הערה חשובה מאוד: כותבת את הדברים ומתפללת שיהיו לתועלת למי שזקוק להם, זה קורה בהרבה בתים ברמות שונות, ובעוצמות גבוהות יותר או פחות, אנחנו בדור הגאולה, ובדור שכזה קבלנו גם כוחות של גואלות ומושיעות – יש לאישה כוח להצמיח, להשביח, להוציא מהכוח אל הפועל, להרים רוחנית, להביא את הבעל שלה ליעוד האמיתי שלו ולשמור על קדושת המחנה אבל לא כרבנית ולא כמטיפה, לא עם מקל ולא עם כעס ובקורת.
—
"נצא?" הוא שואל אותה.
"כן, אני רק מחליפה נעליים ובאה." ממהרת להיכנס לחדר, מחליפה לנעלי הליכה נוחות, מעיפה מבט למראה, מסדרת את המטפחת.
מצטרפת אליו להליכה זוגית מרעננת.
שתיקה נעימה עומדת ביניהם.
"קריר." היא זורקת מילה סתמית לחלל.
"קר לך?" הוא שואל.
"כן , קצת." היא אומרת.
"רוצה שנשב כאן בפארק?" הוא שואל אחרי עשר דקות של הליכה מהירה ושותקת.
"אפשר." היא עונה, והם נכנסים בשביל, מתיישבים על הספסל הראשון.
"את יודעת," הוא שובר שתיקה קצרה, "האמת רציתי להגיד לך את זה כבר לפי שבוע, אבל לא מצאתי זמן מתאים…"
"מה?"
"קניתי טלפון חכם." הוא מניח אותו ביניהם.
….
"אני יודע שאת לא בעניין, אבל אני צריך אותו."
….
שחור בעיניים, יובש קיצוני בפה – אין לה מילים.
"אבל למה לא התייעצת איתי?" מכל מה שרץ לה בראש, זו השאלה הראשונה שיוצאת לה. פגועה עד עמקי נשמתה.
"למה? היית אומרת לי 'לך תקנה?' ידעתי שלא תסכימי!"
"ובכל זאת קנית, אני לא מאמינה!" היא לוחשת, הלחיים שלה אדומות מכעס, בוערות מעלבון.
היא משלבת ידיים, מסובבת את הראש, מרגישה את פעימות הלב שלה, היא כועסת נוראות!
הוא פותח את הטלפון, מחפש להתעסק במשהו.
"את רוצה שאני אומר לך את המספר שלו?"
חוסר אונים ותסכול רבים ביניהם מה היא מרגישה יותר.
ואז מגיעים האכזבה והכאב בכל העוצמה.
חלומות ושיברם בוערים מולה, מעלים קרבן, רצונות, שאיפות, אותיות פורחות באוויר,
"מה את עושה מזה עסק? גם את יושבת על המחשב בבית, ממה את נבהלת?"
מתוסכלת ועלובה היא אוספת את עצמה.
"נלך?" היא שואלת, לא מסתכלת לעיניים שלו, מפחדת לראות שם אש זרה.
****
הטור הפעם הוא לא דוגמא – הוא הדבר בעצמו, מה עושה אישה כאשר בעלה מחזיק מכשיר לא כשר בניגוד לרצונה ובניגוד להשקפתה, בניגוד לנהוג בקהילה שאליה הם משתייכים? ובקיצור: פורץ גדר?
יש כמה דרכים להגיב על הסיפור הזה:
- אולטימטום – אין מצב שהדבר הזה נשאר בבית – או אני או המכשיר – אולטימטום!
- מעקב – אני אגיד לך מה לעשות ואבדוק שאתה עומד בזה – "אתה תשתמש בזה רק ב…" "רק עם חסימה!"
- תנאים – עכשיו אני יכולה להתייחס אליך איך שאני רוצה כי אתה "הפרת חוזה", אז גם אני לא חייבת לך כלום, וכל דבר הוא בהתחשבנות על הנקודה הזו.
- קדושה מעונה – זה מציק לי מאוד וכואב לי, אבל אין לי מה לעשות, אז רע לי ואני סובלת, ומה לעשות נפלתי בפח.
- לבדוק מה רצון ה' – לברר מה נחשב אצל הקב"ה, ולפעול מתוך בחירה והבנה שהקב"ה בכבודו ובעצמו הניח אותי במקום הזה, והוא סומך עלי שאני אעשה את הדבר הנכון.
כשאישה מגיעה עם סיפור כזה, היא רוצה הכרעה. רוב הנשים, אפשר לומר כולן, לא רוצות לפרק את הבית. הו רוצות לחיות בשלום ואהבה, והמלחמה כאן נראית, כביכול, בין הבחירה בקב"ה וברצונו, מול הבחירה בבעל.
כאשר אישה נפגשת במצב כזה היא מרגישה חוסר אמון, איבוד שליטה, אולי אפילו בגידה. המחשבות שרצות לה זה הפחד מהעתיד – ילדים / שינוי צביון הבית / ירידה רוחנית תלולה / אובדן הקשר שלה עם בעלה.
הרגשות והמחשבות האלו יוצרים את התגובות שתיארתי למעלה – כולן בעצם מנסות להחזיר את השליטה לחיים, להחזיר, כביכול, את היכולת לשלוט במצב ולהחזיר אותו לקדמותו.
עכשיו נבין מה קורה לבעל בסיטואציה הזו. כאשר אישה מנסה לשלוט בבעלה, זה אף פעם לא מוביל לדברים טובים, בעל לא מוכן בשום פנים ואופן שאשתו תהיה מעליו.
האמת – אף אחד לא אוהב שמשתלטים עליו או מחליטים במקומו מה לעשות, אבל אצל גבר הנושא הזה רגיש יותר. הטבע שהקב"ה נתן גורם לו לריחוק אפילו רק עם הבעת מעט שליטה מצד אשתו, ולכן כל ניסיון לנהל לו את החיים בצורה כזו או אחרת מביאה אותו להתנגדות עזה או חוסר התחשבות ואדישות כלפי אשתו.
זה כואב, זה מבהיל, זה לא נעים והפחד מהעתיד הוא פחד אמיתי – ויחד עם זאת, חשוב מאוד לזכור שבמלחמה לא משיגים שלום – ורצון ה' הוא שנחיה בשלום, אהבה וקשר, למרות הקשיים.
יש כמה אופנים להתייחס למצב הזה אבל לפני הפרקטיקה מה לעשות ומה לא לעשות, חשוב קצת ללמוד את ההשקפה היהודית על מאבקים רוחניים בנישואין:
הקב"ה ברא את העולם וכל תכלית הבריאה היא שלום. שמו של הקב"ה הוא שלום, הקב"ה מוחק את שמו על המים בשביל להשכין שלום בין איש לאשתו, זאת אומרת שהקב"ה רוצה בשלום. זו נקודה ואקסיומה שאין עליה עוררין.
כאן תעלה השאלה עד איפה? עד היכן תגיע אישה בשביל לשמור על השלום?
בגמרא מסופר על בעל ואשה שלא הבינו זה את זו, כי הם דיברו בניבים שונים של ארמית, וכאשר הבעל ביקש מאשתו להביא שני אבטיחים היא הביאה שני נרות, ואז אמר לה הבעל: "לכי ושברי את הנרות הללו על "רישא דבבא"" וכוונתו הייתה לראש הפתח, הדלת שבשער הבית. אולם היא הבינה שרצונו לשבור אותם על ראשו של בבא בן בוטא שהיה גדול הדור. בבא בן בוטא היה יושב על פתח בית הדין ודן את הדין, הלכה האשה ושברה את נרות החרס על ראשו של בבא בן בוטא. אמר לה: ביתי, למה עשית כך? אמרה לו: כך ציוני בעלי! אמר לה: כיון שאת עשית רצון בעלך – המקום יוציא ממך שני בנים שיהיו כמוני, כבבא בן בוטא…
על מה ולמה זוכים שני עמי הארצות הללו לשני בנים כמו בבא בן בוטא?? זה הרי לא יתכן!
אבל זה בדיוק הכוח של השלום – עשית רצון בעלך? שני בנים כמוני!!
האמת, זה לא פוטוגני לדבר ככה, אבל חז"ל הקדושים והתורה לא משתנה גם כשהכל נראה לא הגיוני.
הרי הקב"ה שם אותנו דווקא עם הבעל הזה, דווקא עם הקושי הזה והניסיון הזה, אז הוא לא רוצה שנלחם בבעל שלנו ונפרק את הבית ונפגע בשלו? הרי וודאי שלא זאת הכוונה ולא זה רצון ה'.
הקב"ה מאמין בכל אחת שמקבלת ניסיון כזה, ונותן לה את כל הכלים לחזק את בעלה, לעודד אותו ולהרים אותו מאיפה שהוא נמצא. לא ביד קשה ולא בכעס, תלונות, תנאים ועונשים, אלא בדיוק כמו שאישה יודעת לעשות עם התכונות הנשיות שלה – ברוך, בנועם, באהבה, בקבלה, ואת הכוח לקבל מהידיעה הברורה שהשלום הוא מעל הכל – זה מה שיתן לה כוח לשמור על השלום למרות שהתקופה מאתגרת יותר, זו הידיעה שהשלום אצל הקב"ה הוא מעל הכל!
לזכור שאת הניסיון הקב"ה הביא לה ולא בעלה, והיא יכולה להמשיך לאהוב ולכבד ולהעריך על הדברים הטובים האחרים שכן נמצאים.
ה' רוצה שנחיה בשלום – את זוכרת את זה? זה הכי חשוב כרגע!
הפרקטיקה ומה עושים באופן מעשי – זה לא משהו שאני יכולה לכתוב כאן בטור ציבורי,
כי כל בית צריך את ההדרכה האישית המותאמת לו.
אם זה המצב שלך – אני מזמינה אותך לפנות אלי או אל גורם מוסמך אחר כדי לפתור את זה.
אבל כבר עכשיו ברגע קריאת הדברים –
תביני שעצם הידיעה הברורה של רצון ה' כבר שמה אותנו במקום אחר ביחס לבעל שלנו וביחס לכל הסוגיה הזו.
ציורים: רחל קארו – לאתר הציורים של רחל
לקבלת ציור – סיפור שבועי מאת ר. קארו לחצי כאן
עלו לך שאלות? מחפשת לדעת עוד?
בתאל טשיטיד – מדריכה זוגית מוסמכת לכלות ונשים – [email protected]
ניתן להאזין לתכנים מעולים בקו התוכן "על כולנה"- 0733834729
להזמנת סדנאות, הרצאות ופגישות אישיות: 0533106799
צפונית? בת 35, אולי כבר 40…. בהחלט כבר לא זוג צעיר.
מתמודדת עם מתבגרים, עם בעיות של גדולים?
מחפשת את השותף, לחלוק את החיים גם כשהם ב"ה עמוסים,
בואי להכיר את הצרכים החדשים שלך ושל בעלך,
וללמוד את השפה החדשה שאתם מדברים בה בשלב המיוחד הזה.
לקבלת פרטים והרשמה לסדנת בוטיק לחידוש ורענון ובחירה מחדש בקשר הזוגי שלך,
שלחי מייל: [email protected]
או התקשרי: 0533106799
לגבי כל עניין השאלות לרבנים. כששואלים שאלה אנונימית בציבור, יש תשובה שהיא קו מנחה. אם תשאלו רב בפגישה אחד לאחד אם בגלל טלפון פרוץ מפרקים בית, 100% הוא יגיד לכם שלא. אם אתן שואלות בציבור, התשובה תהיה בדרך כלל שונה, כי לגדר לציבור אמור להיות קו כללי מנחה, וזה יהיה אותו רב שיענה ככה וככה. לכן החוכמה זה לא לתת פה עצות כקו כללי. כל סיטואציה נבנית לגופה. באופן כללי להחליט למישהו מה לעשות, בטח לבעל, זה יוצר אנטי מאוד משמעותי. באופן כללי הוא התחתן איתך לא על דעת זה שאת המשגיח הרוחני שלו. נכון שהיה לכם קו משותף, אבל עדיין זה הדדיות. וברגע שחברה שלך תתחיל להיות המשגיח שלך, זה לא יעשה לך טוב על הנשמה. נכון שאתם בבית ונכון שיש פה שיתופיות, אבל זה חבריות. מלבד העובדה שאתן מדברות על קנייה, אני מדברת על נתון של חברות הדדית, שזה לא תפקידך להיות המשגיח. אולי בחוכמה איך לנתב, אבל את לא יתר צדיקה ממנו, את לא המשגיח שלו.