היי
בשנים האחרונות עלה המודעות לאנשים עם מזג של HSP
אני מזהה את עצמי ככזו
וניסיתי לחקור את הנושא ולדוש בו עד כמה שידי מגעת
הייתי מאוד רוצה לפגוש נשים נוספות שמזדהות איתי ומתמודדות כמוני
להיעזר ולתמוך אחת בשניה יחד עם נשות מקצוע
כצעד ראשון פניתי לפורום הזה לשמוע את דעת הקהל
האם יש פורום בסגנון? קבוצות תמיכה? מכירות נשות מקצוע מתמחות בעניין שירצו לקחת חלק במיזם?
אשמח לכל כיוון ותובנה
תודה
הסבר קצר למי שחדש לה:
HSP (Highly Sensitive Person) הוא כינוי לאדם בעל רגישות גבוהה לעיבוד מידע חושי ורגשי. מערכת העצבים שלו מעבדת גירויים בעומק, ולכן הוא עשוי להיות מושפע יותר מרעש, עומס, ביקורת, שינויים ומצבי רוח של אחרים.
מאפיינים נפוצים: עומק מחשבתי, הבחנה בפרטים עדינים, תגובות רגשיות חזקות, צורך בזמן התאוששות מגירויים, אמפתיה גבוהה ונטייה לעיבוד מעמיק לפני קבלת החלטות.
המושג נטבע ונחקר בשנות ה־90 על ידי הפסיכולוגית Elaine Aron, שפיתחה את המונח Sensory Processing Sensitivity. מדובר בתכונת אישיות, לא בהפרעה או באבחנה רפואית.
מזדהה לגמרי. הייתי שמחה לדעת שיש במגזר שלנו החרדי קבוצות מתאימות.
מצד שני- הכי עוזר זה פשוט להכיר את עצמך ולקבל את המתנה הזו על חוזקותיה וקשייה.
הרבה אנשים אוהבים להגיד שהם רגישים. ברור, הנפש רגישה. אבל רגישות גבוהה זה תכונה של מערכת עצבים שונה.
אם תרצי ליצור איתי קשר תוכלי לבקש את המייל שלי מהמערכת.
לרוב קבוצות תמיכה כאלה אמנם נותנות תמיכה חברתית ומכסות על בדידות שמרגישים בעניין, אבל מהצד השני הן מלבות ומחזקות ומדגישות את כל החסרונות והקשיים.
אם את רוצה לטפל ולהבין את עצמך, אפשר לבד ואפשר עם תמיכה מקצועית, אבל קבוצה חברתית בלי ניהול מקצועי לדעתי תגרע יותר משתועיל
גם אני חושבת כך
בכללי יש היום עודף דשדוש בנושא
אומרת את זה בתור מישהי שבוודאות מאובחנת כך
ולא סובלת את ספרוני הילדים ובכתבות בעיתונים וקבוצות התמיכה על כל צעד ושעל
אותי זה רק מחליש
בתור מישהי עם רגישות גבוהה ואמא לילד שדומה לי אני מסכימה איתך על עודף הדיבורים והדרמה בעניין (כנראה לרגישים כל דרמה מתעצמת וזה עוד יותר מפריע…)
אבל אני חושבת על ילדים כאלה להורים שהם לא רגישים, וכנראה בשבילם צריך הרבה מודעות.
אני איתך! היום כל נושא הופך כתבה/ספר וכדו' וזה לפעמים רק מזיק. אבל כן אשמח ממש לקבוצה בלווי מקצועי! משום ההתמודדות, תחושת האשמה, החריגות, שמשהו לא בסדר איתי, שקשה לי הרבה דברים, שאין מקום לרגשות בסביבה שאני חיה בה, שהעולם המערבי אינו מעריך עדינות, רגישות ורכות. אלא מעדיף אנשים מוחצנים, כריזמטיים, אסרטיביים, מעשיים.
אם תחשבי רגע לעומק, מה שאת אומרת פה זה שחסר היום לגיטימיות ללהיות מי שאני ואיך שמתאים לי.
באמת שכחנו את זה היום, וכל החיים שלנו בחברה החרדית בנויים על ממסדיות וכללים והליכה בתלם והתבססות על לחץ חברתי כמניע לחיות נכון.
לכן יש פרדוקס בלחפש תמיכה ציבורית לחיים אינדיווידואליים…
לכן גם קבוצות תמיכה לא יכולות לעזור.
לי עזרו מאד מפגשים עם פסיכולוגית, שהגיע בכלל מצורך אחר, אבל הנקודה הפנימית היתה בעצם התחושה החנוקה להתאים את עצמי כל הזמן לחיים מסביב גם אם הם לא מתאימים לי.
ברגע שהיתה התמקדות במה אני רוצה, מה אני צריכה ואיך זה משתלב עם הסביבה והערכים, ולא ההפך – מה הסביבה רוצה ואיך אני מכריחה את עצמי להכנס לריבוע הרבה דברים השתנו.
וואו! כתבת פה משהו גדול
זה בעצם מה שאני מרגישה
שאני כל הזמן מתאמצת להקשיב לעצמי ולצרכים שלי
ולא להתבלבל מסביבה
ולסביבה יש הרבה מה להגיד….
אז את בעצם טוענת שקבוצת תמיכה עשויה להעצים את הבלבול?
אז מה כן?
לחיות בעצמך כמו שמתאים לך. אם יש קושי מסוים אפשר להתייעץ איך להתמודד עם זה ספציפית.
אבל לא צריך אישורים מאנשים אחרים.
יש פה אשת מקצוע שיכולה לחוות את דעתה?
האם יש מקום לקבוצה שעוזרת אחת לשניה מניסיונה, או שזה רק יעצים את הקושי
זה תלוי אופי,
לא קשדור ךאשץ מקצוע, אני בעד שתהיה קבוצת תמיכה, מי שרוצה שתצטרף ומי שלא לא
יש פה קישור לפודקאסט מרגש בטרוף מהידברות מוגש ע"י אווה הכימיאן שנוגע בדיוק בנושא, היא מראיינת בחורה שחווה את ההתמודדות הזו…-שווה צפיה! https://www.hidabroot.org/video/227344
D.B.T גישה חדשנית, מבוססת מחקר, מחוללת פלאים!