פעם כשהיינו צעירים, קרי זו"צ, חשבנו שאין לנו כסף.
לא שלא קנינו גבינה צהובה או כריות,
אבל נופש או טיול זוגי מושקע היה ענין ששייך לחלומות.
כי אם נבזבז את מה שיש בעובר ושב, חלילה, אולי נתקע עם חשמל ומים של החודש הבא.
אז היה לנו כסף, אמנם מעט,
אבל בעצם לא היה לנו.
וגרנו בשכירות, ולא קנינו רכב ובדקנו מבצעים כמו כל משפחות האברכים,
אבל הרגשנו ממש על הקשקש,
אחר כך עברנו דירה,
ואז באמת לא היה לנו כסף.
ס'תומרת סיימנו את כל העובר ושב,
ועם ה-50 שח מזומן שנשאר בכיס האחורי, שמנו דלק, והרגשנו מיליון דולר לטייל באזור מגורים החדש.
את המתנות מ'פוקס' שקיבלנו לרגל המעבר, החזרנו תמורת זיכוי, ושוב הרגשנו טוב על הלב שיש בידינו לערוך קניות של כלי בית.
אח"כ היו ניסים.
כל יום וה-100 200 שקל שצצו עד שעבר זעם, והתחילה שנת הלימודים ואיתה המשכורת.
אבל אחר כך באמת כבר לא היה לנו כסף,
כי היינו צריכים טיטולים לשלושה ילדים, ומטרנה לתאומים ואחר כך מעון לכל השלושה, שגם ההנחות היפות של משרד העבודה לא מצליח לנרמל את הסכום ההזוי שצריך לשלם כדי לצאת לעבוד, כדי לשלם, כדי לאכול וכו'.
אבל הכנסנו טוב ולא ראינו שקל.
לחסוך היה חלום באספמיה.
ולארנונה לווינו כמה אלפים טובים שעד היום לא הוחזרו למלווה האדיב שלא צריך בהם.
אחר כך, לא הרבה זמן אחר כך,
עדיין בטיטולים (מטרנות נחסכו לטובת הכיס).
אחר כך כבר באמת לא היה כסף.
ואז הבנו שתמיד יכול להיות גרוע יותר.
כי המינוס נגמר, והחודש הבא לא הביא איתו בשורה.
והשבת שהתקרבה היתה כל פעם חידה,
על איזה נס ייתקימו הקניות.
וראינו ניסים של דור המדבר.
ככה פה 100 פה 200,
מעשרות מאחים, תווי קניה מראש הכולל,
שורדים את הסופר הבא ואת זה שאחריו,
ולא מוותרים על גבינה צהובה,
רק כדי לא להרגיש עניים מדי.
אבל זהו. הסתיים הכסף.
ואיתו כל הצריך והחייב.
החשבונות יחכו,
הנעליים ימשיכו להיקרע,
הבגדים מהשכנה,
הדלק מהנס הבא,
הנופש מהחלומות,
והקניות מהשאריות,
והעיקר הבריאות,
הבעיה זו ההתנגשות,
של הארנק עם הטיפול שיניים,
והתרפיסטית והמאבחנת והמשקפיים.
והאשליה שלכולם כן,
והקנאה הקטנה בדשא של השכן.
והזוגיות והמתח והמחנק בגרון,
כי מה כבר ביקשתי?
עוד קצת מזומנים בחשבון : (
זהו,
חוצמזה,
תדעו כלל,
תמיד יש יותר גרוע.
למשל,
המשכנתא שמחכה לנו בסיבוב,
הרכב 7 מקומות כדי שגם הילד הבא יכנס למשפחה (ולאוטו).
בסוף,
נותר לנו רק לצחוק,
איזה ז'אנר של עניות הקב"ה ברא בעולם הזה—
עני עם רכב של 17 אלף,
דירה של מיליון שמונה מאות,
משכנתא על סך ככככל ההכנסות,
וגבינה צהובה במקרר,
(בשר נניח כבר לא, יש גבול)
ובת שחוק על הפנים שלא ברור מאיפה היא באה.
אם לא ניסיון החיים שאומר,
שמי שעשה לנו ניסים הוא יגאלנו ויושיענו שנית.
כי איזה יועץ כלכלי ייתן הסבר מניח את הדעת,
כשההכנסות הן לפחות חצי מההוצאות,
ובכל אופן הגלגלים עוד נעים על פני הכביש.
אומנם הצמיגים קצת שחוקים,
אבל נוסעים,
מתפללים,
משוועים,
ואל תצריכנו לידי מתנות בשר ודם.
וקחו את המשפט הזה לסיום:
"אם הבעיות שלך זה כסף
ואין לך כסף
אז אין לך בעיות 
"
הלוואי!
מזדהה? מחכה לתגובה שלך ומצדיעה לך!
! תציצי בעמוד הקופונים שלנו, ולכי להתפנק לחג : )
141 Responses
ווואו!!!!!!!!!!!!!!!
מזדהה עם כל מילה ברמות על,
וכל הכבוד על הציניות והשחוק בנושא כ"כ כבד וכואב
יש משהו מתסכל ברמת חיים, שאחרי שמיצבת לעצמך, אתה לא נהנה מזה, זה הופך לבייסיק. מצד שני זה מייקר את החיים בטירוף, כמו לדוג' ביגוד מותגים, סטים, עגלות, אוכל מוכן. מה רע להכין לבד? זה לא פחות טעים ויש יותר שפע, נכון עוד קצת עבודה, זה בסדר יום. וזהו.
יש לי רעיון, לא יתאים לכל אחת, אבל מי שתתפוס עלי טרמפ, מ'זה תרוויח!!
איך להוריד רמת חיים בלי להרגיש צמצום או עניות: לעבור לפריפריה!
תפתחו עיניים, העולם גדול! הארץ לא כל כך קטנטונת!
בונוס ראשון, קיבלת הרבה יותר בית בהרבה פחות כסף. כבר נשארת עם פלוס ענק להתחיל איתו את החודש.
אתה חי חיי קהילה, בחברת 'כולם' שצורכים פחות. פחות אוכל מוכן (לא ראית בדרך 17 חנויות מדיפות ניחוחות כולם בכשרות מעולה, כי פשוט אין….) אף אחת לא עם סטים, אין על מי לדפוק רושם, כולם רגועים, כולם אהובים,
רוצה תקני בוגבו, רוצה תלכי עם אינגליזינה פפיטה שקיבלת מהגמח, החיים היפים… מבטיחה לכם!
אתם לא מקבלים כל שבוע שבעה 'ספרים' של פרסומות, שמספרות לכן כמה שפע יש בעולם, כמה סטייל וכמה מאושרים תהיו אם תצרכו אותו.
אמת. סיכוי הרבה יותר גדול שתצטרכו אוטו, אבל איזה מכוניות יש סביבך? ארבע גלגלים? סע לשלום…. כל השאר בונוס…. ואפשר גם בקלות להסתדר בלי.
מי שמתלבטת, אשמח לספר עוד! משאירה אצל שבי פרטים שלי ליצירת קשר.
צריך לזכור שבפירפריה
ההכנסות נמוכות משמעותית!
ויש עוד הרבה הוצאות של נסיעות שאם רכב חבוט עולים כפול…
תכלס לא ראינו שמי שעבר לפיריפריה ניהיה גביר ופתאום נשאר לו כסף בסוף חודש
יתכן שאוירה הקהילתית עם פחות לחץ לחיות בסטייל יותר נעימה לאנשים
אבל זה מאוד אינדוודואלי כי יש אני לדוג' פחות מתחברת לקטע של לחיות בטשולענט
כמו כל דבר בחיים יש מעלות ויש גם חסרונות
גם אני עברתי מהמרכז לפריפריה – ומודה לה' על כל רגע!!
גרה בפריפריה ומאושרת עד הגג! (וגם נושמת אויר פסגות שאין במרכז 
במרכז גרתי ביח"ד עם שני ילדים שישנו איתי בחדר, עבדתי במשרה מלאה כדי לממן שכירות ומעון לילדים, חיינו רק מהכולל של בעלי וממינוס שהלך וגדל וגדל וגדל…
כשהיינו בדרך לילד השלישי וח-י-י-ב-י-ם לעבור דירה ולהוסיף 1000 ש"ח על השכירות – הבנו שעד כאן ופשוט… עברנו דירה.
והיום? יש לי דירה גדולה פי 2, משלמת חצי שכירות, עובדת מהבית!!! מקבלת את הילדים שלי בשעה 1!!! הם לא ילדי מפתח ולא ילדי צהרון ולא ילדי מעון, יש להם אמא ששולחת אותם בבוקר ומקבלת אותם בצהריים
וכן! אנחנו גומרים את החודש בפלוס!!
נעים להכיר
שכר מינימום הוא אותו דבר בכל הארץ,
העלאת משכורת, גם כן.
ומקומות עבודה שמשלמים טוב- יש בכל מקום אם ד' רוצה שימצאו.
עדיין לא שמעתי על הוכחה כלשהי לכך שבפריפריה ההכנסה נמוכה יותר מהמרכז.
אם את פחות מתחברת לקטע של לחיות בצ'ולנט- תעברי לפריפריה ותפתחי את העיניים.
תגלי שיש מקומות בהם אף אחד לא יכול להסתכל לתוך הבית שלך, ואת לא רואה לבתי אחרים.
ואף אחד לא מענין אותו מה הילדים שלך לובשים.
כל כך מזדההה…
לא עובר האשראי ואז משמים מישהו מבקש שילמדו לעילוי נשמת ומביא 200 ….
חחחחחחחח
אהבתי!!!
כמה נכון, ככה עצוב…
לא יודעת אם בשביל להרגיע או לנחם,
בכל אופן זאת מציאות.
כולם רודפים אחרי השקל, השאלה מאיזה צד שלו…
אבל לגמרי על העניים של הדור שלנו נאמר (קרי, אנחנו…) מליונר עני!
)
(ולא התכוונתי מליונרים באושר ושמחה ובלה בלה…. לא מזלזלת בכל אלו,
אלא זה סוג אחר של עניות, כמו שכתבת עם רכב וגבינה צהובה
אלא מידך המלאה והרחבה!!!
(רק תן לנו כח אמונה ושמחה לעבור את המסע הזה…)
אוףףףףףףף ממש ככה!!
ניסיך שבכל יום
ותגידו, איך עושים ברמצוות ומחתנים, אם זה המצב ביום יום??????
אין לי מושג! רק ה' עשה עושה ויעשה
וגם – צרת רבים נחמת שוטים,
אבל בכל זאת מרגיש לי טוב יותר לדעת שלא רק אצלינו זה המצב
אחד סיפר לבעלי שלא היה להם כסף לחלות לשבת…
הזיזו את המקרר ומצאו 50 ש"ח וככה היו חלות באותה שבת…
אלופה!
מוכשרת, כתיבה מהממת וזורמת
הזדהיתי
רק תגידו לי- מה באמת עושים? כשצריך כל סוף חודש לשבור תראש ואין תקווה באופק?
וואוו
כ"כ מזדהה וכתוב כ"כ יפה!
נתת לי כוח רק מעוצמת ההזדהות ( ההרגשה שיש עוד בדיוק באותה סירה)
ואגב,
ממש לאחרונה הגענו למסקנה שלמרות שאנחנו מאד מחושבנים עדיף שלא "נחפור" מדי בעובר ושב וכו כי ברכה שורה בדבר הסמוי מן העין… ואין ספק שאנחנו חיים בניסים
ואי, אם זה לא היה מצחיק – זה היה עצוב ולהפך….:)
ממש כל מילה.
וההוצאות רק הולכות וגדלות.. וכל הבלתמים למיניהם קרי, משקפים, רופאי שינים, דמי שכלול ביגוד שאין מנוס…..שצצים חדשים לבקרים…
אבל ממש כהמשך – רבה אמונתך!
מזדהה ממש
בעיקר על ה"תמיד יכול להיות יותר גרוע"
כי אני כזאת רק בלי המשכנתא אלא עם השכירות, של הבית הקטנטן יותר מדי, ועם החלום על בית קצת יותר גדול שיהיה בו מקום במטבח גם למקרוגל, וההבנה שכרגע החלום הזה לא מציאותי…
אה, וגם עם אי אלו חובות שבעלי לא מוכן לגלות לי על כמה בדיוק הם עומדים…
והאמת, לא תמיד אני מצליחה לצחוק על זה…
רק תסבירו לי איך זה שאנו חיות כל כך בעניות ו"רבות על כל שקל"
ובינתיים חנויות המותגים ממשיכות להתפרנס בכבוד…
והמסעדות והגלידריות הומות קונים וקונות…
ואין אמא שתלך לשוויגער בלי סט מרשים לילדות…
והפאה… אף אחת לא תעבור לסינטטי או למטפחות….
ובכלל אנו תמיד נראות מליון דולר בארועים… הבר… הפרחים…
והרושם שעובדים… קשה לשלם עליו… ומתרוצצים בגמחים…
אז אולי מספיק!
אם כל אחת תחליט שיהיה לזה סוף, זה יקרה ונחיה בפשטות כמו פעם..
ונהיה עבדי ה' אמיתיים ולא עבדים של החברה!
איך העיתונים החרדיים מלאים בפרסומות על מלונות ונופשים למי בדיוק יש כסף לזה ועוד לקחת את כל המשפחה? מה אנשים שודדים בנקים בשביל זה? וחוץ מזה עני אין לו רכב (תמכרו את הרכב יהיו לכם עוד כמה אלפים טובים בחשבון) הוא נוסע באוטובוס וגבינה צהובה הוא לא חייב זה פינוק הוא צריך לשמור את הכסף לדברים הכרחיים כמו טיפולי שיניים (שעדיין לא ברור למה הוא נשארו באותם מחירים הזויים ) כמו חימום לבית יש אנשים שלא יכולים לחמם את עצמם בחורף זה עניות שמנוולת אבל העניות שכתבה עליו כותבת הטור זה עניות מודרנית לא ממש עניות וחוץ מזה רוב הציבור החרדי לא נראה עני כולם חיים טוב לכולם יש הכול כמעט לא? יש מגזרים אחרים ששמה עניים מגיעים ממש לרחוב אין להם שום עזרה כמעט תמיד ב"ה לחרדים יש ארגונים למינהם שיכולים לעזור במקרים קיצוניים .
לנו אין רכב יש לנו רב קו ותאמינו לי לא חסר לנו הכאב ראש הזה של אחזקת רכב .
יש קבוצות מסוימות בציבור החרדי שהעלו את הרף והן בעיקר מפרנסות את המותגים והמסעדות וכו ( משכורות ההייטק, ציבורים מסויימים ששני בני הזוג עובדים וכדו)
אנחנו נהנים מהשאריות שלהם בסופי עונה ומההשראה, לא בהכרח שמוציאים הרבה יותר כסף
לדוג,
הבית שלי נראה מאד יפה בהשראה של בית מאד עשיר רק שקניתי הכל באלי אקספרס בשקלים, נגר ערבי וכו
פעם שמעתי אימרה יפה:
לד' יש בנק עם חשבון לכל אחד.
והוא נותן כל חודש כדי שנבקש…
ועוד דבר מרב בירושלים:
יש 3 דברים :ילדים, חיים-בריאות, ופרנסה כמו שכתוב: בני,חיי, מזוני. ותמיד ד' על אחד מהדברים חסר כדי שיפנו פניהם לשמיים.
על מה הייתן מבקשות שייה חסר מכל השלושה, לא על פרנסה??!!
אהבתי!
קצת מפחיד, לא? ה' אוהב אותנו ולא עומד לנו עם- תבחרו מה אתם רוצים, בני, חיי או מזוני?????
במאה שערים היו אומרים
,אני עשירה…בילדים ונכדים!
כ"כ יפה.
זאת עניות במיטבה.
זה היופי של האברכים אוכלי צנצנת המן.
אני רואה את זה אצל אחים שלי (וגם אצלינו)
זה כ"כ מדהים לראות איך ה' שולח יש מאין, בלי יכולת להסביר פשוט יש כסף למה שצריך.
אפשר לכתוב על זה ספרים על הניסים והדרכים שה' שולח את הכסף בדיוק בזמן.
הרבה פעמים שבעלי אומר שאין עכשיו באמת כסף, פתאום מישהו עם חוב ישן מחזיר… וכו'.
מאמינה שכל אברכית ממוצעת יכולה לספר את הניסים הגדולים האלו.
לפעמים שמתגנבים אי אילו הרהורים של היצר שאולי עם הבעל יצא לעבוד תהיה יותר רווחה, אני מבטלת אותם מיד, כי בנינו תסתכלו על המגזר הכללי ששם שני בני הזוג עובדים ועדיין אין להם כסף והם חיים עם הרבה חובות.
לאברכים לומדי התורה, הנחת של הקב"ה יש ברכה מיוחדת בכסף.
אגב לברוריה שכתבה על זה שהיא נוסעת באוטבוס אני לא יודעת אם את מעודכנת אבל הנסיעה תעלה 8 ש"ח!!!!
זה פשוט הזוי!!!! אז אני כבר לא יודעת מה עדיף אולי פשוט ללכת ברגל? (בירושלים זה כמובן לא הגיוני )
אני מעודכנת בנוגע למחיר של 8 ש"ח לנסיעה גם היום זה לא מאוד זול אבל ברור שזה יותר זול מלהחזיק רכב וחוץ מזה באמת אפשר ללכת קצת ברגל אם זה מרחק אפשרי וזה גם בריא אני הרבה פעמים עושה את זה אבל אצלינו בחיפה תוואי הדרך לפעמים מורכב.
וחוץ מזה תחזוקה של רכב זה מאוד יקר אני מכירה קצת מקרובי משפחתי בשביל להחזיק רכב טוב צריך חשבון בנק נפוח.
סליחה שאני כותבת כאן שוב אבל בינתיים בחיפה לא העלו את המחיר אולי במקומות אחרים כן
גם אם הבעל יוצא לעבוד לא אומר שיש יותר כסף!!!!!
ולהיות רבה או מגיד שעור או משיב זה לא בדיוק נקרא לצאת לעבוד
הרב שלנו אמר לבעלי שהוא עדין נקרא מאוכלי המן
יש את הזכות ללמוד ויש את הזכות ללמוד וללמד
הזכות השנייה יותר קשה כי כמה שאת משקיעה שבעלך בכולל
זה לא מתקרב להשקעה שבעלך יוצא בנץ וחוזר בשקיעה בטלפונים עם הורים שלא נגמרים
ואז את רואה את המשכורת ומבינה שהוא לא פר השקעה ופחות
אין עזרה בצהרים (חדר שלומדים בו רצוף)
את צהרים לבד השכבה לבד……
וכמובן להתחשב: אי אפשר להשוות זה שהבעל לא היה בבית לא אומר שישב כל היום עם הקפה
אפילו שאשתו גם לא ישבה כל היום עם כוס קפה בה' בבריאות ובנחת
ולא לשכוח את השלמת ההכנסה שמצריכה מחשב בבית (השתדלות, והתפרקות מהיום עם תוכנת אינדיזין)
ה' שולח כל הזמן מתנות חלק לעולם הזה חלק לעולם הבא וחלק משולב
אין על האבא המפנק הזה שאוהב אותנו את המאמצים שלנו (שאנחנו לפעמים חושבים שהם כלום)
ווואווו בעולם הבא אנו נוכל לשבת תחת גפנו ותחת תאנתו בשקט ובשלווה
שנזכה
כייף לקרוא ולהבין שהרבה באותה סירה, של קושי, ושל אמונה, ושוב של קושי…
מעריכה את 'אשת הרבה בחיידר", תודה שהבאת גם את הקול הזה, ובטח עוד מעט יגיע קול של אישה שבעלה עובד בעבודה רגילה שהיא רחוקה מכויילל, ועדיין הם מתמודדים כלכלית, כי זה אחד מסממני דור המשיח…..
רציתי להוסיף, על מה שאני חווה בתקופה האחרונה, רק שלא נעים לי להיות בתפקיד ה'רבנית'
אבל אולי יועיל למישהי, אז אתגבר —
בקיץ האחרון הייתי לפני לידה, עם הסיוט של "איזה בגד ללבוש היום" כי הכול נהייה קטן מסיבות משמחות.
והיה לי חםםםםםםםםםם!!! הייתי חוזרת מהעבודה- נכנסת להתקלח, חוזרת מלהביא את הילדים מהגן- ושוב אמבטיה… בקיצור סיוט.
שוטטתי בחנויות למצוא חולצות נעימות- לסבול פחות. וכמעט תמיד, הבדים הנעימים- נצמדים יותר.
וזה היה ממש מגרה, כל החולצות הדקיקות האלה, אבל ראיתי שזה נצמד אז בלית ברירה הייתי קונה יותר עבות או עם 2 שכבות או פשוט לובשת חולצת בסיס ועליונית.
לא יודעת מאיפה היה לי כוח להקפיד ככה.
אני מפרטת מידיי, אבל תבינו שבשבילי זה היה סיוט שעה שעה:)
תכל'ס, רק אחרי תקופה, שמתי לב לקשר של זה לרווח הכלכלי שנהייה לנו.
אולי אני סתם מקשרת, אבל עדיין לא מצאתי עוד סיבה (או שכול תינוק מגיע עם כיכרו בידו, אבל בשאר הילדים לא הרגשנו את זה).
אני אשת אברך, ותמיד חיים על ניסים, אבל מה שקורה לנו מאז- הוא הזוי.
ולא משנה מה אני עובדת, כי היה חודש שלא עבדתי- ואז היה הכי הרבה
ועד שהגיע הדמי חל"ד מהביטוח לאומי, הסתדרנו, במפתיע!
והכי הזוי- הלוונו למישהו את כל הסכום של הדמי חל"ד!!! לא יודעת איך!
שוב, בעלי אברך, אלפיים שקל. לא יודעת מאיפה יש למשכנתא ולהוצאות הלידה והברית והחיים.
אח"כ שמעתי אישה שמספרת שניסתה ללבוש בגדים רחבים- כדי שירווח להם כלכלית, והגיעה לה ישועה.. רק אז הבנתי שכנראה זה מה שקורה לנו.
טוב, סליחה שדיברתי על צניעות, זה רגיש
אבל הייתי חייבת לשתף…
אז בעלי עובד בעבודה רגילה אבל אני לא… אז אנחנו עדיין באותו מצב של משכורת אחת
צר לי לאכזב אבל כשעבדנו שנינו כן היתה לנו רווחה משמעותית, זו דרך הטבע
בשביל לחיות כמו דור המדבר ולחיות על ניסים צריך לחזק ולתחזק את דרגת בטחון בשוטף, גם לדור המדבר זה לא היה קל
עשית לי חשק להעיף מהארון כמה בגדים צמודים/צרים /קצרים
תבורכי!
את פשוט מתוקה
והכנות שלך כובשת
התחזקתי. בזכותך…
יישר כח!!
חיזקת!
וואו.
בא לי בזמן!
חיזקת אותי מאוד!!
מודה לך!
אני באופן אישי ממש רואה לאורך השנים איך שמעשרות עושה ברכה בכסף.
הצלחה ושפע לכולן!
אישה רגילה
יקרה!
דוקא בגלל שכתבת את השיתוף שלך בכזו כנות,
עם כל הפרטים הקטנים, כולל תחושת האי נעימות להיות 'הרבנית'
אצלי לפחות הדברים התקבלו על הלב
הצלחת לחזק אותי
וכבר די הרבה שנים, לא פגשתי לצערי, חיזוק בצניעות שבאמת נגע בי
כנה, נכון, מציע.
לא מטיף, לא מפחיד, לא מכריח, לא צעקני
תזכי למצוות – כפשוטו!
התגובה שלי גם קצת מהוססת. גם אני לא רבנית, בקושי "אשה רגילה".
רק בגלל שהיו אי אלו רגעים שבהם זכיתי לחיות בהרגשה שעליה אני כותבת, וזה היה באמת שווה. לכן אני כותבת.
לקח לי ולבעלי זמן ועבודה עד שהגענו יום אחד להחדיר לעצמנו את תובנה הזו, שרבותינו חוזרים עליה שוב ושוב:
האמת היא, וזו האמת היחידה, שעל כל אחד יש החלטה משמים כמה יהיה לו, ו…………….
וזה לא משנה אם הוא אברך או לא…
מה???!!
זה כנגד כל מה שהתחנכנו אליו עד היום! שמשפחת אברך מקריבות עולם הזה וכו'….
נכון, למראית העין ה' מסדר שכך זה יראה, ולא משנה כרגע הסיבה.
ואין כאן המקום להאריך. ויש מה להאריך, אבל זו האמת. הכל החלטה של ה' כל רגע.
אבל אפילו שהכל בהחלטה משמים, וזה חלק מהתהליך שה' הכין בעבור כל אחד לטובתו [לא עונש, ממש ממש לא עונש וחשוב להדגיש את זה], אף על פי כן ה' נתן רשות לבקש שיהיה טוב יותר גם בעינינו.
ודווקא לכן מאוד התחברתי למה שכתבה "אשה רגילה". שהרי בוודאי שפעולות רוחניות – צניעות לדוגמא – הן האמצעים היותר אקטיביים 'לשכנע' את ה' לתת לנו יותר. אבל הבעיה החמורה היא שמתי אנו פוגשות את החיזוקים הרוחניים? דווקא בצמתים מלחיצים [לרפואת… לזיווג… וכדומה, או סתם כך כל שנה באלול… :(]
ואם כבר יש הזדמנות לקחת חיזוק לא בגלל סיבה מלחיצה, אלא סתם כדי להפוך מ'עניה של שנות 2024' לקצת יותר 'עשירה', אז באמת גם אני מצטרפת לרשימה של ההיא שהתחזקה מהתגובה שלך "אשה רגילה"…
פתחת נושא שחשבתי עליו המון בזמן האחרון, ואפילו שקלתי לשלוח על זה דיון לכאן
אבל מפן טיפה שונה…
למרות שאני אישית אוותר אם ניצלתי את תקציב המכולת להשבוע.
כל כך הצטערתי שלא נתנו להם…
אם דיברת על מעשרות מהאחים
אנחנו ב״ה לא עשירים אבל ב״ה כן סוגרים את החודש ומצליחים גם קצת לחסוך
לאחרונה היתה לנו הכנסה חד פעמית וחשבנו למי לתת את המעשרות,
והאמת שזה היה קשה מאד להחליט,
יש כאלו שרמת החיים שלהם נראית מבחוץ לא רעה בכלל, יכול להיות שחיים יותר טוב מאיתנו אפילו,
אבל מצד שני אני יודעת שהמצב הכלכלי שלהם לא משהו…
לא נכנסת לאף אחד למקרר לבדוק אם יש גבינה צהובה או לא
אנחנו מתנהלים בתחב״צ אבל מאמינה שלהחזיק רכב יכול להיות צורך הכרחי בתנאים גיאוגרפיים/ משפחתיים/ בריאותיים שונים משלי
אני לא משתגעת על ביגוד לילדים (סטים אחידים וגיוון) ויש כאלו שמשקיעים יותר ממני כי זה חשוב להם
והתהיה שלי – האם רמת חיים משקפת מצב כלכלי? או שאין קשר?
במקרה שלנו חילקנו את המעשרות (סכום לא רע) לכמה שחשבנו שצריכים
ואח״כ שמעתי מאחי שאשתו כבר שנה לא עובדת והם לא סוגרים את החודש
אשמח לתובנות…
ושתמיד נהיה מן הנותנים
תודה לכל המגיבות
כיף לחשוף חולשה שלך ולקבל עוד חברות ל"צרה"
אפשר לפתוח מדור רק על הניסים שבכל יום
מפאת הצנעה אני נמנעת מלפרט אבל באמת "אין עוד מלבדו" כגודל האמונה גודל הישועה"
והלוואי ונמשיך לחייך גם בקושי וגם בישועה.
"אחת" יקרה!
את מציפה נושא מאוד חשוב
אגב התפעלתי מהמשפט הזה
"למרות שאני אישית אוותר אם ניצלתי את תקציב המכולת להשבוע."
זה אומר שאת חיה מחושב וזה מדהים
יש ענינים הלכתיים לגבי צדקה שעשיר שירד מנכסיו צריך לתת לו לפי מה שהורגל
אני לא מדברת על חיי ראוה אבל מי שרגיל לרכב או שחי בדירה יקרה ואין לו מה לאכול הוא עדיין עני וזה שאולי הוא יכול להפחית מהרכב ולעבור לאוטובוס או דירה פשוטה זה לא בטוח שלא נכון לתת לו צדקה.
בנוסף לענין צדקה צריך לבדוק את ההלכה ,יש עניי ערך קודמים ויש סדר מאוד ברור
קודם הורים ואחים ואחכ בני עיר וכו וכו
אנחנו מביאים מעשרות בין האחים ומברכים אחד את השני בשפע:)
אגב ממליצה לא לפספס מעשרות ולא לדחות לתת כי זה מביא שפע גדול
מנסיון!!!
תודה למי שציינה שזה אחד מסממני דור המשיח
ההבנה הזו תורמת להתמודדות עם יוקר המחיה וחוסר הממון.
לגמרי מסכימה,
מה שבאתי לאמר זה שאני אכן נותנת מעשרות גם לכאלו שנראה שיש להם
אבל זה בטח גם גורם לי לפספס כי יש כאלו שיותר משדרים את הצורך (כמו משפחות מאד גדולות, אורח חיים חסכני ומחושבן)
וואו כל כך נכון הקטע הזה של עניות עם דירה של יותר ממיליון!
יש משכנתא ענקית… ואין כסף לכלום- כי יש דירה!
צריך לזכור את זה. גם אם הדירה היא יותר של הבנק…
אנחנו ב"ה סוגרים חודש יפה, בעלי אברך, אבל אני מכניסה משכורת יפה,
לא בעלי שפע, אבל סוגרים חודש.
הקב"ה נותן לנו כל מה שאנחנו צריכים, נכון, לא תמיד קונים בשר לחג.
לא קונים טינקו.
ובכל אופן, בכנות, אני מתביישת משכנות שלי…..
כשאני קונה בגדים לילדים אני מסתירה את השקיות,
אנחנו חונים רחוק מהבית כדי שאנשים לא יצפו בנו יום יום נוהגים ברכב.
יש לנו רהיטים יד 2, והם הכי טובים לנו בעולם.
אני מתביישת, ממש מתביישת לתת את המעשרות לאחי.
יש יופי כל כך גדול בלהיות אנשים יראי ה' ומצומצמים כלכלית!
אולי אני רואה את היופי כי לא חוויתי מספיק את הלחץ.
ועכשיו, אחרי מה שיהודית כתבה, נוסף גם פחד גדול:
בניי, חיי ומזוני, ממה הקב"ה יחסיר לנו????????
למה מתביישת לתת לאחיך? כי הסכום גבוה? אפשר לחלק בין כמה אם לא רוצים לנקר עיניים.
וחס וחלילה לחשוב שהקב״ה יחסיר
בברכת המזון אנחנו אומרים – מידך המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה
הקב״ה יכול לתת את כל השפע שבעולם, אין אצלו גבולות! בטחון בטחון בטחון
הי, קצת מזדהה איתך בקטע שיש לנו יותר ממה שיש לאחים שלנו… אנחנו משתדלים לנהוג בפשטות מתוך מקום של אמיתי, מה שצריך – יש לנו ב"ה, מעבר לכך – אנחנו קונים הרבה הרבה פחות האפשרויות שלנו, לא רוצים לגדל ילדים עם עיינים גדולות מידי, וכן הייתי מאד רוצה להעביר לגיסתי את המעשרות, אני יודעת שהיא צריכה את זה מאד מאד, אבל אני גם יודעת שהיא תתבייש נורא, ואנחנו מחפשים דרך לעשות את זה, (ניסינו דרך ההורים אבל זה לא היה מוצלח…) בינתיים נותנים לאנשים קרובים אחרים, אבל הלוואי והיה לנו דרך לתת לאחים שלנו בלי לבייש אותם.
רבקי,
אני אומרת שזה מעשרות שהצטברו
אבל תכלס הרבה פעמים נתתי מעשרות כשלא נשאר לנו שקל לקניות
ואת לא צריכה להתבייש כשיש לך ממה לחיות
לא דיברת על מותרות
את חיה מחושב
ואם הקב"ה החליט לתת לך אז תגידי תודה תשמחי
ותעזרי לאחיך. לא יפה שבגלל בושה הכסף לא ילך אליו
תגידו למה אנחנו מתבישים שיש לנו?
יש לי חברה שההורים שלה אמידים מאוד
היא לא הזמינה חברות הביתה כשהיינו נערות
כאילו ההורים שלה חטאו שיש להם
לגבי הבושה לתת מעשרות לאחים:
בתור אחת שלא עובדת כבר תקופה ארוכה (עקב לימודים גבוהים) ובעלי אברך
האמת שאני ממש מצפה מאחים שלי שיש להם יכולת כלכלית ידועה (רואים את הסכומים שהם מרימים לקמפיינים באזור המגורים או בקהילה, ומדובר בעשרות אלפים) שיתנו לנו אולי קצת, לא באופן קבוע,
אבל אולי בערב חג, או אחרי לידה, בהזדמנויות כאלו…
מרגישה קצת קטנונית לחשוב ככה, אבל באמת שזה לא יפגע בי, נכון, זה לא נעים, אבל זה מחמם את הלב כל כך.
וכמובן עוזר עזרה ענקית, מי שלא חווה לא יודע, המחנק הכלכלי, המינוס בבנק שאת יודעת שאין וגם לא צפוי להיות מאיפה לכסות, החובות, העניות הנוראה הזו שמקשה לנשום
משפיעה על כל מעגלי החיים, על הבריאות ועל הנפש, על איכות השינה, על הזוגיות ועל חינוך הילדים.
לא נראה לי שיש מקום שהלחץ הכספי לא נוגע אליו.
אז עכשיו נתתן לי כיוון של כף זכות לבני המשפחה שלי. אולי הם פשוט חוששים שאנחנו מתביישים לקבל.
שירי
זה מענין, כי את מספרת על מצב כלכלי שמגיע מתוך בחירה (בחרת ללכת ללמוד, כנראה מקצוע שאמור להכניס טוב בעוד כמה שנים, ולא לעבוד עכשיו, אולי בשל לימודים תובעניים שלא מאפשרים עבודה במקביל)
האם האחים שלך מודעים בכלל למצב הכלכלי שלכם?
האמת שאני לא בטוחה שהייתי מבינה לבד שזוג שבחר בכזה מהלך צריך עזרה כלכלית,
הייתי מניחה שאם הבעל אברך והאשה סטודנטית, כנראה שיש להם גב כלכלי אחר (מלגות/ הורים/ וכו)
אני חושבת על מישהי במשפחה שבחרה מקצוע שדורש הרבה מאד שנות לימוד, האם היא מצפה לתמיכה כלכלית מהמשפחה כדי לעזור לה להתמודד בשנים הללו? (כל האחרים מסתפקים במקצועות פחות נוצצים, אבל כולם עצמאים כלכלית)
מה השטויות האלו?
הפכו את העניות לאידיאל. וזה ממש לא נכון.
יש אידיאלים שלפעמים התוצאה שלהם היא צמצום ואפילו עוני, אבל אם ה' ברך אתכם – תגידו תודה ותחיו בשמחה!
אחת,
ואם הייתי מספרת שאני עובדת בטלמרקטינג או מטפלת במעון (שאלו אגב 2 האופציות שלי כרגע)
אז כן היית 'מסכימה' לאחים שלי להביע קצת השתתפות ותמיכה?
משום מה נראה שאת כותבת את הדברים ממקום לא מספיק אובייקטיבי.
הדגשתי שמדובר בכאלו שנותנים לצדקה סכומים גבוהים מאוד. לא מדברת על אנשים רגילים שסוגרים חודש פחות או יותר כמו כולם.
וכן חשוב לי להוסיף כאן, שעבדתי כמה שנים במקצועות פחות נוצצים כהגדרתך, ואכן, למרבה ההפתעה – הרווחתי אפס אחד עגול. (כלומר מעט יותר ממינימום).
האם לא נראה לך הגיוני כהשתדלות, לאחר התייעצות עם הרב שלנו, לשקול הסבת מקצוע? שאמנם דורשת מספר שנים של קושי, אבל יש לה תקווה בהמשך?
נכון, זה קושי שבחרתי בו, אבל זה עדיין קושי.
לא בחרתי בו באמת, פשוט לא הייתה לי ברירה. אם היית שואלת אותי, הייתי מעדיפה צ'ק משמים כל עשירי לחודש.
(על אותו משקל אולי לא נעזור לאימהות שמחתנות ילדים, כי הן בחרו לחתן אותם?!)
ועוד משהו –
לדעתי, מי שלא עוזר כי 'בעיה שלהם שהחליטו ללכת ללימודים גבוהים'
גם לא יעזור אם הם יעבדו במקצועות פשוטים מידי, כי 'בעיה שלהם שהם לא מגדילים ראש ולא עושים משהו כדי לצאת מזה'.
מסכימה איתי?
לשירי
הערתי שהיא בחירה מודעת.
לגמרי מסכימה איתך,
ולא נכנסתי לדיון האם הבחירה שלך מוצדקת או לא, נצא מנקודת הנחה שהיא סופר מוצדקת
ולכן, (ולא רק) לא בטוח שהאחים שלך מודעים למצב הכלכלי ולצורך שלכם
אישית קרה לי ששמעתי בדיעבד על אנשים קרובים שהיו במצב כלכלי מורכב בזמן שיכולתי לעזור אבל לא הייתי מודעת שהם זקוקים לעזרה.
ואגב מעון או טלמרקטינג הם דווקא תחומים מאד קשוחים כדי לשלב אותם עם לימודים, לא מכירה אותך כדי לדעת מה רלוונטי עבורך, אבל ממה שאני מכירה אנשים בד״כ עובדים תוך כדי תואר בעבודות יותר גמישות
איזה יופי? תגידי לי!
יש יופי בהסתפקות במועט. לא בעניות.
איזה יופי יש בבגדים משופשפים לילד, כי כל מכנס שלו מכובס פעמים בשבוע.
איזה יופי יש בלערבב פצפוצי אורז בחביתה, כדי שישביע יותר?
איזה יופי יש בפיאה לא מסורקת כי אני דוחה את החפיפה כמה שיותר, עד שכלו כל הקיצין.
ואיזה יופי יש במשקפיים, שכשסוף סוף קניתי חדשים, החמיאו לי על הקיצוניות לעומת הקודמות?
אני לא צריכה בוגבו, ולא בית שיצא מהקטלוג, גם לא כזה שעוצב מאלי אקספרס.
אני רק רוצה שלא יהיה חסר. שלא יכאב לי הלב כל פעם שאני אומרת לבעלי שנגמר מלפפונים עגבניות מטרנה (וניסיתי להניק כמה שיותר… לא הלך).
איך אני רואה זוג אמא מורה אבא אברך והילדים שלהם לבושים, ע"פ הערכתי 500 שח כל ילד. וזה לא הסט היחיד שלהם. גרים בבית שהוא הדירה השניה שלהם ונראה כמו המילה האחרונה בקטלוג.
רק תסבירו לי איך זה קורה.
האמת? לא הזדהיתי.
למה לחיות ברמה גבוהה יותר מהיכולת?
לא עדיף להוריד ברמת החיים ולהתפרנס בכבוד מההכנסה שלך?
לקבל תרומות מהאחים ולעורר רחמים מאנשים כדי להחזיק רכב ולאכול גבינה צהובה?
אולי עדיף להתרגל לחיות ממה שיש, ולשמוח בזה.
להרגיל גם את הילדים.
לדעתי זו בריאות הנפש.
אולי זה כבר אחרי שמשתדלים כבר להוריד?
לפי מה שהיא מתארת, לא נשמע שמנסים להוריד.
להחזיק רכב זו עלות גבוהה מאוד, שאפשר לוותר עליה.
"נופש או טיול זוגי מושקע"- אלה דברים שלהרבה אנשים בכלל לא במושגים, הם אפילו לא חושבים על זה.
אנחנו משתדלים לחיות עם חשבון, בלי סטים, בלי בוגבו, בלי תרבות אוכל מוכן.
וב"ה הילדים שלי שמחים, חיים בפשטות ובשמחה ולא חסר לנו כלום.
אנחנו גומרים את החודש, אין אצלנו מצב להיכנס למינוס (כך גם הגדרנו את חשבון הבנק בכוונה)
לדעתי העבודה צריכה להיות בלב. לשמוח במה שיש ולא לקנא במה שרואים אצל אחרים- זו עבודה. אבל זה לגמרי משתלם ונותן רוגע נפשי.
ואת כל העלוני פרסום שמפיצים בחינם? אני בכלל לא מכניסה. למה להיחשף למה שאח"כ גורם להרגיש שכ"כ הרבה הייתי רוצה ואין לי?
יהודית אני מאד מתחברת למה שאת אומרת,
)
אני מאמינה שהסתפקות במועט זה ערך אמיתי, ללא קשר למצב כלכלי.
אבל מצד שני צריך לזכור שלאנשים שונים יש צרכים שונים ולא נכון לשפוט את ההתנהלות שלהם מהמשקפיים שלי.
אני גרה במקום שהתחבורה הציבורית מפותחת, חברה שלי גרה במקום שממש לא. אני ב״ה בריאה ומתפקדת בכל התקופות, גיסתי בשמירות ארוכות וקשות. אח שלי עובד בעבודה שדורשת נסיעות לכל מיני ״חורים״. כל אלו צרכים אמיתיים שיכולים לגרום לאנשים שקולים להחזיק רכב למרות שההוצאה כבדה להם.
לי אין בעיה להעביר ירושות בין הילדים ולא כל כך אכפת לי שהם לא לובשים סט, שונאת קניות (!) ומעדיפה לכבס בתדירות גבוהה יותר
אבל אני יודעת שיש כאלו שמאד חשוב להם להשקיע בלבוש, שיהיה עדכני ומגוון ותואם. זו נטיה טבעית ליופי ואסתטיקה, לא כל כך פשוט להלחם בזה (ויש כאלו שגם יודעים לעשות את זה בלי להוציא הרבה כסף)
גם לגבי אוכל, חופשות, ועוד יש סטנדרטים מאד שונים בין משפחות ואנשים.
מה שכן,
אני חושבת שלפעמים דוקא זה שחיים בתחושת חסר גורם להוצאות מיותרות כי ממילא אין אז לא יהיה עוד קצת (כמו ששמעתי מאשה אחת – ביקשתי מבעלי שבהלוואה הבאה יהיה טינקו
לעומת זאת כשחיים מהיש אז שוקלים ומתעדפים – יש לי עכשיו 200 שח – אני יכולה לבחור לקנות בזה נעליים, בגד, עוף לשבת או פיצה לארוחת ערב, אבל לא את הכל.
אב יש כאן מדור מוצלח של נחמה פרל על התנהלות כלכלית
ל"אחת"-
נכון, הייתי צריכה להדגיש שאני לא מגיבה אישית לכותבת,
אלא לרוח הנושבת בין התגובות וגם ממה שרואים ברחוב-
אנשים חיים ממה שאין להם וכבר בקושי שומעים על ערכים של הסתפקות במועט,
וחבל.
אכן לפעמים יש צורך ספציפי, מצב בריאותי/ נפשי/ קושי אחר.
לפעמים יש פחות מהיכולת
אני לא מעוניינת שיביאו לי ובעלי לא יכול להבין את זה
ואולי טוב שכך
אני בנאדם שלא מסוגל לקבל מתנה
כמה שאני עובדת על עצמי ה' מנסה אותי עוד
כל אחד ומה שה' תכנן לו
אני מברכת כשפורים יוצא ביום שישי
כך אני לא צריכה להשוות את משלוחי המנות המפוצצים שמחלקים שם
ובעלי נגד הדבר הזה הרי אנחנו לא אמורים לפרנס אבל זה קשה לקבל ולא לתת
גם לילדים זה אותו מצב
לגבי מי שמתבישת לתת את הכסף לאחים ואחיות.
אני זוכרת שאח שלי אחרי החתונה דיבר איתי ועם המשפחה וציין שבמשפחה של אשתו נוהגים להעביר מעשרות בין אחים,
וזה לא בושה מי שיכול מעביר גם הוא, כך יוצא שכולם נהנים (זה גם בשביל לתת הרגשה טובה, לא רק כדי שהשני ירגיש צורך לתת חזרה).
אני יודעת שבמשפחה של גיסתי זה יותר מקובל.
אישית לי פחות התאים (לפעמים רוצים לתת למטרה אחרת / למשפחה השניה /הורים / קושי כלכלי זמני) וזה יצר אצלי אי נעימות.
אבל זה יכול להיות פתרון…
אויש הצחקת אותי לגמרי
בהלוואה הבאה טינקו
לאן הדרדרנו… ה' ישמור
"אחת" מסכימה איתך לגמרי
אגביהודית
להחזיק רכב זו הוצאה גדולה שלא תמיד אפשר לוותר עליה(לא בכל ישוב יש אוטובוסים זמינים)
כמו שלא תמיד אפשר לוותר על מגורים במרכז שעולה שכירות יקרה מאודדד(כי החינוך וכו…)
שמעתי פעם: איך תדע שעבורך זה מותרות? כשתראה את המוצר בשקית של שכן שלך שחייב לך כסף ויצבט לך הלב. עבורו זה כנראה לא מותרות עבורך כן.
אין צורך לדון כמה ואיך אחרים חיים האם נכון להחזיק רכב? לקנות דירה גדולה? לאכול גבינ"צ? לגור בעיר מרכזית? לכל אחד יש שיקולים משלו.
הרעיון של עניים בדור שפע…
עדיין יש עניים ממש. אבל כשפותחים את ארון המשחקים של הילדים שלי אני תוההה לעצמי: האם גם לי היו כל אלה? אנחנו הלכנו במעט בגדים יד חמישית וילקוט מיושן. האם הילדים שלי מסוגלים בלי האטרקציה הפופולרית העכשוית: פופיט חשמלי, פליימוביל ועוד ועוד כבר לא יודעת מה הולך…
יש משהו בגישה הבסיסית של הפוסט הפותח שקצת מציק לי.
יש חסר, תקופה ארוכה של כמה שנים.
מה עשית עם זה?
אני מתכוונת, שחוץ מלהתמודד עם המציאות החסרה
באחריות ובמקסימום חסכנות אפשרית, כמו שזה נשמע היטב מהתיאור שלך
האם ניסית איכשהו מתישהו לחשוב איך אפשר לשנות את המאזן?
למצוא עבודה במקום אחר עם משכורת שונה, או תוספת מהצד,
להתמקצע יותר בנישה ספציפית בתחום שלך שיש בו ביקוש,
ואולי אולי לחשוב על להחליף מקצוע אפילו?
עם כל הכבוד, וזה באמת הרבה כבוד לשאת את המצב הזה על כתפיים תקופות ארוכות,
אם היית רואה מישהו חופר בור עם כפית- בטוח היית אומרת לו חביבי קח מעדר, תראה ישועות!
אני יודעת שלא פשוט בכללללל למצוא, ולבצע שינויים תעסוקתיים
ברור לי שזה לא פיקניק.
אבל לחיות בצורה הנ״ל בלי עתיד תקווה חלום ואופק- עוד הרבה יותר קשה!
להתרוצץ בקניות ממקום זול למשנהו, לכבס הרבה יותר צפוף, להכין כל מאכל לבד בלי קיצור תהליכים של גלם איכותי- זו עבודה לכל דבר, ובפריטה לשעות- לא מתגמלת בכלל.
אני אהיה קצת בוטה עכשיו-
במקום לחלק עופות לבד, ולהפריד מהעצמות את כל הפירורים במשך שעתיים בשבוע,
יתכן שלהוסיף בזמן הזה בדיוק עוד שעתיים בעבודה שלך או בנוספת- יהיה רווחי פי 2.
סליחה והתנצלות גדולה אם יצאתי כאן אטומה או לא מבינה.
הגבתי באמת פשוט מרצון לפתוח כיוון חדש שאולי לא מספיק השקיעו בו.
בהצלחה גדולה
והמון שפע לנו ולכל ישראל.
לדעתי זה לא ממש הפתרון..
מי שלא יודע להתנהל כלכלית, אז גם כשתגדל ההכנסה – יגדלו ההוצאות (זה מוכח שאנשים מבזבזים בערך 20% יותר מההכנסות שלהם) ועדיין יהיו קשיים בפרנסה
לצערי אני אומרת את זה מניסיון, אני מכניסה משכורת דיי יפה ועדיין אנחנו במינוס
חן, כל מילה.
מסכימה איתך מאוד.
אני חושבת שזו צריכה להיות הגישה!
כמובן שהאחים הם הראשונים לקבל מאיתנו עזרה כלכלית,
בפרט בזמני שמחות שלהם, ובשעה שידעתי שלגיסי אין עבודה,
אבל תסתכלו גם יותר רחב, יש לי חברה גרושה שעברה דירה ופוטרה,
היה לי קצת לא נעים בגלל היחסים הקרובים בינינו לתת לה הרגשה שהיא ה"עניה" ואני ה"עשירה"
אבל החלטתי להתגבר על אי הנעימות ולנסות בעדינות – והיא כ"כ שמחה,
ומאז אני משתדלת בכל הזדמנות – אפילו פורים, חנוכה, וכו' להעביר לה סכומים כמה שיש לי בצד,
וזה לא קילקל את היחסים בינינו רק הרבה את האהבה והרגשת השותפות – "עימו אנכי בצרה"
אשריך, מדהימה שאת!
התחברתי מאד למה שכתבת, ב"ה היום מצבי הכלכלי השתפר, (אני לא עשירה… ,בלי רכב… יש ברווח למה שצריך ב"ה) אבל אני זוכרת היטב מה זה שלא היה לי כסף לשלם לגן של הילד והיינו צריכים לבקש הלוואה מההורים
אברכים רואים סיעתא דשמיא, והמון השגחה פרטית, ועם כל הקושי- אני זוכרת שהרגשתי פשוט שד' איתי- כמו שכמה כתבו כאן, פתאום מכל מיני כיוונים הכסף נכנס…
תזכרו שהכל בחשבון- וגם מי שנראה מסודר כלכלית- יתכן שמתמודד עם קשיים אחרים, שלא רואים…
אהבתי את תגובותיכן:)
רציתי להוסיף לגבי מעשרות: כספים לחתונות הילדים- גם יכול להחשב ממעשר- כך שמעתי, וכמובן אל תסמכו על זה, שכל אחת תברר עם רב.
אנחנו נותנים מעשרות לאחים של בעלי/ שלי, לפעמים כמתנת לידה/ שמחה ואז זה מתקבל בלי אי נעימות.
לגבי המעשרות במשפחה
חייבת לציין שאצלי במשפחה יש דודה שלא מתביישת מאף אחד! היא אומרת לכולם במפורש, מי שיכול לתת מעשרות שקודם כל ייתן לאברכים מהמשפחה.
יש לי בן דוד שבחגים מארגן שוברי קניה למשפחות באיזור שהוא גר ודודה שלי תמיד מתקשרת אליו שיידאג גם לאברכים שבמשפחה ושעניי ביתך קודמים..
ככה שזה מאוד עוזר! וברגע שלא עושים מזה כ"כ עניין כולם שמחים לקבל..
אצלנו מעבירים הכל! גם בגדים ורהיטים ועגלות לתינוקות וכו'.. מה שטוב מעבירים במשפחה
לא כל האברכים נזקקים…
ולא כל העובדים מסודרים כלכלית
אני רואה שהרבה ההתרעמו על החזקת רכב:)
אנחנו גרים בחריש- אין כמעט תחבורה ציבורית זמינה
ובלי עין הרע לפזר 4 ילדים במוסדות לימוד שונים
זו משימה בלתי אפשרית כמעט בלי רכב—
שושנית,
אלו שמתרעמים על הרכב, מן הסתם חולמים על זה וקשה להם לפרגן
על החתום –
אחת שאין לה רכב
קשה לה לפעמים, אבל שמחה לראות אחרים שנהנים מרכב
רוצה רק להעיר שהנושא של 'דירה יותר ממליון' זה כי אין דירות בפחות מזה וכסף לשכירות זה כסף לפח!
כשיש אפשרות לקנות דירה מכסף של חתנה ומצליחים לחסןך לזה ברור שזה הצעד הנכון!
זה לא מפינוק!
מה שכן נכון מה שמישהי כאן הציעה זה לקנות בפריפריה
גם אני ב"ה מהצד שהקב"ה נותן את ניסיון העושר
אנחנו חיים בפשטות, כי זה מה שטוב ונכון לנו מבחירה
לא מנקרים עיניים לאף אחד, ואפילו בלי רכב
אבל כן מאד לא נעים שהאחיות וגיסות מסתכלות עלייך כעל הגביר במשפחה
ויש בדיחות פנימיות על חשבונינו
ב"ה בעלי אברך, לומד יום שלם
ואני עובדת מאד מאד קשה כדי להביא פרנסה תוך בית עם ילדים קטנטנים
ועדיין זה כואב לי לפעמים לראות את חוסר הפרגון:(
את הקנאה הבוערת בעיינים
משתדלת לעשות רק טוב
אז למה זה מגיע לי?
אני ממש צריכה להסתיר את ההצלחה מאנשים מסוימים במשפחה דווקא
סתם פרקתי—
כמעט חשבתי שזו אני שכתבה את זה
אבל מה רע להסתיר את ההצלחה? (הלואי שהייתי מצליחה להסתיר…)
כן אני לגמרי מבינה את הקנאה!
וב״ה שזו ההתמודדות שלי, וזו צרות של עשירים
אם אחים שלי נאבקים על החודשי ומה שאותי מטריד זה האם בשביל לחתן ילדים (עוד הרבה זמן) עדיף להשקיע בשוק ההון או בנדלן,
אז אני באמת לא יכולה לשפוט אותם!
כי אני לא מבינה בכלל מה זה שנגמרים הטיטולים ולא יודעים מאיפה קונים את החבילה הבאה
מה שכן משתדלת לא להבליט את הפערים ולסתום קצת את הפה כשמדברים על נושאים כלכליים (אצלי לסתום זה קשה חח)
כתבת מילה במילה מה שאני מרגישה
תודה שעזרת לי להבין את עצמי
מזדהה מאד!
ונקודה למחשבה- למה על אלו שאין להם לא מעיזים להתבדח אבל על אלו שיש להם כן?
ועוד נקודה חשובה, אנשים מרגישים שאפשר לחפור לנו בשיקולים שלנו, וכל דבר שנחליט לא לעשות (מכל מיני סיבות, לא בהכרח כספיות) יתחילו להתערב לנו בשיקולים ולומר הרי יש לכם וכו'
לבני ברקית שהפכה לאופקימית
זה אחד הפתרונות הנוחים והמרגיעים
אבל ברור לי שזה חייב לבוא ביחד עם הרבה שיח עם הילדים על הנושא. בשלב כלשהו הם יגיעו למרכז, ואם לא תהיה להם הכנה טובה
עלול להיות להווצר משבר
לא רק
יש הרבה באופקים מידיעה, מכירה כמה שחזרו למרכז
מאופקים ספיציפית – כי איך הגדירה לי משהי, בשביל לעבוד כקופאית יש תור…
אגב רציתי להוסיף
שאת ההצלחה והס"ד שאנחנו רואים בפרנסה
כמובן שא"א לדעת בכלל דיני שמים
אבל אנחנו מקפידים על חומש
בעסקאות גדולות זה המון המון כסף!
וכתוב- שכל מי שמקפיד על חומש מתעשר
"בחנוני נא בזאת אמר ה'…" המצווה היחידה שהקב"ה נותן לנו לבחון
אני רוצה להוסיף על מה שכתבו פה: אני מגיעה ממשפחה עם יכולת כלכלית גבוהה, ורמת חיים מעל הממוצע (טיסות לחו"ל, מסעדות ובילויים, מעדנים יקרים ופינוקים כחלק מהשגרה ועוד). התחתנתי ב"ה עם בעל אברך ממשפחה ממוצעת פלוס מינוס, אבל בשבילי זו היתה ירידה דרסטית ברמת החיים. פשוט לא הייתי מסוגלת לזה. וככה קרה שאנחנו מתחזקים רמת חיים שלא תואמת את המצב הכלכלי האמיתי שלנו (שאגב היא עדיין רחוקה מאד מאד מהרמת חיים שהורגלתי אליה. היה לי מאד קשה בהתחלה ולקח לי המון זמן להתרגל, ועד היום כשאני נוסעת נסיעה בינעירונית בתח"צ ולא ברכב, כשלפני החתונה כמעט לא הכרתי את החויה הזו מקרוב- קשה לי, מאד. תגידו אני מפונקת, צודקות. אבל אני עובדת על עצמי כל הזמן, ואי אפשר להתכחש לקושי של מי שהיתה מורגלת במשהו אחר). עד עכשיו הסתדרנו איכשהו, עם ניסים מפה ומשם (אוכלי המן, בכל זאת:) והמשכורת שלי הספיקה, אבל היום אנחנו ב"ה עם תינוק, ההוצאות גדלות, צריך כבר לשלם מטפלת וטיטולים וכו' וכו', ואין לנו מאיפה. אז נכון שאנחנו גרים בדירה מהממת, עם ריהוט איכותי (שההורים קנו לנו) והכל מושקע ומעוצב יפה עם הרבה אקססוריז (שהזמנתי מאלי אקספרס), ולמתבונן מבחוץ נראה שאנחנו חיים ברמת חיים ממש טובה ולא חסר לנו כלום, אבל האמת היא שאנחנו בקושי סוגרים את החודש. לפעמים אני בוכה לבעלי, ותוך כדי צוחקת ואומרת לו- תראה איזה שפע יש לנו, באיזו דירה אנחנו חיים, קנינו את העגלה הכי יוקרתית (ההורים שילמו, כמובן) וכל הקולקציה של הבייבי הכל חדש דנדש (ממתנות שקיבלנו והסבתות שלא מפסיקות לפנק) אבל אין לנו כסף למוצרי מזון בסיסיים. לצחוק או לבכות, אני באמת לא יודעת…
מכירה את זה מקרוב נכון לא הגעתי ממשפחה בעלת אמצעים מדי אבל בגדים הייתי
קונה ב400 שח
בגלל הקשב שלי קשה לי לעבוד בדברים מלחיצים אך הכשרונות שלי מחייבים לעבוד בלחץ לכן אני מטפלת ובעלי
היום אני מפחדת לקבל כווייה מחכה לקיץ נמאס לי מבגדי החורף
הולכת דרך רחובות שאין בהם חנויות בגדים כדי שלא אציץ (לפעמים זה יכול לעשות עין הרע לא רוצה להזיק לאף אחד )
אני לא קונה באינטרנט כך שבה' אין לי את הקושי בבית (חוץ ממה שכתבתי לעיל)
מה אני עונה לילד שאוכל לחם רק בטוסט עם גבינה צהובה (שהארוחה היתה באותו יום כל העצמות עוף שהיה במקפיא עם תפוחי אדמה וגזר נס שביקשתי מסבתה של קניידלך הם נתנו קצת טעם למרק)
אני יודעת שכל פעם שאני מרגישה שהמצב נואש מגיעה שפע
פעם אני נהית בהריון או כל דבר משמח אחר
פעם נתנו לי זיכוי בחנות שאפשר לקנות שם גם עגלות
(לא היה לי עגלה נורמלית לילד באותו הזמן)
תודה לך ה' שזה הניסיון שלי בה' שזה הניסיון ולא כל דבר אחר
רציתי להעיר בנושא מעשרות. אני לא באה לפסוק הלכה כמובן ולא משהו דומה רק להביא לידיעה- מעשר מן התורה הוא מעשר בהמה. מעשר כספים הוא לא מדאורייתא. ולכן גם ההבטחה "עשר בשביל שתתעשר" לא בטוח שנוגעת גם למעשר כספים… מה שכן, מי שנותן מעשר יש כללים לאיזו מטרה זה יכול להגיע. וכמובן שבכל מקרה זו מצוות צדקה וחסד ואשרי מי שנותן.
וכן בנוגע למצב כלכלי- כתבה מישהי שלא חופרים בעו"ש כי "אין הברכה שרויה…" וכל פעם שאני שומעת את זה, אני לא יודעת אם לצחוק או לבכות…. לא שמעתי על אף אחד שכשרופא העלה חשד כלשהוא לגבי מצב בריאותי של אחד הילדים, זו הייתה התשובה- "אין הברכה שרויה" אז לא בודקים. (אלא א"כ הייתה אולי הוראה ספציפית של גדול בישראל)
ניהול תקציב הוא אחד הדברים הבסיסיים ביותר והחשובים ביותר!!! וזה ממש לא דקדוקי עניות והתחשבנויות וכו'- להיפך. אני בתחילת כל חודש פותחת קובץ אקסל וממלאה 2 עמודות: הוצאות צפויות והכנסות צפויות. כמובן שאחרי כמה חודשים כבר יש תבנית די קבועה של הוצאות, ומכיוון שאני שכירה ובעלי אברך יש גם הכנסות צפויות. וב"ה הברכה שרויה!!!! למשל בחודש האחרון הייתה לנו הוצאה גדולה שחרגה מהתקציב, וכשערכנו את הטבלה בתחילת החודש באמת לא ידענו מה נעשה. יום למחרת בעלי קיבל 500 ש"ח תמורת נקודות בכרטיס האשראי סקיי מקס שלו, שממילא לא היה לו מה לעשות איתם… באותו שבוע מישהו ביקש ממנו טובה מסוימת והתעקש לשלם. אח"כ הייתה תוספת בכולל על לימוד ברציפות בשובבי"ם. וזה מהחודש האחרון.
אני פונה לכל נשות ישראל הצדיקות: תנהלו תקציב!! תהיו מודעות למה שקורה בחשבון בנק! תשלטו במצב ואל תגררו אחריו! וכמו שבכל תחום כאשר מסדרים- מתפנה מקום, גם בעו"ש- כשזה מנוהל ומסודר יש יותר. וזה מוכח.
את חושבת שהניסים קורים לך בגלל שאת מנהלת תקציב
האמת זה ממש מצחיק
להיפך. אני אומרת שבניגוד למדיניות ה"לא בודקים לא חופרים לא יודעים" שיש כאלו שמאמינות שבזכות זה יש להן ניסים, אני חושבת שלהיות מודעים למה שקורה, לנהל ולא להתנהל זה לא חסרון באמונה. וזה עדיין מביא ניסים. וניסים קורים כי אנחנו מאמינים בהשגחה פרטית ובדאגתו של ה' לפרנסתנו. זה הכל.
זה מה שכתבת
ואל תגררו אחריו! וכמו שבכל תחום כאשר מסדרים- מתפנה מקום, גם בעו"ש- כשזה מנוהל ומסודר יש יותר. וזה מוכח
אין קשר ולו קלוש ביותר בין זה שאת מנהלת תקציב לבין זה שהיה לך ס"ד
כל שאין קשר למשפט כאשר מסדרים מתפנה מקום
אתם עשירים
יש לכם בית
יש לכם בעל ואישה ילדים מתוקים
יש לכם רכב (שכולם נכנסים אליו)
יש לכם בריאות וחיוך
אתם עשירים
יש נשים רווקת שיש להם בעוש 600,000 שח אבל אין להם כלום!
יש אנשים שקיבלו פיצוים בגלל מחלה קשה שהם חלו בה – היו מוותרים על הכסף בקלות
אני לא חרדית. אנחנו אברכים ב"ה עם סך ילדים מתוקים נאה מאוד דתיים לאומיים.
ההורים עזרו לנו כלכלית בעבר וב"ה היום אנחנו עצמאיים כלכלית.
קראתי מה שכתבת וחוץ מזה שכאב לי מאוד הופתעתי מאוד לשמוע כמה נשים פה שותפות לסיטואציה!
אני רוצה להציף משהו שאני כצופה מהצד לא מבינה-
אתם כציבור חיים בשפע חיצוני ניכר באופן משמעותי מאיתנו. אבל בניגוד אלינו- שהרוב המוחלט מסיימים בפלוס, חוסכים ב"ה, קונים דירות בגיל צעיר וחיים בפשטות בלי להיות נבוכים מזה בכלל-
אצלכם כל אישה עם בוגבו חדשה, פאה יוקרתית, מתוקתקת, ילדים עם סטים, כל אירוע הפקה (הבדיחה שלנו היא שהבנות שלי לובשות בחגים את הבגדי יום חול שלכם)
תמיד תהינו לעצמנו- אם אתם אברכים כמונו, מאיפה השפע?
עכשיו אני מבינה שאין שפע, יש סידרי עדיפויות עקומים!
אחיות אהובות! אתן יכולות להסתכל לעצמכן במראה??
מה יותר חשוב-
מה יגידו עליכן או שהילד ישבע??
אנחנו לא קונים כמעט בגדים חדשים, הכל כמעט מיד 2 בחינם, שקיות למסירה, כשהיו לי חסרות נעלי ספורט לא קניתי במשך יותר משנתיים! עד שראיתי ברחוב שמישהי זרקה (והתפללתי לה' שאמצא), העגלה שלנו יד 2 שעברה ב"ה את כולם, אני שומרת נעליים מילד לילד וכל הרהיטים בבית כולל כל מוצרי החשמל כולל הכל לא עלו יותר מ10000 שח. הרכב חבוט לגמרי, קטן ופרקטי. לא קונה כל חג בגד, תכשיטים משוברים לפני החתונה.
המשלוחי מנות שלנו קטנים, נחמדים ולא מרשימים, נכון. אגלה לכן בסוד שגם היה חבר חסר טקאט שהעיר לבעלי על כך . אבל אנחנו משתדלים לנסות לעבוד את ה', לא את החברה. ומי שלא מתאים לו ההפסד כולו שלו.
וב"ה בשקט בינינו אנחנו עם דירה יפה וחדשה במיקום נחשב.. ועדיין אברכים. בעלי לא עובד בסדרים ואני לא הייטקיסטית.
הרבה סיעתא דישמיא וסדרי עדיפויות ישרים!!!
לא היתה לנו בחסד ה' מעולם בעיה בלגמור את החודש.
והדיבורים פה על ניסי ניסים הם נפלאים, אבל כשהם חלק מהשכל העקום הם מקוממים!!
לילד שלך אין אוכל מזין, את מוציאה את הכסף על סטים מטופשים ואת מצפה שיהיו לך ניסים?!
הלוואי שתבינו שזה מלב אוהב. אבל כואב לי לראות אתכן כותבות ככה. למה הפחד מהחברה מניע אצכן ואין לכן ביטחון בה' ואמונה לומר אני חיה ממה שיש לי בלי להתבייש?
למה להיכנס לגמחי"ם ולהלוות כסף??
אלו קווים אדומים. לא אמורים להגיע לשם.
אורה-
מסכימה איתך מאוד.
אני כן חרדית, אבל דתית לאומית לשעבר..
כנראה בסופו של דבר כל אחד הולך עם הסגנון שגדל עליו,
ולרוב האנשים קשה ללכת נגד הזרם ולהיות שונים.
אותי אישית זה לא מעניין, גם אם כולם חיים בסגנון נוצץ והחברה שמה דגש על חיצוניות ונראות- אני חיה ממה שיש לי, וטוב לי עם הפשטות הזאת.
כן חשוב לי לא להיות יוצאי דופן ומוזרים, אבל ממש לא אנהל את החיים שלי לפי תכתיבים של החברה.
אני מצטערת לכתוב את זה אבל אני חווה את התגובה שלך כלא מספיק אובייקטיבית וקצת מתנשאת.
אני חרדית שעובדת צמוד לנשים ממגזרים אחרים ולא יכולה להסכים איתך, אני רואה דברים שאני לא הייתי עושה/קונה,
רק מה? כבוד אמיתי זה להבין לכל אחד יש סדרי עדיפויות אחרים, שלך לא עקומים ושלי לא ישרים, אלא כל אחת ומה שמתאים ונכון לה. אבל את כותבת כך- 'יש סידרי עדיפויות עקומים!' 'חלק מהשכל העקום'…
כל אחד בטוח שהוא נקודת האיזון המושלמת והמדוייקת ומה שהוא קונה/מחמיר/מקל/נותן/מקבל זה הכי נכון ומדוייק וסדרי העדיפויות שלו הכי נכונים אבל במבט בוגר וכן את מבינה שיש אילוצים שונים, דעות שונות, תפיסות עולום מגוונות והרבה דרכים לעבוד את השם ולהשתמש בשפע שהוא מוריד לנו.
לגבי עצם מה שכתוב בטור-
במגזר החרדי יש את נשות האברכים והמשפחות הפשוטות אבל יש גם לא מעט אנשים/משפחות עמידות שחיות ברמת חיים גובהה וזה בסדר, זה הטוב שחנן אותם הבורא.
אני מכירה הרבה מאוד נשים שאין להם בוגבו, הרבה מאוד נשים שלוקחות בגדים יד 2 (רוצה את הבדיחות שלנו? הבגדים שלנו יוצאים משימוש רק אחרי 5 גילגולים וגם אז זה לא לפח אלא לסמרטוט), המשפחה החרדית מחזיקה הכי פחות רכבים לבית ולא כל אירוע הוא הפקה (היית בחתונה בארמונות חן?). כן, הרבה מאוד נשים מוכשרות שלוקחות כלום ומוציאות את זה יפה ונאה ואין בזה שום בעיה 'דרשה צמר ופשתים ותעש בחפץ כפיה' וכי כל ביתה לבוש שני' ואין מצווה להיות מוזנחים. אין ענין להפוך אילוץ לאידיאל לא כשמדובר בעוני ולא כשמדובר בפשטות.
ויש גם הרבה מאוד משפחות חרדיות שכמו בכל חברה אחרת נפלו למרוץ העכברים אבל זה כלל לא קשור למגזר וזה כבר נושא לטור בפני עצמו.
אני לא חושבת שזה מגיע ממקום מתנשא,
אלא שלראות את הסגנון הזה של היפך הפשטות ואח"כ לשמוע נשים מתבכיינות שאין להן כסף..
זה מעלה תהייה.
+1000 על החתונות בארמונות חן חח
סבתא שלי הדתל״ית ז״ל שהיתה טיפוס צנוע ומסתפק במועט (למרות שהמצב הכלכלי היה מבוסס) תמיד השוויצה שאף אחד מהילדים שלה לא התחתן באולם (בקטע של הסתפקות במועט)
אבל בינינו מה העלות של חתונה סטנדרט באולם בבני ברק / ירושלים עם בורקס ושניצל לעומת גני האירועים ותפריט וואו…
מסכימה איתך לגבי החובה סטים וכו'…
לדוגמא, יש לי בת אחת בתוך מספר בנים, יש לי בגדים מעולים שלה שקטנים עליה, לי אין מקום בבית לשמור אותם לילדה הבאה שאולי תבוא , לא יודעת עוד כמה שנים. ומצד שני שכנות לא רוצות את הבגדים כי הן רוצות סט לכל הבנות…
וצד שני!! מהיכן יש לכן בגדים יד שני?
כי יש כאלה שקונות.
וכן, לפעמים צריך לא להגזים בפשטות!!
מדוע קרוב משפחה שלי מתחתן ביום שישי כדי שלא יצטרך לא הזמין לחתונתו כמעט אף אחד מלבד משפחה גרעינית ודודים?
כי לכלתו נכנס שיגעון הפשטות בכל מחיר!! גם במחיר של הכנסת שבת בטירוף אצל הדודים שחייבים להגיע, וגם בבושות שיש לחתן ולהוריו בשל סירוב מצד קרובים להגיע לחתונה.
המצב לא עד כדי כך דחוק למגבית חרום
אורה יקרה
התיאור שכתבת לא מייצג את כל הנשים החרדיות, בדיוק כמו שההתנהלות הכללית שלך לא מייצגת את כל המגזר הדתי לאומי.
בכל מגזר יש מהכל!
מהכרות מקרוב – גם במגזר שלך יש נשות אברכים שמתלבשות במאות שקלים, קונות מטפחות שכל אחת עולה עולה 200-300 ש"ח, (ומטפחת הרי צריכה להתאים לכל בגד, אז יש כמה כאלו בארון… וכל עונה משתנה האופנה…)
עושות לק ג'ל כל חודש (60-120 ש"ח) וכו'.
כנראה שלא את, אבל בטוח את מכירה כאלו
אני לא כותבת את זה כדי להתנגח או לפתוח ויכוח על "אנחנו ואתם", אלא רק כדי לומר –
1. לא להכליל – בכל מגזר יש מהכל!
יש משפחות שנראות כמו שתארת, ולצידן יש כמובן גם הרבה משפחות בלי כל הדברים שציינת.
ולכן להפוך חלק מהמגזר למייצגות של כולו – זו הסתכלות מכלילה.
(ותבדקי עם עצמך למה את רואה דווקא אותן…)
2. להתייחס בביקורת גורפת לכך שאשה מתוקתקת, והילדים עם סטים, ולראות בזה הוכחה לסדרי עדיפות עקומים – זו הסתכלות מתנשאת ושטחית!
יש כאלו שאסתטיקה חשובה להם ויקפידו על סגנון לבוש ויעשו את זה בעלות נמוכה, בזכות טעם טוב ואולי גם ידי זהב.
ויש כאלו שיש להם כסף אבל לא טעם, ויראו גרוע בלי קשר להוצאות שלהם,
ויש גם כאלו שלא יוציאו על החיצוניות, בלי קשר למצב חשבון הבנק שלהם, לא משיקול כלכלי ובלי קשר לערכים והסתפקות… פשוט כי האסטטיקה פחות חשובה להם.
3. במגזר הדתי לאומי יש אימהות שמלבישות לביה"ס בגד שלטעמי הוא ראוי להיות מקסימום פיג'מה, והן שלמו עליו יותר מבגד יפה (לטעמי כמובן) שאני אלביש.
ולכן הבדיחה שלך, שהבנות שלך לובשות בחגים את הבגדי יום חול "שלנו", אולי היא בדיחה עליכם?
לדעתי זו לא בדיחה, זה ענין של סגנונות לבוש שונים של המגזרים ולא בהכרח עניין של עלויות והוצאות על חיצוניות.
אני כותבת לך כחרדית שמכסה את הראש רק במטפחות (וכן, יש לי עשרות מטפחות שאני נהנית לקנות מהכסף שה' חנן אותי, כי חשובה לי האסתטיקה…), לא קונה בגדים ביד 2, כן מעבירה בתוך המשפחה, נותנת לילדים שלי לחתונה הרבה יותר מהמקובל במגזר שלכם…
אני יכולה לכתוב על עצמי עוד הרבה, כל מיני ענייניים שחלקם סדרי עדיפויות של כל קהילה וחלקם בחירה אישית של כל בן-אדם לעצמו….
אני בטווחה שכתבת מלב אוהב, אבל מציעה לצרף ללב האוהב גם קצת גמישות מחשבתית ועין טובה
תגובה מתנשאת ממש
את כנראה ממש לא מכירה את כל הציבור החרדי
ויש המוןמשפחות אברכיות שחיות בפשטות בלי בוגבו, מותגים וגם לא עם רכבב טרנטה
בתור דתית לאומית את נכנסת לאתר כזה?
סורי אבל לא נשמע לי..
נשמע לי יותר שמישהי הציגה את עצמה בתור כזו..(גם אישה כזו בדרך כללל היא לא אשת חבר…)
תכלס,
בנוגע למה שאמרת את צודקת במובן מסויים אבל מצד שני כמו שאחת כתבה פה אתם מבזבזים כסף על המוןןן דברים שחרדים קלאסים לא צורכים כמו בילויים יותר ברמה וכו'.
אבל כן מסכימה איתך שהלחץ לעגלות בוגבו וכו' הוא לחץ מיותר לגמרי כי גם בינינו, זה שאישה תלך עם בוגבו בבוקר ובצהרים(וגם אם לא) בעלה יקושש ערבויות אצל חברים לא יעלה את תדמיתה בעיני החברה:)
אורה, יש הרבה מה ללמוד ממך
רק בתור משפחה חסידית – לפעמים אני משלמת יותר כדי שיהיה סגנון מכובד ולא רחובי.
זה ברמת עיקרון אצלנו – לא רק בשביל הסטייל.
חרדית מתמיד…
ומאוד מסכימה…
אנחנו באופן אישי ממזמן החלפנו סר עדיפויות וסטים לדוגמא הם מחוץ לתמונה
למה להכליל..?
לא כולם עם בוגבו, סטים, פאות
ויש רבות בינינו שמשתדלות לחיות בצניעות, לפי היכולות שלהן..
(או מקסימום לקנות בגד אחד זול, לכולם, שיהיה כיף לצאת איתו.. )
בת של הקב"ה
את כל כך צודקת!!
פרסמתי את הפוסט
ומיד אח"כ יחד עם ההצפה שהנושא הציף
הבנתי שהיה צריך לקרוא לזה דווקא ז'אנר של עשירות
באמת לא חסר לנו דבר בחיים
רק להודות לה'!
לכל מי שדאגה מאוד לרכב
אז אצלנו זה מוצר בסיסי
אני לא גרה בעיר שיש בה תחבורה הגיונית
וגם רחוק מאוד מהמרכז
ולאורה היקרה,
כל כך מבינה את הזעזוע שלך
מאמינה שזה מה שיעבור לך בראש כשתראי את ילדי לבושים סט
אבל שתדעי שיש לי סטים מדהימים יד שניה
לפעמים זה פשוט מוכשרות באלתור
ולא סדר עדיפויות פגום
נשים קונות בזיל הזול סט אחד
משיגות יד שניה באיכות גבוהה
מאלתרות מהתו קניה וממלבושי כבוד
כי בסדר עדיפויות שלהן יש חשיבות לנראות מכבדת לילדים
דווקא בגלל שהם חרדים
ללבוש בגד מוזנח זה חילול ה' זה לפעמים חוסר צניעות
ילדים של אברכים לא צריכים להראות הומלסים בגלל שאבא שלהם עוסק בדבר הכי קדוש בתבל
אולי עוד נקודה למחשבה
ועל אלה שמוכרות את חייהן כי החברה והמה יגידו
נותר רק להתפלל
זה נסיון קשה
ולך אורה
רק נשאר לומר תודה שבציבור שלכם כמעט ואין תחרות על נראות
אבל אם תסתכלי לעומק תגלי שכל מגזר והתחרות שלו
ובכל מגזר האנשים החלשים ולעומת זאת הבריאים בראשם
בהערכה לכל נשות האברכים באשר הם
ולכל הנשים המדהימות של דור 2025
תודה לכל אחת ואחת על התגובה
למזדהות ולמבקרות
נהנתי:)
אורה יקרה,
אין לי מה לומר לך חוץ מ:
א ת צ ו ד ק ת!
אני עובדת עם כמה נשים דת"ליות ומעריכה מאד את הפשטות והחיים הנעימים והאמיתיים.
בדיוק כמו שהגדרת : עובדים את ה' ולא את החברה…
עדיין גם בציבור החרדי יש כאלו שחיים בפשטות, אבל פחות ופחות.
נראה לי שאין סיכוי להבין אותנו מבחוץ
לדוגמא בוגבו למי שאין רכב זה בכלל לא מותרות (הרבה פעמים זה מיד 2 ועלה כמו עגלה רגילה)
ניסית פעם ללכת במדרכות של בני ברק עם עגלה שלא סוחבת את עצמה???
אי אפשר אצלינו לחיות רק ממה שיש גם במחיר מוזנחות, זה לא טוב לילדים ובטח לא לשידוכים
יש לי עוד הרבה מה להגיד על הפוסט אבל נשאיר את זה לאחרות…
אה, בוגבו זו עגלה נוחה ולכן יקרה? חי
יש רק משהו אחד שאני לא מבינה
כמישהי שמתגוררת בבני ברק
והיתה השבוע ברחוב רבי עקיבא
יש לי רק שאלה אחת
איך יכול להיות שהעיר הכי אברכית (אולי מספר 2 אחרי קרית ספר?)
אמורה לשלם את המחירים ההזויים שהחנויות פה דורשות?
אין לכם בושה לשים על שמלה תווית של 700 ש"ח כשכולנו יודעים שזה לא מתקרב לשווי שלה?
את מי באתם לעשוק?
השלמתי עם זה שהחג לא יהיה לי בגד בפחות מ300 שח ומשכך לא יהיה לי בכלל
רק תגידו לי למה זה הגיוני.
ולמה נשות האברכים לא ראויות להראות טוב בליל הסדר.
צ-ו-ד-ק-ת!!!!! אין מה להוסיף!
ואיך החנויות של קידי-שק וכדו' מ-ל-א-ו-ת כבר בתחילת העונה, ואי אפשר לגשת לקופה וכשאני רק רואה את המחירים על הבגדים, עושה פרסה ו…בורחת!
איך???
וזה לא מקנאה, זה מידיעה שלרוב האנשים בציבור שלנו באמת א-י-ן…
כן, כי למעשה אנחנו חברה שנקראת "לקוח שבוי".
אין לנו לאן ללכת, אז מעלים מחירים עד דלא ידע.
עצוב שזה ככה.
כולנו באותה סירה חבל לא לעזור
גם אני בכלל בכלל לא אוהבת את ההכללה והשיפוטיות במייל של אורה…
כל הכבוד לכם שבחרתם רמת חיים נמוכה מאד שמתאימה לכם ומספקת אותכם.
אני לא מדברת על בוגבו, מותגים וכדו' שזו וודאי לא דרכם של רוב משפחות האברכים (לפחות של אלו שאני מכירה)
אבל ד' לא ברא את העולם יפה לחינם, ואנחנו לא אמורים ללבוש סחבות ונעליים קרועות.
ואם סטים זה מה שמשמח אותך, (לי זה כיף שהם לבושים סטים אפילו כשאנחנו סתם בבית) אז תפרגני לעצמך ותהיי אישה שמחה! (סטים זה לפעמים עניין של קנייה נכונה וחכמה, ואם ממילא בתחילת עונה קונים לכל ילד בגד שניים חדשים כי האיכות היום זבל, אז למה לא לקנות סטים? אני קניתי בעונה הקודמת בטמו סטים ליום חול פחות מ-20 ש"ח לבגד ולשבת 27 שקל +תיקונים והילדים היו נראים מיליון דולר)
לא לחינם יש מצווה לבעל לקנות לאשתו מתנה לחג. תכשיט/בגד יפה משמח את האישה!
חייבת להוסיף לתגובה של אורה-למה את חושבת שכולם עם סטים ורכבים ובוגבו? הרבה פעמים סט לא אומר שיוצא יותר יקר מבגד שהוא לא סט! בוגבו-כמה אנשים קונים ביד 2? אני דיברתי עם סוכן של יד 2 שאמר לנו במפורש שכל העגלות החדשות שהוא מוכר זה מחילונים ואותם הוא מוכר לחרדים.. אולי אני יגיד עליכם על הדירות? בעצמך כתבת שקניתם דירה יפה וחדשה במיקום נחשב.
כמה חרדיות עוזבות עיר מולדת עוזבות את כל המשפחה מקום עבודה קרוב לטובת מגורים בפריפריה?
ולכל האלו שמסכימות עם אורה-זה אולי נכון לבני ברקיות תלכו לפריפיה תגלו להפתעתכן מאות משפחות חרדיות שלמרבה הפלא חיות בפשטות..
מה שחשוב לזכור תמיד שלכל מטבע יש שתי צדדים!
אנחנו בקושי סוגרים את החודש ויש לי בוגבו, כן יש לי בוגבו!
יודעות למה?
לא כי זה מותג, פשוט יש על זה אחריות 4 שנים מלאה! ולמשפחה הברוכה שאני חולמת עליה
יהיה עגלה שתעבור מילד לילד ואם היא תישבר יהיה מי שיתקן בלי שאני אצטרך לקנות עגלה חדשה.
(דווקא בחנות אהבתי עגלה אחרת פשוטה יותר, אבל בעלי לא הסכים כי הוא לא מוכן לשלם כל שנתיים עגלה חדשה)
ממש לא חכם להסתכל על משהו אחד מתוך מכלול ומזה להסיק מסקנות.
די הזדהיתי עם התגובה של אורה-אבל:
1. אל תתפסו לדוגמאות שהיא נתנה-כן בוגבו או לא, ולמה. ברור שיש מי שהשיגה יד 2/ קיבלה מתנה/ רוצה אחריות וכו'. הרעיון הוא שבציבור שלנו-החרדי, מוציאים יותר כסף, זמן, השקעה- על נראות חיצונית. זו הכללה, נכון, אבל ככלל-זה די נכון…
2. לאורה יש לי לומר- יש לי קרובי משפחה דת"ל. הן לובשות בחתונה שמלות פשוטות ביותר, רוב הנשים חובשות מטפחת ולא פאה, ואם כן- לא משהו שמתקרב במחיר לפאות החרדיות, אבל החתונה עצמה- בגן אירועים בסטייל, צלם שמדפיס מגנטים במקום… וחוץ מזה, טיולים לחו"ל זה די בסטנדרט… אולי לא האברכים ממש שיש להם 6 ילדים קטנים, אבל כשהילדים כבר לא כ"כ קטנים זה מתבקש. 2 רכבים למשפחה זה בבסיס, דירה בגבעת שמואל- זה הון!!
3. אני עובדת בבי"ס קירוב, ילדים שרובם באים מבתים חילוניים. אז לגבי סטים ובוגבו- אין שם… לא שמעו על הרעיון בכלל… אבל להגיד שרמת החיים שלהם נמוכה יותר לכן??? ברור שלא! זה הכל עניין של בחירה על מה להוציא כסף…
סיכום: אני כן חושבת שיש משהו חסר הגיון בכך שרואים ברחובות ב"ב נשים עם פאות של 20 אלף, עגלות מותג וסטים לכל הילדים בעוד שדירה-אין ואוכל-לפעמים גם לא מספיק. אבל צריך לזכור שבכל מגזר יש דברים שמקובלים, ולפעמים למתבונן מהצד-נראים לגמרי מותרות…
למה אתן כל כך יורדות על אורה? (בהנחה שהיא באמת דתלי"ת)
אני דווקא נהניתי מהתגובה שלה. היא הציגה זווית ראיה מעניינת!
איך הם בתור ציבור מסתכלים עלינו.
זה מרתק!
ואני לא נכנסת עכשיו לסיבות שגורמות לנו להתנהג ככה, כי כמובן יש לנו סיבה לכל דבר, אלא רק להסתכלות הכללית.
כן, אני נהנית לראות נשים דתיות לבושות במטפחת פשוטה ושמלה פשוטה באירוע והן שמחות, וטוב להן עם זה!
יש להן טנדר לבן חבוט שמכיל את כל המשפחה.
הן הולכות לעבודה עם תרמיל גב דהוי בשעה שיש להן תואר שני והן מרוויחות 350 שח לשעה.
הילד יושב בעגלה בייבי ג'וגר שלושה גלגלים, והכל טוב!
זה חמוד! ואפשר אולי ללמוד מהן להיות שמחים ממה שיש, ליהנות מהאוויר והשמש והציפורים, להנמיך קצת את הלחץ.
אני אומרת את זה לעצמי….
בתור אחת שמאוד חשוב לה האסתטיקה והטיפוח, ומצליחה להסתדר עם הכלום כסף שיש.
אבל כן, קצת הפריעו לי התגובות המשתלחות, לא נראה לי שהיא כתבה את זה ממקום מתנשא או משהו כזה. לי נראה יותר שזה נכתב מהלב.
לכתוב באופן גורף שסדרי העדיפויות עקומים נראה לך לא מתנשא?
קראתי חלק גדול מהתגובות פה בתשומת לב. עם חלק הסכמתי ועם חלק פחות.
קודם כל זה לא נכתב כהתנשאות, צר לי אם כך השתמע לחלק ושמחתי לראות שהרוב הבינו את רוח הדברים (זו באמת בעיה של אמצעים דיגיטלים שלא שומעים את הטון..)
מובן שמדובר בהכללה, אבל אני גרתי שנים בעיר חרדים מיינסטרים בשכנות לאברכיות רבות מאוד שיצאנו יום יום יחד לגינה.. אז כך הדברים נראים מנקודת מבט שלי כצופה מהצד.
אורח לרגע וכו'..
ולפעמים יש גדלות בלא להתגונן אלא לקבל את הדברים כהוויתם. יש המון טוב ומתיקות אצלכם, ואני כשאני רואה בכם טוב אני מחייכת לעצמי 'לא אלמן ישראל'- כיף לי להשתייך לעם כזה. זכיתי.
נכון, לכל חברה יש נקודות חוזק ותורפה. גם לנו. אבל זה לא השיח שלי. לא באתי לנגח ואני לא הולכת להשיב להתנגחויות.
באמת כאב לי להרגיש את המצוקה ולראות מנגד סדרי עדיפויות שבעייני הם לא נכונים.
בהחלט הכללתי- וגם אני מכירה משפחות חרדיות שמסורות לקודש וכל הבלי העולם הן אין ואפס עבורן. תדענה שבין החברות שלי אני לא מפסיקה לספר עד כמה היו בשכנות אלינו משפחות כאלה ואיך הן היו לי להשראה ממש בתור אברכית צעירה.
אבל אחרי הכל הרוב לא היה נראה כך…
באתי לתת לכן את האפשרות להסתכל במראה במבט אחר- מי שלקחה- לקחה.
ומי שלא התאים לה, הכל טוב.
לכל מי שמבין השורות ריחמה/ חשבה שאנחנו מוזנחים/ חסרי סטייל וכו'..
א. לטעמי יש המון סטייל בפשטות. זה סגנון אחר, עדין, טבעי וכפרי. לא כל מה שנוצץ הוא זהב..
ב. אנחנו אנשים שמחים. ילדים מאושרים, משוחררים וגם אני שמחה ב"ה.
איזהו עשיר השמח בחלקו..
ג. לא חושבת שמישהו מאיתנו מוזנח. אף אחד לא נראה מהג'ורנל וזה אחלה. כולם מכובדים, נאים ונקיים. אף אחד לא הולך עם כתמים על הבגד.
פשטות זה לא אומר הזנחה.
לסיום- מעריכה את מי שהצליחה להגיב בראש צלול ודעת רחבה. אכן כתבתי קצת מהבטן, עם רגש ובחריפות.
כן צרם לי הטונים המזלזלים שעלו פה. מבינה שגם לכן פגעתי בבטן הרכה ואתן הגבתן כמוני עם כל הלב.. ובכל זאת.
שמחתי להכיר..
וואו איזו תגובה יפה לכל הדברים שאמרו פה.
אני לא נכנסת לדיון כן סטייל לא סטייל אבל באמת היו פה תגובות מאוד מאוד חריפות.
חשבתי שסוכם שתגובות מידי חריפות יסוננו ולא יעלו.
זה היה ממש הזוי לקרוא את הכעס המבעבע ולא משנה מי צודק, פנים מול פנים אף אחת לא הייתה מאבדת את זה. בואו נמשיך לשמור על נכבדות.
נחזור על זה שוב-
סדרי עדיפויות אינם נכונים או לא נכונים, הם מותאמים אישית לכל אחד ואחד.
נושא של הנראות בציבור החרדי, כמו כל נושא אחר מורכב מהרבה מאוד דברים ואי אפשר לדון בו רק בצורה של נכון או לא נכון בעיינים של אדם ספציפי.
123 יקרה,
וואו! התגובה שלך מדהימה!!!
מסכימה עם כל מילה שלך!
לזו ששאלה על המחירי בגדים בחנויות בבני ברק
אני עוד מהאחרונות שמחזיקות בשיניים לא להוציא על בגדים את הסכומים האלו
כן להיצמד למחירי סוף עונה
ויום חול מ'זויה' (שגם לאט לאט קולטת כמה אנשים מוכנים לשלם על חתיכות בד ומעלה בהתאם…)
אבל יקירות,
אניחנו אלו שחינכנו את רחוב רבי עקיבא וגאולה לדרוש כאלו מחירים.
אם החנות הראשוה שהיתה מעיזה לדרוש 800 שח על בד שיפון לשבת, היתה נשארת עם סטוק מלא
היא לא היתה דורשת מחירים בפעם הבאה.
אבל כשהם רואים שהציבור משלם, למה שלא יעלו מחירים???
בקיצור, כשהעם רוצה זול הוא צריך לחנך את החנויות. ולא לחכות ל'חנוך שוק' שהם עושים עלינו יופי
לכן אני כמעט ולא קונה בבני ברק או בחנויות חרדיות אחרות…
זה ממש מקומם לראות את המחירים. מי שמע על 1000 ש"ח לשמלה לשבת כסטנדרט???
באמת, לא נעים לי ללבוש שמלה במחיר כזה.
עם כל הכבוד לאלו שאומרים שצריך לפרנס ולחזק את החנויות החרדיות, אין לי שום כוונה לשלם את המחירים ההזויים והלא פרופורציונליים האלו.
מצטרפת
וממקום שמכבד כל אמא בישראל עם סדרי העדיפויות שלה!
מנסה לחשוב איך אפשר לעמוד במחירים של הבגדים היום, ומה הטעם.
למה לשלם כ"כ הרבה? (בלי קשר ליכולת, שב"ה הקב"ה חונך ונותן, עדיף בעייני לשמור לדירות שלהם במקום לבגדים…)
ואיפה כולם קונים בגדים?
לא מצליחה למצוא בטמו את הסטים היפים שכתבן…
ואולי באמת אם כל אחת שאכפת לה תכניס לנורמה הציבורית את מה שבעיקר חשוב…
כמו שדיברו פה על סדר עדיפויות,
ואם נהיה אקטואלים למה שתפס אותי שבוע שעבר:( מעדיפה לשלם לגננות בגן ולאסוף 100 ש"ח, מאשר להתקשקש עם משלוחים ולנסות לחשוב איך לא לצאת בשן ועין… חושבת שההערכה לגננת שנמצאת כול יום עם הבת שלך תועיל למתוקות שלנו יותר מאשר הבגד המדהים שהיא לובשת, 250 חצאית ו180 חולצה….
אורה היקרה!
קודם כל תודה! לי התגובה שלך עשתה טוב והכניסה אותי לפרופורציות!
אומנם אני מבינה שכמו שחלק כתבו, החיים יותר מורכבים והרבה מאיתנו בסוף לא קונות דברים יקרים (גם אם הם נראית כאלה)
זה מזכיר לי שהיה לאמא שלי שכנים שהאבא היה בתפקיד מאוד מאוד בכיר! ידענו שהם מכניסים המון כסף! ועדיין הם חיו חיים מאוד פשוטים והוא מאוד צנוע ותלמיד חכם עצום! ואף אחד שלא מכיר אותו אישית לא מנחש אפילו שהוא בתפקיד כזה!
ותמיד אהבתי להסתכל עליהם ועל החיים הפשוטים בלי הרדיפה התמידית אחרי הדבר החדש הבא! בעיני זה מעורר קנאה!
עונה לאורה-
אני לא חושבת שאת מייצגת את החברה הדתית לאומית, ממש לא, אני מוקפת במשפחות דתיות לאומיות משתי הצדדים שלי וגם של בעלי (ההורים של שנינו "נשרפו") ונכון שהסגנון הוא "זרוק" אבל זרוק שעולה הרבה… נעלי בלנדסטון כמה עולות?? בגדי המעצבים עולים הרבה מאד, מטפחות של מעצבות עולות המון, (ויש הרי לכל בגד מטפחת) לכולם! יש רכב (לרוב 2 רכבים) , מה שאני לא חולמת אפילו להחזיק, אתם מחתנים בגוטניק? עושים בר מצוה כמו שלום זכר שנכנסים רק להגיד מזל טוב ולוקחים רוגלע מהבר? ואכן גם אני לא מייצגת את החברה החרדית במלואה, אני אברכית שחיה על השקל קונה ממלבושי כבוד, מקבלת יד שתיים בשמחה ממי שמוכן להעביר לי, קונה את הבייסיק של הבייסיק של הבייסיק וגם לזה אין לי כסף, עובדת קשה ברמות לפרנס את משפחתי ולא הכי מצליחה, אבל גאה באברכיות שלי. הבית שלי מרוהט יד שלישית ואחרי תיקון של המזגן המרכזי נשאר החור בגבס ואין לנו את הכמה מאות לסגור אותו, לא כתבתי את כל זה כדי להתמסכן (טוב אולי קצת:) אבל כתבתי כדי להראות שכמו שאני לא מייצגת את כל הציבור החרדי אלא את האברכים שחיים ממש בפשטות גם את לא מייצגת את כל הציבור הדתי לאומי, ואם תטיילו בגבעת שמואל/פתח תקוה וכד' הרמת חיים שם מרקיעה שחקים, שוב מהכרות קרובה מאד לציבורים האלו.
אני מעריכה בכל ליבי את הפשטות שגם אני חיה בה, למרות שחשוב לי שהילדים שלי לא יראו מוזנחים, לכן אני אשתדל עם כל מה שיש לי להלביש אותם יפה (ממש ממש לא מותגים) ואני תמיד אשתדל להראות יפה כי האסתטיקה שלי חשובה)
אז את לא מייצגת ואני לא מייצגת ויש הכל מהכל בכל ציבור אז אין מה לזלזל מבלי להכיר מקרוב.
מעריכה אותך!
בציבור הדתי לאומי ברור שיש כאלו שמוציאים הון על החיים בעצמם, עיין ערך נופשים, רכבים, וגם בגדים שנראים פשוטים אבל בפועל יקרים מאד.
אבל להבנתי, אורה לא התכוונה לכל הציבור הדתי לאומי, היא התכוונה לציבור החרד"לי, האברכי, כמו בוגרי הר המור למשל. שחיים בפשטות גדולה מאד מאד (וזה לא אומר שאני מסכימה עם ה"השקופה" שלהם וכו' וכו'… אבל מותר ללמוד דברים טובים גם מאנשים שאני חולקת על הדרך שלהם).
ולמה אי אפשר לקבל את האמת ממי שאמרה?
ברור שיש בדברים שלה הכללה, יש כמות אדירה של אברכים שחיים בפשטות, אבל די לראות את הפיצוץ בערב חג בחנויות החרדיות בשמגר וברבי עקיבא, מכל בנות הסמינרים, גם בנות אברכים שאין להם – להבין שאיבדנו משהו בדרך.
וזה לא משנה אם הן ממנות לעצמן את הבגדים, עצם זה שקונים בכאלו מחירים מטורפים – זה אומר שאיבדנו משהו מהצניעות, הפשטות, וההסתפקות במועט.
כן, יש בהחלט אמת נוקבת במה שהיא כותבת,
ודי לגלגולי עיניים וחיפוש איפה גם הם גרועים.
היא כתבה משהו שיש בו גרעין משמעותי של אמת וראוי להקשיב לו.
זה לא משנה עם אורה צודקת או לא
יש בדבריה זלזול חמור על יהודים והכללות על מגזר שלם (לדעבוניינו אולי השפעת התקשרות הישראלית
שכרגע בשיא שלה נגד הציבור האברכים ובחורי הישיבות הקדושות)
כדבריה "יש לכם ראש עקום עם סדרי עדיפויות עקומים"
לא יכולה להתקבל כאן בשום אופן
כן!
גם לחברה החרדית שהיא החברה הכי מושלמת בעולם!!!
בלי ספק!!! ואני גאה להשתייך אליה –
יש בעיות.
ומותר להסתכל בעיניים ולהודות בזה.
חכמה בגויים תאמין, קל וחומר באישה יהודייה, גם אם יש לה השקפות שלא נכונות בעינינו.
מרים- התחברתי לתגובה שלך!
ולאחת- אם כבר הזכרת את "הר המור", גם אני מוקפת בדתי לאומי מכל כיוון, הורי והורי בעלי "נשרפו".
אנחנו בקשר טוב קרוב עם כולם, ויש מגוון מטורף של סגנונות בדתי לאומי!
דווקא בוגרי "הר המור" מביניהם (והם המיינסטרים שם- מרבני הישיבה…….) מתנהלים הכי קרוב לצורת החיים שאורה כל כך לא אוהבת.
משקיעים הרבה מאוד כסף בבגדי מעצבים, במטפחות, בצילומי סטודיו לכל גיל של הילדים, באירועים בסטייל ובמחיר תואם…. (כמובן "פשוט" במובן שזה גן אירועים, מנגנים בגיטרות ולובשים שם "בגדי חול" אבל חוץ מזה האירועים עולים הווווווון כולל בת מצוות מנקרות עיניים…………… דווקה באירועים שלהם מנקרת בי השאלה: אם האירוע עולה כל כך הרבה למה אתם לובשים סמרטוטים? ככה בת ישראל צריכה להיראות?)
האם יש לי מה ללמוד מהתגובה של אורה? יש. יש טעם בלנהל את עצמנו כלכלית עם פחות התיחסות חברתית.
לא קשור למגזר.
צמידי הגומי שמעטרים את ידי הנשים במקום צמידי הכסף או גולדפילד העדינים לא מעידות על "פשטות" אלא על סגנון.
ועכשיו בואו נדייק: ציבור האברכים הדל"מ מצומצם מאוד, הציבור הזה כולל כמות לא מבוטלת של דתיים שנשותיהן אינן מכסות השיער כלל או שמות "זכר לכיסוי", חלקן לובשות מכנסיים, יש קהל גדול מבינהם שמושפע ומוביל פמיניזם וקהל גדול מתוכם שתוהה ואובד ומחפש את דרכו לה'.
כל ברואיו של הקב"ה יכולים ללמד אותנו תכונות טובות ומידות חדשות ומתוקנות,
אבל- עלינו לזכור שזה לא סתם שההתנהלות שלנו הכללית שונה- הגישה וההשקפה שונה!
צורת החיים לא מנותקת מההשקפה! ויש לה מחירים לא פשוטים בעיקר על הצעירים ובני הנוער……..
ואפשר להרחיב ולהסביר אבל זה לא המקום……………….
גם אני כתבתי את מה שכתבתי מידיעה…
גם במשפחה שלנו יש ציבור רחב של חרד"לים מישיבות שונות,
והלכתי עכשיו לבדוק בהזמנות שקיבלנו מהם איפה הם התחתנו כדי להיות בטוחה שאני לא טועה.
אז חלקם באולמות פשוטים, וחלקם באולמות יותר יקרים – אבל בהחלט כמו שמקובלים אצלנו.
אולי לא הכי פשוטים אבל גם לא יקרים מאד בהכרח. אולמות שאני מקבלת מהם הזמנות גם ממשפחות אברכים שאני מכירה.
ועדיין, לא מבינה למה זה שיש להם בעיות – ויש להם בעיות! כל הבסיס מעוות בעיני,
לא יכול לגרום לי לראות משהו שהם חיים בו יותר נכון מאיתנו?
למה זה חייב מיד לגרום לי לשים פס על האמת שבדברים?
כן, כשאנחנו במפגש של משפחה מורחבת (אחת לשנה מחוץ לחתונות)
ואני רואה את הפשטות שבה הם חיים – ביגוד, הנעלה, רכב חבוט, ולעומתם את הנשים החרדיות – כולן אברכיות מהקודקדים של החברה החרדית – ונכון, אנחנו לא גרים בפריפריה, אלא בירושלים, זה משמעותי – ההבדלים זועקים לשמיים.
כן, בגזרה החרדית במשפחה מוציאים הרבה יותר על הנראות, וזה גובה מחירים – בכסף, ולא רק.
ולא חושבת שצריך לעודד לבישת סמרטוטים – אבל הציר בין לבישת סמרטוטים, לבין בנות הסמינרים הכי טובים בירושלים שרוב הבגדים שלהם עולים הון בחנויות בשמגר – הציר הוא ארוך מאד.
ובהחלט מראה שיש לנו בעיה שדורשת שיפור.
ומותר לנו לשמוע מילה של ביקורת, ולא משנה ממי היא נאמרה. לא נמות מזה, רק נצא מחוזקים יותר.
אם רוצים שביקורת תתקבל היא צריכה לבוא באופן מכובד וענייני כך שיכול להשמע, בתגובה המדוברת לא הרגשתי כך.
אני לא חושבת שיש עניין לשבת עם טבלאות אקסל ולהשוות היכן כל אחד מחתן (מניחה שיש להם גוטניק משלהם למי שלא רוצה גן אירועים) וכמה עולה מטפחת (מלא כסף!! ולמטפחת לאירוע אני תמיד שואלת את החברות הדתיות היכן לקנות, הן אלופות בזה
) או כל דבר אחר.
הרעיון הכללי הוא שאין משהו אחד נכון, החיים הרבה יותר מורכבים ויש להם הרבה יותר גוונים, לא הכל מתחיל ונגמר בכסף, בכל חברה יש דברים שלאדם מבחוץ נראים כבזבוז מוחלט או הוצאה חסרת הגיון, כמו"כ לכל חברה ומגזר יש הקודים שלו ואת הסגנון שלו, לא בטוח שזה מחיר יקר יותר (תשאלי פעם חברה שלובשת משהו שנראה לך פיג'מה במקרה הטוב או סמרטוט במקרה הפחות טוב ותראי), ואפילו אם המחיר יקר יותר אולי אני משלמת יותר על בגד לשבת (מטעמי עקרון, לא רוצה לבוש שמרגיש לי זול, למרות שאני מודעת שזה מרגיש לי מוזנח אבל מקובל ומרגיש אחרת במגזר אחר) אבל אשה במגזר אחר משלמת יותר על משהו אחר שעליו אני לא מוכנה לשלם את המחיר שהיא משלמת.
אי אפשר להכליל מגזרים שלמים (ממגזר אחד מסתפק במועט וחי חיי צניעות ומגזר אחר עם סדרי עדיפויות עקומים) בטח כשזה לא אמת כזאת מוחלטת ואז לצפות מכולם לקבל יפה את ההערות או ההארות, פשוט כי הערה כזאת מתעלמת ממציאות החיים שהיא מורכבת הרבה יותר ואני מניחה שכל מי שגולש באתר הזה כבר מבוגר מספיק כדי להבין את זה.
אני חושבת שיש מקום לדבר על הנראות שמעסיקה את החברה שלנו, אבל כדאי להבין את המורכבות כולה מכל הצדדים (גם מכך שזה מרשים איך נשות חיל באפס תקציב מוציאות דברים נפלאים עם נראות מצוינת) ולדון בזה באופן בוגר וענייני ואז אכן נצא מחוזקים.
מכירה את החברה שאת מדברתת עליה מאד מאד מקרוב
זה פשוט לא נכון על הכלל
יכול להיות שיש משפחה כזו אבל זה ממש ממש ממש לא הרווח
מחילה
מסכימה איתך מאוד!
הנושא של מחירי הבגדים החרדים באמת כואב ומצדיק פוסט נפרד
המחירים הזויים לא תואמים את התמורה
הבגדים באיכות בינונית פלוס מינוס
השירות כנ"ל
וגם הצניעות לא מובטחת והרבה פעמים צריך תיקונים…
לא יודעת איך מסתדרות אלו שמקפידות לא לקנות בקניונים
סליחה?!
אני לא קונה בקניונים.
פשוט לא מרגישה טוב עם עצמי עם הביגוד הזה,
חשוב לי מאוד ביגוד שלבוש טוב! עם גיזרה מחמיאה! מכובד!
(יש גם את הקטע של מידות, כי אני לא 36 אלא 44, וזה משמעותי.
ברור שמי שהיא מידה של בובה בחנות הכל יעמוד עליה יפה).
תכלס, מנסיון רב שנים, אני יכולה להעיד על עצמי חד משמעית. כשאני נכנסת לחנויות כמו one of a kind אני יוצאת עם בגד מעולה, גם צנוע גם איכותי גם גזרה מחמיאה.
אם אני אלך לקניון או לזויה או משהו דומה – אולי אמצא איזו שמלה, אולי, אבל היא לא באמת תראה ברמה של הביגוד מהחנויות היקרות.
אין מה לעשות, ביגוד צנוע ומכבד עולה כסף. כמו שכל דבר איכותי אחר עולה כסף.
אז שכל אחת תעשה את הבחירה שלה, ותפסיקו להתלונן, זה מתחיל לעצבן.
רוצה להביא עוד נקודת מבט.
קודם כל מרים, את מיוחדת!
אני ב"ה אשת אברך מגיעה ממשפחות אמידות הורים עובדים, זכינו במשפחה ברוכה ועזרה יפה מההורים.
עדיין לגמור את החודש זה תמיד אתגר, כמו לכולם- מכל המגזרים…
כשהמתבגר הגדול שלי ביקש בפעם הראשונה חולצות ממותגות וגרביים יותר יקרות התלבטתי מה לעשות.
אחרי מחשבה החלטנו שנאפשר לו את זה בשמחה,
כי חשוב לנו שירגיש נוח בחברה שאנחנו רוצים שישתייך אליה.
לכל חברה יש מוסכמות חברתיות, טובות או רעות,
ומי שרוצה להיות חלק מהחברה הזאת צריך לפעמים לשלם מחירים.
אני לא בעד לקנות בגדים במחירים הזויים, (אגב, אני חושבת שיותר ממה שזה קיים אצל ציבור האברכים הליטאי זה קיים בציבור החסידי- הרבה פעמים אצל אנשים עובדים, אבל לא זה הנושא)
אני כן בעד להתנהג כמו שמקובל בחברה שאליה אני רוצה להשתייך.
אורה היקרה.
קראתי את התגובה שלך וחשבתי המון.
הפוסט הזה והתגובות של כולן כולל שלך גרמו למליוני מחשבות מקלחת…
אני מגיעה ממשפחה מעורבת וחצי ממשפחתי הקרובה מאוד משתייכת לזרם שאת מציינת, החצי השני משתייך למעמד האברכי הליטאי הקלאסי.
ואני רוצה להצטרף ל'אשת אברך ליטאי' ולדבר קצת על מוסכמות.
הנקודות שציינת הן הצד היפה יותר של היעדר מוסכמות או 'איש הישר והטוב בעיניו'.
אבל יש לזה גם הרבה מאוד צדדים פחות… וההוכחה הפשוטה היא ניראות דור ההמשך בשני המגזרים.
אותן מוסכמות שיוצרות איזה סטטוס מוגדר לחרדים – שמחייבות נניח להשקיע בכל מיני הבלים (בגדים, אקססורייז וכד') הן גם אלה שמשמרות כ"כ הרבה אברכים בתוך הכולל וכל מיני 'תורת אמך' שיוצרות מסגרת ברורה.
וגם, אני רוצה לציין שבציבור שלנו יש עדיין איזו בושה להגיד את האמת, אבל בהחלט הרבה מאוד מאוד מאוד אנשים משתמשים ביד שניה (ושלישית ורביעית) או הולכים לפסיכולוגים לדוג' או כל דבר שהמוסכמה עליו עדיין לא משוחררת… אבל בהסתרה שבתוך ההסתרה. אנחנו מטייחות ומספרות על דודים עלומים שהעבירו לנו אחרי שיש להן בת יחידה והיא משתמשת רק פעם אחת בכל בגד, אבל בפועל כולנו ממחזרות המון. לא יכולה לספר לך כמה פעמים קיבלתי והעברתי, אבל תמיד היה סיפור כיסוי, והכל אנונימי…
אני פוגשת לפעמים שהגישה הדתית כמעט מקדשת את היד 2. רואה זוגות (מקרבה ראשונה) שמכניסים ביחד 50 א"ש בחודש ולא קונים לילד ראשון! פריט אחד (למה לקנות בכלל אם אחותי נותנת לי?) ואני שואלת את עצמי לפעמים אם זה באמת נובע מהסתפקות במועט או אהבת צבירת הון בעו"ש או בS&P.
מאותו מקום של הצטמצמות הצד הזה נותן מתנות זעומות (זעומות!) לצד האברכי כשהצד האברכי משפיע הרבה יותר למרות שהתזרים שלו הוא מזערי בלי השוואה. כי המושג 'מכובדות' נוכח יותר ואולי לקחו קצת רחוק את המושג 'פשטות' לטוב ולמוטב.
יש פה נשים שלקחו את התגובה ממש כפגיעה! וכאילו יש תחרות מי יותר טוב!
קודם כל שבעולם הזה אף אחת לא יכולה להגיד מי יותר טוב!! כל אחת שתתמקד בעבודת ה' שלה.
ודבר שני, בהחלט אפשר ללמוד משהו ממה שהיא רשמה!
ואני לא אומרת שצריך להעתיק! ממש לא!! כל אחד חיי חיים שונים, אבל בהחלט אפשר לקבל השארה!
וכן רדיפה מוגזמת אחרי הבלי העולם הזה ברור שזה דבר עקום!!
פשוט החליטו בשבילנו שצריך סטים ובוגבו וכו'.. ונכון שזה מאוד משמח את האישה אבל לא בכל מחיר!
גם בעולם החרדי יש המון שחיים בפשטות ויש המון רעיונות מקוריים איך במינימום לעשות הרגשה של מקסימום (כמו בכל התחפושות היצירתיות שבכמה אלמנטים זולים יצרו תחפושת מקורית ויפה! ועוד הרבה דברים יצירתיים שקיימים במגזר החרדי!)
העניין הוא רק על מה שמים דגש!
על כל התגובות המדהימות כאן אין מה להוסיף………
רק לחזק———
אני עוד זוצי"ת בתחילת החיים וכמו כל משפחות האברכים גם אנחנו רואים ב"ה ניסים ונפלאות חדשים לבקרים
אבל אני זוכרת מקרה מעניין שקרה לי בתור בחורה
למדתי צילום, ויום אחד יצאתי לצלם את בת דודה שלי לפני בת המצוה שלה בפארק
פתאום נגשה אלי אשה אחת והתחילה לברר אצלי על הצילום, כנראה רצתה גם…
היא שאלה אותי כמה אני לוקחת ובאותה נשימה עשתה לי פרצוף מסכן כזה ואמרה: "תוכלי לעשות לי מחיר זול קצת? בעלי פשוט אברך וכו' וכו'" החלפתי איתה מספר לתיאום (היא לא התקשרה עד היום…) והיא הלכה
בת דודה שלי שהיתה עדה לכל הסצנה הזו שאלה אותי בשקט מיד כשהיא הלכה : "לא הבנתי למה היא עצובה שבעלה אברך? למה היא מרגישה מסכנה שצריך לרחם עליה"?
התלהבתי מהמשפט שלה מאוד, והוא חקוק לי בראש עד היום-
ב"ה!! בעלך אברך!! תרקדי ותשמחי!! את זכית!! את לא מסכנה שאין לה וחסר לה…. את המאושרת שיש לה הכל!
יותר מכל אלו שחושבים שאם שני ההורים יצאו לעבוד, ובהייטק, אז הם ירוויחו יותר ויהיו מאושרים
(ובבקשה אל תתפסו אותי על קטנות במשפט הזה, העיקרון מובן…)
לא אמרתי שתרוצי עכשו לקנות בגדי מותגים לכל הילדים, חופשה כל קיץ במלון יוקרתי וכד'
כל הענין של להיות עשיר זה בהסתכלות שלנו – "איזהו עשיר? השמח בחלקו"
מתפללת שבעזרת השם את הערך הזה אני אצליח להנחיל גם לילדי – זכינו שאבא לומד תורה ואנחנו עשירים!
אמן ובהצלחה לכולן!
אפשר לשאול שאלה?
לא מתייחסת פה לנושא.
כולם פה התלוננו על הסטייל הגבוה מדי של הציבור החרדי. (80+ תגובות, כן?)
אורה, ראתה את זה וכתבה את זה מנקודת מבט שלה. כדתית לאומית.
ואז פתאום לא להכליל, לא כולם ככה, קבוצות מסוימות. הרוב לא…
אז אם זה מתוך הציבור החרדי זה מותר ואם לא אז לא?
לדעתי, אורה כתבה מתוך רצון טוב. היא ראתה את התלונות של כולם פה, וכתבה מנקודת מבט שלה.
הסטייל הגבוה לא קשור לציבור החרדי או לא
רמת החיים הכללית היום בעולם היא מטורפת. אצל כולם
הרבה דברים חכמים נכתבו כאן.
אתייחס רק לנקודה אחת.
קניה של בגדים/ריהוט יד שניה.
אנחנו חרדים חסידיים. נחשבים מהמיינסטרים.
לפני שנים סיפרה לי דודה שתכשיטי יהלומים משקשקים על פרקי ידיה על ההרגל של נשות חו"ל לרכוש בגדים יד שניה.
היא סיפרה על המובינג סייל.
ועל כל ה'סטייל' של יד 2
אני התכווצתי והתגמגמתי ושאלתי אם העסק הזה הוא לא בשביל עניים?
היא פרצה בצחוק אמריקאי מתגלגל ואמרה לי שכדאי שאבוא לראות מי הרוכשות ביד 2.
אז למען האמת והאיזון.
הן גם קונות חדש ולא מעט ואולי אפילו הרבה.
אבל!!!
לא מפספסות את האפשרות להנות ממוצרים יד 2 באיכות טובה.
איך היא אמרה.
ככאלו שמבינים ומעריכים כסף אנחנו לא פרייריות לשלם פי כמה על מוצר שאפשר לשלם עליו לפעמים עשירית מחיר.
הרבה מים ובגדים זרמו מאז ובעשרות השנים האחרונות יד 2 מככב בביתינו בגדול בכל פינה.
הבעיה האחת היא ששואלים את שיירת בנותי מאיפה הסטייל הזה?
וכבר לא נעים להן עם הגיוון הגדול.
מה שקורה שבגלל תרבות הקניה המואצת היום אפשר למצוא ביד 2 מוצרים שהם כמעט חדשים במחירים בלתי יאמנו.
או בגדים במצב חדש וחדיש.
ואז, גם אם צריך לרכוש עוד בגד השימוש באפיק הזה חוסך הון לא קטן.
המון הצלחה לכולן.
והרבה כח לחיות את החייים האמיתיים המתאימים לכן לפי המידות שלכן.
שרית,
אשמח לשמוע איפה יש חנויות יד 2 ?
אני גם אשמח לשמוע, בשביל להעביר לשם כמה בגדים שלא בשימוש אצלי (קטן מדי
), אבל בקושי לבשתי (בגדי השבע ברכות…)
בעיני חבל…
ידוע כמה שיש השפעה למילה הכתובה,
ועם כל זה שאני לומדת מכל תגובה-
אחרי הפולמוס עם הדת"ל וכל העניין ההשקפתי,
הכניס לי הסתכלות פחות חיובית עליהם.
כואב לי על כך מאד,
כי מה שאנחנו צריכים עכשיו זה להרבות עין טובה, ואהבת ישראל,
קבלת האחר בלי שיפוטיות לשום צד.
אני הייתי שמחה מאד שלהבא לא יובאו עניינים רגישים כאלו ושנויים במחלוקת.
כואב לי שאני שומעת עכשיו שירים של זמרים מהציבור הדת"ל,
שנהניתי לשמוע,
וכעת נהיה לי קשה…
זוז רק דוגממא,
אנו חיים בעולם חברתי,
ותמיד נפגוש אותם,
אז למה להדגיש את השוני בתוספת ביקורת??
אם ההשקפה שלהם נוגדת את ההשקפה שלנו, אז בוודאי שצריך לשים גבולות ברורים וזה ממש לא קשור לנושא של קבלת האחר ללא שיפוטיות, אוי ואבוי אם לא נדע גבולות ברורים בין אנשים שהשקפתם נוגדת את שלנו, נמשיך לאהוב אותם ולכבד אותם אבל לזכור שיש גבול, ולדעת לשים אותו זה חובה. גם אם זה נשמע כמו ביקורת.
אבל זה במאמר מוסגר, תגובה למה שכתבת ולא קשור לפוסט עצמו.
היי
תגבה לאורה היקרה.
רציתי להביא נקודה , אפשר לחיות באושר ועושר טובים וגם להיראות טוב!
אפשר לקנות נעלי ספורט מאאוטלט , אפשר הכל למצוא היום בזול לא חייב את הרמה הגבוה לא חייב ולא כדאי להיכנס לדקדוקי עניות
רוב הציבור חי בטוב ובשמחה עם גבינה צהובה במקרר עם רכב ולרובם גם דירה(איפשהוא בארץ)
חחח
לרובם יש דירה ורכב?