התגובה של רות על הפרעת קשב…. זה לא מוגזם הכמות?
הראש עסוק, אוהו עסוק…
אני מדמה את זה לפודקאסט מחשבות שפועל כל הזמן בראש, כל הזמן, המחשבות קולניות ובלתי פוסקות.
תדמייני את עצמך חיה ככה, עם הרצאה מרתקת בתוך הראש, ובמקביל גם מורה שדורשת ממך להקשיב לה, וזבובים שקורצים לך, לפעמים דולקות לך אפילו כמה הרצאות במקביל…
בעצם אני מוצאת את עצמי נאבקת כל הזמן בין לשמוע ולראות את העולם לבין במוח שלי שמתעקש להשמיע לי דברים אחרים ולא קשורים, לפעמים קשורים אסוציאטיבית ולפעמים אין שום קשר.
כשיש משהו שמצליח לענין אותי אז אני מצליחה לגבור על ההפרעות, וכשלא – אני משתבללת בתוך הפליליסט הזה, שבדרך כלל דווקא כן אומר דברים שמעניינים אותי…
אין רגע ריק במוח של מופרע קשב, תמיד מענין שם, תמיד רועש, תמיד קופצות אסוציאציות שמתקשרות מיד לכל העולם חוץ ממה שצריך לחשוב עליו עכשיו…
בבית הספר לא ממש למדתי, גם כשהייתי שקטה בשיעור זה היה כי הקשבתי לפודקאסט, בשנות הסמינר למדתי להתרענן באמצע השיעור כדי להצליח להתאמץ להתרכז במורה ולא במחשבות שרצות. אבל גם אז הוסחתי המון.
הייתי מספיק מוכשרת כדי לקלוט את תוכן השיעור מחצאי מילים ומשפטים ולחפות על הריחוף הזה שלי…
כיום, כנשואה ואמא, זה מפריע לי גם בהתנהלות בבית, המוח בורח לתוך עצמו כשאני צריכה לפעול, וזה כמובן קורה בעיקר כשהמטלה לא אהודה ממש.
אם את רוצה דוגמא – אז נניח כשאני מגהצת חולצות, שזו פעולה מאוד מונוטונית, הפודקאסט מתפרע, כלכך מתפרע שאני לעיתים קרובות ימצא את עצמי מקשיבה לו פתאום ולא מגהצת בכלל…
לא ניסיתי לקחת רטלין מעולם, בעיקר כי כשהבנתי שקוראים לזה הפרעת קשב כבר הייתי אמא וזה הופך את זה למורכב יותר.
מענין באמת לשמוע ממישהי איך זה מרגיש אחרי נטילת תרופה.
וזה עוד לפני שמדברים על התפרצויות, שאצלי נובעות בד"כ מעומס חושי, יותר מדי דברים שאני שומעת ורואה, ומוח אינטנסיבי שפועל ומרעיש עוד יותר, שאני פשוט מוצפת חושית, כמו אחרי בילוי של כמה שעות טובות בסופרלנד, מה שפשוט מוריד את רמת הסבלנות וגורם לקוצר רוח במקרה הטוב ולהתפרצות במקרה הפחות טוב…
לכן כשאני מרגישה קרובה לפיצוץ הדבר שהכי מועיל לי זה לנסות להפחית גירויים חושיים – מחפשת פינה שקטה לבד עם עצמי, מתרגלת נשימות הרפיה שקצת עוזרות להוריד את ווליום הפודקאסט וכמובן שתיה או אוכל – כי גם רעב וצמא זה חושי כמובן…
התגובה של נעה על נופש לאמהות חינם
כן, אני נסעתי.
היה מאד נחמד!
זה אכן אמיתי!!
כמה העירו להם שהרישום הי מאד מעורפל.
יתכן ובסבב הבא הם כן יצרו קשר עם הנופשות יומיים לפני תחילת הנופש.
שמנה לב שאסור להביא תינוקות!!
וחלקן כמעט חזרו הביתה.
הנופש הבא בכ"ח-ל' שבט (15-17/2)
התגובה של חוי כהנא על רמות פריטין בדם
מניסיון שלי רופאים מסתכלים על ההמוגלובין ולא על מאגרי ברזל.
רק אחרי שהייתי אצל מישהי שמטפלת ברפואה אלטרנטיבית והיא ראתה שזה מאוד נמוך לי – היא המליצה לי על ברזל של אקו- סאפ ולאט לאט זה עלה- וברוך השם הפסקתי לסבול מחולשה נוראית.
אני כבר כמה שנים לוקחת וזה מאוד עוזר לי.
התגובה של אושרת על קנאה
זה באמת קשה, במיוחד שזה משפחה ובטח הכל מדובר ומדובר ועולה על הבמה…
ולמה את לא דואגת שגם לך יהיה דברים טובים שעושים לך טוב?
קנאה מגיעה מחסר, שהנפש שלי לא מלאה, ואני בטוחה שהדברים של השני יעשו לי אושר.
(11 שנה גרתי בדירת חורבה אמיתית, 2 נקודות חשמל ב60 מ"ר, רצפה עם כתמי ענק, מטבח של לפני 60 שנה, חדר שינה שאם רוצים לפתוח את הארון צריך להוציא את הלול מהחדר- כל השכנות שלי שפצו מהחל ועד כלה, בעלי לא היה מוכן בטענה שזו דירת מעבר ובטח עוד מעט נעבור דירה. קנאתי בדירות הנורמליות של שכנותי, בזה שהן מנקות את הבית והבית נראה נקי ואצלי לא, לא משנה כמה קרצפתי הכתמים נשארו, הייתי בטוחה שנעבור לדירה גדולה אני אהיה מאושרת, אפסיק להתלונן ואנקה את הבית כל היום – מבטיחה לך זה לא קרה! דירה גדולה, יש לה דרישות משלה…
את רוצה את התכונות של בעלה, כי משהו בתוכך מרגיש ריק בקשר שלך עם בעלך, ואת חושבת שהתכונות האלה ישלימו לך את הריקנות הזאת.
טיפול רגשי יגיד לך דבר אחד ויחיד – תמלאי את עצמך, תחפשי משהו שנותן לך משמעות ועושה אותך יחידה ומיוחדת.
ואת זה את יכולה לעשות גם בלי מטפלת!
התגובה של מוכרת שממש משתדלת על מוכרת בחנות? תני שירות!
היי
אני המוכרת בחנות
מקווה שלא זו שדיברתם עליה 🙂
מסכימה עם כל מילה שלכן לגבי השירות, שיש לפעמים שהבנות לא נותנות יחס מספיק הולם ושבאמת הרשתות כ"כ בטוחות שיקנו מהם אז הם לא עושות שום מאמץ כדי לשפר את הנושא (מכירה את זה בתור קונה בדיוק כמוכן)
אבל רציתי לספר לכן גם מהצד שלי
שמלא פעמים הקונים באמת מותשים ועיפים ממסע קניות ואז הכל נופל עלינו
לדוג קרה שעשיתי קופה ביום שהיינו שתי עובדות בסניף עמוס והיו הפגנות מה שגרם ל3 עובדות מחוץ לעיר להתקע בפקקים ואני יחסית חדשה ולא כ"כ יודעת אבל ניסיתי לעזור כמיטב יכולתי ומה שקיבלתי זה צעקות על השירות שרק בלבלו והלחיצו אותי יותר…
נכון אני מסכימה עם כל מילה שהשירות מלא פעמים גרוע אבל כשעושים 7\8 שעות משמרת ביום ויש עוד מחלקה לסדר אין כוח ללכת למחסן כדי לראות בגד שאת יודעת שאין ממנו מידות בכלל (הוצאת אתמול הכול) רק בשביל ההרגשה של הלקוחה
ועוד משהו (מקווה שלא מידי עיצבנתי) בבקשה תחזירו את הבגדים למקום גם אם לקחת 20 בגדים כדי למדוד לילדים בבקשה תחזירי זה לא אותו דבר אם את מחזירה או שבסוף היום אני יוצאת ב12 במקום ב10 כי נשארתי לסדר ועדין לא תקופה של חגים…
אם אתן לא זוכרות איפה זה, תשאלו נענה זה מקל מעלינו את העומס ומימלא נוכל לתת שירות טוב יותר (ושוב יש בנות שבהחלט צריך להעיף!! והם נמצאות מחוסר ברירה כי עדיף אותן מכלום…) וגם חיוך שלכן ופרגון נותן מוטיבציה לעבוד יותר טוב גם אם זה רק כלפייך עדין את המרויחה העיקרית…
התגובה של מאובחנת על הפרעת קשב…. זה לא מוגזם הכמות?
אני בת 21, הלכתי לאבחן את עצמי לפני חצי שנה,
אחרי שנים שהרגשתי דפוקה, חסרת כח רצון, עצלנית, שכחנית – להמשיך?
בבית ספר כל תחילת שנה הבטחתי לעצמי שהשנה יהיו לי את כל המחברות, יהיה קלמר, יהיו ספרים מלאים,
מיותר לציין שזה לא הצליח אף פעם, כמה שניסיתי
יש לי הורים מדהימים, מדהימים, ומה שאני היום זה רק בזכותם
אמא שלי ניסתה לעזור לי, לעקוב איתי אחרי היומן ואחרי מה שצריך לעשות בשיעורי בית, למלא לי את הקלמר שוב ושוב, עשתה לי מבצעים פעם ועוד פעם ועוד פעם, ותמיד אמרה שהציונים לא חשובים לה והיא אוהבת אותי אותו דבר.
בסמינר ישבתי כמו ילדה טובה ובהיתי במורה, כשהמוח שלי בכלל לא איתה, ותמיד קיבלתי בתעודה אלף אלף בהתנהגות🙄
היה שלב שחשבתי שאולי יש לי אפילפסיה-ניתוקים, כי אני נוכחת, והמורה מולי מדברת, אז למה זה לא נכנס??
ורציתי, וניסיתי, ולא הלך
לא היו לי ספרים, ולא מחברות, ולמבחן בתורה למדתי בטעות את הפרקים הנצרכים-בחומש אחר, טכנית, לא ידעתי מה אנחנו לומדות.
יש לי ראש טוב ב"ה, אז כשהיה מבחן וידעתי ממנו, למדתי לראשונה את החומר ממחברת של חברה, וקיבלתי ציונים טובים,
וככה אף מורה, בשום שנה, לא חשבה שיש כאן בעיה…
באחת השנים, אחרי שלא נרשמתי בזמן למחנה חורף, ואמרו לי שאין מקום יותר, המרכזת קראה לי לחדר, ושאלה למה לא נרשמתי, אז אמרתי לה ששכחתי…
שאלה למה לא כתבתי לעצמי לבקש מההורים אישור וכסף, אמרתי לה שהפתק היה נאבד לי עד הבית:(
וככה המשכנו לדבר, כשמהחדר שלה יצאתי עם דמעות, בתחושה של חתיכת כישלון מהלך, ואיך מתוך מחזור של מאתיים בנות אני הכי דפוקה
הלכתי למרכזיה אצלנו בסמינר, למדפים של הפרעת קשב, וקראתי וקראתי וקראתי וקראתי, מתאפקת לא לבכות
כי סוף סוף היה לזה שם.
וזה לא אני הדפוקה.
סיימתי איכשהו את הסמינר, (עוד אין לי תעודת הוראה, כי חצי מהדברים חסרים לי)
ואז הלכתי לאבחון קשב, שהיה ארוךךךך ומייגעעעעע
אבל הוא היה שווה,
וקיבלתי תשובה.
היום אני לומדת איזשהו קורס קשוח, לוקחת ריטלין לפניו ומרגישה מעולה ב"ה, הוא עושה לי כ"כ טוב!!
מפוקסת, מצליחה לשבת ולהקשיב ולהיות עם המורה,
אני מרגישה אני, זה לא מכבה אותי, ורק גורם לי להיות יותר בקרקע, פחות לשכוח ולאבד
יודעת שהייתה לי סיעתא דישמיא מיוחדת עם הריטלין, ולא כולם מצליחים למצוא כ"כ בקלות את הכדור הנכון במינון הנכון.
וכל כך חבל לי על כל השנים שלא ידעתי, שלא לקחתי.
