זכיתי ב"ה בבת מיוחדת. היא בת כמעט 21, חכמה, נאה וכו'.
הבעיה היא שכל כמה חודשים היא מציבה יעד חדש מתי תסכים לשמוע. ככה כבר כמעט שנתיים. היא סיימה ו' סמינר ואני מודאגת לא מעניין שהיא לא שומעת, אלא שלא תתאהב במצב שהיא ללא עול. עוד דבר שמדאיג אותי הוא שתדרדר רוחנית. אני רואה שהחברות, מסמינר מעולה, שיצאו לפני שנה כבר לא נראות ברובן אותו דבר. היא כבר לובשת חולצה על גבול המרפק עם תחרה עד פרק היד, ומבחינת הבית שלנו זה ירידה.
לשכנע או ללחוץ גם לא נראה לי פתרון, כי נישואין זה החלטה שהמדובר צריך להחליט כדי שאח"כ כשיהיו חריקות הוא יתאמץ לפתור ולא ירגיש שכפו עליו את הנישואין.
מה עושים?
תנסי לחשוב למה היא לא רוצה?
זה דבר שצריך לטפל בבסיס (חוסר הרצון) ולא בתוצאות (אי שמיעת שידוכים בפועל)
אולי כדאי לשלוח אותה לייעוץ
שחררי, גם אם את לא מלחיצה או משכנעת היא מרגישה את הלחץ שלך. גם אני עד גיל 22 לא בער לי לשמוע שידוכים, ורק בגיל הזה התחלתי לשמוע, הרצון להיות אשה קיים אצל כל אחת והוא יתעורר אצלה כשהיא תרגיש בשלה ורוצה.
בסוף התחתנתי בגיל 25 כי כך רצה הקב"ה. אבל אני ממש שלמה עם עצמי שהתחלתי מתי שהרגשתי שנכון לי, חסכתי לעצמי שנתיים של פגישות…חח
והייתי בחורת סמינר קלאסית, משפחה חרדית, כל חברותיי נפגשו והתארסו ולי הרגיש עדין לא.
וזה בסדר.
שחררי והתפללי לה' שיכוון אותה. ואותך.
שלום יקרה,
קודם כל מדהים לראות שאת מכבדת את רצונה ולא לוחצת. כמו שכתבת בסוף, ברור שזה חכם לא לעשות זאת, אבל רוב האימהות נלחצות ופועלות יותר מהלב ולא מהשכל, אז כייף לבת שלך.
שנית, אני חושבת שמאוד מאוד כדאי לך להפנות אותה לטיפול שיחתי. סתם ככה- זו מתנה אדירה לכל בת לפני נישואין – שתלך קצת להיות מודעת לעצמה ולרגשותיה, מקבלים זוגיות אחרת!
וגם, לפעמים עולים דברים ומגלים מה החסמים. זה לא סתם.
גם אצלי – כולם חשבו (וגם אני) שזה מרצון להיות משוחררת/ לסיים לימודים בקלות/ לחץ מעול הפרנסה וכו'.
בסוף – אחרי טיפול גיליתי חסם אחר.
ויש לי עוד אינספור סיפורים של בחורות שפגשתי בחיי, זיהיתי קצת חוסר רצון וחשש מהנישואין, ועם שיחה קצרה הן גילו והופתעו שהן לא 'סתם' לא רוצות. וטיפול שיחתי מאוד עוזר לזה.
תחפשי מישהי שאת סומכת עליה, ותראי שלא תפסידי.
אתם מכירות מישהי טובה לטיפול כזה? (עדיף באזור ירושלים)
יש את מנוחה ביאליק- יועצת לענייני שידוכים, מטפלת בדיוק בכאלה מקרים- ממש אלופה מבית שמש. (דוברת בעיקר אנגלית)
יש לך עוד מישהי דוברת עברית? (בירושלים)
יכולה לספר על עצמי שלא רציתי לשמוע עד גיל 23 בהתחלה ההורים נלחצו ולחצו- בקהילה שלנו יש בנות שמתארסות גם בגיל 19.
ואני פחדתי מאוד ולא רציתי לא ילדים ולא אחריות והאמת שהיה לי כיף להיות בחורה בלי עול של בית.
בסוף עשיתי להכנה ליציאה לשידוכים וליווי תוך כדי הפגישות של אישה מדהימה שעזרה לי עם כל זה
אבל חשוב לומר שאני פחדתי ויכולה להיות משהי שהמניע הוא אחר.
יש לי חברה שלא רצתה להפסיק לטייל עם חברות וזה היה הסיבה שהיא התחילה מאוחר.
את מוכנה להפנות אותי לאותה אחת שעזרה לך? זה דחוף לי מאד מאד!!
רות בן סימון- מירושלים
אפשר פרטים שלה?
מומלץ מאוד אימון לשידוכים,(קואוצינג)
ממוקד מטרה.
בלי תהליכים ארוכים ומיגעים למציאת שורשי החסכים…
אין עניין לשכנע או ללחוץ כאשר את לא יודעת מה הסיבה שהיא לא רוצה לשמוע.
אני הייתי הולכת איתה למקום רגוע, ערב קליל כזה לא מלחיץ, ופשוט מדברת איתה בפתיחות על הנושא, לא משכנעת, לא לוחצת, אלא מנסה להבין איתה ביחד מה הסיבה שהיא לא רוצה להתארס עדיין. אחרי שתבינו ביחד מה הסיבה אפשר יהיה לטפל בזה, יתכן שמספיק שתפיגי לה חששות שמגיעים מחוסר ידיעה או מידיעה מעורפלת (זה קורה הרבה אצל בחורות חרדיות שיש להן כל מיני שביבי מידע לא מדויק שיכול לגרום ללחצים ופחדים וחשוב לתת להן את הידע הנצרך, בעדינות כמובן, כדי שלא תלחצנה). ויתכן שכן יש צורך ללכת לאשת מקצוע לשחרר חסמים, לפעמים אגב, זה יכול לשבת על פחד מעול כלכלי וכדו', ולפעמים יש לה חברות כ"כ קרובות שממלאות לה קצת המקום של הצורך בשותף לחיים (עד רמה מסוימת).
אם בשיחה אישית קלילה ונעימה אתן לא מצליחות להבין מה מפריע לה, כן הייתי מציעה לה ללכת לקורסים מיוחדים שמיועדים לנושא, אבל כמובן לברר היטב על טיב הקורס ועל האישה שמוסרת אותו, כי זה יכול להיות קריטי…
מה שאכתוב זה תוספת לעצות הנ"ל!
לענ"ד ומנסיון חיים – לא טוב לדבר תאורטית על "יציאה לשידוכים"
ויש לכך סיבות רבות וחשובות אין מקום להאריך…
כאשר תהיה הצעה מעשית שההורים רואים בה פוטנציאל
רק אז לשבת עם הבת באוירה נעימה ולהציע בצורה שההורים מאמינים שזו הצעה טובה במיוחד וחבל "לפספס"
אם לא נעים לפנות לשדכנים שמא הבת תשלול (לא בטוח)
עדיף לפנות לידידי המשפחה שיחפשו – אלה השידוכים הטובים …
יכול להיות שכדאי לך להתייעץ עם מטפלת רגשית טובה או משהי טובה אחרת שמבינה בתחום של נישואין, איך לנהוג
ואולי גם איך לשוחח איתה כדי להבין מה שורש העניין – שלפחות תהיי רגועה שאת מבינה במה מדובר – במידה ויש לכן קשר פתוח וקרוב המאפשר כזו שיחה
בעצם יש פה 2 שאלות- רצון לנישואים שטרם הבשיל, וחשש מהדרדרות רוחנית. אולי צריך להפריד בין השניים. אני לא בטוחה שנישואים מונעים הדרדרות רוחנית, וגם אם כן, זו לא סיבה מספיק טובה כדי להתחתן רק בגללה.
מה הכוונה שתתאהב מצב שהיא ללא עול?
יש הדרדרות רוחנית שהבת פעילה בו מרצונה ה"י (עם או בלי בן זוג)
ולצערנו יש הדרדרות מעצם מצב הרווקות
השפעה פסיבית …
מה להשוות אשה שעובדת במקום לא חרדי שבעלה וילדיה מצפים לה בבית?
זו תופעה מוכרת, מצב ידוע לכל הקשורות (ארגונים ויועצות) לבנות "מעוכבות"
אני לא מסכימה עם הקביעה הזאת!!! אלף סימני קריאה!!!
בתור בחורה בת 23, חסידית, שחברות שלי נשואות כבר 4+ שנים עם שני ילדים ויותר.
אני הרבה יותר שמורה מהן!!! מקפידה מאוד מאוד על אורך חצאית אמצע רגל, שיער אסוף וקצר, בגדים עדינים וצנועים, ומראה סולידי ולא מושך.
לצערי הרבה מאוד מחברותי אחרי החתונה "מרשות לעצמן" (והרבה פעמים בעידוד הבעל…) ללכת במראה שבתור בחורה בחיים! הן לא הלכו ככה!!
לכל אלו המצקצקות בלשונן על "הבחורות הפרוצות הללו…"
לחתן כל נערת סמינר מהר מהר לפני שתידרדר-
קחו בחשבון שזה רוב הפעמים פשוט לא ככה!
הרבה פעמים דווקא ה"את בשידוכים, מסתכלים עליך" שומר פי מאה מנשואה צעירה שעושה שטויות עם בעלה.