אם אלול היה יודע לדבר… מה הוא היה אומר?

סליחה שאני כאן כל שנה,
לא התכוונתי.

הוא היה אומר לי, תתקדמייייייייייייייייייייייייייייי

שהשם אוהב אותי ושאני לא ישכח שהוא איתי

מצרפת משהו שחברה שלחה לי מסויטת אחרי יום לימודים בסמינר :
אמרו שתשובה זה מפחיד
זה צריך לגעת בנשמה,
להיות חלק בלתי נפרד
ממני.
אמרו ששופר ישמע,
כולם יחרדו, יבקעו שערים
בבכייה.
אמרו שצריך, וחובה,
תביעה.
אמרו שאנחנו כלום.
כלי חלול.
אמרו להרגיש ריקים,
אולי אפילו מושפלים.
אמרו ששופט כועס, מתיח אשמות,
כמעט אין איך להתגונן,
זה אפילו קצת יכאב.
בסוף אולי תקבלי כלא,
בקטנה, כמה שנים.
אולי מוות. זה לא אכזרי.
אמרו להרגיש רועדים.
ואיך אדאג שירעד לי,
איך ארגיש שמפחיד לי,
שתי מאזניים יתנודדו באופן מסוכן,
אני אשב. יבהה בחובה.

לא יצאו לי מילים.
אפילו לא שיר.
רק גוש שחור גדול וסמיך
חסם לי את כל שדה הראיה.
הסתובבתי סביבו, חיפשתי ישועה.
רחוב ללא מוצא.
ידעתי שצריך לכווץ שפתיים,
לא הצלחתי.
לא הסתכלתי.
עצמתי עיניים. אוזניים.
חיכיתי.
הלב שלי התחבר לבד,
לא לדין, לא לכף ולא לחובה,
שתי חלקי פאזל התמגנטו אחד לשני,
משוחררים.
אמיתיים באמת אמיתית.
יחידה.
שלי.

אני כאן, בואי תתקרבי
עם זרועות פתוחות לחיבוק