זכיתי ב"ה בבת מיוחדת. היא בת כמעט 21, חכמה, נאה וכו'.
הבעיה היא שכל כמה חודשים היא מציבה יעד חדש מתי תסכים לשמוע. ככה כבר כמעט שנתיים. היא סיימה ו' סמינר ואני מודאגת לא מעניין שהיא לא שומעת, אלא שלא תתאהב במצב שהיא ללא עול. עוד דבר שמדאיג אותי הוא שתדרדר רוחנית. אני רואה שהחברות, מסמינר מעולה, שיצאו לפני שנה כבר לא נראות ברובן אותו דבר. היא כבר לובשת חולצה על גבול המרפק עם תחרה עד פרק היד, ומבחינת הבית שלנו זה ירידה.
לשכנע או ללחוץ גם לא נראה לי פתרון, כי נישואין זה החלטה שהמדובר צריך להחליט כדי שאח"כ כשיהיו חריקות הוא יתאמץ לפתור ולא ירגיש שכפו עליו את הנישואין.
מה עושים?
ללכת לרבה מזוויעל.!!!!!!!!!!!
יש לי אח שבמשך כמה חודשים טובים(לא זוכרת כמה)לא היה מוכן לשמוע וההורים שלי כבר ממש נלחצו כי השיעור שלו בישיבה ממש התרוקן… וממש פחדו עליו…
ואז הם עשו שני חמישי שני שם ורק גמרו את הסריה ובאותו היום הוא התקשר אליהם שהוא רוצה להתחיל…
פשוט רואים ישעות!!!!!!!!!!!!
הלוואי שזה היה עוזר ככה….
נראה לי תגובה לא ראויה בכללל
יכולה להצטרף אלייך לתפילה שתמיד
התפילות יענו בגלוי ובהארת פנים
אבבבבל
יש צורה להתנסחות גם בהסתר פנים
כשלא זוכים לראות את הישועה מידית לפי המתכון שהגשנו
עולה על הגל ושואלת גם,
הבת שלי בת 20.
אם נראה לי, לפי הדיבור שלה איתי,שהיא מרגישה חוסר מסוגלות להיכנס לעול כי היא מאוד לחוצה ואחראית וקצת פרפקציוניסטית וזה ידרוש ממנה יותר וכו',הייתן פונות לטיפול רגשי? [הגיל שלה בסדר ,לא זה מה שמלחיץ..] ואם היא לא מבינה למה צריך ומה נסגר..שאמא שולחת אותה לטיפול סתם..
את יכולה להסביר לה שמרגיש לך שהיא צריכה הכוונה(לא יעוץ ולא טיפול-סתם ילחיץ וירחיק אותה)אבל את לא בטוחה ורוצה ממנה ללכת לטיפול בודד רק כדי שתדענה האם זה באמת כך או סתם הרגשה שלך.
שוב גם אני הייתי ככה והמלצתי על רות בן סימון, זה לא טיפול זה ליווי שיעזור לה להיכנס לשידוכים ולעבור אותם הכי טוב.
היום יש הרבה בנות שעושות את זה…
אולי הילדה חוותה טראומה ואתם לא מודעים לה??
הרבה פעמים זה מה שקרה
אני הייתי בדיוק במקום הזה
רק שאפילו אני לא הייתי מודעת לזה
רק הרגשתי שאני "לא רוצה"
לצערי הסיפור הזה לא נגמר טוב.
ההורים המקסימים שלי שלחו אותי לשיחות, אבל לא אצל מישהי מקצועית באמת – אלא מישהי מאוד חכמה ורגישה, שנחשבת מבינה בתחום.
אין לי מושג איך היא לא חשבה לבדוק אם זה יושב על טראומה.
בזמנו אפילו הרגשתי שזה עוזר לי.
אבל עם הטריגר הראשון, שה' ישמור.
אני עד היום סובלת מאד. (ע"ע אפרת שטרן)
אם הבת שלך היא לא טיפוס שטחי ועצלן באופן מיוחד, אני חושבת שחייב לברר על מה זה יושב.
לא באה להפחיד חלילה, רק לומר שמאחורי ה"לא רוצה" יכול לפעמים להסתתר משהו אחר, כאב לא פתור.
וגם אם 99% שלא קרה כלום, על האחוז האחד הזה שווה לשים לב. אל תשלחי אותה ככה לנישואין. זה לא מגיע לה. אחר כך זה עלול להיגרר לסבל בל יתואר.
וזה לא יעזור אם תשאלי אותה את, כי גם אותי שאלו, ולא ידעתי לענות!
כואב מאד לשמוע, מה את מתכוונת נגמר לא בטוב,
שהרגשת מוכרחה להתחתן בלי שהיית מוכנה?
כי יש איזו תפיסה שאם יש בעל טוב ורגיש, הבעיות יעברו.
את לא חייבת לענות כמובן, רק אם נח לך.
כשמדובר בטראומה, העניין הוא לא הפחד.
בעל טוב ורגיש זה נפלא
אבל לא פותר תופעות לוואי נוירולוגיות.
בנוסף לכל הכיוונים שהועלו פה, אני מעלה עוד כיוון:
יש בנות שבסביבה שלהן מקובל לבחור בחור מסוג מסוים, אך עמוק בלב הן מרגישות שזה לא מתאים להן, הן לא ברמה הרוחנית שמתאימה לזה, וזה מלחיץ אותן. אני מכוונת בעיקר לסביבה שמקובל בה להתחתן עם בחור ישיבה ששואף ללמוד כל החיים.
לפעמים לבחורה לא נעים להגיד לסביבה הקרובה בפירוש את מה שהיא רוצה, ולכן היא מנסה לדחות את הקץ. תוצאות גרועות יכולות להיות שהבחורה מתחתנת עם מי שנראה לה "הרע במיעוטו". היא כמובן אמרה כן, אבל זה היה יותר מחוסר נעימות (שמעתי את זה מ 3 נשים גרושות סביבי).
נושא דומה שקצת מרגיש לי לא מתאים להעלות פה, ובכל זאת כותבת: יש בחורות, גם כאלו שלומדות בסמינרים איכותיים, שנראה להן יותר מגניב להכיר את החתן לא דרך שידוך, ושוב חוסר נעימות להגיד מה הן רוצות, והשלכות שיכולות להתבטא בחתונה לא בלב שלם, או בהידרדרות רוחנית כדי שלכולם לא יהיה ספק בדרך שהן מעדיפות.
אני מניחה שזו לא אפשרות שכיחה, אך היא קיימת, ולדעתי כדאי לבדוק את הכיוון הזה.
לכולן
אני בשידוכים שנים ארוכות מאוד. לא מי שמתחיל מוקדם מתחתן מוקדם. לחץ חברתי/משפחתי רק גורם תגובת נגד. וטיפול לא יעזור אם האדם עצמו לא חפץ בשינוי. 21 זה צעיר. וסליחה מכל האנשים שחושבים שזה סוף העולם להתחתן בגיל 26, זה עדיין צעיר מאוד. גם אם לא כל כך מקובל לחשוב ככה. בתכלס- מדובר בנשים צעירות בתחילת החיים שיכולות להקים משפחה גדולה.
בקשר לירידה רוחנית אצל רווקות- אני חושבת שזה בגלל שלא נותנים משמעות לתקופה בכלל! כל הזמן מדברים איתך על החיים שאחרי החתונה, במקום להבין שיש קשר בין איך שאת עכשיו לבין מה שיהיה אחר כך, בנות רוצות בן-תורה ואופן החיים שלהן רחוק מזה היום מאוד בהווה.
ועוד משהו פשוט ביותר: אדם רוצה להרגיש שייך וקשור. בחברה שלנו מי שלא נשוי- לא שווה, מרגיש נחות, מנוצל הרבה פעמים (בעבודה למשל מי נשארות אלו שרצות לילדים בבית או הבחורות?) . ולכן אוטומטי הוא משנה את עצמו לחברה שמקבלת אותו והוא מרגיש שם בעל ערך.
ונכון- אין לנו בעל שמחכה בבית, אין לנו אף אחד שמחכה לנו ודואג לנו, גם אם קורה לנו משהו זה לא מזיז לאף אחד.
כתוב בתורה "לא טוב היות האדם לבדו" זה הדבר היחידי שהקב"ה בעצמו אומר שזה לא טוב! וסליחה מכל הנשים שיש להן ניסיונות אחרים, בדידות זה הדבר הקשה ביותר לאדם. אבל זה מסביר את המבוגרות ביננו, בגיל 21 אין סיבה לזה. זה עדיין צעיר מאוד.
בחורה רווקה, במגזר שלנו, בדור שלנו, היא בחורה בסיכון.
אם בגלל תחושת השייכות שלה שנמצאת בסימן שאלה,
אם בגלל תקופת האפשרויות הבלתי מוגבלות, שבלי כיוון ודרך הם סיכון גבוה.
(היא עצמאית, יש לה עבודה ומשכורת והיא יכולה לעשות מה שהיא רוצה..)
הסיכון אולי גם רוחני, אבל הרבה לפני זה הוא גם נפשי.
בחורה שעכשיו היא "צעירה ולמה להילחץ"
יכולה, אוטוטו, להפוך לבחורה רווקה ובודדה שנמצאת בשולי החיים של הקהילה שממנה הגיעה..
ויפה שעה אחת קודם.
ואולי הגיע הזמן לחשוב על זה , איך כולנו לחוצות כל כך ממה יקרה לבת שלנו אם לא תתחתן, ומי יודע אם תידרדר רוחנית..
בעיני, זאת קריאת כיוון לכולנו.
למה הבנות שלנו עלולות ליפול בקלות כל כך? (נכון שהדור , והניסיונות והטכנולוגיה.. ובכל זאת)
איפה נמצאים החלומות שלהן? איפה הקווים שלהן ממוקמים? הם מספיק ברורים?
האם אנחנו באמת מחנכות את הבנות שלנו או רק שומרות עליהן בתוך מסגרת, בתקווה שאף פעם לא תצאנה משם?
האם לבחור עבודה שונה מלבחור סמינר למשל? למה על הסמינר אנחנו נלחמים כל כך ועל העבודה מקלים כל כך? (יש שם עוד עובדת חרדית.. הבטיחו לי שישימו סינון על האינטרנט.. הבוס כמעט לא נמצא… )
האם בשם הכסף והעבודה הכל מותר?
למה הבנות שלנו רואות את המשפחה כעול וקושי , מה הן חושבות על נישואין?
באופן טבעי, אני מאמינה שכל בת מחפשת סיפוק רגשי וקשר. ואם היא נרתעת מזה, אולי קיימת סיבה. או שהיא אכן מחפשת משהו שונה משלנו..
איו תגובה חכמה!
אני גם לא הסכמתי
באמת לא הרגשתי מוכנה
אמרתי להורים שלי- אחרי חנוכה
(של שנה אחרי ו')
ומצידי מה שהכי עוזר זה לפתח דיונים ושיחות עומק בבית
לא ממקום כפוי בכלל
להיות שותפים לתהליך
ולא ה'הורים האלו הדוחפים' (מכיוונה)
לי ב"ה יש אמא מדהימה שמידי פעם פיתחנו תנושא
מה אני רוצה מעצמי
למה לא עכשיו ומה ישתנה עד אז
עד היום! זה תרם לי המון.
לאחושבת שיש מה לשלוח למטפלת רגשית
ומה לדחוף את הבת שלך
כן לפתח שיח, לספר ש'זאתי' הציעה משהו ואם מעניין אותה לשמוע
מתארת לעצמי שיש הצעות מהסביבה..(?)
זה בסיס מעולה לפתוח בשיחה
לשמוע מי היא ומה היא מצפה, מה היא חושבת על הבחור שהוצע
ומה היא רוצה שנברר…
בהצלחה! וקחי נשימה עמוקה, ואח"כ תשחררי:)
יש אמהות שלא יודעות ולא יכולות ולכן ה' נתן רפואה למכה
כמו שפעם האמא הכינה לנישואין והיום הולכים למדריכת כלות
כך בדבר הזה
אמא שלי התחתנה והביאה ילדים כי ככה כולם
ובה' שהיום יש מדריכה, אחרת הייתי במצב דומה
נכון שמאז שאני בגיל קטן (לפני גיל 12)
ידעתי שזה לא תכין אך אי אפשר לשנות בלי לדעת איך
והייתי מתחרפנת מטעויות של מתחילים שלה
כשאני הייתי זוג צעיר ניסינו לעזור
אך אי אפשר לעזור למי שלא רוצה
ממליצה לאמהות למתבגרות ללמוד הדרכת כלות ותקשורת בונה
רק בשביל לקבל בטחון עצמי לדבר עם הבנות ממקום פתוח ובטוח
שתוכלנה לשאול כל מה שרוצות לדעת על חיי נישואין .
שתדענה שאמא כאן לתמוך ולפתוח נושאים שחוששים מהם עמוק בלב
וכמובן שאמא צריכה להתמלא בידע באמונה ובטחון
להעביר את המשואה לדור הבא
?
אני סיימתי עכשיו ו' סמינר,
ויכולה לומר שעכשיו אני מתחילה לחשוב על לשמוע הצעות, כמובן עדיין לא לפנות לשדכנים.
כמוני יש לי עוד כמה וכמה חברות שעדיין לא התחילו או מתחילות עכשיו.
כולנו בחורות טובות מאוד!!
רוצות בעל אברך, דרך שידוך כמובן, ובלי כל הרעיונות המקוריים שעלו פה.
מה שאני באה לומר זה,
שאם הפותחת מדברת מתוך הציבור הליטאי / ספרדי, והבת רק עכשיו סיימה לימודים,
אני באמת שלא רואה סיבה לדאגה.
למדנו בצורה אינטנסיבית ממש בשנתיים האלו, ורק הרגע סיימנו.
ואם לא מדברים על מקרי קיצון, חרדה וכו', הרצון מגיע.
ולא רואה סיבה לדחוק אותו…
זה עולה מאליו.
שבע"ה ילך בקלות לכולן!!
תודה על כל מילה
אני גם סיימתי ו' השנה, אמורה להתחיל שידוכים
וכן גם אני מרגישה ש… למה העול הזה?
יש לי מלא שאלות
למה להביא ילדים? זה נראה לי נורא קשה
מסתכלת על נשים צעירות עם ילדים
הם לא נראות לי מאושרות!!!! לא!!!
אני מחפשת את האושר בעינים שלהן, רוצה למצוא אותו, ולא מוצאת!!!
אני קוראת פה בלי סוף על נשים שקורסות מרב עומס
אז למה???
בטוחה שיש תשובות!!
אבל ברור שזה יושב קודם כל על מקומות פגועים
על טראומות וכו…
אני היום מודעת לחלק מהם
ברור לי שלא רק מה שמטריד אותי זה העומס שלהם,
זה איזשהוא משהו שעוזר לי למצוא סיבות למה לא להתחתן.
ממה שאני רואה על עצמי טיפול מאוד עוזר, אבל זה תהליך
זה לא הוקוס פוקוס…
ממליצה לך לשלוח את הבת שלך, אם היא מעוניינת.
בהצלחה רבה!!!
בקצרה ובעדינות
האושר לא נמצא בחוץ
הוא נמצא בפנים
והיום כשאני יודעת לזהות אותו
אז כן, לפחות 80% מהנשים סביבי – מאושרות ובעיקר – מסופקות
יש קשיים, אבל כולם טכניים.
הם אחרי זה ש ״טוב להן״ מבפנים.
הנפש מלאה, לאישה הנורמלית טוב ומתוק בחיים.
אף אחת מהן לא היתה מוותרת על החיים האלו
ואף אחת לא היתה מוכנה להיות רווקה אפילו ליום אחד.
והתקופות המאתגרות יותר – הן התקופות המתוקות והיפות ביותר בחיי האישה.
ממליצה לך ממש לדבר עם מישהי חכמה שאת מעריכה,
ועדיף שעברה הכשרה מתאימה
לשאול אותה ולקבל תשובות שיספקו אותך.
כל מילה!
יקירתי, את רואה את האנשים סביבך מהמבט שלך כרווקה, תשאלי כל אישה נשואה מסביבך שנראה לך שעמוס לה עם הילדים וקשה לה לתפקד את הבית, האם היא רוצה לחזור לחיי הרווקות? מאמינה שרוב הנשים לא תרצנה, ויותר מזה, תשאלי אותן אם הן רוצות לחזור להיות זוג צעיר ללא עול של ילדים, לרוב תקבלי את אותה תשובה… כלומר המצב בדיוק הפוך ממה שנראה לך, ככל שעובר הזמן בחיי הנישואין, וזה נראה שיש יותר עומס של ילדים ובית וכו' הפנימיות עשירה יותר והאושר והשלמות גדלים וגדלים…
כמובן שכל האמור לעיל, זה בתנאי של השקעה והתמסרות, אבל ההשקעה הכי משתלמת בחיים!!
ואין אושר אמיתי בלי השקעה!
מה זה נקרא הכשרה מתאימה?
איזה הכשרה צריך לזה?
יש תשובות והם לא בשמים, אם את לא מוצאת את האושר בעיניים של נשים נשואות אז תבדקי בעיניים של רווקות שסביבך מאמינה שגם שם לא תמצאי אותו, לא חושבת שהנשים הלא מאושרות האושר הלך מהם בגלל הבעל והילדים (כמובן תמיד יש מקרים חריגים), וכן אין כמו להיות נשואה עם נפש קרובה באמת וילדים מדהימים ב"ה ויש הרבה רגעים של עומס וקושי אבל בסוף יום אני אומרת מזמור לתודה מכל הלב על בעל מדהים, בית חם שכיף להיות בו, וילדה שמחזירה לי כמויות אהבה על כל מה שאני משקיעה בה
אויש איזה חמודה את
איך את מנסה למצוא את האושר בעינים?
מהו לדעתך אושר?
קודם כל – אני באמת חושבת שלאחרונה היו כאן בשבי רגע ריכוז של דיונים שיכולים להלחיץ בחורות רווקות. את צודקת. דובר כאן הרבה על עומס ובלאגן, על קושי כלכלי ומשפחתי, על התמודדות עם ילדים מאתגרים ועוד…
אבל זה בסדר, לא נולדנו להעביר את החיים עם כוס תה, ואושר אמיתי הוא זה שבא עם אתגר, עם עבודה קשה, עם מאמץ פיזי ונפשי.
דבר שני וחשוב מאוד – חבל לבדוק את האושר אצל נשים צעירות ומטופלות בקטנטנים, הן הרבה פעמים עיפות מכדי להרגיש משהו ולא ממש מצליחות לראות מעבר ללילות ללא שינה ופנטזיות שלא הוגשמו.
תוכלי למצוא את זה הרבה יותר בקלות אצל נשים בשנים שאחרי, סביבות ה30+. הן בשלות יותר וברורות יותר סביב סולם העדיפויות שלהן, ופחות קרועות בין חלומות למציאות…
יקרה, במקום הזה נשים שופכות את כל הבעיות שלהם, זה ממש לא מקום טוב ללמוד ממנו על האושר של נשים…
בדיוק כמו שלהבדיל ברשתות החברתיות (לא מכירה מניסיון, רק שומעת) אנשים מעלים רק את מה שנוצץ ויפה בחיים שלהם.
פה זה הבמה לשמוע את מה שקשה.
ואכן – היום יום מורכב מהמון דברים לא קלים, אבל זה קצת כמו בן אדם שרוצה מאד לזכות להיות ראש ממשלה. ביום יום – זה הדבר הכי תובעני בעולם! אבל ברור שזה תפקיד נחשק?
אין דבר בחיים שמגיע בלי מאמץ. אין. לא קריירה, לא כסף, וגם לא ערכים אמיתיים של משפחה, ילדים וכו' –
אבל האושר! האושר הוא אינסופי, עם הקשיים הלא קלים שמתוארים כאן.
אגב, הקשיים של אלו שלא זכו לבעל ו/או לילדים שמתוארים כאן – הרבה יותר כואבים…
בכל מקרה, כמו שכתבת בעצמך בתבונה – כשהכל תקין (אף פעם אין "הכל") בחורה אמורה לרצות להתחתן וללדת ילדים, נשמע שיש משהו מתחת לזה שמפריע לך – ואכן כתבת – "ברור לי שלא רק מה שמטריד אותי זה העומס שלהם"…
אולי צורת הגידול שלך? אולי השדר בבית שלך מסביב? אולי סתם דברים שאת סוחבת איתך… אחרי שמסירים את הקושי – הרצון הטבעי לחיים (על כל מה שזה כולל: משפחה, ילדים וכו') מתעורר.
ועוד מילה: אל תחכי עד שתפתרי את כל הבעיות שלך – זה לא יקרה לעולם.
תעשי עבודה כמובן, אבל בד בבד תתחילי שידוכים, בע"ה עם האוכל יבוא התיאבון… שלא תחמיצי את הגיל הנהדר שאת נמצאת בו. וטיפול אפשר וכדאי אם צריך להמשיך גם אחרי החתונה, ובכלל כל החיים אנחנו מתפתחים וגדלים בהמון צורות.
הצלחות גדולות ובחירות נבונות!!!
ואוו תודה לך על התשובה!
ולכולכן!!!
נתתן לי כח!!
תודה!
את אחותי אולי?
אז כן, מסכימה עם מי שכתבה פה על רצף של דיונים מעוררי חששות
אבללל
אין אין אין עוד אושר כזה בעולם
מבטיחה לך
נכון, אני עייפה מדי כדי לזרוח אותו לבחוץ
בדיוק התינוק בוכה והגדול (הקטן) מושך וזה נשפך וזה נמרח,
ואני לא יודעת לאן לגשת ומה להתחיל
וכשבעלי בא הבייתה הוא מוצא אישה קרוסה ועייפה
הכל נכון…
אבל איך אני תמיד אומרת?
יש לי הכל בחיים. אפילו על מה להתלונן…