השנה החלטנו להתארח בחג
לא ממש החלטנו
אנחנו עדיין מתלבטים
כן כן,
למרות שעברו החגים
טוב, אז ככה כל שנה זה מתחיל
אני רומזת שצריך לדבר
והוא,
מחוויר
מתעלם
שם פני פוקר
מהמהם
מעביר נושא
ועושה
כל מה שאפשר העיקר שלא יגיע הרגע המר שיפתחו הפצעים
נו? אז אצל ההורים?
אצל שלך כולם נמצאים.
ואצל שלך צפוף,
ובחג ראשון לא הינו כמה שנים.
טוב, נחליט מחר
ומחר – מחר
עד שנהיה מאוחר
והמזוודות ארוזות
עם הדנטלים והשמלות
ועדיין מתקשים לקבל החלטות
אז בנתיים נסענו להורים שלי
לא בקטע אנוכי
זה היה הכי אידיאלי
(נכון שזה גם מה שבא לי)
העיקר החלטנו
החלטנו?
נו נו
יפה השתיקה.
טוב,
זו רק ההתחלה
אחרי מסע טעינה ופריקה
הסתגלות של הטף למיטה
ושל סבא וסבתא להיפראקטיבי
ולסאונד ה-בכלל לא אטרקטיבי
הצלחנו גם להנות
מהפסטלים של אמא והקרפלך של החמות
ואחרי כמה מלחמות
היו גם חמש דקות
של ילדים יפים במחלצות חדשות
והרבה אחרי חצות
התענגנו על שיחות עומק אחים ואחיות
חפרנו במקפיא איתרנו ת'קינוח
שאמא החביאה למחרתיים לאירוח
הסנפנו ריחות של מטעמים מבית אמא
וספגנו מלא חפניים הוואי פנימה
ועם קול של פכפוך
זה השווער שקם לנץ
התעופפנו לפוך
שניה לפני שדרדק ראשון ימצמץ
את יום המחרת העברנו באכילה ושינה
מחכים לשעת כושר נוספת
לחטוף רגעי משפחה.
אח"כ שוב ארזנו לדודה
והלכנו לביקור חובה אצל הסבתא רבה
בכל תחנה הועמסו הצאן בסוכריות ומיני ממתקים
ובלילה רחשה ביטנם ביצורים מעיקים☹
בסביבות שבת חול המועד
אני מדברת ועונה לי רק הד
הוראות נהפכו המלצה
רוקדים לסבתא עם נעליים על הספה
קריזה וצרחות של "לא רוצה"
ותגובות שעברו את סף החוצפה
ואנחנו,
מאבדים את ההורות מקבלים הערות
"הוא בסך הכל צריך קצת גבולות"
אה באמת???
כי מי ההורים שלו כל השנה?
ומי הולך איתו למטפלת ולפסיכולוגית
וגם לגינה
ומי בונה תהליך שמתפרק באירוח
ואת עם הקול הזה שלך, הבטוח…
רק קצת גבולות, גאוני!!
שתביני גבירתי שאני –
כבר שבוע וחצי מחוץ לביתי
וכן,
נהיה קצת מעיק
מחניק
הפוך
שפוך
הבגדים
הכביסות
הסוכרים
הפחמימות
הילדים
האחינים
האחיות
הגיסות
הבית החמים
הנפשות המרובות
ה-איך זה כיף להיפגש
והברדק והצרחות
החג שבת חג
והאלף ארוחות
שחמותי הכינה
ואנחנו לכלכנו רצפות
ועם בליל החוויות
והמצפון ש"לא נעים"
הלב הרחב והגעגועים
אחוות האחים
ומריבות האחינים
מלאי הפינוקים
והדציבלים המוגזמים
עם כל זה בבטן..
בנוסף לחדרון הקטן שלא הכיל את כולנו
כמעט שנפלנו להבטחה
שלא נתארח עד להודעה חדשה
רק מה?
שוב בשנה הבאה
עת נדון עד כאב בהחלטה
ולא נחליט
למרות שנדע את התסריט
ושזה לא להיט
ושנמאס להתנחל כמו פליט
בסוף ינצח התפריט
והעצלות
והכי הרבה
המשפחתיות!
נו טוב,
כי אין על המשפחה
אז …
אני לא מבטיחה
למרות שאני דיי הזויה
אבל…
אולי
אולי ניסע גם בשנה הבאה.
לכל הקטנות במשפחה..
אשמח לטיפים ועצות מהעיניים שלכן, איך באמת הכי פחות להכביד על ההורים והאחים הקטנים בבית.
אני הגדולה במשפחה וגם בעלי שני במשפחה שלו, וב"ה שנינו ממשפחות ברוכות ילדים, ואנחנו לא גרים קרוב לאף אחד כך שאין לנו אפשרות לקפוץ לסעודה אלא רק להתארח שבת שלימה..
אני משתדלת תמיד להשאיר חדר מסודר ונקי אחרינו.
תמיד להכין עוגה (הייתי עוזרת גם בבישולים, אבל אמא שלי פחות בקטע..), אבל גם חשוב לי לדעת מה עדיף- לבוא קרוב לשבת ולצאת מהר? או ההיפך לבוא מוקדם ביום שישי ולצאת הרבה אחרי שבת?
אני מאמינה שזה שונה ממשפחה למשפחה, אבל פחות או יותר מ הכיוון?
למה לא לפתוח את זה בהזדמנות נינוחה עם אמא שלך והאחיות? (ואגב יכול להיות להם אינטרסים מנוגדים- יכול להיות שההורים נהנים שבאים ולאחיות מציק לפנות חדר וכו'. ואין מה לעשות.)
אלופה!
היטבת לתאר את חוויות המתארחים,
נקודות רבות למחשבה!
וואו! הילה, מדהים!
ממש שמעתי אותך 'מספקנת' לאוזני:)
תודה על זה!