האמת, קצת התביישתי השבוע… 😐
מתחילת השבוע אחים שלנו בצפון במלחמה.
לא מדברת על אלו שלא דרכו בבית שלהם כמעט שנה (!!)
ולא מדברת על ספיחי המלחמה (בחורה ששמעתי את הסיפור שלה לאחרונה – גדלה ממש בדרום, מתחילת המלחמה הם פונו לירושלים, ההורים וכל המשפחה חזרו כבר לעיר שלהם, היא נשארה לגור פה לבד בירושלים… עשרים שנה תחת איומי רקטות, התפוצצו בבת אחת בשמחת תורה תשפ"ד. הנפש מתקשה להחלים 🙁 ) – כל אלו, וגם אנחנו – כל אחד במקומו – סובל בשקט.
אבל בשבוע האחרון נכנסו עוד כמות גדולה של יהודים למעגל האזעקות – ריצה לממ"ד – טילים – וכל המסתעף –
ואני לא כתבתי על זה כלום… אנחנו באמת מנותקים!
עד שקיבלתי את המייל ממיכל המקסימה, קוראת וותיקה של שבי רגע, שביקשה שנכתוב על המצב שלהם…
"יש לי בקשה קצת מצחיקה, ברוב הארץ יש עכשיו מצב של שגרה,
אבל בצפון יש הרגשה של מלחמה ממש,
הילדים בבית ולמידה מרחוק והכל הפוך ואזעקות באמצע הלילה ושוב ושוב,
ואני רק מחפשת כח להתמודד ולתת לילדים הלאה…"
אז קטונתי מלומר משהו, בטח כשאני מחוץ לטווח האש, ולא מרגישה בצורה מוחשית את הפחד כרגע.
אבל נזכרתי בפסוק שליווה אותי בתחילת המלחמה. הפסוק שהחזיק אותנו כשהתגלו ממדי הזוועה, הייאוש והחידלון. פסוק שהדפסנו פה בבית ותלינו על המקרר שיהיה כל הזמן מול העיניים:
"כִּי אָנֹכִי יָדַעְתִּי אֶת הַמַּחֲשָׁבֹת
אֲשֶׁר אָנֹכִי חשֵׁב עֲלֵיכֶם נְאֻם ה'
מַחְשְׁבוֹת שָׁלוֹם וְלֹא לְרָעָה
לָתֵת לָכֶם אַחֲרִית וְתִקְוָה"
הפסוק שנאמר לעם ישראל כשיצאו לגלות בבל.
גם כשהסיפור מסתעף, ומסתבך, גם כשעוד מעגלים נכנסים לזירה, גם כשהמצב מחמיר, לכאורה –
בסוף מחכה לנו אחרית. ותקווה.
שנזכה לראות אותה בקרוב, אמן.
ואם יש לך גם מה להוסיף כדי לחזק את אחיותינו הצפוניות, מוזמנת לכתוב בתגובות למטה 👇
8 Responses
תודה!!!
תודה על ההתייחסות אלינו..
נשמח שתתנו לנו קצת כח..
אנחנו גמורות…
אני מיואשת
אולי עכשיו אתם לא בקו האש…
אבל כל אחד יכול להתחבר לכאב של השני..
רק תדמיינו מה זה אמא אם תינוק , פחות מ10 ק"מ מהגבול,
אין ממד…
3 אזעקות ביום..
עם 6 ילדים, שלא הולכים לבי"ס,
שצריך לתפעל זומים ושיחות, הפחד, הבומים מכל כיוון….
וואו איזה לא פשוט זה!!
ד' ייתן לכם המון המון כח!!!!
אמן!
אבל לא מספיק..
חייב להרגיש את הכאב שלהן…
אמהות הצפון המהממות
אין לי מושג איך אתם שורדות
לא יכולה לחשוב עכשיו, ערב החגים על כל הילדים בבית
לא מדברת על החגים ועל 3 ימים של ראש השנה עם כולם
רק היומיום, לא יודעת איך אתן שורדות את זה שכולם בבית.
חוץ מהתמודדות עם הפחד, בומים, אזקעות, ריצה לממ"ד, חוסר שינה בלילה
בד"כ גם חוסר יציבות כלכלית כי מקומות העבודה נסגרו וכו
וזה נמשך ונמשך ונמשך
אתן גיבורות ואלופות!!!!
סליחה סליחה שאנחנו במרכז לא מספיק מרגישים אתכן
שאנחנו ממשיכות בשגרה ומתכוננות לחגים כאילו הכול בסדר
סליחה שלא זוכרים אתכן מספיק
סליחה שאנחנו לא מספיק משתתפות בצערכן
הלוואי הייתי יכולה לעשות יותר
אם יש משהו שאפשר שיעשה לכן טוב, אני אשמח שתשתפו
שולחת חיבוק ענק וחם
ותשדעו שאתם גדולות מהחיים
מימי יקירה,
עם תגובה שכזו נכנסת לר"ה הכי טוב שאפשר,
תודה רבה לך!!!
שה' יברך אותך.
ריגשת
בעולם המטורף (תרתי משמע!) של ימינו, זו אכן בעיה גדולה לחשוב על הכל כל היום.
גם אני צפונית, אך לא עד כדי כך. לנו אין ממ"ד, אין מקלט, אפשר רק לרדת קומה ולשבת על המדרגות…
אבל בתפילות שלי – אני מתפללת על כלל ישראל, בכל מקום בעולם – גם שם היהודים בסכנה!
אני מתפללת גם באופן מיוחד על כל יושבי א"י, ילדים של ד', הנמצאים במצב של כבשה קטנה מוקפת
ב – 70 מליון חיות פרא שכל רצונן הוא להשמידנו. אני מבקשת מד', בלשון התפילה הנאמרת לאחר אמירת 11 פסוקים
המתחילים באות נון ומסתיימים באות נון, שסגולתם לשמירה מעין רעה. ואלה מילות התפילה: "ריבונו של עולם, כשם שפרשת
כנפיך על אבותינו במדבר, שלא שלטה עליהם עינא בישא דבלעם הרשע, כן תפרוש עלינו, להיותינו מכוסים במכסה ובהנהגה
בשמותיך הקדושים מכל עינא בישא"
בנוסף, אני מבקשת מאבינו שבשמיים, שכשם שהקיף את אבותינו במדבר בעמוד ענן ועמוד אש, כך יקיף אותנו הקב"ה בעמוד ענן
ושום טיל לא יפגע באף אחד מעמנו. "חרבם תבוא בלבם וכל קשתותם תשברנה"… כי רק בך אנו בוטחים ורק עליך אנו נשענים ורק לישועתך אנו מצפים וכו'…וכו'…
משתדלת לומר בכל יום פרקי תהילים במיוחד עבור החטופים שיזכו לשוב לביתם בריאים ושלמים והנרצחים יזכו להגיע לקבר ישראל!
מרגש