אנשים טובים שפגשתי בהופעות

1.

שעעערייייי שמיים פתחחחחחח

ערב הורים, לילה חורפי בעיר קטנה וחמימה.

הבנות ואני שרות במלא גרון, רוב האימהות מצלמות, חלקן מזמזמות באומץ, אנחנו אחרי שעה בה רקדנו, שרנו, בכינו, מחאנו כף לבנות והחמאנו למנהלת.

שוב אני מסכמת לעצמי שאין כמו אירועים קטנים – בלי תאורה מסנוורת, הקלידנית משתוללת עם אקורדים מוזרים, אני מקשקשת במיקרופון מה שמתחשק לי, איך אפשר להשוות את החופש הזה למופע מהוקצע באיזה היכל תרבות או בנייני האומה.

סיימנו את המעגל האחרון אחרון.

אני מכניסה את הגיטרה לקייס, מקפלת את הסטנד הקטן שלי, ניגשות אלי בנות ואימהות, אומרות תודה, כמה מחמם את הלב התודות בסוף הופעה.

שניה לפני האוטו משיגה אותי אחת האימהות, איך זה שלא הכרתי אותך עד עכשיו, היא אומרת ומבקשת את המספר שלי,

יש מסיבת בת מצווה לבת הקטנה שלי, תבואי לשיר! 

הייתי כלכך שמחה לבוא, אני אומרת לה, אבל לא עושה בת מצוות. 

היא מסתכלת עלי במבט תמה, ומיד משפשפת את זרועי ואומרת בלהט –

תקשיבי!! תאמיני בעצמך! את יכולה לעשות בת מצוות! יש לך את כל מה שצריך, אל תפחדי! תתגברי על המחסומים ותבואי! את תראי שעוד תצליחי בענק!

2.

הרקדת לילה לסמינר מקסים וצדיק שהגיע למחנה בצפון. 

עדיין בתקופה שבה היטלטלתי בשעות לא שעות לאולמות נידחים ברחבי הצפון (ושמישהו יסביר לרכזות שהצפון הוא גדול, וכינר זה שעה וחצי נסיעה מחיפה)

שתיים בלילה, אני נכונה ומזומנה לתת בראש ולספק לבנות מרחב בטוח, קדוש ומוגן להשתולל ולרקוד ולשיר ולצרוח עד כדי צרידות מפוארת שאיתה חוזרים הביתה כמדליית זהב.

מתחילה תמיד עם שירים שקטים, האוירה מתחממת, הנה הנה עוד מעט, ורוקדים! שיר אחרי שיר! 

הקלדנית מזיעה מלהטטת בין המקצבים, 

ואני בוחנת כל הזמן את הרחבה, רואה איך הבנות מגיבות לכל שיר כדי לדעת לאן ללכת מכאן, הרקדות זה הכי אינטואיטיבי שיש.

אבל מה,

משהו לא מצליח להתרומם. 

אנחנו שולפות את כל התותחים הכבדים, להיט ועוד להיט, הנה הנה מגיע החשמל, משהו מתלהט אבל שוב – כבה מהר.

אחרי שעה שכזאת אנחנו מסיימות בתחושת החמצה ובתסכול. 

שלוש וחצי בלילה, הבנות המנומסות בכל זאת באות להגיד תודה, ומיד הולכות להתכרבל בדשא עם שמיכה ושוקולד וחברות, אני שותה כוס מים וחולמת בהקיץ על המיטה שלי.

פתאום בזוית העין רואה שתי מורות מפטפטות ליד המיקסר של מערכת ההגברה,

ובלי לרצות שומעת את מורה כבודה א' אומרת בגאווה למורה כבודה ב' –

כל פעם שראיתי שהבנות מתחילות להתפרע – באתי לכאן ופשוט הנמכתי את הווליום! את לא מבינה איזה יופי, מיד כולן נרגעו! הייתה יופי של הרקדה!

3.

ערב ימים נוראים, שוב סמינר קדוש וכנס התעוררות ומורות צדיקות שמזהירות אותי חזור והזהר לא לשיר שירים של זמר X Y ו-Z.

אני כמובן מבטיחה כי אחרת הצ'ק שלי בסכנה.

הפסקה בין ההרצאות זה הזמן לבלאנס – חת חת למקרופון, מבקשת מאשת הסאונד עוד קצת קלידים במוניטור, ואפשר להתחיל.

הבנות נכנסות חזרה לאולם, אני מחכה בצד, והיועצת הנכבדת באה לארח לי לחברה. היא מתקרבת קצת יותר מהדרוש, ומעל כוס הקפה שלה אומרת בחיוך –

תגידי, לא חשבת אולי לעשות משהו עם המשקל שלך?

אני ממצמצת, והיא ממשיכה –

כצופה מהצד אני אומרת לך, לטובתך, זה לא כל כך נעים. את עולה על במות, רואים אותך אנשים, לא היית רוצה לרזות קצת??

אני מתאוששת ושואלת באומץ – יועצת יקרה, את באמת חושבת שזה טקטי והגיוני להגיד לי את זה?

והיא מיד מצטחקת ומתרצת –

לא נו, אני מכירה אותך, את זורמת, יש לך בובו, את לא לוקחת דברים ברצינות, נכון?

היועצת לא סיימה את אותו היום עם כוס הקפה שלה שפוכה על החולצה – רק בגלל שאני לוקחת את חודש אלול ברצינות,

וגם, שוב, 

לא רציתי לסכן את הצ'ק היקר שלי.

4.

אי אפשר בלי לציין שרוב נשות החינוך שאני פוגשת הן משכמן ומעלה, מלאות אינסוף דאגה ואכפתיות לתלמידות, ואני שומעת את גלי האהבה מעבר לקו הטלפון בשיחה נוספת שבה הן מוודאות שאני הולכת לתת את המקסימום שלי בשביל הבנות.

לא מזמן לקחתי טרמפ קצר מישהי בסוף הופעה, בחורה מדהימה ועמוקה ומלאת לב שאני כלכך מעריכה

את כל מה שאני, היא אמרה, אני חייבת למורה שלי מכיתה י'.

וזה מזכיר לי הופעה אחת בחיפה, עיר מגוריי,

הרכב נגניות מהמם והגברה ותאורה ומלא נשים חיפאיות מדהימות שאני מכירה, ברררר, 

וביניהן אשת חינוך שהשפיעה כל כך על חיי בשנותיי בסמינר, אישה שאני מאד אוהבת ומכבדת.

מיד כשזיהיתי אותה יושבת בקהל התמלאתי שילוב של יראה, אהבה ופיק ברכיים.

אחרי ההופעה היא ניגשה אלי וסביבה כמובן פמליא מכובדת, לחצתי את ידה בהתרגשות וקיבלתי ממנה בתודה ובהערכה מילים טובות ו- סגולות רבות ללידה קלה.

עברו שנתיים מאז, עד היום היא מחכה שאלד,

וגם אני, אמן.

___

ארצה או לא,

העבודה שהשם ארגן לי עוזרת לי לפגוש נשים בהמון צורות צבעים ורמות טקט משתנות,

באחת ההופעות הראשונות שאי פעם עשיתי פגשתי לראשונה את דניאל כהן שעובדת איתי עד היום, היא ניגשה אלי בסוף ההופעה ואמרה משפט זהב:

אני יודעת שכל מה שאת רוצה לעשות עכשיו זה לברוח ולהתחבא מאחורי הקלעים, אבל אני אומרת לך – רדי מהבמה ולכי לדבר עם הנשים שהקשיבו לך היום.

בזכותה פגשתי עד היום אינספור נשים מדהימות. חלקן כבר ממש נהיו חברות שלי, פנים אהובות שאני שמחה לפגוש מהבמה כל פעם מחדש (הי שרי!)

בזכותה שמעתי תובנות מרגשות, הצעות לייעול ושיפור המופע, וגם כמובן המון מילים טובות שאין לי דרך להסביר כמה שזה מחיה את הלב ונותן כוח ומשמעות ואמונה בצדקת הדרך (הלא פשוטה!) 

אין דבר שמרגש אותי יותר מלשמוע על משהו אמיתי שקרה בלב של מישהי בעקבות שיר ששרתי,

ואין מחמאה שאני אוהבת יותר

כמו

מחמאה

על המטפחת שלי.

אז פעם הבאה כשאתן מגיעות להופעה שלי – תבואו להגיד שלום

————————————————-

מה נשמע? 

שיר יפייפה שגיליתי לאחרונה, תקשיבו למילים האלה,

אנחנו כולנו שופר של שיר, בלי להיות כלי נגינה – הלב שלנו מנגן את החיים ומשפיע

הלאה לאחרים

וזו תפילה שאני מאמצת ללב כל כך –

רק שלא יגבה לבי

בין הטוב לרע, לא יטעו עיני 

חסד ואמת

לעולם ועד, כל מעייני 

*בואי נהיה חברות!*

אם את עדיין לא ברשימת התפוצה שלי – מזמינה אותך להצטרף,

ולקבל למייל תוכן מעניין ועדכונים על הופעות,

מבטיחה לא לחפור ; )

לחצי כאן כדי להצטרף

או כתבי כותרת 'הצטרפות' ל- [email protected]