לקחת עזרה אבל מייד הדפתי את המחשבה בתואנה שאני יכולה להסתדר לבד, הרי אני בבית…
הפוסט שהעלית נתן לי פתח לחשוב שאולי כן אקח, ולו כדי להיות פנויה יותר עם הילדים
מה הבעיה לעשות חלות וגם לשחק עם הילדים על הרצפה?
לא צריך יותר משעה להכין בצק וזה מוגזם.
שאר העבודה עושה חום להתפחה, ותנור לאפייה.
ואז משחקים עם הילדים.
מה גם שאת לישת הבצק אפשר לשלב במשחק עם הילדים. זה נעים בידיים והם יהנו מזה ותוך כדי ניתן לשוחח על כל מה שרוצים.
כי לפעמים בתוך שאר המטלות אין את השעה הזו.
וילדה שרוצה עכשיו שאמא שלה תעזור לה להכין את שיעורי הבית, לא יודעת אם ישאר לה זיכרון טוב עד 120 מזה שאמא שלה היתה עסוקה עם בצק.
לא מדובר דווקא על אפיית חלות, אלא הרעיון הכללי-
כמה כדאי להשקיע בילדים, להיות פנויה אליהם (לא רק פיזית וטכנית אלא בעיקר רגשית- לפעמים אמא משחקת עם הילדים שלה, אבל אין לה באמת רוגע וסבלנות אליהם, היא כל הזמן מסתכל על השעון ורוצה כבר להמשיך במירוץ אחרי ההספקים..)
לעומת ההשקעה בעבודות הבית, סדר וניקיון, בישולים וכו'.
בכל דבר יש כמה רמות- אפשר לעשות את אותה פעולה ברמה יותר מושקעת או יותר פשוטה.
לדעתי, בדברים הטכניים של ניהול הבית לא כדאי להשקיע אנרגיות מיותרות, למשל בקיפול כביסה- לאחרונה התחלתי למיין את הגופיות של הילדים לסלסלאות, בלי לקפל אחד אחד כמו שהייתי עושה עד עכשיו. התייעלות כזאת חוסכת לי הרבה זמן, שאני יכולה להשקיע בדברים חשובים יותר.
אין שום עניין ואפשרות לשנות את האישיות שלנו…
יש עניין להתקדם לכוון של איזון.
אם את מוצאת את עצמך מבצעת את ה'תרפיה' שלך 5 פעמים בשבוע במשך זמן ארוך [ולא משנה אם היא נקיון טוטאלי או אפייה או אפילו רק ישיבה עם הילדים] אז ברור שזה מצב לא מאוזן וממילא מתבצע על חשבון משהו חשוב יותר. חשבי מהן המשימות השבועיות שלך וחלקי אותן בצורה הכי מאוזנת. בהמשך יגיעו גם משימות חד חודשיות או יציאות מיוחדות..
גם כאן צריך איזון אם יצאת פעמיים השבוע ל…רופא /לקלינאית תקשורת/לקניית נעליים אז וותרי ללא נקיפות מצפון על משהו קבוע אחר.
איזון וגמישות הם חלק חשוב בהתנהלות.