הצעקה שאני רוצה שכולם ישמעו

את צודקת,
לפנות לטיפול הוא לא תמיד דבר קל
בפרט שאת אומרת שאף אחד לא יודע
אבל אולי תנסי לבדוק זאת בעצמך?
לנסות ליצור קשר בטלפון?
הם שומרים על דיסקרטיות, אף אחד לא אמור לדעת
וכן ללכת לטיפול פעם בשבוע יכול לתת לך הרבה כוח
מאחלת לך שתגיעי למטפלת מקצועית ואמפטית שתוכל להיות בשבילך,
המון הצלחה
מתפללת בשבילך

חייבת להוסיף ולספר על ילדה שלמדה איתנו בתיכון. הוריה גם היו כאלו מכובדים, האבא רב קהילה וכו' אבל כולם ידעו מה קורה בבית. הגירושין היו קשיםםם. הילדים היו מעורבים במלחמות בין ההורים. כל אחד ניסה למשוך את הילדים לצידו שלו.
התוצאה הייתה שהבית התפרק לחלוטין, ברמה שהבנות עברו לישון בפנימיה במקום בביתם הנאה שהיה להם. כמעט כל הילדים היום הם אאוט לגמרי, סוחבים על גבם צלקות.
רק אחת הצליחה בחייה, לא רק שנשארה בתלם של "בית יעקב", אלא בנתה את עצמה מבחינה אישיותית, והקימה משפחה לתפארת, וכל זה לדעתי בזכות התיכון שהיה בשבילה משענת ותמיכה. המורות ליוו אותה, שמעו אותה, כיוונו אותה להיבנות מהדבר הלא פשוט שהם חוו…וברור שזה גם בזכות עצמה, בכך שבחרה לשתף אותם למרות הבושה ובכך שאזרה את כל כוחותיה כדי לבנות מודל של בית יציב וטוב!
השיתוף לעיתים הכרחי ומציל לטווח הקרוב והרחוק עם כל הקושי שבדבר!
בהצלחה וחיבוק ענק!!!!!

אני כתבתי כאן למעלה
התגובה שלי היתה בחלקה בלשון הווה ולכן יצאה הרגשה כאילו אני עדיין בתוך החוויה…

ב"ה נשואה היום עם ילדים, שייכת כרגע לשרשורים אחרים כמו – מאיפה אתם חיים…(עם ים של חובות מטורפיםםם…)
או – גיליתי שיש לבעלי בעיה נפשית קלה… אבל החיים חזקים מהכל…
עדיין מתכסה מתחת השמיכה בלילה ומדברת עם ה'
זה הדבר היחיד שמחזיק אותי בחיים
ומשתדלת להיות בשמחה, עד כמה הזוי שזה נשמע ועד כמה שהיו רגעים בחיים שזה היה כמעט טירוף, אבל שמחה באמת… גם כי כשהייתי בחורה הבטחתי לילדים שלי שאדאג בכל גופי ורוחי ונשמתי שתהיה להם ילדות יפה ותקינה… וגם בשביל עצמי…
נכון שחלק מהנסיון שלי הוא שאף אחד לא יודע מכלום, יש עוד אנשים בעולם שמסתכלים עלי בקנאה…
אבל השמחה – הלא תמיד מציאותית הזו בסוף נדבקת באמת ואני מצליחה לראות את החלקים הטובים
את המתנות הנדירות שקבלתי בדרך
ובסוף לומר על כל החבילה הזאת תודה

ולזו שפתחה את השרשור ולכל מי שהחיים שלה דומים יותר לעיסה אחת של כאבי נפש (ולפעמים גם גוף…)
אל תקראי את התגובה שלי, את עדיין במקום אחר כואב פי כמה ובאמת שורף להיות בו כל רגע ורגע
רק תמצאי לעצמך מקום פיזי, שאת יכולה לנשום בו, לבכות, להתפרק, להיות ילדה קטנה ומשוחררת מהזהות הבוגרת ופשוט לעמוד מול ה' שייתן לך כוחות כי רק הוא יכול…

מתפללת על כולן לנס חנוכה אמיתי